אור ברסלב
עט סופר חלק א עט סופר חלק א כלל ט › פרט ו

עט סופר חלק א· רבי אליעזר זוסמן סופר

עט סופר חלק א כלל ט · פרט ו

פרט ה

מנחת חינוך סי' ו' כתב לענ"ד דוקא במ"ע אבל אם אוכל איסור עם דבר הרשות ודאי איסורא איכא אפי' עם דבר מר וע"כ ל"א הכא דמבטלין איסורין זא"ז היינו לענין מלקות אבל איסורא איכא ובפרט באינו מינו, ואינו מבין מה שאומרים בשם הגאונים ר' יונתן ור' יצחק האראוויטץ על הקושי' של תוס' דידחה עשה דמצה ל"ת דחדש, והקשו הא בימי אבלו של משרע"ה נשתכחו השיעורין ודלמא אכל יותר מכשיעור, ותירצו דאכל עם מרור ועל הכשיעור אין מבטלין המרור למצה דמצוה א"ח זא"ז אך על יותר מכשיעור המרור מבטל, ובאמת לא מצינו שבאיסור יבטל המרור מחמת חוזק המרירות עי' חו"ד צ"ח סק"ח כתב כיון דאיסר מלקות נתבטל ה"נ כל האיסר נתבטל דמלקות ואיסר מחד קרא נפק:

ח"ס או"ח קפ"א כתב לישב קושי' הנ"ל דילמא יאכלו ב' שיעורים ויעברו על לאו דחדש, לפענ"ד עכ"פ ידעו שלא יגיע שיעור אכילה ליותר משליש מה שמחזיק בית הבליעה מרוסק שהרי ציוה לאכול ולבלוע בב"א פסח מצה ומרור וא"כ אם יקחו משלשתן שוה בשוה שיעור החזקת בית הבליעה אחר הריסק בטוחים הם שיצאו יי"ח ואם כיון האמת אתי עשה ודחי ל"ת רק דחששא שמא השיעור הוא פחות הרבה מזה וכבר יצא י"ח מצה כהחצי ואידך איסורא אכיל, לזה אני אומר הא ראוי הי' שיהיה פסח מצה ומרור מבטלות זא"ז לולי דמצות אין מבטלין זא"ז וא"כ תינח מה שהוא כשיעור מצותו אך היותר על השיעור והוא איסר חדש מתבטל בפסח ומרור ובמצת מצוה ואפשר אפי' טעם כעיקר לא נשאר בו ולק"מ ויעי' היטב בלשון תוס' בכורות כ"ג ע"א ד"ה נבלה סוף הדיבר וי"ל דלענין אכילה ע"ש ועי' בספר ארץ צבי סי' ל', ועי' בספר יהושע סי' י"ז באו"ח לדעתי הקלושה ג"כ לישב הקושי', כי ושו"י בסי' תע"ה הקשה מנ"ל מקרא על מצה וכו' יאכלהו להורות דבעינן כריכה, דילמא אתי להתיר לכרוך דה"א הואיל ואין זה דרך אכילה לאכול עם דבר מר לא יצא י"ח קמ"ל קרא להתיר עם מרור, וגם פרי מגדים תעה סק"י מרמז על חקירת הל"מ פ"ה מיס"ת אם אכל מצה שלכה"נ שעירב דברים המרים וכתב שלא יצא ע"ב, [והארכתי בזה עפ"י מהרש"ל בשבועות אם כ"ש אסיר אז גם שלכדה"נ אסור, א"כ גם במצוה אם לא צריך כזית גם שלכדה"נ יוצא, ויש לישב בזה קושי' שאג"א דלמא צריך בערב תאכלו מצות על כזית, כיון שהתיר התורה לאכול שלכדה"נ בע"כ שצריך כזית כי אם לא צריך כזית למה לי קרא שמותר לאכול ביחד ויש בזה אריכות ע"ד חידד] א"כ מה שצריך כזית לצאת י"ת מחדש שפיר עשה דל"ת, ואין לומר גם בלא דחית הלאו יצא ידי עשה ולא כבר על לאו כי אכל שלכדה"נ כי ממנ"פ כיון שאחשביה לאכילה בעשה ממילא חשוב אכילה גם בל"ת, אבל מה שלא צריך לצאת י"ח שפיר י"ל שלא עבר כי אין זה דרך אכילה:

בתשובת דברי חיים סי' כ"ה כתב דלק"מ הא דנשכח השיעור עי' יומא דף פ', הנה שם נאמר שיעורין של עונשין משמע בהדי' דשיעורין של מצות לא נשכח כלל לפ"ד שזה אמת:

ושו"מ ח"ב סי' מ"א כתב לישב הקושי' וכ"ל נראה בפשיטות דעכ"פ לא גרע מטעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה דפטור כמו בשני תינוקות ואחד זמנו בשבת דפטור ומכ"ש כאן דעכ"פ עד השיעור קיים המצוה וא"כ עכ"פ קיים המצוה עד השיער והוי טרוד בדבר מצוה דשעור, ואף דזה דטרוד במצוה לא נתבאר רק לענין חיוב חטאת ולא לשאר איסור דיהי' פטור כשטרוד בדבר מצוה לפענ"ד נראה די"ל גם בשאר דבר איסור כל שעשה מצוה פטור לפ"ז יהי' מצוה הבא בעבירה בשוגג חשוב קיום מצוה דעכ"פ טרוד במצוה הוי וקיים מצוה ע"ש:

סוטה דף ח', ת"ר אין משקין שתי סוטות כאחד כדי שלא יהא לבה גס בחברתה, ר' יודא אומר לא מן השם הוא זה אלא אמר קרא אותה לבדה, ות"ק כתיב אותה, ת"ק ר"ש היא דדריש טעמא דקרא, ומ"ט אותה לבדה כדי שלא יהא לבה גס בחבירתה, מאי בינייהו, א"ב רותתות, [תוס' נראה דהוי מצי למימר א"ב אשה אחרת שאינה סוטה, לר"ש מותר, לר"י אסור להעמיד אצלה שום אשה וכו'] ורותתת תי משקין, והא אין עושין מצות חבילות חבילות, דתנן אין משקין שתי סוטות כאחת, ואין מטהרין שני מצורעין כאחת, ואין רוצעין שני עבדים כאחת, ואין עורפין שתי עגלות כאחת לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות, אמר אביי ואיתימא רב כהנא, לא קשיא כאן בכהן אחד, כאן בשני כהנים, תוס' והא אין עושין חבילות תימא מאי פריך והלא אין עושין חבילות ליכא אלא איסר דרבנן משום דמחזי כחשא עליו ואינהו פליגי בקרא עכ"ל, ועי' תוס' מ"ק דף ח' אין מערבין שמחה בשמחה, וטעם נראה קצת דכמו שאין עושין מצות חבילות דבעינן יהא לבו פנוי למצוה אחת ולא יפנה עצמו הימנו וכן שמתה בשמחה יהיה לבו פנוי בשמחה עכ"ל, משמע מדאוריי' כי למוד מפסוק מלא שבוע זאת ועי' חתכ"ס:

פרש"י חבילות חבילות שנראה כמי שהי' עליו למשאוי וממהר לפרק משאוי בכהן אחד הוי חבילות, וכן לגבי עבדים בב"ד אחד, ובאדון אחד, ומל"מ פ"ג מעבדים כתב שכוונת רש"י ובאדון אחד, היינו או באדון אחד, כלומר בב"ד אחד אסור אע"פ שהם של ב' בני אדם, ובאדון אחד אסור אע"פ בב' ב"ד דאכתי האדון עושה מצות חבילות חבילות:

תוס' אין משקין, נראה לפרש שיעמד שתיהן בעזרה בב"א להשקותן אע"פ שאין שותות כאחת וכן רציעה, ובתוספתא דפרה תנא נמי אין ב' פרות נעשית כאחת משנעשית אפר מביא אחרת ושורפה על גבה:

ותימא וכי הי' אסור בכה"ג לשחוט שני זבחים כאחד:

כגון שני עולות או שני חטאות שיעמוד שניהם בעזרה וישחט אחד ואח"כ ישחוט השני, ומג"א סי' קמ"ז כתב לישב, דוקא בב' מצות של חובה הוי חבילות וה"ה בשני קרבנות של חובה אסור להעמידן כאחד, וכן משמע ביומא דתנן הביאו לו שעיר משמע דאין מביאין פר ושעיר כאחד ע"ש:

תוס' כאן בשני כהנים, רש"י פי' וכן גבי עבד בב"ד אחד ואדון אחד, ותימא והא טהרת שני מצורעין דמו לשני עבדים של שני בני אדם, וכתב מהרש"א קושייתם אינה מבוררת לן דשני עבדים של ב' בני אדם כיון דכל אדון של עבד ועבד רוצע עבדו כדכתיב אדוניו ה"ל כשני כהנים בטהרת ב' מצורעים דלא מקרי חבילות וכ"כ רמב"ם שאדון חייב לרוצעו ולא שלוחו: פסחים דף ק"ב, ת"ר בני חבורה שהיו מסובין וקדש עליהן היום מביאין לו כוס של יין ואומר עליו קדושת היום, ושני אומר עליו ברכת המזון וכו' אמאי ונימרינהו לתרווייהו אחדא כסא, אר"ה א"ר ששת אין אומרים שתי קדושות על כוס אחד, מ"ט אר"נ בר יצחק לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות, ולא והא תניא הנכנס ביתו במוצאי שבת מברך על היין ועל המאור ועל הבשמים ואח"כ אומר הבדלה על הכוס ואם אין לו אלא כוס אחד מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולן לאחריו, אין לו שאני, והא יו"ט שחל להיות אחר שבת דאית ליה וא"ר יקנה וכו' אלא הבדלה וקידש חדא מילתא היא ברכת המזון וקידש תרי מילי נינהו, פרש"י תרווייהו משום קדושת יו"ט נינהו ובהבדלה עצמו הוא מזכיר קדושת יו"ט דהמבדיל בין הדש לקדש קא מברך:

תוס' שאין אומרים ב' קדושות על כוס אחד, ויש נוהגין בחופה מטעם זה שלא לומר שבע ברכות על כוס ברכת המזון אלא מביאין כוס אחר ואין מברכין על השני בורא פרי הגפן, אך רבינו משולם היה אומר הכל על כוס אחד, דלא דמי לברכת המזון וקידש דתרי מילי נינהו אבל הכא חדא מלתא היא דברכת המזון גורם לברכת נישואין וברכת אירוסין ונישואין נהגו לומר על שתי כוסות וטעמא דרגילים לומר זה בלא זה ועוד דנהגו לקרות כתובה בינתיים והוי הפסק ולכך מתכוונים ולכך צריך ב' כוסות, וראש כתב דרבינו משולם הנהיג לברך אירוסין ונשואין על כוס אחד, דלא דמי לבהמ"ז וקדוש דהתם זה לאחר הסעודה וזה בא לקדש היום ע"ש: רמב"ם פכ"ט משבת כתב הי' אוכל בשבת ויצא השבת מברך בהמ"ז על הכוס ואח"כ מבדיל עליו, וכתב ראב"ד והיא שאין לו אלא אותו הכוס, וכתב ה"ה כ"כ קצת מפרשים דברהמ"ז והבדלה תרי מילי נינהו, ורמב"ם סבור דבהמ"ז והבדלה הכל הוא על מה שעבר שחיוב הבדלה בשביל זמן שעבר שהי' שבת ע"ש ועי' ברכות נ"א בש"א נר ומזון פרש"י מי שאין לו אלא כוס אחד סודר נר ומזון בשמים והבדלה, וצלח הקשה על רש"י וכי צריך שני כוסות, וחתכ"ס מראה מקום שרש"י סובר כראב"ד וגאונים ז"ל:

בהלכה י"ג כתב הי' אוכל וגמר אכילתו עם הכנסת שבת מברך בהמ"ז תחלה ואח"כ מקדש על כוס שני ולא יברך ליקדש על כוס אחד שאין עושין שתי מצוות בכיס אחד שמצות קידש ומצות בהמ"ז שתי מצות של תורה הן, ומגדל עוז כתב לא בא ר"מ ז"ל להוציא מן הכלל הזה הבדלה שלא תהי' מה"ת אלא להוציא שאר קדושי' וברכות הנעשים חבילות חבילות על כוס אחד כגון שבע ברכות וכיוצא בהן שהי' בזמנו חולק להצריך בורא פרי גפן כוס בפני עצמו, ולשאר ברכות כוס בפני עצמן, והוא אין דעתו בכך הואיל והן מדרבנן ע"ש, ועי' ברכות מ"ט רבי אומר אין חותמין בשתים וטעמא מאי לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות, וכ"ס סי' כ"ו כתב קשה לי על רמב"ם מה"ס הנ"ל דמבואר אפי' בברכות דרבנן איכא משום א"ע מצוה חבילות, והי' נ"ל דכוונת רמב"ם לאפוקי חד דאוריי' וחד דרבנן אבל בתרי דרבנן איכא משום א"ע מ"ח, אבל חד דאוריי' וחד דרבנן לא היינו אם עושה תחלה הדאוריי' ואח"כ דרבנן לא איכפת לן מה שנטפל הדרבנן אחר הדאוריי' אבל כשמקדים מצוה דרבנן ואח"כ מצוה דאוריי' בודאי איכא משים א"ע חבילות כמו שניהם דאוריי' דמחזי כמשא עליו ליקח כוס אחר, ומיושב קושי' עצומה מה שהקשה ח"ס לפי מש"כ ה"ה דקדוש יו"ט דרבנן לא מקשה ש"ס מידי מיקנה"ז הא קדוש דרבנן והבדלה דאוריי' וליכא משום חבילות, ולהנ"ל א"ש דוקא כשמקדים דאוריי' לדרבנן, אבל ביקנה דמקדים קידש יו"ט דרבנן להבדלה דאוריי' בודאי איכא משום חבילות ע"ש שמישב קושי' פנ"י בשבת כ"א דאין מדליקין נר חנוכה בשמן שריפה, למה לא ידליק, וכתב כשעושה בבת אחת דאוריי' ודרבנן איכא משום א"ע חבילות ע"ש, לדעתי הקלושה אם עושה כמה מצית בב"א הן בפעולה אחת או בדיבר אחד לא שייך א"ב מצות חבילות, ע"כ יכול לברך ברכה אחת על שחיטות וכיסוי דם גם שרבים התו, וכן הלובש כמה בגדים בציצית בברכה אחת, וכן במגילה דף ז' שמקיים מתנות לאביונים עם שלוח מנות בב"א, רק אמור שני ברכות על כוס אחד, או לעשות שני פעולות בזה שייך א"ע מצוה חבילות, וקצת ראיה מחגיגה דף ז' במתני' כהנים יוצאין י"ח בחטאת ובחזה ושוק ע"ש, ואכילת קדשים מצוה ואכלו אשר כופר בהם ויוצאים גם במצות שמחה ודו"ק, ועי' במשניות תפארת ישראל שבת פ"ב:

בסי' ק"ה כתב כ"ס, זאת תורת העולה מדברינו לדינא, א שיטת רמב"ם ותוס' דבתרי מצות דרבנן ליכא משום א"ע מצות חבילות ואפי' חד דאוריי' וחד דרבנן אם עושה הדאוריי' תחלה ואח"כ הדרבנן ליכא משום חבילות ב כשאוכל שיעור דרבנן ומברך בהמ"ז אחר קידש דאוריי' לרמב"ם איכא משום חבילות, ולרשב"ם דוקא כשאכל שיעור דאוריי', ג במלתא דאתי מדברי קבלה איכא משום חבילות ע"ש:

נדרים דף ע"ג, איבעי להו בעל מהו שיפר לשתי נשיו בב"א אותה דוקא או לאו דוקא, ת"ש אין משקין שתי סוטות כאחת מפני שלבה גס בחברתה, רי"א לא מן השם הוא זה, אלא משום שנאמר והשקה אותה לבדה פי' ראש אין מביאין לעזרה ב' נשים סוטות להשקותן ביחד, משמע שקפידא על השקאה ביחד ולא על העמדה בעזרה, ורמב"ם פי"ב מנדרים פסק הבעל מפיר נדרי שתי נשיו כאחת וכן האב מפיר נדרי ב' בנותיו כאחת והקשה הלח"מ פ"ד מסוטה פסק אין משקין ב' סוטות כאחת שנאמר והעמיד אותה הכהן משמע דדריש כר"י מטעם דאותה ע"ש:

ברכות דף ל"ט, אר"פ הכל מודים בפסח שמניח פרוסה בתוך השלמה ובוצע מ"ט לחם עוני כתיב, תוס' אין לעשות המוציא וגם על אכילת מצה מן הפרוסה דהוי כעושה מצות חבילות חבילות, ונ"ל דהא הוי ברכה של נהנין ואינן נקראין חבילות חבילות דהא אקידוש מברכין קידש וברכת היין ע"ש, ומרדכי בפסחים בסדר של פסחו וט"ז בסי' תע"ה:

תוכן העניינים

עט סופר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה