עט סופר חלק א· רבי אליעזר זוסמן סופר
עט סופר חלק א כלל ח · פרט ג פתיחה לסוגיה שמא יעברנה
סוכה מ"ב, לולב שבעה כיצד, יו"ט ראשון של חג שתל להיות בשבת לולב שבעה ושאר כל ימים ששה, אמאי טלטול בעלמא הוא ולידחי שבת, אמר רבה גזרה שמא יטלנו בידו וילך אצל בקי ללמוד ויעברנו ד"א בר"ה וה"ט דשופר וה"ט דמגילה, ואחרונים מדקדקים למה לא אמר גם כאן הכל חייבים כמו בשופר ובמגילה, והטיב אמר לי תלמידי הבחו' המופלג כ"ה חיים יוסף גי' כאן לא שייך הכל חייבים, כי רק מי שהולך למקדש חייב ליטול ולא מי שעומד חוץ למקדש, וכן כתב ריטב"א לקמן בגמרא דתירץ ראשין דאיתי' מן התורה לא גזרי רבנן, בגבולין דליתי' מה"ת גזרו רבנן, פירוש ראשון שהוא חובה מוטלת עליו לגמרי דהא מחייב בה בגבולין וא"א לו שלא יתחייב מה"ת לא הקלו בו לדחות לולב משום גזרה דרבה, אבל שאר ימים שאפשר לו להפטר מן התורה כשאינו במקדש דהא ליתיה בגבולין הקלו בו אף במקדש לדחותו משום גזירה דרבה שיש בה חשש איסור תורה ע"ב, ועי' ט"א במגילה שמאריך בו, גם למה לא אמר רבה ה"ט דהזאה וה"ט דטבילת כלים בשבת דלא, וכן גבי ט"כ והזאה לא אמר ה"ט דשופר ולולב ומגילה, משום דלא דמי, דהני תלתא דבר מצוה נינהו, והני תרמי דבר רשות הן, ול"ד להדדי דיש סברא לומר דבמקום מצוה לא גזרי', ויש סברא לומר דאדרבה דוקא במקום מצוה יש לגזור טפי מחמת בהילות המצוה שכיח להעביר משא"כ לדבר רשות ע"ב:
אי הכי יום ראשון נמי, אלא ראשון דאיתי מה"ת בגבולין לא גזרו רבנן, הנך דליתנהו מה"ת בגבולין גזרו ביה רבנן אי הכי האידנא נמי אנן לא ידעינן בקיבועא דירחא, אינהו דידעו בקבועא דירחא לידחי' אין הכי נמי, תוס' אין מסקנא זו קיימא דלקמן מסקינן כיון דלידן לא דחי לדידהו נמי לא דחי ומתני' דקתני מוליכין לולביהן לבית הכנסת מוקמינן בזמן שבהמ"ק קיים ובגבולין, ורש"י הקשה כאן וכי ב"ד מתנין לעקור דבר מה"ת, שב וא"ת שאני, וצ"ע למה לא כתב כן במתני' ושאר כל הימים ששה, הו"ל ליכתב כן:
מגילה דף ד', מגילה בשבת לא קרינן מ"ט א"ר הכל חייבין וכו' ר' יוסף אמר מפני שעיניהן של עניים נשואות במקרא מגילה, כתבו תוס' ע"כ ר"י לא פליג אטעמיה דרבה דהא גבי שופר ולולב ליכא טעמא אחרינא, מ"מ קאמר הכא טעמא אחרינא משום דאיכא נפקותא מיהא במקדש דליכא שבות ואפ"ה אסור משום האי סברא דקאמר ר' יוסף, יט"א הקשה בשבת אפי' במקדש מגילה לא קרינן דהא תנן לולב וערבה ששה ושבעה ואינה דוחה שבת משום הא גזי' דרבה ע"ב:
תוס' ויעברנה ד"א, אבל מילה בשבת אין לדחות דהא חמירא שנכרתו עליה י"ג כריתות וגם אין אדם מל אלא א"כ היא בקי, אך נשאל לר"י איך תוקעין במיוכ"פ, ותי' משום תקיעה אחת אחת שאינה אלא משום זכר ליובל לא איצטרך כולי האי כריה דדאוריי' היא, ורבינו שמואל אומר דדוקא בשבת ובר"ה שאם מעבירו ד"א ברה"ר איכא איסורי דאוריי' בהא יש לחוש אבל במיוכ"פ דאפי' אם מעבירו ד"א ברה"ר לא הוי אלא איסורי דרבנן בהא לא גזר דהוי גזירה לגזירה, ועי' תוס' שבת דף קי"ד אומר מה שתוקעים במיוכ"פ אינו אלא להודיע שהוא לילה ויאכילו את בניהם שהתע וגם להכין סעודת מיוכ"פ שהיא כעין יו"ט, ולא כמחזורים שכתב בהן שהתקיעה זכר ליובל כי למה תקעין בכל שנה ושנה וכי הי' יובל בכל שנה ושנה, פלא: פסחים דף ס"ט, והזאה מ"ט לא דחו שבת מכדי טלטולי בעלמא הוא תדחי שבת משום פסח, אמר רבה גזירה שמא יטלנה ויעבירנה ד"א בר"ה, ולר"א ניעבריה דהא א"ר אליעזר מכשירי מצוה דוחין את השבת, אמרי ה"מ היכא דגברא גופי' חזי ורמי חיובא עליה, אבל הכא דגברא גופי' לא חזי לא רמי חיובא עליה ע"ש, פרש"י להביא איזמל למילה שכבר התינוק ראוי למול, ואמרי בינה הלכות שבת סי' ל"א מחדש הא דסובר ר"א מכשירי מילה דוחה שבת היינו דוקא ביום דכבר חל עליו המצוה אבל בלילה דעדיין גברא לא חזי אסור להוציא האיזמל או הלולב ואם הוציא חייב חטאת, ומיושב בזה קושי' גדולה של ח"ס או"ח קמ"ו ר"א תלמידו דב"ש וב"ש ס"ל אין מוציאן ביי"ט קטן למילה ולולב לר"ה ע"ב, ולהנ"ל ניחא דאיירי בלילה, ועי' תוס' יומא דף מ"ו דהא דאמר ולא עולה חיל בשבת היינו בליל שבת שלא ניתן שבת לדחות אצל שום קרבן בההיא שעתא וכו' אולם בירושלמי ר"ה פ"א ה"ח איתא דבר שדוחה שבת ביום מכשירין מהו שידחו שבת בלילה ע"ש ועי' בספר בן אורי שבת קל מביא ירושלמי הנ"ל וכתב ה"ד בכה"ג דדוחה שבת מטעם איזה דרש כגון במועדו וכדומה, אבל במילה ושופר ולולב לר"א דנפקא ליה היתר מכשירין מקרא דביום אפי' בשבת א"כ ודאי אין דוחה רק ביום ולא בלילה, ועי' שלום ירושלים ונב"י ח"ר סי' כ"ח, ומיושב קושי' ח"ס ע"ב:
ביצה דף ח"י, דכ"ע כלי בשבת לא, מ"ט א"ר גזירה שמא יטלנו וכו' א"ל אביי יש לו בור בחצירו אטו בור בר"ה ומי גזרינן ותנן ושוין שמשיקין אח המים בכלי אבן לטהרן אבל לא מטבילין ואי איתא נגזר השקה אטו הטבלה וכו', והקשה תוס' לפרוך נגזר משום שמא יעברנו ד"א בר"ה להשיקן, וי"ל בהשקת מים אינו להוט ע"ש, לכאורה צע"ג לפי ר"ן דלא גזרי' במילה יען שאחרים יזכרהו, א"כ קשה למה תנן שבת דף ל"ד ספק חשיכה אין מטבילין בשלומא ביי"ט אם הי' מותר ליטבול, וכל ישראל חייבים לטהר ברגל אפי' כלים מצוה לטהרם עי' שמ"ק, א"כ כל ישראל טרוד שפיר חשש שמא יעברנו כי מי יזכיר לו כיין כל אחד טרוד, אבל בשבת כל השנה אם יש לרדם פרטיי כלי לטבול לחה אסור לטבול כי העולם אינם טרוד ושפיר יזכרהו, הקשתי לכמה גדולי ישראל ואין פותר אותי, ויש לישב קושי' תוס' כיון שאסור לסבול כלים א"כ אין העולם טרוד ואם היחיד צריך להשקות מים לא שייך שמא יעברנו כי העולם יזכרהו לו:
ואב"מ בתשובותיו סי' יוד מביא שמ"ק כתב הא דפריך נגזר השקה אטו הטבלה, וא"ת בהשקה גופה לימא נגזר השקה שמא יעברנו ד"א ברה"ר, וי"ל דלא גזרי' גזירה אלא בדבר מצוה מתוך שהוא בהול והיינו בהטבלת כלים שמצוה עליו לטהרן אבל במים טמאין אין מצוה בטהרתן וכו', משמע מדבריו דדוקא במצוה דאוריי' בהול אבל בדרבנן אינו בהול וזכור הוא, וקשה לי דהא מגילה דרבנן הוא ואמר רבה טעמא דאינו קורא בשבת משום שמא יעבירנו. ומיושב קושי' תוס' שם למה ליה לר' יוסף במגילה טעם אחר, דר"י ס"ל דבדרבנן אינו בהול ע"ב:
חולין דף פ"ד, תניא ר' יוסי אמר כוי אין שוחטין אותו ביו"ט ואם שחטו אין מכסין דמו מק"ו ומה מילה שודאי דוחה שבת אין ספיקו דוחה יו"ט כסוי שאין ודאי דוחה שבת אין דין שאין ספיקי דוחה יו"ט, א"ל תק"ש תוכיח שאין ודאי דוחה שבת וספיקו דוחה יו"ט וכו' מאי ספיקו אלימא ספק חול ספק יו"ט השתא ודאי יו"ט דחייא ספק יו"ט ספק חול מיבעיא, אלא ספק איש ספק אשה וכו' תוס' תקיעת שופר שאין, ודאי וכו', וא"ת והא טעמא דשופר בשבת משים שמא יעברנו, והא לא שייך ביו"ט, ועי' כ"ס סי' וי"ל דשייך נמי ביו"יס דאם אשה היא זה הטומטם אסור להוציא לצרכה דהא לא מיחייבא ואין להתיר מטעם הואיל והותרה הוצאה לצירך, ה"ד היכא דהוי צורך היום קצת אבל הכא ליכא צורך היום כלל, אי נמי הכי קאמר שאין ודאי דוחה שבת משום גזירה דרבנן שמא יעברנו, וספיקא דוחה יו"ט אע"ג דאיכא נמי איסורי דרבנן בתקיעה שהיא חכמה ואינה מלאכה ונדחה איסר זה מספק, ומהרש"א כתב יש לדקדק דהיכי קעביד ק"ו לאסור בספק יו"ט משום איסר תקיעה גופא הא מהיכא דקמבעי למיעבד ק"ו משבת לא אסרו משום איסר תקיעה גופה דא"כ ל"ל התם טעמא דשמא יעברנו כיון דאיכא לאסרה נמי משום איסור תקיעה גופא, ואפשר לומר משום אינך דקאמר החם נמי בלולב ומגילה דאינן דוחין שבת נקט טעמא דשמא יעברנו, ופלא עי' בר"ה שסותר לכאן, והקשה אחרונים לפי רמב"ן ור"ן גבי שופר גזרי' משום דלא בקיאין בקביעות ודלמא לאו יו"ט הוא, א"כ האיך יפרנס הסוגי' שודאי איני דוחה שבת, מה שאינו דוחה ג"כ מטעם ספק ואין כאן ודאי: