עט סופר חלק א· רבי אליעזר זוסמן סופר
עט סופר חלק א כלל י · פרט א
רמב"ם פי"ג מעבדים, ואין רוצעין שני עבדים כאחד שאין עושין מצות חבילות חבילות, פ"י מהלכות רוצח, ואין עורפין שתי עגלות כאחד שאין עושין מצות חבילות חבילות, פי"א מצורעת, ואין מטהרין ב' מצורעים כאחת שאין עושין מצות חבילות, ועי' במל"מ הלכה א' לענין שילוח ציפורי, והנה רק בשלשה מקומות הנ"ל כתב רמב"ם הטעם שאין עושין חבילות, אבל פכ"ט בשבת, ובסוטה לא כתב כן:
פ"ד מסוטה ואין משקין שתי סוטות כאחת שנאמר והעמיד אותה הכהן, מג"א קמ"ז כתב בירושלמי איתא שאין להוציא השניה מארון עד שתחזיר ראשונה למקומה, ואין מנהגינו כן אלא מוציאין שניהם בב"א, בסוטה אמרי' אין משקין וכו' וכתבו התוס' שאסור להעמיד שתיהן בעזרה בב"א אעפ"י שאין שותות כאחד, ותימא וכי אסור להעמיד שני זבחים כאחד בעזרה, ומסיק בגמרא בכהן אחד אין משקין ובב' כהנים וצ"ע על רמב"ם שפסק סתם ולא חילק, לכן נ"ל שהוא מפרש איפכא, דכהן אחד ע"כ משקה אותן זה אחר זה לכן אע"פ שמעמידין בב"א בעזרה ש"ד, אבל בבכהנים שמשקין בב"א זה אחת וזה אחת אסור ובזה מתורץ קושי' תוס' שהקשו משני מצורעים ע"ש: והנה לרמב"ם מותר להביא שתי תינוקות בב"א ולמול זה אחר זה אבל למולם בב"א בשני מוהלים אסור, ולתוס' אסור להביאם בב"א למולם זה אחר זה, אבל למולם בב"א בשני מוהלים שרי, וא"כ בשני ס"ת נוהגים כרמב"ם דלא קפדי' על ההבאה ולתוס' בבהמ"ז של נישואין לא יביאו שני הכוסות לפניו בב"א אלא לאחר בהמ"ז יקח כוס אחד ויברך ז' ברכות, וכ"מ בטור ובש"ע א"ע סי' ס"ז, ומה שהקשו תוס' משני זבחים, י"ל דוקא בב' מצות של חובה הוי חבילות, וה"ה בשני קרבנות של חובה אסור להעמידם כאחד, וכ"מ ביומא פ"ה דתנן הביאו לו השעיר משמע דאין מביאין פר ושעיר כאחד עכ"ל:
מחהש"ק מביא קושי' העולם על מג"א רק לר"ש דאמר טעמא דקרא שלא יהי' לבה גס בחברתה ורותתת משקין לר"ש ע"ז משני כאן בשני כהנים אבל לר"י דס"ל דאותה גזה"כ ואפי' רותתת אין משקין לדידי' אין חילק בין כהן אחד לשני כהנים, וכיון דקי"ל כר"י כאשר כתב רמב"ם אין משקין כ' סוטות שנאמר אותה, א"כ א"ש שלא חילק בין כהן אחד לשני כהנים, ע"ב, ונשמת אדם כלל ס"ת כתב למג"א לפרושו ברמב"ם יהי' אסיר לשני ב"א לעשות מצוה אחד ולהניח תפילין בבת אחד ע"ש, לדעתי הקלושה לפי גמרא נראה שרק מצוות שחיוב על ב"ד לעשות, בזה שייך חבילות גם שהם שני בני אדם, כמצורע ועבדו וסוטה וכדומה, אבל מה שכל בר ישראל מצווה לעצמו וכל אחד עושה לעצמו לא שייך חבילות, ואולי מג"א מדמה מצות מילה שחיוב על ב"ד אם אין אב מקיים שייך ג"כ אין עושין חבילות, בספר ארעא דרבנן מביא תשובת רשב"א סי' תנ"א, שאלת ב' חתנים אם אחד מברך ברכת חתנים על שניהם מי נימא דלא דכשם שאין משקין ב' סוטות כאחד כך אין מברכין ברכה על שניהם או לא, תשובה מסתברא שמברך ב' כאחד כשתי חבורות שאוכלות זו לעצמה וזו לעצמה שאחד מברך בהמ"ז לשתיהן, והכי מסתברא שמוהל אחד שיש לפניו ב' וולדות למולן מברך על בברכת המילה וכן בכל המצות ע"כ, ותמה אנכי מי התיר להביא ב' חתנים בב"א וכן ב' ולדות בב"א אעפ"י שנמולין זא"ז כל שמביאין בב"א אסור מדרבנן משום חבילות מצות ע"ש, ולהנ"ל מיושב רק ב' מצות שחיוב על ב"ד לעשות כמשפטן, אבל לא מה שחייב אדם פרטיי לעצמו ודו"ק:
עוד הביא כנה"ג בסי' רע"א שהי' נוהג לקדש על אשישה של יין שהי' בה שיעור לשלשה קדושות ליל ויום ואבדלתא ולוקח הימנה בכל פעם מה שהי' שיעור לצאת י"ח ומשייר מקדושא לאבדלתא ובאמצע הסעודה שותה יין אחת ואין מזה משום מצות חבילות כי קדושא ואבדלתא חדא מלתא נינהו, אך נסתפק הרב ז"ל על מה שהי' נוהג לומר בהמ"ז באותה אשישה, וכתב הא נמי ליתא הא דאין אומרין ב' קדושות על כוס אחד היינו כשאומר אותם בב"א רצופות זא"ז אבל כשאומר אותם בשעות מחולקות כגון הא דקדוש הוא קודם המזון, ובהמ"ז אחר גמר אכילתו בודאי יכול לאומרן על כוס אחד ולא שקרי חבילות עכ"ל, וכל זה איננו שוה לפי תוס' דכל שהוא מביא באשישה יין לשני קדושות בב"א איכא משום חבילות, הן אמת דברי תוס' קשה להולמן לפ"ז יהי' אסור להביא בליל פסח ג' מצות בב"א וכו':
ואיכא למידק אהא דאמרי' לא לכרוך איניש מצה ומרור וכו' תיפק ליה דלא לכרוך משום מצות חבילות, ואין סברא לומר דלא גזרו אלא כששניהם דאוריי' דהא בסוגי' דפסחים דקידש ביו"ט דרבנן והבדלה דאוריי' וכו' ובספר לקט הקמח בהלכות שבת נשאל מה דינו של בן א"י שנמצא עם בן ח"ל בליל מוצאי שביעי של פסח שבן א"י צריך להבדיל ובן ח"ל צריך לקדש ח' ולא הי"ל אלא כוס אחד כיצד יעשו זה לקדש וזה להבדיל, והשיב דמאחר דהן ב' גופים מחולקים בקדושתם כגון הא ודאי קדושתא ואבדלתא אמרי' דלאו חדא מלתא נינהו ואין אומרי' ב' קדושות על כוס אחד, ותמהני בב' בני אדם שכל אחד מברך בפ"ע ואפי' על כוס אחד שפיר, וגם בשאין לו אלא כוס אחד לאאחרו' מצות חבילות, וי"ל הא בין ח"ל יוכל לקדש על פת וכו':
עוד יש מקום ספק בשני מצות שיש להם המשך זמן ובהתחלת האחת אין המצוה ב' עמה אבל בהמשך זמן עשייתה פגע במצוה השני ועושה איתן בב"א אם יש בזה לתא דאין עושין מ"ח, ועי' תוס' מ"ק דף ח דאין מערבין שמחה בשמחה דטעם כמו שאין עושין מצות חבילות דבעי שיהא לבו פנוי למצוה אחת, והתם אי נשא קודם רגל יום אחד שרי אף דז' ימי החופה הם נעשים בתוך ימי הרגל כל שתחלת המצוה הי' בחיל וכו' ולטעם שיהא לבו פנוי קשה מפני מה אסרו אחר שבירך ברכת המזון על הכוס ופנה הימנה שלא יאמר עליו הבדלה ע"ש ועי' בקהלת יעקב:
עירובין דף י"ז, ד' דברים פטרו במחנה מביאין עצים מכל מקום ופטורין מרחיצת ידים ומדמאי ומלערב אמרי דבי רבי ינאי ל"ש אלא ע"ח אבל ע"ת חייבין דתני דב"ח לוקין על ע"ת דבר תורה, מתקיף לה ר' יונתן וכי לוקין על לאו שבאל, מתקיף ראב"י אלא מעתה דכתיב אל תפנה אל אובות ה"נ דלא לקי, ר' יונתן הכי קשיא ליה, לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד וכל לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד אין לוקין עליו, א"ר אשי מי כתוב אל יוציא אל יצא כתיב עי' תוס' וריטב"א, ובדף לה ולו ר"מ ס"ל תחומין דאוריי' ור"י ס"ל תחומין דרבנן, בדף מ"א רבה ס"ל תחומין דרבנן, רבא ס"ל בשבת דף ל"ד תחומין דרבנן, ועי' ביצה ל"ז ל"ח ודו"ק:
נ"א, הני אלפים אמה היכן כתיבי דתניא שבו איש תחתיו אלו ד' אמות, אל יצא איש ממקומו אלו אלפים אמה, מנ"ל אר"ח למדני מקום ממקום ע"ש: סוטה דף ל' בו ביום דרש רע"ק ומדותם חוץ לעיר את פאת קדמה אלפים אמה ומקרא אחד אמר מקיר העיר וחוץ אלף אמה סביב, א"א לומר אלף אמה שכבר נאמר אלפים אמה וא"א לומר אלפים אמה שכבר נאמר אלף אמה הא כיצד אלף אמה מגרש ואלפים אמה תחום שבת, ר"א בנו של ריה"ג אמר אלף אמה מגרש ואלפים אמה שדות וכרמים, במאי קא מיפלגי מר סבר תחומין דאוריי' ומ"ס דרבנן:
עירובין נ"ו אר"ה יושבי צריפין אין מודדין להן אלא מפתח בתיהן, מתיב ר"ח ויתנו על הירדן מבית הישיתות וא"ר רב"ח לדידי חזי לי ההוא אתרא והוי תלתא פרסי על תלתא פרסי ותניא כשהן נפנין אי נפנין לא לפניהם ולא לצידיהן אלא לאחרוהין, א"ל רבא דגלי מדבר קאמרת כיון דכתיב בהו על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו כמאן דקביע להו דמי, כתב ריטב"א הא דפרכינן ממה דתניא שאין נפנין אלא לאחוריהם קושיין למ"ד תחומין דאורייתא דמתני' דברי הכל היא, ולפי שיטת הירושלמי קושיין לדברי הכל שהירושלמי סובר דכל חוץ לג' פרסאות תחומין דאוריי' לדברי הכל, ועי' ירושלים פ"ה הלכה א', התיב אסי וכתיב ויד תהי' לך מחוץ למתנה היאך הי' נפנין לחוץ, ר"ח מקשי היאך הי' יוצאין לבית מדרשו של משה, משה עשה שלשה צריפין ושלשה בורגנין, ועי' במראה פנים מהכא מוכח שרבא סובר ג"פ מדאוריי' דאל"ה מאי דוחקיה לשנוי הכי לימא שאני התם גדול כבוד הבריות, וראיה לרמב"ם, וריף שי"ב פרסאות מדאוריי' ע"ב ופלא מעירובין מ"ו אמר רבא ודו"ק, במלוא רועים מביא בשם מרם שיף פ"ק דביצה מאן דלית ליה הכנה דרבה בהכנה דממילא כגון ביצה ואית ליה הואיל ואי מקלעי אורחים ביו"ט אית ליה תחומין דאוריי' ומקור הדבר דהנה הקשו התוס' דלמאן דאית ליה הואיל הכנה דרבה היכי משכחת לה הא מותרין להכין ביו"ט הואיל ואי מקלעי אורחים ותי' ר"ן דמשכחת לה בהכנה דממילא ולמאן דלא ס"ל הכנה דרבה דהיינו הכנה דממילא, א"כ קרא דוהכינו דמשמע דאין יו"ט מכין לשבת במאי מוקי לה הכנה לתחומין שאסור לעשות עירוב מיו"ט לשבת וכ"ז אי אמרי' תחומין דאוריי', והוכיח מזה דר"י דלית ליה הכנה דרבה לאסור הכנה דממילא ס"ל תחומין דאוריי' אך קשה מביצה דף ל"ח מוכיח שם דר"י ס"ל אין ברירה בדרבנן יע"ש ודו"ק: זכרון יוסף בסי' ז' כתב ראיה לרמב"ם מעירובין נ"ה אר"ה יושבי צריפין וכו' וקשה ממנ"פ אי אליבי דרע"ק קא מותיב למה ליה לאתוי' הא דתנן כשהן נפנין, ת"ל הנך דבאמצע מחנה הי' צריכין ללכת ששה מילין לכל צד, ואי אליבי' דרבנן דרע"ק מאי קושיי דלמא אז לא גזרו עדיין על תחומין ועור גדול כבוד הבריות כדאמרי' דף מ"א, אע"כ י"ב מיל לכ"ע דאוריי' ומקשה לרבנן, אך מדברי ש"ס הנ"ל קשה לי עמש"כ רמב"ם פכ"ז דפי' הפסוק דאל יצא איש ממקומו היינו שלא יצא חוץ למחנה ישראל שהיא י"ב מילין, והרי לפי ש"ס שם דכמאן דקביעי להו דמי לא שייך איסור תחומין ליוצא ממנה דכל המחנה כד"א דמי להו כיון דקבועין הם דקי"ל שבת בעיר אפי' גדולה כאנטוכי' מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה, וי"ל דזהו דוקא לאחר הקמת המשכן ועשיית הדגלים משא"כ קודם לזה לא מיקרי קבועים וכ"ח איך עשו אז בשבת כשהי' צריכין לפנות, י"ל דאז עדיין לא נאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם וכן לא נעשו הדגלים הי' מותרים עדיין לפנות במחנה ולכה"פ באחת מן הרוחות, ועי' בית יצחק סי' מ"ב:
ישו"י בסי' תקפ"ו הקשה במס' ר"ה אין מעבירין על תחום וכו' ואין עולין באילן וכו' השתא דרבנן אמרת לא דאוריי' מבעי', פרש"י תחומין ופקוח הגל דרבנן, והך אין רוכבין ואין עולין יש חשש דאוריי' ע"ש וקשה דלמא מתני' כמ"ד דס"ל תחומין דאוריי' ופקוח הגל איירי במידי דבעי מרא וחצינא וא"כ הוי מלתא דאוריי' ואח"ז קתני מלתא דרבנן ע"ש: