עט סופר חלק א· רבי אליעזר זוסמן סופר
עט סופר חלק א כלל ז · פרט א טעה בדבר מצוה
סוכה דף מ"ב, ר"י אומר יו"ט הראשון של חג שחל בשבת ושכח והוציא את הלולב לר"ה פטור מפני שהוציאו ברשות, אמר אביי לא שנו אלא שלא יצא בו אבל יצא בו חייב, הא מדאגביה נפק ביה, אמר אביי כשהפכו, רבא אמר אפי' תימא שלא הפכו, הב"ע כגון שהוציאו בכלי, אר"ה אומר הי' ר' יוסי עולת העוף שנמצאת בין אגפיים וכסבור חטאת עוף הוא ואכלה פטור, מקמ"ל דטעה בדבר מצוה פטור היינו הך מהו דתימא התם הוא דטעה בדבר מצוה פטור היינו דעבד מצוה אבל הכא דטעה בדבר מצוה ולא עבד מצוה איתא לא קמ"ל:
תוס' אית ספרים דגרסי מהו דתימא ה"מ מצוה דרמי עליה אבל מצוה דלא רמו עליה לא, כלומר לולב דלא סגי לי' דלא שקיל דאי אפשר ע"י אחרים אבל חטאת אפשר שיאכלנה אחר:
תוס' אמר אביי כשהפכו, מדאיצטרך לשנויי הכי משמע דס"ל דמצות אינן צריכות כוונה ותימא בר"ה כ"ח דאמר רבא מצות אינן צריכות כוונה קא מותיב ליה אביי טובא, ושמא אביי קיבלה מיניה, וכתב ח"ס בחידושיו הו"מ לשווי' בשפירש (שמכיוון) שלא לצאת אלא זהו בכלל תי' ש"ס וריטב"א כתב י"ח בשהפכו שנטל בשמאל ותמה שזה אינו מעכב מדאוריי', ולהנ"ל לק"מ עכ"פ מראה לנו שכוונתו שלא לצאת י"ח:
ליישב קושי' תוס' נראה עפ"י ט"א בר"ה דף כ"ט מחדש דאפי' למ"ד מצות צריך כוונה ה"מ בדבר שכל המין ראוי למצותו כגון מצה ושופר ולולב דאין חתיכות מצה זו ושופר ולולב אלו מיוחדין למצוותו דאפשר למצוה זו לקיים ע"י דברים אחרים של מינן כמו באלי ואין אלו סתמן עומדין למצוותן אבל בדבר פרטיי המיוחד למצותו וא"א לקיימו אלא בגופו כגון אכילת פסח דמצות אכילתן מיוחד בגופן דמי לשחיטת קדשין דסתמן לשמן עומדין הואיל מצותן מיוחד בגופן ע"ש, א"כ נ"ל כאן שהוציא לר"ה רק אם יוצא בזה הלולב אז פטור כי תועה בדבר מצוה, ע"כ בודאי עומד כעת לכך וסתמן לשמה לכ"ע לא צריך כוונה:
רמב"ם בפי' משניות כתב בתנאי שיוציאו אותו הפוך או שיוציאנו בכלי שהרי לא יצא ידי חובתו אבל אם נטלו בידו והוציאו שוגג חייב חטאת כי העקר אצלנו מדאגבהי נפק ביה וכיון שיצא ידי חובתו לא נאמר להוציאו ברשות והלכה כר"י, ותיו"ט הקשה שרמבם פסק מצות צריכה כוונה וסוגי' דהכא ס"ל מצות א"צ כוונה כמ"ש תוס', אבל בפ"ב משגגות כתב למשנתינו המוציא וכו' ולא התנה באופני הוצאה ש"מ למאי דקיי"ל מצות צריכות כוונה לתנהו להני שינויי ע"ב, וכתב כפ"ח עפ"מ שכתב רמב"ם בשני תינוקות ומל שניהם בשבת פטור מחטאת משמע מדבריו אפי' מל של שבת תחילה ואח"כ מל לאחר שבת כיון שהי' טרוד באותו תינוק דשבת פטור ליה אח"כ תינוק דלאחר שבת אע"ג דהם שני גופים, א"כ כ"ש בלולב דהוא גוף אחד דטרוד במצותו דאע"ג דהגביהו ויצא בו כיון דהוא חישב דלא יצא והלך בקי ללמוד ראוי לפטרו, איברא דבהא דמשמע דאפי' מל בשבת תינוק דשבת תחלה ואח"כ מל דלאחר שבת פטור, ק"ל על דבריו מסוגי' פסחים דף ע"ב גבי אמורי ציבור דמחייב השוחט לשם אמורי ציבור משום דאמורי צבור כבר נשחטו יע"ש:
בספר איגרא רמא האריך בסוגי' וקצת אעתק, הנה בכפ"ת הקשה לפי סברת רמב"ם דאפי' אם כבר מל של שבת מ"מ פטור הואיל דמקודם שעשה המצוה הי' טרוד וא"כ לפטור אפי' אם כבר יצא בלולב אך באמת שיטת רמב"ם דבעינן דוקא עשה מצוה לא קשה משום דהא עכ"פ אם כבר יצא לא עשה השתא מצוה, ורמב"ם כתב רק אם השני הי' של ע"ש ואם השני הי' של אחר שבת על זה לא קאי דכבר מל של שבת יע"ש בכ"מ, אך יש להקשות מאי פריך הש"ס וכי מפי אגבהה נפיק דהא בכתובות אמרי' עקירא צורך הנחה ופירש הרא"ה דכיון דהחיוב אתא על עקירה ג"כ דאי לאו דהי' עקירה לא הי' חייב, נמצא דגם עקירה גורם החיוב וא"כ גם בכאן עכ"פ על עקירה פטור משום דבשעת עבירה הי' חשב לעשות מצוה, אך באמת לא קשה דהאיך שייך דהוי קודם שעשה מצוה טריד בדבר מצוה דהא מעולם לא חשוב טעה בדבר מצוה דהוי בשום פעם משום דהא מעולם לא משכחת לעשות הוצאה בדבר מצוה משום דמיד שהגביה יצא והוי נעשה מצוה ולא משכחת מקודם דהוה טעה בדבר מצוה אך לבתר דתירץ דאם הפכוהו או בכלי וא"כ כיון דמשכחת קודם שיצא דהוי טרוד דמשכחת פעם אחד אם אפכוהו וא"כ אפי' לא הי' בכלי ולא הפכיה לא חייב ופטור ומתורץ שפיר הרמב"ם, והנה טעם של רמב"ם י"ל משום דהוה כמו דאיתא במס' ביצה הואיל וקודם טיבול שרי וא"כ לאחר טיבול נמי וא"כ הואיל דפטור מקודם דעשה מצוה פטור לאח"כ נמי:
רמב"ם פ"ב משגגות כתב המוציא הלולב ביו"ט שחל להיות בשבת כדי לצאת בו והעבירו ד' אמות ברה"ר בשוגג פטור שהרי ברשות הוציא, והקשו אחרונים למה כתב ד' אמות כיון שהוציא לרה"ר אע"פ שלא העבירו ד"א נמי חייב, ונראה לישב קושי' הנ"ל מאי פריך גמרא כיון שהגביה נפיק, כיון שעל עקירה פטור כי טעה בדבר מצוה עי' נטע שעשועים סי' ח', לחומר הקושיא נראה עפ"י כפ"ת דף מ"ג שהקשה תוס' על רש"י מר"י דאמר המעביר חפץ וכו', וכתב שרש"י סבר דדוקא במוציא לר"ה איתא להך דינא משום דמלאכת הוצאה מה"י לר"ה ממשכן גמרינן לה ובעין דלהוי ההוצאה דומיא דמשכן אל העברה ד"א בר"ה דחייב לא ילפינן ממשכן אלא גמרא גמירי לה כדאיתא שבת דף צ"ו הלכך סבר רש"י דמעביר ד"א ברה"ר אע"פ שעקירה ראשונה לא הי' להעבירן ד"א ונמלך והעבירן אפ"ה חייב ע"ש, א"כ גם אם לא חייב על עקירה מצד שטעה בדבר מצוה בכ"ז במעביר ד"א ברה"ר חייב כי אין צריך עקירה שיהי' חייב תיכף כמו בנמלך שהי' בייג עקירה בהיתר ע"כ מדייק רמב"ם שמעביר ד"א ברה"ר ויש רבותא בכ"ז שפטור כיון שטעה וטרוד בדבר מצוה, ואולי י"ל קושי' רש"י למה נקוט רבה חשש שמא יעברנו ד"א ברה"ר ולא הוצאה מרה"י לר"ה, כי תוס' חדשים פ"ד מסוכה הקשה על גזירה שמא יעברנו, הוה טעה בדבר מצוה ויהי' פטור ע"ש, אבל הגזירה שמא לא יהפך ויהי' יוציא מדאגביה ויהי' חייב, אבל קשה כיון שעקירה הי' בטעות א"כ עדיין פטור כקושי' אחרונים ע"כ גזר שמא יעברנו ד"א ברה"ר, ואז יהי' חייב גם שעקירה הי' בטעות דבר מצוה ודו"ק וכתבתי לחדודה פרט ב':
בספר נטע שעשועים סי' ח' הקשה ג' קושי' א' קושי' הנ"ל הא אגבהה הי' בטועה בדבר מצוה, ב' בנ"מ דפטרינן בטעה בד"מ וע"מ היינו שעם אותו האיסר שעשה קיים ג"כ מצוה כמו גבי תינוקות וגבי אימרי ציבור, אבל בגווני דהכא שעם האיסר לא קיים כלל מצוה זולתו אח"כ מה ענין המצוה לאיסור שקדם לה, ואולי אתי קצת שפיר לפי מש"כ תוס' ד"ה אמר אביי דאיירי בהולך אצל בקי ללמד וכו', ג' ר"מ ס"ל בפסחים השוחט לאימרי ציבור פטור אע"ג דקדים ושחטינהו לאימרי ציבור ברישא, לפ"ז לאביי מנ"ל לחיובא דלמא ס"ל כר"מ ע"ב, אולי י"ל שם ניתן שבת לידחת אצלו באימרי ציבור ע"כ גם שקדים ושחט פטור בטעה בד"מ וע"מ, אבל בלולב לא ניתן שבת לידחת מעולם רק טרוד ובהול ע"כ כיון שיצא לא חשוב עוד טבד"מ ועי':
בית יצחק הלכות שבת סי' נ"ב הקשה מאי מקשה היינו הך, דהו"מ דיקא מחטאת פטור כי עיקר חיוב חטאת בשבת ילפי' מע"ז תורה אחת לכן פטר בטועה בד"מ דלא הוי דומי' דע"ז משא"כ מעילה דבגופיה כתיב יה"מ דחייב אף דטעה בד"מ קמ"ל דפטור וצע"ג, ואולי באמת הי' יכול לתרץ כן, בזה י"ל קושי' אחרונים בתקע בשופר של עולה מעל הא הוי טעה בד"מ י"ל מעילה לא ילפי' מע"ז וחייב בטעה בד"מ ע"ש, עוד מביא קושי' מה פריך גמרא ביבמות דף ל"ד הא דתנא ט"ז חטאת ל"ב הוי ע"ש, לשיטת ירושלמי מובא ברמ"א סי' א' בממזר קיים פ"ו א"כ בביאה שניה הוי טעה בד"מ ועשה מצוה ופטור מקרבן ע"ש:
ירושלמי שבח פי"ט הלכה ד' אר"ש לא נחלקו ר"א ור"י וכו' אבל דברי רבי יוסי אפי' דבר שאין בעשייתן מצוה הואיל וטועה בו לשם מצוה פטור [עי' במפרש שם אפי' בעל חנם ששחט הואיל וטועה וסובר שעושה מצוה פטור] רי"א יו"ט שחל בשבת שכת והוציא הלולב לר"ה פטור מפני שהוציאו ברשות, [אע"ג כיון דאגבה נפיק ביה ותו לא קעביד מצוה כיון שיש קצת מצוה בנטילתו שיהי' הלולב בידו בכל מקום שהולך כמנהג אנשי ירושלים פטור] אף בסכין של מילה כן [מיבעיא ליה א"כ הדין בסכין של מילה שהוציא בידו לאחר שעשה מצוותו משום חבוב מצוה אם הוא פטור, וכן במצה שהוציא יותר ממצוותו או לאחר שאכל כשיעור אם הוא פטור לר' יוסי או לא, ועי' ירושלמי פ"ג סוכה רי"א יו"ט ראשון שחל בשבת וכו', חברייא אמרין דברי ר"י שמצות עשה דוחה ל"ת, אמר לון ר"י לא מן הדא אלא מן הדא דא"ר אילא כך הי' מנהג בירושלים אדם הולך לבהכנ"ס ולולב בידו נכנס לבקר לולב בידו וכו' אף בסכין של מילה אף במצה כן ע"ש במפרש, ועי' בפרי מגדים סוף שלא במ"ז שמפרש לא מן הדא כי עשה דלולב אין דותה ל"ת דכרת [עי' במקנה כלל נ"ו אות י"א] , והנה ח"ס יו"ד סי' רנ"א הקשה השואל לשיטת תוס' אע"ג דאין עדל"ת אבל אם עבר נדחה ל"ת ולא נשארה רק עשה האיך יפרנס הסוגי' ושכח ומל של ע"ש בשבת על עשה ליכא במזיד כרת וליכא חטאת בשגג ע"ש ושי"מ מתפלא תוס' קאי על יו"ט ולא בלא דשבת איסר כרת הוא, ולפי ירושלמי הנ"ל נראה שגם לאו דכרת נדחה, ועי' י"ד יוסף או"ח סי' של"א: