עט סופר חלק א· רבי אליעזר זוסמן סופר
עט סופר חלק א כלל יג
פרט א תוס' שבת ויוכ"פ
ר"ה דף ט' ודמוסיפין מחול על הקודש מנל"ן, דתניא בחריש ובקציר תשבות רע"א אינו צריך לומר חריש וקציר של שביעית שהרי כבר נאמר שדך לא תזרע, אלא חריש של ערב שביעית הנכנס לשביעית וקציר של שביעית היוצא למוצאי שביעית, רבי ישמעאל אומר מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קציר העומר שהוא מצוה, ור"י מוסיפין מחול על קדש מנ"ל נפקא ליה מדתניא ועניתם את נפשותיכם בתשעה, יכול בתשעה ת"ל בערב הא כיצד מתחיל ומתענה מבע"י מלמד שמוסיפין מחול על קודש, אין לי אלא בכניסתו ביציאתו מניין ת"ל מערב עד ערב, אין לי אלא יוכ"פ, שבתות מניין, ת"ל תשבתו, יו"ט מניין ת"ל שבתכם, הא כיצד כל מקים שיש בו שבות מוסיפין מחול על קודש, ורע"ק האי ועניתם את נפשותיכם בתשעה מה עביד ליה, מיבעי לכתני ר"ח כל אוכל בתשעה וכו', במנ"ח סי' שי"ג מביא הקירה אם נשים חייבות לאכול בתשעה ע"ש:
תוס' ורע"ק האי ועניתם, דרע"ק הוי יליף כולו משביעית שבת ויו"ט ויוכ"פ דכולהו מודו דתוס' יוכ"פ דאוריי' כדאמרי' ביצה דף ל' וקשה בפסחים דף נ"ד בעי למימר דהא יוכ"פ ספקו אסור בה"ש שלו איירי, ואמאי הא אפי' ודאי יום סמיך לחשיכה אסור בכניסתו או ודאי לילה סמיך ליום יציאתו משום תוספות וכמו כן קשיא בשבת ל"ד ספק חשיכה אין מדליקין ושמא משום דסגי בתוספת משהו נקיט הכי, ועוד דר"ג מ"ק דף ג', לית ליה תוספת כלל ע"ש:
מ"ק דף ד', רי"א ר"ג ובית דינו מדאורייתא בטיל להו, מ"ט גמר שבת שבת משבת בראשית מה להלן היא אסורה לפניה ולאחריה מותרין אף כאן היא אסורה לפניה ולאחריה מותרין, תוס' מה להלן וכו' ואי קשיא והא מפקינן מקרא יומא פ"א דצריך לעשות תוס' גבי שבת בין בכניסתה בין ביציאתה להוסיפה מחיל על הקודש, איכא למימר ההוא פורטא לא קא חשיב כיון דלא הוי אלא כל שהוא וכי ההיא שיעורא נמי יהא מודה ר"ג דצריך להוסיף: פסחים נ"ד, אמר שמואל אין תענית צבור בבבל אלא ט' באב בלבד וכו' נימא מסייע ליה, אין בין ט' באב ליוכ"פ אלא שזה ספיקי אסיר וזה ספיקו מותר, מאי ספיקו מותר לאו בין השמשות לא לקביעי דירחא תוס' לאו דשרי בה"ש, תימא לר"י אמאי קתני גבי יוכ"פ ספיקו הא אפי' ודאי יום אסור דתוס' יהכ"פ דאוריי', ותירץ דנקט ספיקא לאשמעי' דבט' באב אפי' ספיקו מותר, תוס' לקביעי דירחא, הקשה רשב"א דמשמע לקביעא דירחא הן חלוקין הא לכל דבריהן שוין והא יוכ"פ תוספתו אסור י"ט באב תוספתו מותר, ותירץ ר"י דלא מיירי אלא בדברים דשייכי בתענית עצמו: יומא דף פ"א, ועניתם נפשותיכם כל מלאכה לא תעשו יכול יהא ענוש על תוספות מלאכה ת"ל וכו' הנפש וכו' לכתניא ועניתם בתשעה לחודש וכו' מכאן שמוסיפין מחול על הקודש ואין לי אלא יוכ"פ יו"ט מניין ת"ל תשבתו כל מקום שנאמר שבות מכאן שמוסיפין מחול על הקודש ע"ש: רי"ף כתב ת"ר ועניתם את נפשותיכם וכו' אין לי אלא יוכ"פ שבת בראשית מנייין ת"ל שבתכם כל שביתה שאתה שובת אותה מוסיף לה בין מלפניה בין מלאחריה ע"ש וכתב הר"ן יש לשאול זמן תוספת אימת בעוד שהשמש זרחה על הארץ אי אפשר וא"א ג"כ שיהי' בזמן בה"ש שהרי תוס' זה אינו אלא בעשה ובה"ש ספק כרת הוא וחייב אשם תלוי, וי"ל דמשעה שאין השמש זרחה על ארץ עד שמתחיל בה"ש יש שלשה מילין ואותו זמן ראוי לתוס' וכו', ונשים חייבת בתוס' אע"ג דמעטיה רחמנא מעונש ואזהרה והו"ל מצות עשה שהזמן גרמא אפ"ה מרבינן ליה בסוכה דף כ"ח מדכתב האזרח לרבות נשים ע"ש, וכן כתב תוספת זה צריך שיהא קודם בה"ש דאלו בה"ש ספק יום ספק לילה הוא ואם עשה מלאכה בשני בה"ש בשוגג חייב חטאת ואינו נקראת ת סכת דבלאו ריבוי דקרא צריך לפרוש מספק וגם ספק כרת יש בו, אלא קידם בה"ש שהוא מהלך אלף וחמש מאה קודם הלילה צריך להוסיף מן החול על הקודש, ותוספת זו לא נתברר שיעורו אלא ע"כ לאו תוס' כל דהו קאמר ומדאמרי' בשבת קמ"ח וביצה דף ו' דתוס' יוכ"פ דאוריי' והא נשי דידן דאכלי עד אורתא ולא מחינן בהי ומסתמא לא היו אוכלת לגמרי עד חשיכה שאינן יכולות לצמצם אלא פירשו קידם עצומי של יום וגם מספקא אלא שבתוספת היו מזלזלות אלמא לאו בתוספות שבת כל דהו אמרי' אלא שלא נתברר שיעורו וצריך לפרוש קודם בה"ש מעט, וכן מוצאי יוכ"פ אחר צאת הכוכבים צריך להוסיף מעט:
רמב"ם פ"א משביתת עשיר, כשם ששבות מלאכה בו בין ביום ובין בלילה, וצריך להוסיף מחול על הקודש בכניסתו וביציאתו שנאמר ועניתם את נפשותיכם בט' לחודש בערב כלומר התחיל לצות ולהתענות מערב תשעה הסמוך לעשירי וכן ביציאה שוהה בעינויו מעט מליל אחד עשר סמוך לעשירי שנאמר מערב עד ערב תשבותו שבתכם, וה"ה כתב נראה מדברי רבינו שאין תוספת תורה אלא בעינוי אבל לא בעשיית מלאכה לא ביוכ"פ ולא בשבתות, ופרק יו"כ נראה שהדבר במחלוקת תנאים יש מי שדרש יכול יהא מוזהר על תוס' מלאכה וכו' ולחם משנה מאריך שם, ומרכבת המשנה מאריך ומסיים לדעתי סובר רבינו דביוכ"פ איכא תוספת מלאכה נמי כנראה מלשונו שכתב וצריך להוסיף מחול על הקודש ואין סברא לעשות תוספת לחצאין ע"ב, ודברי ירמיה, ופר"ח חר"ח' וטור כתב מקרא נפקא לן שצריך להוסיף מחול על הקדש בין באכילה בין בעשיית מלאכה, ובסי' רס"א כתב ב"י רבינו שהשמיט דין התוספת נראה דס"ל כרמבם דלית ליה תוס' לשבת ותימא אמאי שבק סברת ראש דאית ליה תוס' לשבת, ועוד בסי' תר"ח גבי יוכ"פ כתב שצריך להוסיף מחול על הקודש זה כרא"ש ע"ב, ועי' לבוש בסי' תר"ח שצריך להוסיף מחול על הקודש בין באכילה בין במלאכה, ובסי' רס"א כתב בשבת תוס' רק מדרבנן, וא"ר מביא מכלתא שהוא דאוריי' זכור מלפניו ושמור מאחריו: רמב"ם הלכות שבת פ"ה המדליק צריך להדליק מבעוד יום קודם שקיעת החמה כתב הכ"מ רבינו לא הזכיר פה דין תוספת מחול על הקודש וכתב ה"ה דלית ליה תוס' דבר תורה אלא לעינוי יוכ"פ לבד, ומשמע לי דבר תורה שכתב לאו דוקא דמדרבנן נמי לית ליה תוס' דאל"כ לא הוי ליה להשמיטו: פרי מגדים רס"ו במ"ז כתב נסתפקתי בתוס' שבת אם מוזהר על שביתת בהמתו: עי' פנ"י ביצה ל' ושארי אחרונים בתוס' שבת אין שבות אסור ושמ"ק שם כתב מאי דאמרי' ספק חשיכה אין מדליקין משמע הא אינה חשיכה ודאי מדליקין והא תוספת היום הוא ואסור, וי"ל דה"ק ספק חשיכה אין מדליקין ואפי' לומר להדליק אסור אבל אינה חשיכה ודאי הוא אינו מדליק אבל העכום מדליק משום דשבות בתוספת שרי:
מרדכי פ"ב דמגילה, נשאל לה"ר טוביה מוינא איך סגיא נהור פוטר בני ביתו מקדוש והא לר"י סומא פטור מן המצות א"כ לא מיחייב אלא מדרבנן והיכי אתי דרבנן ומפיק דאוריי' והשיב דאשכחן דכותי' גבי קדוש דאמרי' בברכות דף כ"ז מתפלל אדם של שבת בע"ש ואומר קדושה על הכוס ואין לומר דשאני התם דתוס' שבת דאוריי' כבר פי' ר"ת דלא נפקא לן מקרא תשבתו שבתכם אלא דוקא לאחריה וכו' והשתא ניחא הא דקאמר במ"ק הילכתא לר' ישמעא' דבתוס' לפניה איירי התם לכך קאמר הלכתא היא ולא קרא א"כ לרע"ק דאמר הלכתא לא הוי תוס' שבת מן התורה ואפ"ה נפיק בההיא קדוש דמקדש מבעוד יום דאינו אלא מדרבנן ע"ש, ועי' מג"א רס"ב שהקשה האיך יוצא בקידוש שעושה מבעוד יום למ"ד תוס' שבת דרבנן מ"ש מקטן שאינו מוציא גדול, וחיי אדם כלל ו' בהלכות שבת כתב שאינו דומה כלל הקטן אינו מחויב כלל ע"ש:
ר"ן ר"פ המביא, דאכלי ושתי עד שחשיכה, ונא עד שחשיכה ממש דאי היכי הרי מכניסין עצמן לספק יוכ"פ עצמן אלא סמוך לחשיכה קאמר, וכ"ת א"כ אמאי נימא בהו והא ע"כ מוסיפין קצת דאי אפשר לצמצם, תרצו דמכאן דתוספת ענוי של יוכ"פ יש לי שיעור אלא דלא ידעינן ליה, ולי נראה כיון שצותה תורה תוספת צריך להוסיף מחול על הקדש איזו חוץ מן הזמן שהוא נזהר בו מן הספק שאם לא כן לא הי' צריך להזהיר על תוספת, וזה על דעת מי שסובר דמאי דאמרי' דספקא דאוריי' לחומרא מדאורייתא עכ"ל ושעה"מ בהלכות טומאת מת כתב כוונתו לומר לדעת רמב"ם דספק דאוריי' מדרבנן לחומרא מצינן לאמור דהתוספת נכלל בזמן בה"ש ולא בעי להוסיף מידי קודם בה"ש ועי' פר"ח תר"ח, וקשה כפי מש"כ ביומא דבה"ש חשיב כחתיכה אחת משני חתיכות וחייב אשם תלוי, לכ"ע מדאוריי' אסור ע"ש, ועי' פרי מגדים רס"א סק"ח:
ברכות כ"ז רב צלי של שבת בע"ש, כתב רבינו יונה שם הי' אומר ר"י מאורלינש ז"ל שאעפ"י שתוס' שבת די בכל שהיא אפ"ה אם הוא מוסיף הרבה יותר בכלל תוספת הוי וחייב, עליו אע"פ שאפשר לומר שאינו אלא מדרבנן אפ"ה אסור לעשות שים דבר כמו תוספת כ"ש וכיוצא בזה אמרו לענין תרומה שאע"פ חטה אחת פוטרת כל הכרי אפ"ה אם תרם הרבה הכל דיינין ליה תרומה ע"ש:
נשים אם מחויבי' בתוס' יוכ"פ ושבת:
פרט ב
ביצה דף ל', דהא תוספת יכ"פ דאוריי' הוא ואכלו ושתו עד שחשכה ולא אמרי' להו ולא מידי, [תוס' יוכ"פ דאוריי' דנפקא לן מועניתם את נפשותיכם בתשעה רש"י] , וכתב הפנ"י נראה מלשון ראש וש"ע בנשים מיירי, ויש לדקדק הא קי"ל מ"ע שהז"ג נשים פטורות ניהי דבעיקר עינוי דיכ"פ עצמו ודאי הושוה נשים לאנשים לכל עונשין שבתורה משא"כ תוס' יוכ"פ דליכא עונש מנ"ל דאסורות, ויש לישב אע"ג דבלשון עשה כתיב מ"מ כיון דהוה שוא"ת לא תאכל ולא תשתה לא הוי בכלל מ"ע שהז"ג והיינו דוקא בעשה גמור שהיא בקים ועשה ע"ב וצל"ח משיג מש"כ בשוא"ת נשים חייבת, נעלם ממנו תוס' קידושין ל"ד נשים אינו חייבת ביו"ט אלא בל"ת אבל עשה דיו"ט לא שייך בנשים, ומה שהקשה אינו קושיא דהרי התורה רבתה עשה לתוס' יוכ"פ כאמרי' סוכה דף כ"ח האזרח לרבות נשים ע"ב, וכ"כ בשמ"ק שם:
כתובות דף מ"ז בתוס' דמסר לה בשבתות וביו"ט איירי שעה אחת לפני יו"ט שהוא כיו"ט לענין מלאכה דתוס' דאוריי' ובטילה באותה שעה מן מלאכה, וכ"ס סי' נ"ו כתב לא ידענו מנ"ל בפשיטות דנשים חייבות בתוס' יו"ט, ומביא פרמג"ד תר"ת במ"ז וז"ל נשים חייבות בתוס' יוכ"פ משום דיוכ"פ גופי' שייך בנשים, וכ"ש שחייבות בתוספת שבת דכל מ"ע של שבת נשים חייבות בו אפי' ג' סעודות עי' סי' רצ"א עכ"ל, ודבריו נפלאו מ"ש ביוכ"פ חייבות משום דיוכ"פ שייך בנשים ודן ועשה מזה קו"ח לשבת, במחכ"ת נעלם ממנו לפי שעה דתוס' יוכ"פ נפקא לן מקרא דהאזרח ותוס' שבת דליכא קרא מנ"ל דחייבות ע"ב:
שבת דף כ"ג, דביתהו דרב יוסף הית מאחרה ומדלקת לה אמר לה רב יוסף, תניא לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה וכו' וכתב הר"ן, וקשה לי דודאי דביתהו דר"י לא היה מדלקה בה"ש דהא תנן ספק חשיכה ספק אינה חשיכה אין מדליקין ובודאי מוסיפה היתה מחול על הקודש שהרי שבתות ויו"ט מחוייבים הם בכך וכיון שכן מאי קאמר לה רב יוסף תנינא לא ימוש, הרי כבר היתה מוסיפה מחול על הקודש, אבל נ"ל דודאי קידם לבה"ש הי' מדלקת שלא היתה מכנסת עצמה לספק איסור סקילה אלא מיהא הוה סבירא לה שאין צריך להדלקת הנר תוספות לפי שלא נתנה תורת תוספות אלא למלאכת של חול, אבל הדלקת הנר מלאכה של קודש היא לצורך שבת ותחילת שביתה היא ע"ש, א"כ נראה גם לר"ן פשיטא ליה שנשים חייבות בתוס' שבת ויו"ט, וכ"ס כתב יש לי מקום עיון אם תוס' שבת מדרבנן, אם נשים אסורות מדרבנן ע"ב:
המחבר סי' רס"א ס"ד אחר עניית ברכו אע"פ שעדיין יום הוא אין מערבין ואין טומנין כתב מג"א משמע אפי' לדבר מצוה דגרע מבה"ש, ודג"מ כתב בסימן שצ"ג מביא המחבר ב' דעות בזה, ונראה דשם קאמר שקיבל תוס' שבת בפירש שמקבל תוס' שבת א"כ לא קיבל רק איסור עשה מש"ה יש להקל בשבות, אבל כאן מיירי אחר עניית ברכו שמן הסתם מקבל קדושת השבת ממש השמיט דעת המיקל עכ"ל, ויש לי צ"ע אם נשים פטורות מתוס' שבת אם מהני אם קיבלה בפירש, או עוד גרע יותר מאיש כי הוא מקבל רק אסור עשה כיון שמחויב בתוס' שבת רק הקדים הזמן, אבל היא קבלה קדושת שבת ממש וצ"ע, אם פטורה וקבלה אם אין זה בכלל בל תוסיף, ועי' במקנה כלל נ"א פרט ב':
בתוס' שבת סי' רס"א כתב ממרדכי משמע דאפי' למ"ד תוס' שבת דאוריי' היינו דוקא בקיבל עליו אבל לא קיבל עליו אף שביטל מצות עשה מ"מ לא חל עליו תוס' שבת בע"כ, דהא לדעת רבינו שמריה דאוסר בקיבל עליו ע"כ דמוקי להא דתנן בה"ש מערבין היינו כשלא קיבל עליו ולא אמרי' דחל בע"כ, וח"ץ סי' י"א האריך לסתור דעת ר"ש האוסר דס"ל דבה"ש חמיר טפי מתוס' שבת דהא התוס' אינו אלא בעשה ובה"ש הוי ספק סקילה ע"ש שתלי' באשלי רברבי אם ס"ד לחומרא ע"ש, עי' ט"ז בסי' ח"ר: