אור ברסלב
עט סופר חלק א עט סופר חלק א כלל יב

עט סופר חלק א· רבי אליעזר זוסמן סופר

עט סופר חלק א כלל יב

עט סופר חלק א כלל י

פרט א תחומין למעלה מעשרה

עירובין דף מ"ג, בעי רב חנניא, יש תחומין למעלה מעשרה או אין תחומין למעלה מעשרה, עמוד גבוה עשרה ורחב ארבעה לא תיבעי לך דארעא סמיכתא היא, כי תיבעי לך בעמוד גבוה עשרה ואינו רחב ארבע א"נ דקאזיל בקפיצה, לישנא אחרינא בספינה מאי, ח"ס חלק ששי סי' צ"ח, כתב צריך אני לעשות לי רב במאי מספקא לי' לתלות תחומין בלמעלה מיוד ומה ענין תחומין לר"ה וכרמלית שאינם תופסין למעלה מעשרה טפחים ואי משום שאין הילוך באויר א"כ למעלה משלשה טפחים דליכא לבוד נמי מבעי' ע"ש, ולבוש בסי' רמ"ח כתב ביבשה אין תחומין מה"ת אלא בפחות מעשרה סמיך לקרקע ששם היא עיקר תשמישו של אדם אבל למעלה מעשרה אין תחומין אלא מדרבנן אפי' ביבשה אבל במים למעלה מעשרה לא גזרו כלל כיון דאפי' ביבשה למעלה מעשרה אינה אלא דרבנן ע"ש, וצ"ע הא תנא ספוקי מספקי, ומצאתי בפרי מגדים רצ"ה, ועי' לבוש ת"ד ודו"ק:

דארעא סמיכתא, כתב ח"ס עי' ב"י סי' רס"ו פשיטא ליה דיושב על הקרון גבוה יו"ד ורחב ד' דיש תחומין אך ברוכב על סוס דלא רחב ד' ליכא תחומין, ומג"א דחה מסברא ומגמרא, מסברא דרוכב כמהלך, ומגמרא דא"כ בשמעתין הו"ל למימר קמבעי ליה ברוכב ע"ש, והא דלא דחי בקיצר משמעתין דבן דוד ואי ס"ד רוכב ליכא תחומין בן דוד עני ורוכב על החמור הוא, די"ל מ"מ אסור בשבת משום שמא יחתך זמורה, ואי אתי בשבת ע"כ לאו על החמור אלא בקפיצה ופשוט שפיר, ואני עני לא זכיתי להבין סברתו מה ענין רוכב כמהלך לכאן, התם לאפוקי שאינו כעומד או כיושב אלא כמהלך אבל לא כמהלך ע"ג קרקע עולם וכן המהלך בספינה הוה כמהלך כמ"ש תוס' שבת ה', מ"מ לא הוה כמהלך ע"ג קרקע ע"ש:

לישנא אחרינא בספינה, כתב ח"ס והא דלישנא קמא לא קאמר בספינה כתב מג"א רס"ו משום דבמים לכ"ע תחומין לאו דאוריי', והם דברי רמב"ם שהמציא כן מדעת עצמו בתשובה הנדפסת סוף אגרת רמב"ם וכתב שם ק"ו השתא טלטל ד"א שהיא בסקילה אינה במים שהם ככרמלית מפני שאינה דומה לדגלי המדבר מכ"ש תחומין שהוא בלאו שלא יהי' נוהג בהילך מים שאינו דומה לדגלי מדבר ע"ש:

ת"ש הרינו נזיר ביום שבן דוד בא מותר לשתות יין בשבתות וביו"ט ואסיר לשתית יין כל ימות החול אי אמרת בשלמא יש תחומין היינו דבשבתות וביו"ט מותר אלא א"א אין תחומין בשבתות וביו"ט אמאי מותר, שאני התם דאמר קרא הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא והא לא אתא אליהו מאתמול, א"ה בחול נמי לישתרי דהא לא אתא אליהו מאתמול אלא אמרי' לב"ד הגדול אתא, ה"נ לימא לב"ד הגדול אתא, כבר מובטח להן לישראל שאין אליהו בא לא בע"ש ולא בעיו"ט מפני הטורח וכו' בחד בשבת לישתרי לפשוט מינה דאין תחומין דאי יש תחומין בחד ברבא לישתרי דלא אתא אליהו בשבת, תוס' וא"ת ודלמא אתי בע"ש ויבשר בשבת, וי"ל דקרא הנני שולח לכם לפני בא יום ה', משמע ביום שבא יבשר, וכתב המהרש"א, גבי שבת גופי' לא קשה הכי דלא לישתרי דשמא אתי בע"ש ויבשר בשבת ובו ביום יבא משיח, דהא פשיטא להו ממשמעות המקרא דלא יבא משיח ביום שיבשר אליהו אלא שיבשר יום שלפניו עכ"ל:

האי תנא ספוקי מספקא לי' אי יש תחומין או אין תחומין ולחומרא, דקאי אימת דקא נדר אילימא דקא בחול כיון דחל עליה נזירות היכא אתיא שבתא ותשקעא ליה, אלא דקאי בשבתא וקא נדר וביו"ט וקא נדר והוא יומא דשרי ליה מיכן ואילך אסור ליה, תוס' ההוא דתנן בפסחים י"ג שמא יבא אליהו ויטהרם איכא למימר נמי מספקא ליה וההיא שמשיב כבר מובטח לישראל שאין אליהו בא בשבת ולא בע"ש ולא בעיו"ט, נראה לי דהכי פירושו כי היכי דלא בא לא בע"ש ולא בעיו"ט מפני הטורח של תקון סעודה, ה"נ בשבת קודם אכילה מפני טורח סעודת שבת, והקשה הפלתי בסוף סי' ק"י, א"כ יו"ט שחל להיות ביום א' ליתסר דילמא אתי' אליהו אתמול בשבת אחר הסעודה ועי' ח"ס:

תוס' ואסור לשתות כל ימי חול, וא"ת ת"ש דלא אסרי' כהן לשתות לעולם יין כדאמרי' בסנהדרין דף כ"ב, שעברו כמה שנים שלא נבנה הבית ואמאי לא חיישינן לבן דוד כי הכא, וי"ל דהתם ליכא איסורא דאפשר בכהן אחר או ישן מעט אבל הכא אי אתי עובר על נזירתי, וביצה דף ה' נמי אמרי' חיישינן לשמא יבנה, ור"ת מפרש ביום שב"ד בא שראוי לבא והשתא לא קשיא מידי וניחא נמי מה שמקשינן אמאי אסור והלא משיח בן יוסף יש לו לבא תחלה ועדיין לא בא, אבל קשה האי פריך בסמוך בחול נמי לישתרי דהא לא אתא אליהו מאתמול מ"מ הי' ראוי לבא, י"ל לפי המסקנא פריך דמוקמינן דקאי בשבת ונודר מש"ה פריך בחול לישתרי יום שנדר בו שאינו ראוי לבא באותו יום הואיל ולא אתא אליהו מאתמול, ועי' מהרש"א ופלתי שתוס' צ"ב, אי קסברי שגם משיח ב"י לא יבא רק לב"ד הגדול גם לפירש קמא ניחא די"ל בן דוד בא היום ואתמול בא משיח ב"י ואליהו לב"ד הגדול ולא נודע לנו ביאתם, ואם אין משיח ב"י בא לב"ד הגדול אף לפי' ריח מי ניחא הא ביום שנודר אין ראוי לביאת ב"ד דהא לא אחא אתמול משיח ב"י, ופלתי כתב דתרי זמנים יש ובעתה או אחישנה והא דיש סדר לביאתו ותחילה בן יוסף ואח"כ בן דוד היינו בעתה אבל אחישנה אין סדר ואפשר שיבא היום אם בקולי תשמעו, משיח ב"י, ותינח לר"ת דנדרו הי' ליום שראוי לבא וכל יום ראוי לאחישנה ויבא בלי משית ב"י, אבל למאן דמפרש ביום שבן דוד בא ממש וע"כ לא נכנס לספק אחישנה שהוא מציאת רחוק רק בעתו וקשה הא לא אתי' בן יוסף ודפח"ח עכ"ל ח"ס ומסיים ודע ענין בן יוסף הוא יען נחלקו מלכות בית דוד ומלך על עשרת השבטים מבני יוסף ונקראו בנביאים בית יוסף מ"כ יעמוד מלך מיוסף וילחם מלחמת ה' וסופו נהרג במלחמה ומקבל בן דוד מלכות שלימה על כל ישראל כדכתיב והי' לעץ אחד בידי והריגתו של זה לכפר על חלוקות מלכות בית דוד:

ריטב"א כתב הרני נזיר ביום שב"ד בא, פי' לא סוף דבר שבא בו ממש דהא אמרי' לקמן דאי קאי בימות החול כי קאמר הכי הוי נזיר מכאן ואילך כיון דחייל תו לא פקע, ואם איתא היכא חיילי דהא איגלי מלתא שלא בא בן דוד, אלא ה"ק הריני נזיר ביום שב"ד אפשר לבא בו, ולה"ק מותר לדחות יין בשבתות ויו"ט לפי שאין ב"ד אפשר לבא בהם, ועי' פלתי: פסחים דף י"ג, א"ל לדבריכם אף תלויות לא ישרפו שמא יבא אליהו ויטהרם, א"ל כבר מובטח לישראל שאין אליהו בא לא בע"ש ולא בעיו"ט מפני הטורח, פרש"י והיום ע"ש ומחר עיו"ט מפני הטורח שיש להן לעסוק בסעודת שבת ויטרדו בו, וכתב מהרש"א ק"ק כיון דעיו"ט למחר בשבת הוא מה שייך בו מפני הטורח דהא ודאי אסור לטרוח משבת ליו"ט, ואי יש תחומין למעלה מיוד איכא שפיר טעמא דאין אליהו בא בשבת, יח"ס תי' נלענ"ד טרודים בקרבן פסח ע"ב:

אחד בשבת לישתרי, תורת חיים הקשה למאי דסלקא דעתך דטעמא דבשבת ויו"ט מותר משום דיש תחומין תיקשי ברייתא גופא דאמאי קתני ואסור לשתות יין כל ימות החול דבחד בשבת לישתרי כיון דלא אתי אליהו בשבת דהא ידע קרא הנה אנכי וכו' וי"ל דהמקשה הוה סבר דהא דכתיב אנכי שולח וכו' לאו יום אחד לפני ביאת בן דוד קאמר דהא סתמא כתיב לפני בא יום ה' ואיכא למימר כמה ימים לפניו ולהכי לא קש ליה חד בשבת לישתרי אבל השתא דמשני ליה דטעמא דבשבת ויו"ט מותר לפי שאין אליהו בא בע"ש ובעיו"ט אלמא לפני בא יום ה' לפניו ממש דהיינו יום אחד לפני ביאת בן דוד לכך פריך ליה בחד בשבת לישתרי ועי' לח"מ ג"כ, שהעלה בשיטת רמב"ם דאין הכרח מקרא דאליה בא דוקא יום א' קודם ביאת משיח, וש"ס קאמר דלא תפשוט מברייתא דיש תחומין אפשר דברייתא ס"ל לפני בא יום דוקא יום אחד קודם ע"ש, וכ"ס סי' נ"ג כתב צ"ע א"כ דלא ברירא הא מלתא מאי מקשה חד בשבת תישרי ודוחק האי תנא ספוקי מספקא ליה ולחומרא, יאמר טפי דבעל האיבעי מספקא ליה בטעמא דברייתא אם בשבת ויו"ט שרי משים דס"ל דאליהו דוקא יום אחד מלפני בן דוד בא וא"א לב"ד לבוא בשבת מש"ה חד בשבת אסיר, או דס"ל יש תחומין ומשו"ה בשבת ויו"ט מותר ובחד בשבת דלמא בא אליהו יום ה', ע"כ צ"ל מאחר דמביא קרא הנני שולח לכם לפני בא יום פשיטא לש"ס יום א' דוקא דלח כלת"מ וצלע"ג ע"ש, עי' ילקוט וזאת הברכה אשר בירך לפני מותו, וכי תעלה על דעתך לאחר מיתה הי' משה מברך את ישראל אלא מת"ל לפני משה סמוך למיתתו, כיוצא בו אתה אומר, הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בא יום ה', וכי תעלה על דעתינו שלאחר ביאה הי' אליהו מתנבא להם לישראל ומת"ל לפני בא יום ה' סמיך לביאה:

עירובין דף מ"ה, אמר מר ביו"ט הרי הן כרגלי כל אדם ואמאי ליקני שביתה באקייניס לימא דלא כר"א, דאי כר"א הא אמר כל העולם כולו ממי אוקיינוס הוא שותה, תוס' ואפי' אם אין תחומין למעל' מיוד והעבין שותין תאותן של מעלה שגבוהין מיוד כיון שכל המים מחוברין יחד חשובין כאלו מונחין בארץ וכו' לימא דלא כר"א וא"ת ולר' יהושע נמי דאמר מן הכיפה הוא שותה ליקנו שביתה התם אי יש תחומין למעל' מיוד, וי"ל אפי' יש תחומין לא שייך קנין שביתה ברקיע:

אמר ר' יצחק הכא בעננים שנתקשרו מעיו"ט עסקינן ודלמא הנך אזלי והנך אחרינא נינהי דאית להו סימנא בגופייהו, ואיבעית אימא הוה ספק דבריהם וספק דבריהם להקל, תוס' אע"ג דהיה דשיל"מ וא"ר אשי אפי' באלף לא בטיל אפי' בספק דבריהם בעירוב הקילו [לבוש בסי' תקט"ו כתב ספק תחומין דרבנן ואזלינן קולא אע"ג בדשיל"מ אזלינן לחומרא ואפי' בספק יו"ט ספק חול וכו' לא דמי לביצה, דביצה כי מוקמי ליה אחזקתו הרי לא נולד ונשאר באיסור וכן ספק מחובר או מחוסר צידה דכי מוקמינן ליה אחזקתיה הרי הוא כאלו לא ניצוד ולא נתלש מה שאין שייך לומר כן באיסור תחומין ע"ב:]:

וליקני שביתה בעבים תיפשוט מינה דאין תחומין למעלה מיוד דאי תחומין ליקני שביתה בעבים לעולם אימא לך יש תחומין וחיי' בעיבא מיבלע בליעי כ"ש דהוה להו נולד ואסירי אלא מים בעבים מינד ניידי השתא דאתית להכי אוקיינוס נמי לא ליקשי לך מים באוקיינוס נמי מינד ניידי, תוס' כ"ש דהוה נולד, וא"ת לימא הא ר"ש דלית ליה נולד, וי"ל בנולד כה"ג דדבר חדש שלא בא לעולם כל עיקר תודה ר"ש ע"ש:

רשב"א כתב הכי נמי שמעי' דאפי' למ"ד אין תחומין למעלה מעשרה בקפיצה אי בספינה כשחזר אח"כ ליבשה שוב לא יזוז ממקומו דהא לכ"ע פרכינן הכא דלקנו שביתה באוקיינוס מעיקרא וכשחזרו יבאו על ידי העבים למעלה מעשרה ויצאו מתחומן הראשון והגיע מכאן למטה מעשרה שלא יזיז ממקום, וכ"כ בדף מ"ג ועי' רמב"ן בליקוטיו מדאוריי' אינה חייב אם קנה שביתה למטה ואח"כ הלך למעלה מיוד כ"פ וירד למטה יש לו אלפים כיון שלא הלך באיסר ועי' אמרי בינה שבת ל"ד:

רמ"א בסי' רצ"ה כתב נהגו לומר ולהזכיר אליהו במ"ש להתפלל שיבא ויבשרנו הגאולה, ולבוש כתב אומרי' פייטין שהוזכר אליהו הנביא לפי שמקובלין אנו שאין אליה בא לא בע"ש ולא בעיו"ט שלא לחללן וכ"ש בשבת עצמו כדאיתא בעירובין י' ע"כ אנו מתפללין כיון שעבר השבת ויכיל לבא שיבא ויבשרני בשירות טובות, יתג"א מבאר יותר דלמא הלכה יש תחומין ולא יבא בשב' לכן אומרים במ"ש, דלא כעולת שבת דלא דק, ותוסבר בתחהש"ק, יכ"ל ע"ש הקשה הא קיי"ל אין תחומין למעלה מעשרה, ולא ק"מ דאנן פסקינן אין תתומין מפני שהוא איבעיא דלא אפשיטא וכיון דתחומין דרבנן ס"ד לקולא והיינו לדידן דאיכא ספיקא אבל דלמא לאלי' ליכא ספיקא יפשיט ליה דיש תחומין, ועוד דחוץ לי"ב מיל הוי דאוריי' לרמבם וכה"ג לדידן אזלינן לחומרא דיש תחומין דהוי סד"א וא"כ דלמא אליהו חוץ לי"ב מיל ואינו יכול לבא בשבת עכ"ל ולי צ"ע האיך כתב הלבוש כ"ש בשבת ויו"ט עצמי כדאי' בעירובין, שם מבואר רק שהיא ספק אי יש תחומין למעלה או לא, ואולי לאלי' ליכא ספיקא ופשיט ליה דאין תחומין: פרי מגדים כתב עי' במג"א ת"ד די"ב מיל הוה ספק תורה וקי"ל לחומרא ומרקיע לארץ מהלך ת"ק וכו' מריש הוה אמינא הא דא"א בתיי"ט אליהו ביו"ט ליכא כ"א איסור דרבנן וספיקא לקולא ויכיל לבא ביו"ט, אבל עי' מג"א תקט"ו די"ב מיל ד"ת ביו"ט ע"ש, וח"ס כתב בסי' צ"ח, פשיט לחכחז"ל דאין אליהו יכול לבא אלא מתין לתחום והמובן הפשוט משמים וארץ ת"ק שנה וכ"כ הפרי מגדים , וזה צ"ע דהרי כתב תוס' ד"ה לימא, דלא שייך שביתה ותחומין מלמעלה למטה, ותו המוהלים מתפללים שיעמוד על ימינם אפי' בשבת הרי א"א לבא בשבת משום תחומין למעלה מיוד וכו' אבל האמת יורה דרכו כי מעולם לא עלה אליהו בגופו למעלה מיוד, אן נפרדה נשמתו מגופו שם והנשמה עולה ומשמש למעלה בין מה"ש וגופו נתדקדק ושורה בג"ע התחתון בעוה"ז וביום הבשורה במהרה בימינו תתלבש נשמתו בגוף הקדוש הלז ואז הוא ככל אדם אדם מחכמי ונביאי ישראל והוא מוסמך מרבו אחיה השילוני או ממרע"ה אם הוא פנחס והוא יסמך את חכמי ישראל ואז יש לו דין ככל בנ"י וכן בכל פעם שמתגלה ומתראה בעוה"ז מלובש בגופו הזך, אך כשמתגלה בנשמתו כמו ביום המילה אז אינני מחויב בחצות במתים חפשי כתיב ועוד כשיורד מלמטה למעלה לא שייך שם תחומין וכשתתגלה על אופן זה הרי הוא מלאך אעפ"י שלומד תורה ומגלה דינים אין לקבוע הלכה עפ"י דבריו דהו"ל רק כמו חלום ורוח נבואה ואין משגיחין בב"ק אך כשמתגלה בלבוש גופו הרי הוא מגדולי חכמי ישראל והני שב שמעתתא אם אמרו אליה ת"כ בלבוש גופו אומרן כדרכו לברר הלכה וא"כ בא מג"ע התחתון ע"פ שטת הקרקע לא מלמעלה למטה ושפיר היא מוכרח דאין תחומין ובא בקפיצה ושמור זה עכ"ל [עי' זוהר ויקהל] בדברי ח"ס מיושב בפלפול גדול אשר נדפס בסוף תשובת מרלב"ח כאשר יבא אליה ב"ב בלבוש גופו יכול לסמך, ועי' תומים סי' ב' ס"ק ב' ודו"ק:

פרט ב רמב"ם

פכ"ז משבת כתב, המהלך חוץ לתחום למעלה מיוד טפחים כגון שקפץ ע"ג עמודים שגבוהין יוד ואין בכל אחד מהן ד' על ד' טפחים ה"ז ספק אם יש תחומין למעלה מיוד או אין תחומין למעלה מיוד, כתב ה"ה ולא ביאר ספק זה אם הוא לקולא או לחומרא, ובתשובה ביאר שכל מי שיהי' מן התחומין מה"ת ספקו להחמיר ומה שהוא מדבריהם ספקו להקל כמו שאמרו ספקא דאוריי' לחומרא וספקא דרבנן לקולא, ושם כתב שאין תחומין דבר תורה בימים ובנהרות ולא בכרמלית וכל התחומין בהן בדברי סופרים, ועי' כ"מ שכתב לפי' דברי רבינו ביבשה תוך י"ב מיל כיון דלא מיתסר אלא מדרבנן נקטינן בעיין לקולא דאין תחומין למעלה מעשרה וחוץ לי"ב מילין כיון דמיתסר מדאוריי' למעלה מיוד היי ס"ד לחומרא:

בקובץ על יד הנדפס אצל רמב"ם כתב שרמב"ם סובר ג"כ ספיקא לחומרא בדבר שעיקר דאוריי' ביבשה, ורק במים שעיקר דרבנן ספיקא לקולא, וחילק זה נראה מסוגיא לישנא קמא בעמוד, ולישנא אחרינ' בספינא, בהא פליגי ל"ק הי' סובר דודאי בספינה דעיקרא מדרבנן בזה אין ספק דודאי לא גזרו על למעלה מיוד ולישנא אחרינא גם בספינה הי' ספיקא וכן כתב הלבוש לענין תחומין נסתפקו חז"ל אם יש תחומין באויר למעלה מיוד אם לא לפיכך אמרו דביבשה שהיא במקום ר"ה ממש ודומה לדגלי מדבר יש להחמיר ואמרי' יש תחומין למעלה מיוד וכו' אבל ימים ונהרות שאין שם איסור תחומין דאוריי' כלל אפי' בי"ב מיל לדברי הכל לפי שאין דומין לדגלי מדבר הקילו בו וכו:

פ"ד דנזירותו האומר הריני נזיר ביום שב"ד בא בו אם בחול נדר ה"ז אסיר לעולם ואם בשבת או ביו"ט נזיר אותה שבת או אותו יו"ט מותר, מכאן ואילך אסור לעולם שהדבר ספק אם יבא בשבת או ביו"ט או לא יבא והואיל והוא ספק ביום שנדר לא חלה עליו נזירות שספק נזירות להקל מכאן ואילך חלה עליו נזירות שבת הבאה שהיא ספק אינו מפקיע נזירות דחלה עליו, וכתב הכ"מ, יש לתמוה על רבינו שכתב מפני ספק נזירות להקל בגמרא לא אמרו כן אלא טעם היתר בשבת מפני שקודם יבא אליהו ובריא לנו שלא יבא בע"ש, ועוד כתב שהוא ספק אם יבא בשבת בן דוד, ובגמרא אמרי' בודאי לא יבא ביד בשבת כי מובטח שאלו' לא בא בע"ש ומה שאמרו שהו ספק אם יבא בשבת אינו אלא על אליהו, וי"ל דקשיא לרבינו דפסק ספק נזירות להקל ובסוגי' אמרי' להחמיר מ"ה פירוש דסוגיא אליבא דר"ש דאמר ספק נזירות להחמיר ולית הלכתא כוותיה והלכך אית לן למימר דתו לא צריכין למיהב טעמא משום דלא אתא אליהו מאתמול וכן לא צריכין שלא יבא בע"ש אפי' שאפשר שיבא בע"ש אפ"ה שרי בשבת וביו"ט משום דמספקא לן אי אתי ב"ד בשבת וביום טוב משום דאין תחומין או לא אתי משום דיש תחומין וספק נזירות להקל זה כפתור ופרח עכ"ל, ולח"מ הקשה לפ"ז בחד בשבת לישתרי דכיון דספק נזירות להקל ומספקא לן אם יש תחומין או לא נימא דיש תחומין ואליהו לא אתי מאתמול דלקולא נקטינן כיון דספק נזירות להקל, ותי' לכאורה קשה דמקשה סובר דיש תחומין מש"ה בשבת וביו"ט מותר א"כ תקשי למה אסור כל ימות חול דבחד בשבת לישתרי דודאי אליהו לא אתי, בשבת אלא ודאי דמקשה הי' סובר דלפני לאו ביום שלפנים ממש קאמר אלא שנים או שלשה ימים קודם, וא"כ בחד בשבת אסור דאפשר דאליהו בא ביום ה' אבל השתא דתירץ לו דביום שלפניו ממש יבא אליהו הקשה לו בחד בשבת לישתרי וכל האי שקלא וטריא לא הוה אלא משום דסוברים ספק דנזירות להחמיר, אבל לדידן דספ"נ להקל ליכא קושיא כלל דתנא ספיקא תספקו ליה מ"מ בשבת מותר משום דספק נזירות להקל ובחד בשבת אסיר דדלמא בא אליהו ביום ו' דלא בעי לפניו ממש ע"ב:

הערה קטנה לישב רמבם כי קשה לו קושי' ריטבא ופלתי למה בנדר בחול למה בשבת אסור כיון שלא בא בחול בשבת לא יבוא, ע"כ מפרש שטעם במסקנא מצד ספק נזירות ואם נדר בחיל שבת אסור יען ספק נזירות מותר מטעם שיש לו חזקת היתר אבל בנדר בחול אז אמרי' בשבת מחזקינן מאיסור לאיסור מע"ש לשבת ודו"ק:

מה"א הלכות נדרים סי' י"ג, הא דפסק רמבם ספק נדרים להחמיר וספק נזירות להקל כתב מרי"ט ח"א סי' פ"ט, דה"ט דגבי נדרים דספיקן אינו חמור מודאן מעייל אינש נפשיה לספיקא אבל גבי נזירות דחמירא ספיקא מודאן לא מיעל אינש לספיקא עכ"ד וצ"ע הא דפסק רמב"ם הרני נזיר ביום שב"ד בא וכו' ספק נזירות להקל והתם ספיקו אינו חמור מודאי, גם הביא מוהר"י אדרבי סי' ע"ז כתב דבספיקא דדינא לא אמרינן היכא דספיקי חמור מודאי לא מעייל נפשיה לספיקא, ועי' רמב"ם פ"י גבי נדר עד לפני הפסח מחלוקת ר"מ ור"י אי מעייל נפשי' לספיקא, ופסק כר"י דלא מעייל וצ"ע:

פרט ג הקושיה בסוגיה

ריטב"א מביא רשב"א הקשה דהא אנן קילא בעי למפשט מההיא דנזיר דאין תחומין למעלה מי' ללמוד משם קולא לגבי עירוב, ותלמוד דחה דתנא ספוקי מספקי לי' ולחומרא אתיא דלגבי תחומי ספיקא לקולא לגמרי, מה הועיל בעל הש"ס כשדחק הברייתא הזאת והוציאה מן הודאי אל הספק דהא לגבי נזיר בין בזה ובין בזה ולחומרא היא לומר אין תחומין, ולגבי תחומי שבת בין בזה ובין בזה לקולא היא, וי"ל דמשום דאיכא רע"ק וכמה תנאים דס"ל תחומין דאוריי' לפי' העמידה בספק למ"ד תחומין דאוריי' אזלי' בהא לחומרא, אבל תוריני פי' דנפ"מ להיכא דשבת ביבשה ורצה להפליג מיבשה לים ולצאת לדרך אניה למעלה מעשרה, דאי אמרת דפשט לן דאין תחומין שרי, אבל השתא מספקא אסור לצאת מתחום ביתו דהא חזקה תחום ביתו וכל שיש שם חזקה לא אזלי' בתחומין בספק לקולא ע"ב וכן כתב ה"ה פכ"ז משבת כתב רשב"א שמי שהוא בה"ש ביבשה לכתחלה אסור לצאת אפי' למעלה מעשרה לפי שיש לו חזקת ביתו, וח"ס סי' צ"ב בחלק ו' כתב על הנ"ל הנה המל"מ פ"א מטומאת צרעת כתב כמסתפק ואמנם בש"ג אצל רי"ף פא"ט גבי בא זאב פשיטא לי' דלא יועיל שום חזקה להכריע בספיקא דדינא דוקא בספיקא דמצות כגון אנו מסופקים איך הי' המעשה אם נאכל עירובי קודם בה"ש או אח"כ אמרי' מוקמי אחזקת מוקמי אחזקת תחום ביתו, אבל בספקי דדינא אי יש תחומין או אין תחומין, וכי החזקה יכריע הדין זה הדבר שאין הדעת סובל ע"ש שמסביר שאין דעת אדם לשבות למעלה ביוד: מה שהקשה ריטבא מה הועיל בעל הש"ס בתחומי בין בזה וכו' אולי נפ"מ לענין ס"ס גם בדרבנן לחומרא ועי' שעה"מ פ"ז מאישות ופ"י כלל ה' ממקוואות, כתב המשל"מ פ"ת מאה"ט כתב בס"ס להתיר אזלי' בדרבנן לחומרא, ה"ה פכ"ז משבת כתב הליכה בנהרות ויש ספק אם הן למעלה מיוד או לא מותרת לפי שספק דבריהם לקולא ואיכא תרי ספק להחמיר, ספק אם הן למעלה מיוד או למטה, ואת"ל למעלה שמא גם למעלה מעשרה יש איסור תחומין וזו ראיה נגד המל"מ שאין תשובה, וח"ס כתב לפענ"ד הכא אין כאן אלא ספק אחד אם הספינה במקום שראוי לקנות שביתה או לא מה לי אם הוא למטה מיוד או למעלה אין שום נפקותא בזה אלא אם זה המקום שספינה עומד עליו הוי בכלל מקום שאל יצא איש ממקומו הזה או לא ואין כאן ס"ס עכ"ל ועי' ממג"ד רצ"ה:

ט"א בר"ה דף י"א פלוגתי' דר"א ור"י אם בתשרי או בניסן עתידין לגאול, והקשה למה אסור כל ימי חול לשתות יין, לר"א לא יהי' אסור אלא בתשרי, ולר"י לא יהי' אסור אלא בניסן, ותי' דשני מיני קיצי' איכא לביאת בן דוד, עי' סנהדרין צ"ד זכו אחישנה לא זכו בעתו, והאי דשמעתין מיירי מבעתו בדלא זכו למר עתו בתשרי ולמר בניסן, אבל בקץ דאחישנה דזכו אין זמן קבוע לדבר אלא כל יומא זימניה, מש"ה אסור כל ימי חול:

עוד הקשה דמשמע לר"א דנ"ל דעתידין לגאול בתשרי ביו"ט של ר"ה ביום תרועה ומגזי"ש דשופר שופר אתי' ליה, וכן ר"י דאמר בניסן היינו ליל ט"ו שהוא יו"ט דהא מליל שימורים אתי' ליה, והא יום שלפניהם הו"ל עיו"ט, ואמר התם כבר מובטח לישראל שאין אליהו בא לא בע"ש ולא בעיו"ט, א"כ א"א לבן דוד לבא בר"ה ובליל פסח שהן יו"ט, י"ל דהיינו דוקא בקץ דאחישנה ובדזכו אבל בלא זכו ובקץ דבעתו אפי' בעיו"ט נמי בא אליהו ולא לטורח כיון דעתו הוא א"א להעביר המועד, א"כ תקשי דתני מותר לשתות יין ביו"ט דאפי' יו"ט של ד"ה ופסח ואמאי מותר דלמא עתו הוא ואפשר לאליהו לבא בעיו"ט, ע"ש שמאריך אם חיישינן לשמא בא או יבא כמו לשמא מת לא חיישי' וכו' ובהשמטת שם כתב מפסחים דף י"ג ש"מ דא"א בשום ענין שיבא אליהו בע"ש ובעיו"ט אפי' בקן דבעתו דאל"כ אכתי תקשה שמא בעתו הוא ויבא אליהו בעיו"ט ויטהרם, עי' ח"ס:

ח"ס כתב בביאת בן דוד צריך אני להציע הוצעה אחת והוא כמו שהי' תש"ר גואל ראשון ולא ידע ולא הרגיש שהוא יהי' הגואל כן יהי' אי"ה גואל האחרון מיום שחרב בהמ"ק מיד נולד אחד הראוי' בצדקתו להיות גואל וכשיגיע הזמן יגלה אליו השי"ת ואז יערה עליו רוח של משיח הטמון וגנוז למעלה עד בוא ובעוה"ר כבר כמה וכמה מתו ולא זכינו שיערה עליהם רוחו של משיח הדור לא הי' ראויה, אולם כשיגיע אי"ה יגלה אליו ד' כמו למשה וישלחהו לישראל או למלך כמו לפרעה לומר שלח עמי, א"כ קשה מאי פסקה הש"ס דבן דוד יבא מחיץ לתחום דלמא יתגלה באותו העיר שהב"ד או המלך דר שם ולא ילך חוץ לתחום כלל, ע"ש שהאריך בנפלאות:

כ"ט סי' נ"ג הקשה אם יש תחומין וכו' למה לנו הבטחה מקובלת מפי נביאים שאין אליהו בא בע"ש ובעיו"ט כיין שא"א שבן דוד לבא בשבת ויו"ט מה לו לאליהו לבא בע"ש ועיו"ט ע"ש:

פרט ד שיטת הפוסקים

ראש כתב בעי ר"ח יש תחומין וכו' ולא אפשיטא ועבדינן לחומרא, וג"א כתב הא"ז פסק דאין תחומין למעלה מיוד הואיל דקי"ל תחומין דרבנן, ורבינו ירוחם חלק ח"ו כתב, ראש כתב לחומרא ותמהתי עליו כי לפי תלמיד שלנו תחומין דרבנן וא"כ אזלי' לקולא ואין תחומין למעלה מיוד וכן כתבו רמב"ן ורשב"א בשבת פ"ק על ההיא ברייתא דאין מפליגא בספינה, וריף לא הביא כלל הבעיא דיש תחומין למעלה מיוד ונראה סברתו דאזלי' לקולא והביא המשנה פרק מי שהוציאו פ"א לא נכנסו לנמל עד שחשכה, ולא חלק בין הספינה גוששות למטה מעשרה או למעלה, ואמנם כתב בשבת פ"ק על ההיא דאין מפליגין וז"ל יש מי שאומר הא דתניא אין מפליגין וכו' בזמן שספינה גוששית ואי במים עשרה טפחים ומשום גזירת תחומין נגעו בו אבל למעלה מיוד לא גזרו נראה דסבר דאין תחומין למעלה מעשרה ואזלי' בבעיא לקולא ע"ב:

טור בסי' ת"ד פסק יש תחומין למעלה מיוד כגון מי שהולך בכח שם בקפיצת הדרך, וב"י הקשה הא ספק דבריהם תוך י"ב מיל ולראש אפי' חוץ לי"ב מיל וב"ח כתב, ראש כתב דלחומרא נקטינן, וטעמו דאין זה בכלל הלכה כדברי מיקל בעירוב כיון דאיכא ספיקא לכולהו רבנן דדוקא בדאיכא מאן דמיקל, ואיכא מאן דמחמיר אית לן למימר כדאי הוא רבי פלוני לסמוך עליו באיסר תחומין דקיל, אבל היכא דליכא מאן דאמר דשרי אין בידינו להקל עכ"ל, ועי, רמ"א שמחלק בין תוך י"ב מילין לחוץ לי"ב מילין דאזלני' לחומרא למ"ד די"ב מיל דאוריי':

בספר שו"ת מקום שמואל בסופו במס' ר"ה כ"ט מביא ירושלמי מובא בתוס' דף ט"ז, בלע המות כ"ד שמע קל שיפורא אמר ודאי זהו שיפורא דיתקע בשופר גדול וכו', והקשה האיך אפשר שיטעה בזה השטן, הא אמרי' שאין אליהו בא בעיו"ט א"כ לא יבא משיח ביו"ט ותי' הטעם מפני הטורח פרש"י שמניחין צרכי שבת ויו"ט להקבל פניו, ה"ד בשארי יו"ט אבל בר"ה דקי"ל דמצוה להתענות א"כ יכול אליהו לבא בער"ה, אבל אם חל ר"ה בשבת, דקי"ל דבעינן לכם וקראת לשבת עונג א"כ משיח לא יבא, ע"כ כתוב זכרון תרועה ע"ב:

לבוש בסי' ת"ד כתב, כבר כתבנו פעמים דהל"מ שאין נקרא ר"ה אלא למטה מיוד טפחים ולמעלה מיוד הוי רשות אחר ונקרא מקום פטור ולענין תחומין נסתפקו בו חז"ל אם יש תחומין באויר ולמעלה מיוד אם לא, לפיכך אמרו דביבשה שהוא במקום ר"ה ממש ודומה לדגלי מדבר יש להחמיר ואמרי' יש תחומין למעלה מיוד כגון הרוצה להלך חוץ לתחום באויר למעלה מיוד בקפיצת הדרך ע"י שם או שרוצה לילך על גבי עמודים שגבוהים יוד ואין בכל אחד רוחב ד' טפחים דחשוב כאויר משום דלא ניחא תשמישתייהו, דבגבוהים יוד ורחבים ד' פשיטא דאסור דכיון דניחא להלך עליהם אמרינן כארעא סמיכתא דמיין אלא אפי' באינן רחבים ד' דכאויר חשיבי אמרו שאסור לעלות עליהם בתוך התחום ולירד מהם בצד השני שחוץ לתחום מדרבנן, ולמ"ד י"ב מיל מדאוריי' אם עשה כן בי"ב מיל על ידי שם או ע"י עמודים הוי איסור דאוריי', בד"א ביבשה דדומה לדגלי המדבר וכבר ידעת דכל איסורא שבת ממלאכת המשכן שבמדבר ילפינן אבל ימים ונהרות שאין שם איסור תחומין דאוריי' כלל אפי' בי"ב מיל לדברי הכל לפי שאינן דומין לדגלי המדבר הקילו בו ע"ש, ופלא בסי' רמ"ת כתב דמן התורה אי תחומין אלא בי"ב מיל דומיא דמחנה ישראל שהי' על היבשה, וגם ביבשה אין תחומין מה"ת אלא בפחות מעשרה סמוך לקרקע ששם הוא עיקר תשמישו של אדם אבל למעלה מעשרה אין תחומין אלא מדרבנן אפי' ביבשה עכ"ל משמע אפי' י"ב מיל רק מדרבנן, וסותר עצמו ה' יאיר עיני: תשובת רשב"א ח"ד סי' מ"ח כתב מה שאמרת שמצאת לר"מ דקוצי שאין מברכין ברכת לבנה בשבת דשמא יש תחומין למעלה מעשרה והוי כמקבל פני רבו למעלה מעשרה, לא ידעתי מה ענין זה של תחומין למעלה מעשרה, וכי אם לא היה באפשר להקביל פני רבו אלא ממרחק גדול שיהיה ביניהם לא יקבל פניו, ואית כן א"כ אף בחול לא יברך ועוד אינו מברך אל הלבנה אלא ליוצרה ברוך הוא והוא יתברך אינו למעלה מעשרה ולא למעלה מן התחומין שהוא למעלה מכל זה עילוי רב אלא שאנו כמקבלין פני השכינה בדמיון הלבנה שברא ע"ש וט"ז סי' תכ"ו:

בתשובת מר"ם שיק סי' קכ"ב כתב ראיתי במביט פכ"ז משבת דברה"י לית ביה איסור תחומין, לכאורה קשה האיך אמרי' בעמוד גבוה יוד ורחב ד' דאיסר תחומין מה"ת וכו', אמנם נראה דהרי השי"ת ציוה לנו אל יצא איש ממקומו דהיינו חוץ ממחנה ישראל, ואסר להו יציאה זו בכל אופן שאפשר אפי' ע"ג עגלה או עמודים ולזה פשיטא לש"ס דע"ג עמוד רחב ד' דהוא בכלל הציוה דאל יצא דמהיכי תיתי למעוטי הא כארעא סמיכתא הוא וניחא להילוכא ובודאי מקרי יציאה כה"ג יציאה אבל יציאה בעמוד פחות מ"ד דלא ניחא להילוך ואינו בכלל אל יצא סתמא מבעי לש"ס וכו' אמנם כל זה אם המקום דומה לדגלי המדבר רק היציאה הוא ע"ג עמודים שפיר אפשר לכלול בכלל הציוה אבל אם המקום ההוא אינו דומה לדגלי המדבר שפיר כתב המביט ע"ש שמאריך:

תוכן העניינים

עט סופר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה