עט סופר חלק א· רבי אליעזר זוסמן סופר
עט סופר חלק א כלל יב · פרט א תחומין למעלה מעשרה
עירובין דף מ"ג, בעי רב חנניא, יש תחומין למעלה מעשרה או אין תחומין למעלה מעשרה, עמוד גבוה עשרה ורחב ארבעה לא תיבעי לך דארעא סמיכתא היא, כי תיבעי לך בעמוד גבוה עשרה ואינו רחב ארבע א"נ דקאזיל בקפיצה, לישנא אחרינא בספינה מאי, ח"ס חלק ששי סי' צ"ח, כתב צריך אני לעשות לי רב במאי מספקא לי' לתלות תחומין בלמעלה מיוד ומה ענין תחומין לר"ה וכרמלית שאינם תופסין למעלה מעשרה טפחים ואי משום שאין הילוך באויר א"כ למעלה משלשה טפחים דליכא לבוד נמי מבעי' ע"ש, ולבוש בסי' רמ"ח כתב ביבשה אין תחומין מה"ת אלא בפחות מעשרה סמיך לקרקע ששם היא עיקר תשמישו של אדם אבל למעלה מעשרה אין תחומין אלא מדרבנן אפי' ביבשה אבל במים למעלה מעשרה לא גזרו כלל כיון דאפי' ביבשה למעלה מעשרה אינה אלא דרבנן ע"ש, וצ"ע הא תנא ספוקי מספקי, ומצאתי בפרי מגדים רצ"ה, ועי' לבוש ת"ד ודו"ק:
דארעא סמיכתא, כתב ח"ס עי' ב"י סי' רס"ו פשיטא ליה דיושב על הקרון גבוה יו"ד ורחב ד' דיש תחומין אך ברוכב על סוס דלא רחב ד' ליכא תחומין, ומג"א דחה מסברא ומגמרא, מסברא דרוכב כמהלך, ומגמרא דא"כ בשמעתין הו"ל למימר קמבעי ליה ברוכב ע"ש, והא דלא דחי בקיצר משמעתין דבן דוד ואי ס"ד רוכב ליכא תחומין בן דוד עני ורוכב על החמור הוא, די"ל מ"מ אסור בשבת משום שמא יחתך זמורה, ואי אתי בשבת ע"כ לאו על החמור אלא בקפיצה ופשוט שפיר, ואני עני לא זכיתי להבין סברתו מה ענין רוכב כמהלך לכאן, התם לאפוקי שאינו כעומד או כיושב אלא כמהלך אבל לא כמהלך ע"ג קרקע עולם וכן המהלך בספינה הוה כמהלך כמ"ש תוס' שבת ה', מ"מ לא הוה כמהלך ע"ג קרקע ע"ש:
לישנא אחרינא בספינה, כתב ח"ס והא דלישנא קמא לא קאמר בספינה כתב מג"א רס"ו משום דבמים לכ"ע תחומין לאו דאוריי', והם דברי רמב"ם שהמציא כן מדעת עצמו בתשובה הנדפסת סוף אגרת רמב"ם וכתב שם ק"ו השתא טלטל ד"א שהיא בסקילה אינה במים שהם ככרמלית מפני שאינה דומה לדגלי המדבר מכ"ש תחומין שהוא בלאו שלא יהי' נוהג בהילך מים שאינו דומה לדגלי מדבר ע"ש:
ת"ש הרינו נזיר ביום שבן דוד בא מותר לשתות יין בשבתות וביו"ט ואסיר לשתית יין כל ימות החול אי אמרת בשלמא יש תחומין היינו דבשבתות וביו"ט מותר אלא א"א אין תחומין בשבתות וביו"ט אמאי מותר, שאני התם דאמר קרא הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא והא לא אתא אליהו מאתמול, א"ה בחול נמי לישתרי דהא לא אתא אליהו מאתמול אלא אמרי' לב"ד הגדול אתא, ה"נ לימא לב"ד הגדול אתא, כבר מובטח להן לישראל שאין אליהו בא לא בע"ש ולא בעיו"ט מפני הטורח וכו' בחד בשבת לישתרי לפשוט מינה דאין תחומין דאי יש תחומין בחד ברבא לישתרי דלא אתא אליהו בשבת, תוס' וא"ת ודלמא אתי בע"ש ויבשר בשבת, וי"ל דקרא הנני שולח לכם לפני בא יום ה', משמע ביום שבא יבשר, וכתב המהרש"א, גבי שבת גופי' לא קשה הכי דלא לישתרי דשמא אתי בע"ש ויבשר בשבת ובו ביום יבא משיח, דהא פשיטא להו ממשמעות המקרא דלא יבא משיח ביום שיבשר אליהו אלא שיבשר יום שלפניו עכ"ל:
האי תנא ספוקי מספקא לי' אי יש תחומין או אין תחומין ולחומרא, דקאי אימת דקא נדר אילימא דקא בחול כיון דחל עליה נזירות היכא אתיא שבתא ותשקעא ליה, אלא דקאי בשבתא וקא נדר וביו"ט וקא נדר והוא יומא דשרי ליה מיכן ואילך אסור ליה, תוס' ההוא דתנן בפסחים י"ג שמא יבא אליהו ויטהרם איכא למימר נמי מספקא ליה וההיא שמשיב כבר מובטח לישראל שאין אליהו בא בשבת ולא בע"ש ולא בעיו"ט, נראה לי דהכי פירושו כי היכי דלא בא לא בע"ש ולא בעיו"ט מפני הטורח של תקון סעודה, ה"נ בשבת קודם אכילה מפני טורח סעודת שבת, והקשה הפלתי בסוף סי' ק"י, א"כ יו"ט שחל להיות ביום א' ליתסר דילמא אתי' אליהו אתמול בשבת אחר הסעודה ועי' ח"ס:
תוס' ואסור לשתות כל ימי חול, וא"ת ת"ש דלא אסרי' כהן לשתות לעולם יין כדאמרי' בסנהדרין דף כ"ב, שעברו כמה שנים שלא נבנה הבית ואמאי לא חיישינן לבן דוד כי הכא, וי"ל דהתם ליכא איסורא דאפשר בכהן אחר או ישן מעט אבל הכא אי אתי עובר על נזירתי, וביצה דף ה' נמי אמרי' חיישינן לשמא יבנה, ור"ת מפרש ביום שב"ד בא שראוי לבא והשתא לא קשיא מידי וניחא נמי מה שמקשינן אמאי אסור והלא משיח בן יוסף יש לו לבא תחלה ועדיין לא בא, אבל קשה האי פריך בסמוך בחול נמי לישתרי דהא לא אתא אליהו מאתמול מ"מ הי' ראוי לבא, י"ל לפי המסקנא פריך דמוקמינן דקאי בשבת ונודר מש"ה פריך בחול לישתרי יום שנדר בו שאינו ראוי לבא באותו יום הואיל ולא אתא אליהו מאתמול, ועי' מהרש"א ופלתי שתוס' צ"ב, אי קסברי שגם משיח ב"י לא יבא רק לב"ד הגדול גם לפירש קמא ניחא די"ל בן דוד בא היום ואתמול בא משיח ב"י ואליהו לב"ד הגדול ולא נודע לנו ביאתם, ואם אין משיח ב"י בא לב"ד הגדול אף לפי' ריח מי ניחא הא ביום שנודר אין ראוי לביאת ב"ד דהא לא אחא אתמול משיח ב"י, ופלתי כתב דתרי זמנים יש ובעתה או אחישנה והא דיש סדר לביאתו ותחילה בן יוסף ואח"כ בן דוד היינו בעתה אבל אחישנה אין סדר ואפשר שיבא היום אם בקולי תשמעו, משיח ב"י, ותינח לר"ת דנדרו הי' ליום שראוי לבא וכל יום ראוי לאחישנה ויבא בלי משית ב"י, אבל למאן דמפרש ביום שבן דוד בא ממש וע"כ לא נכנס לספק אחישנה שהוא מציאת רחוק רק בעתו וקשה הא לא אתי' בן יוסף ודפח"ח עכ"ל ח"ס ומסיים ודע ענין בן יוסף הוא יען נחלקו מלכות בית דוד ומלך על עשרת השבטים מבני יוסף ונקראו בנביאים בית יוסף מ"כ יעמוד מלך מיוסף וילחם מלחמת ה' וסופו נהרג במלחמה ומקבל בן דוד מלכות שלימה על כל ישראל כדכתיב והי' לעץ אחד בידי והריגתו של זה לכפר על חלוקות מלכות בית דוד:
ריטב"א כתב הרני נזיר ביום שב"ד בא, פי' לא סוף דבר שבא בו ממש דהא אמרי' לקמן דאי קאי בימות החול כי קאמר הכי הוי נזיר מכאן ואילך כיון דחייל תו לא פקע, ואם איתא היכא חיילי דהא איגלי מלתא שלא בא בן דוד, אלא ה"ק הריני נזיר ביום שב"ד אפשר לבא בו, ולה"ק מותר לדחות יין בשבתות ויו"ט לפי שאין ב"ד אפשר לבא בהם, ועי' פלתי: פסחים דף י"ג, א"ל לדבריכם אף תלויות לא ישרפו שמא יבא אליהו ויטהרם, א"ל כבר מובטח לישראל שאין אליהו בא לא בע"ש ולא בעיו"ט מפני הטורח, פרש"י והיום ע"ש ומחר עיו"ט מפני הטורח שיש להן לעסוק בסעודת שבת ויטרדו בו, וכתב מהרש"א ק"ק כיון דעיו"ט למחר בשבת הוא מה שייך בו מפני הטורח דהא ודאי אסור לטרוח משבת ליו"ט, ואי יש תחומין למעלה מיוד איכא שפיר טעמא דאין אליהו בא בשבת, יח"ס תי' נלענ"ד טרודים בקרבן פסח ע"ב:
אחד בשבת לישתרי, תורת חיים הקשה למאי דסלקא דעתך דטעמא דבשבת ויו"ט מותר משום דיש תחומין תיקשי ברייתא גופא דאמאי קתני ואסור לשתות יין כל ימות החול דבחד בשבת לישתרי כיון דלא אתי אליהו בשבת דהא ידע קרא הנה אנכי וכו' וי"ל דהמקשה הוה סבר דהא דכתיב אנכי שולח וכו' לאו יום אחד לפני ביאת בן דוד קאמר דהא סתמא כתיב לפני בא יום ה' ואיכא למימר כמה ימים לפניו ולהכי לא קש ליה חד בשבת לישתרי אבל השתא דמשני ליה דטעמא דבשבת ויו"ט מותר לפי שאין אליהו בא בע"ש ובעיו"ט אלמא לפני בא יום ה' לפניו ממש דהיינו יום אחד לפני ביאת בן דוד לכך פריך ליה בחד בשבת לישתרי ועי' לח"מ ג"כ, שהעלה בשיטת רמב"ם דאין הכרח מקרא דאליה בא דוקא יום א' קודם ביאת משיח, וש"ס קאמר דלא תפשוט מברייתא דיש תחומין אפשר דברייתא ס"ל לפני בא יום דוקא יום אחד קודם ע"ש, וכ"ס סי' נ"ג כתב צ"ע א"כ דלא ברירא הא מלתא מאי מקשה חד בשבת תישרי ודוחק האי תנא ספוקי מספקא ליה ולחומרא, יאמר טפי דבעל האיבעי מספקא ליה בטעמא דברייתא אם בשבת ויו"ט שרי משים דס"ל דאליהו דוקא יום אחד מלפני בן דוד בא וא"א לב"ד לבוא בשבת מש"ה חד בשבת אסיר, או דס"ל יש תחומין ומשו"ה בשבת ויו"ט מותר ובחד בשבת דלמא בא אליהו יום ה', ע"כ צ"ל מאחר דמביא קרא הנני שולח לכם לפני בא יום פשיטא לש"ס יום א' דוקא דלח כלת"מ וצלע"ג ע"ש, עי' ילקוט וזאת הברכה אשר בירך לפני מותו, וכי תעלה על דעתך לאחר מיתה הי' משה מברך את ישראל אלא מת"ל לפני משה סמוך למיתתו, כיוצא בו אתה אומר, הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בא יום ה', וכי תעלה על דעתינו שלאחר ביאה הי' אליהו מתנבא להם לישראל ומת"ל לפני בא יום ה' סמיך לביאה:
עירובין דף מ"ה, אמר מר ביו"ט הרי הן כרגלי כל אדם ואמאי ליקני שביתה באקייניס לימא דלא כר"א, דאי כר"א הא אמר כל העולם כולו ממי אוקיינוס הוא שותה, תוס' ואפי' אם אין תחומין למעל' מיוד והעבין שותין תאותן של מעלה שגבוהין מיוד כיון שכל המים מחוברין יחד חשובין כאלו מונחין בארץ וכו' לימא דלא כר"א וא"ת ולר' יהושע נמי דאמר מן הכיפה הוא שותה ליקנו שביתה התם אי יש תחומין למעל' מיוד, וי"ל אפי' יש תחומין לא שייך קנין שביתה ברקיע:
אמר ר' יצחק הכא בעננים שנתקשרו מעיו"ט עסקינן ודלמא הנך אזלי והנך אחרינא נינהי דאית להו סימנא בגופייהו, ואיבעית אימא הוה ספק דבריהם וספק דבריהם להקל, תוס' אע"ג דהיה דשיל"מ וא"ר אשי אפי' באלף לא בטיל אפי' בספק דבריהם בעירוב הקילו [לבוש בסי' תקט"ו כתב ספק תחומין דרבנן ואזלינן קולא אע"ג בדשיל"מ אזלינן לחומרא ואפי' בספק יו"ט ספק חול וכו' לא דמי לביצה, דביצה כי מוקמי ליה אחזקתו הרי לא נולד ונשאר באיסור וכן ספק מחובר או מחוסר צידה דכי מוקמינן ליה אחזקתיה הרי הוא כאלו לא ניצוד ולא נתלש מה שאין שייך לומר כן באיסור תחומין ע"ב:]:
וליקני שביתה בעבים תיפשוט מינה דאין תחומין למעלה מיוד דאי תחומין ליקני שביתה בעבים לעולם אימא לך יש תחומין וחיי' בעיבא מיבלע בליעי כ"ש דהוה להו נולד ואסירי אלא מים בעבים מינד ניידי השתא דאתית להכי אוקיינוס נמי לא ליקשי לך מים באוקיינוס נמי מינד ניידי, תוס' כ"ש דהוה נולד, וא"ת לימא הא ר"ש דלית ליה נולד, וי"ל בנולד כה"ג דדבר חדש שלא בא לעולם כל עיקר תודה ר"ש ע"ש:
רשב"א כתב הכי נמי שמעי' דאפי' למ"ד אין תחומין למעלה מעשרה בקפיצה אי בספינה כשחזר אח"כ ליבשה שוב לא יזוז ממקומו דהא לכ"ע פרכינן הכא דלקנו שביתה באוקיינוס מעיקרא וכשחזרו יבאו על ידי העבים למעלה מעשרה ויצאו מתחומן הראשון והגיע מכאן למטה מעשרה שלא יזיז ממקום, וכ"כ בדף מ"ג ועי' רמב"ן בליקוטיו מדאוריי' אינה חייב אם קנה שביתה למטה ואח"כ הלך למעלה מיוד כ"פ וירד למטה יש לו אלפים כיון שלא הלך באיסר ועי' אמרי בינה שבת ל"ד:
רמ"א בסי' רצ"ה כתב נהגו לומר ולהזכיר אליהו במ"ש להתפלל שיבא ויבשרנו הגאולה, ולבוש כתב אומרי' פייטין שהוזכר אליהו הנביא לפי שמקובלין אנו שאין אליה בא לא בע"ש ולא בעיו"ט שלא לחללן וכ"ש בשבת עצמו כדאיתא בעירובין י' ע"כ אנו מתפללין כיון שעבר השבת ויכיל לבא שיבא ויבשרני בשירות טובות, יתג"א מבאר יותר דלמא הלכה יש תחומין ולא יבא בשב' לכן אומרים במ"ש, דלא כעולת שבת דלא דק, ותוסבר בתחהש"ק, יכ"ל ע"ש הקשה הא קיי"ל אין תחומין למעלה מעשרה, ולא ק"מ דאנן פסקינן אין תתומין מפני שהוא איבעיא דלא אפשיטא וכיון דתחומין דרבנן ס"ד לקולא והיינו לדידן דאיכא ספיקא אבל דלמא לאלי' ליכא ספיקא יפשיט ליה דיש תחומין, ועוד דחוץ לי"ב מיל הוי דאוריי' לרמבם וכה"ג לדידן אזלינן לחומרא דיש תחומין דהוי סד"א וא"כ דלמא אליהו חוץ לי"ב מיל ואינו יכול לבא בשבת עכ"ל ולי צ"ע האיך כתב הלבוש כ"ש בשבת ויו"ט עצמי כדאי' בעירובין, שם מבואר רק שהיא ספק אי יש תחומין למעלה או לא, ואולי לאלי' ליכא ספיקא ופשיט ליה דאין תחומין: פרי מגדים כתב עי' במג"א ת"ד די"ב מיל הוה ספק תורה וקי"ל לחומרא ומרקיע לארץ מהלך ת"ק וכו' מריש הוה אמינא הא דא"א בתיי"ט אליהו ביו"ט ליכא כ"א איסור דרבנן וספיקא לקולא ויכיל לבא ביו"ט, אבל עי' מג"א תקט"ו די"ב מיל ד"ת ביו"ט ע"ש, וח"ס כתב בסי' צ"ח, פשיט לחכחז"ל דאין אליהו יכול לבא אלא מתין לתחום והמובן הפשוט משמים וארץ ת"ק שנה וכ"כ הפרי מגדים , וזה צ"ע דהרי כתב תוס' ד"ה לימא, דלא שייך שביתה ותחומין מלמעלה למטה, ותו המוהלים מתפללים שיעמוד על ימינם אפי' בשבת הרי א"א לבא בשבת משום תחומין למעלה מיוד וכו' אבל האמת יורה דרכו כי מעולם לא עלה אליהו בגופו למעלה מיוד, אן נפרדה נשמתו מגופו שם והנשמה עולה ומשמש למעלה בין מה"ש וגופו נתדקדק ושורה בג"ע התחתון בעוה"ז וביום הבשורה במהרה בימינו תתלבש נשמתו בגוף הקדוש הלז ואז הוא ככל אדם אדם מחכמי ונביאי ישראל והוא מוסמך מרבו אחיה השילוני או ממרע"ה אם הוא פנחס והוא יסמך את חכמי ישראל ואז יש לו דין ככל בנ"י וכן בכל פעם שמתגלה ומתראה בעוה"ז מלובש בגופו הזך, אך כשמתגלה בנשמתו כמו ביום המילה אז אינני מחויב בחצות במתים חפשי כתיב ועוד כשיורד מלמטה למעלה לא שייך שם תחומין וכשתתגלה על אופן זה הרי הוא מלאך אעפ"י שלומד תורה ומגלה דינים אין לקבוע הלכה עפ"י דבריו דהו"ל רק כמו חלום ורוח נבואה ואין משגיחין בב"ק אך כשמתגלה בלבוש גופו הרי הוא מגדולי חכמי ישראל והני שב שמעתתא אם אמרו אליה ת"כ בלבוש גופו אומרן כדרכו לברר הלכה וא"כ בא מג"ע התחתון ע"פ שטת הקרקע לא מלמעלה למטה ושפיר היא מוכרח דאין תחומין ובא בקפיצה ושמור זה עכ"ל [עי' זוהר ויקהל] בדברי ח"ס מיושב בפלפול גדול אשר נדפס בסוף תשובת מרלב"ח כאשר יבא אליה ב"ב בלבוש גופו יכול לסמך, ועי' תומים סי' ב' ס"ק ב' ודו"ק: