אור ברסלב
עט סופר חלק א עט סופר חלק א כלל ח › פרט ח פתיחה לסוגיה שמא יעברנה. ליקוטים

עט סופר חלק א· רבי אליעזר זוסמן סופר

עט סופר חלק א כלל ח · פרט ח פתיחה לסוגיה שמא יעברנה. ליקוטים

פרט ז פתיחה לסוגיה שמא יעברנה. סברת הט"ז

עטרת חכמים במס' ר"ה כתב, הנה בסוגי' זו יש כמה קושיות:

א איני חיבן לשין הגמרא הא לאו מלאכה היא דאיצטרך קרא:

ב קשה על ר' לוי למה לא נחית לתירוצו של רבא דהא מטעם גזירה שמא יעברנו גזרו חכמים גם בלולב ובמגלה וכן בהזאה:

ג קושי' ט"א דלב"ש שסוברים יש עירוב והוצאה גם ליו"ט גם ביו"ט לא נתקע:

ד דקשה לי בפסחים מקשה לר"א דאוסר הזאה משום ש"י והא ר"א סובר מכשירי מצוה דוחה שבת, ומתרץ דשאני הזאה דאכתי לאו בר חיובא. וא"כ קשה לר"א אמאי אסרי תק"ש בשבת:

ה יש לדקדק דרש"י בסוכה נחית לתרץ דלמה לא אמרו גזירה דשמא יוציא מרה"י לר"ה, וכן במס' מגלה כתב רש"י בקיצור תירץ על לי ובסוגי' דכאן לא העיר כלל:

ו ברמב"ם איתא דגזרו משום מעביר ומשום מוציא מרשית לרשות, יקשה למה הוסיף מה שלא אמרו בגמרא דכאן:

ונראה לתרץ בהקדם תוס' בשבת קל מקשים למה מותר אליבא דר"א להוליך האיזמל להתינוק דאמר אם לא הביא כלי מע"ש מביאו בשבת מגולה הא אפשר להוליך התינוק דחי נושא א"ע, ומתרץ רשב"א דהותר לדחות שבת אף במקום דאפשר בלא דחי' מטעם אשים דבלא"ה מדחי' שבת במלאכת המילה ע"ש, לפ"ז מתורץ קישי' ד' דהא בכל מעביר ד"א ברה"ר אפשר לעשות בלי דחיה דהיינו לישא פחות מד"א, וכיון דאפשר בלא דחי' אסור להעביר ד"א מצד מכשירין רק בדבר שיש בו בלא"ה דחיות שבת וזה לא שייך בתק"ש דהא תק"ש אינה מלאכה, לפ"ז מתורץ גם קושי' ה' דכאן ל"ק כלל דלמא שתא יוציאנו מרה"י לרה"ר, די"ל דרבא אמר טעם שיהי' נכון אליבא דכ"ע ומשום שתא יוציאנו לא שייך אליבא דר"א, דלדידיה מכשירין של שופר דוחה שבת ומותר להוציא להוליך אצל בקי כי א"א בענין אחר משא"כ במעביר שיש תקנה לילך פחות מד"א, מעתה יש לישב גם קושיא ג' ע"פ המבואר באחרונים דאף לב"ש יש איסור הוצאה ביו"ט דילפי' משבת, מ"מ איסור מעבור אינה ביו"ט, וכיון שר"א הוא מתלמידי ב"ש והוא סובר דמכשירי שופר דוחה שבת ליכא למיגזר משום הוצאה מרה"י לרה"ר כ"א שמא יעברנו ד"א ואיסר זה ליתא ביו"ט, והשתא דאתינן להכי מיושב קושיא השניה דר' לוי לשיטתיה שהוא סובר דתק"ש מלאכה היא הוצרך ללמוד מקראי דאי מטעם שמא יעברנו הי' נשאר קשה אליבא דר"א דהא מכשירי שופר דוחה ואם יעבור ד"א לא ישא עון דאף שאפשר לעשות בהיתר בפחות פחות מד"א כנ"ל, יכולין לדחות בידים בהעברה ד"א כיון דבלא"ה יש דחיות שבת במצוה זו במלאכת התקיעה ודמי למילה וכסברת הרשב"א הנ"ל מעתה י"ל שזה כוונת רבא במה שהקשה על ר' לוי, ועוד הא לאו מלאכה היא דאיצטרך קרא למעוטי, כלומר כיון דלאו מלאכה היא שפיר י"ל גם אליבא דר"א חשש שמא יעברנו וא"כ ל"ל ללמוד מקרא הא י"ל מטעם גזירה כמו שצריכין לומר גבי לולב ומגלה, לפ"ז מיושב גם הקושיא ששה על רמב"ם, דלדידן שאין מכשירין דוחה שבת יש לומר דגזרו גם משום הוצאה מרשות לרשות ע"ב באריכות:

תומת ישרים סי' ע"ז, שאלה בפני רבינו מ"ט גזרו בשופר ולא במילה והשיב מצות התלויות בקבוע החדש גזרו שמא טועים אנו בקדוש החודש ואתי לחלל שבת שלא לשם מצוה, אבל מילה שהוא בשמיני וליכא למתלי בטעות לא גזרי' דאי אפי' מייתי ליה ליכא איסורא דאוריי' דמדאוריי' מכשירי מילה דוחין את השבת דכתיב ביום אפי' בשבת עכ"ל, ופלא אנו פסקינן דלא כר"א, עי' שומשי"ב ח"ר קי"א:

רש"י פ' בהר, ביום כפורים ממשמע שנאמר ביוכ"פ אינו יודע שהוא בעשור לחודש א"כ למה נאמר בעשור לחודש אלא תקיעת בעשור לחודש דוחה שבת בכל ארצכם ואין תרועת ר"ה דוחה שבת בכל ארצכם אלא בב"ד בלבד, ורמב"ן ומזרחי האריכו כי תקיעות כולן של ר"ה ויוכ"פ מותרת הן שהיא חכמה ואינה מלאכה:

תשובת תשב"ץ ח"ב סי' רי"ג, עוד נסתפק לך למה לא בטל תק"ש ביו"ט שחל בשבת משום גזרה שמא יצא חוץ לתחום, ואין בכאן ספק שאין באיסור תחומין איסור דאוריי' ואיך נבטל מצוה דאוריי' משום גזרה שמא יעבור על דברי חכמים ואע"פ שהעמידו דבריהם במקום עשה ואמרו שופר של ר"ה אין מעבירן עליו התחום, זהו לעבור עליו את התחום כשהשופר אינו בכאן אבל לבטל את התקיעה למי שיש לו שופר והוא בקי מפני חשש מפני שאינו בקי שמא יצא חוץ לתחום אין להחמיר כל כך באיסורין דרבנן ואפי' לדברי גאונים ז"ל ג' פרסאות הוא מה"ת אין להחמיר כל כך מפני שני דברים, האחד שאין מבטלין מצות עשה דאוריי' משום חשש שלא יעבור על מצות ל"ת גרידא שאפי' לעבור עליו בידים מותר דקי"ל עשה דל"ח, ותחומין אפי' למ"ד דאוריי' אין בהן כרת אפי' בשבת אלא לאו דאל יצא איש, וכ"ש ביו"ט שכל מלאכות שבו אינן אלא בלאו, ועוד דמילתא לא שכיח היא שיצא אדם חוץ לשלש פרסה לילך אצל בקי ואין לחוש לכל זה וכו' ע"ב, ואמרי בינה דינו שבת סי' ל"ד כתב עליו, הא יו"ט הוא עשה ול"ח וי"ל לרבינו יונה ביבמות דף ו' דעשה שבתון לא קאי רק על אבות מלאכות ולא על ל"ת כמו מחמר, א"כ ממילא תחומין דהוא מאל יצא אינו רק ל"ת, והא דקאמר הש"ס על אין מעבירין עליו את התחום משום דהוי עשה ול"ת, הוא אם תחומין דרבנן ורק משום לתא דהוצאה הוא ומשום סיג וגדר עשאו חז"ל כחומר עשה ול"ת, אבל אי תחומין יב מיל דאוריי' ואינו רק כחומר ל"ת שפיר דחי העשה דשופר לל"ת, אולם יש להתבונן ביו"ט דליכא חייב מיתה וע"כ קאי העשה על כל איסורי מלאכה ביו"ט, וצ"ל לדעת רבינו יונה דאף ביו"ט לא קאי העשה רק על אבות מלאכות שהם בשבת בחיוב סקילה ולא על מה שאינו אב מלאכה ותחומין אף יב מיל אם הוא מה"ת אין בו אלא ל"ת עכ"ל ועי' מנחת חינוך סי' כ"ד:

שואל ומשיב ח"ר קי"א מביא קושי' דבזה"ז ל"ש גזירה ש"י דליכא עכשיו ר"ה כלל ול"ש חשש תורה, וא"ל דאף דבטל הטעם הו"ל דבר שבמנין דז"א לפמש"כ בתוספות שבת סי' ש"ג סקל"ו, דכל דבר דבשעת שתקנו חז"ל הגזירה הי' מקומות שלא הי' שייך החשש שוב גם בזה"ז בטל הגזירה וה"ה כאן, ועי' כלל תחומין הבאתי תוס' רי"ד שיש גם בזה"ז ר"ה:

תוכן העניינים

עט סופר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה