אור ברסלב
עט סופר חלק א עט סופר חלק א כלל ז

עט סופר חלק א· רבי אליעזר זוסמן סופר

עט סופר חלק א כלל ז

עט סופר חלק א כלל ו

פרט א טעה בדבר מצוה

סוכה דף מ"ב, ר"י אומר יו"ט הראשון של חג שחל בשבת ושכח והוציא את הלולב לר"ה פטור מפני שהוציאו ברשות, אמר אביי לא שנו אלא שלא יצא בו אבל יצא בו חייב, הא מדאגביה נפק ביה, אמר אביי כשהפכו, רבא אמר אפי' תימא שלא הפכו, הב"ע כגון שהוציאו בכלי, אר"ה אומר הי' ר' יוסי עולת העוף שנמצאת בין אגפיים וכסבור חטאת עוף הוא ואכלה פטור, מקמ"ל דטעה בדבר מצוה פטור היינו הך מהו דתימא התם הוא דטעה בדבר מצוה פטור היינו דעבד מצוה אבל הכא דטעה בדבר מצוה ולא עבד מצוה איתא לא קמ"ל:

תוס' אית ספרים דגרסי מהו דתימא ה"מ מצוה דרמי עליה אבל מצוה דלא רמו עליה לא, כלומר לולב דלא סגי לי' דלא שקיל דאי אפשר ע"י אחרים אבל חטאת אפשר שיאכלנה אחר:

תוס' אמר אביי כשהפכו, מדאיצטרך לשנויי הכי משמע דס"ל דמצות אינן צריכות כוונה ותימא בר"ה כ"ח דאמר רבא מצות אינן צריכות כוונה קא מותיב ליה אביי טובא, ושמא אביי קיבלה מיניה, וכתב ח"ס בחידושיו הו"מ לשווי' בשפירש (שמכיוון) שלא לצאת אלא זהו בכלל תי' ש"ס וריטב"א כתב י"ח בשהפכו שנטל בשמאל ותמה שזה אינו מעכב מדאוריי', ולהנ"ל לק"מ עכ"פ מראה לנו שכוונתו שלא לצאת י"ח:

ליישב קושי' תוס' נראה עפ"י ט"א בר"ה דף כ"ט מחדש דאפי' למ"ד מצות צריך כוונה ה"מ בדבר שכל המין ראוי למצותו כגון מצה ושופר ולולב דאין חתיכות מצה זו ושופר ולולב אלו מיוחדין למצוותו דאפשר למצוה זו לקיים ע"י דברים אחרים של מינן כמו באלי ואין אלו סתמן עומדין למצוותן אבל בדבר פרטיי המיוחד למצותו וא"א לקיימו אלא בגופו כגון אכילת פסח דמצות אכילתן מיוחד בגופן דמי לשחיטת קדשין דסתמן לשמן עומדין הואיל מצותן מיוחד בגופן ע"ש, א"כ נ"ל כאן שהוציא לר"ה רק אם יוצא בזה הלולב אז פטור כי תועה בדבר מצוה, ע"כ בודאי עומד כעת לכך וסתמן לשמה לכ"ע לא צריך כוונה:

רמב"ם בפי' משניות כתב בתנאי שיוציאו אותו הפוך או שיוציאנו בכלי שהרי לא יצא ידי חובתו אבל אם נטלו בידו והוציאו שוגג חייב חטאת כי העקר אצלנו מדאגבהי נפק ביה וכיון שיצא ידי חובתו לא נאמר להוציאו ברשות והלכה כר"י, ותיו"ט הקשה שרמבם פסק מצות צריכה כוונה וסוגי' דהכא ס"ל מצות א"צ כוונה כמ"ש תוס', אבל בפ"ב משגגות כתב למשנתינו המוציא וכו' ולא התנה באופני הוצאה ש"מ למאי דקיי"ל מצות צריכות כוונה לתנהו להני שינויי ע"ב, וכתב כפ"ח עפ"מ שכתב רמב"ם בשני תינוקות ומל שניהם בשבת פטור מחטאת משמע מדבריו אפי' מל של שבת תחילה ואח"כ מל לאחר שבת כיון שהי' טרוד באותו תינוק דשבת פטור ליה אח"כ תינוק דלאחר שבת אע"ג דהם שני גופים, א"כ כ"ש בלולב דהוא גוף אחד דטרוד במצותו דאע"ג דהגביהו ויצא בו כיון דהוא חישב דלא יצא והלך בקי ללמוד ראוי לפטרו, איברא דבהא דמשמע דאפי' מל בשבת תינוק דשבת תחלה ואח"כ מל דלאחר שבת פטור, ק"ל על דבריו מסוגי' פסחים דף ע"ב גבי אמורי ציבור דמחייב השוחט לשם אמורי ציבור משום דאמורי צבור כבר נשחטו יע"ש:

בספר איגרא רמא האריך בסוגי' וקצת אעתק, הנה בכפ"ת הקשה לפי סברת רמב"ם דאפי' אם כבר מל של שבת מ"מ פטור הואיל דמקודם שעשה המצוה הי' טרוד וא"כ לפטור אפי' אם כבר יצא בלולב אך באמת שיטת רמב"ם דבעינן דוקא עשה מצוה לא קשה משום דהא עכ"פ אם כבר יצא לא עשה השתא מצוה, ורמב"ם כתב רק אם השני הי' של ע"ש ואם השני הי' של אחר שבת על זה לא קאי דכבר מל של שבת יע"ש בכ"מ, אך יש להקשות מאי פריך הש"ס וכי מפי אגבהה נפיק דהא בכתובות אמרי' עקירא צורך הנחה ופירש הרא"ה דכיון דהחיוב אתא על עקירה ג"כ דאי לאו דהי' עקירה לא הי' חייב, נמצא דגם עקירה גורם החיוב וא"כ גם בכאן עכ"פ על עקירה פטור משום דבשעת עבירה הי' חשב לעשות מצוה, אך באמת לא קשה דהאיך שייך דהוי קודם שעשה מצוה טריד בדבר מצוה דהא מעולם לא חשוב טעה בדבר מצוה דהוי בשום פעם משום דהא מעולם לא משכחת לעשות הוצאה בדבר מצוה משום דמיד שהגביה יצא והוי נעשה מצוה ולא משכחת מקודם דהוה טעה בדבר מצוה אך לבתר דתירץ דאם הפכוהו או בכלי וא"כ כיון דמשכחת קודם שיצא דהוי טרוד דמשכחת פעם אחד אם אפכוהו וא"כ אפי' לא הי' בכלי ולא הפכיה לא חייב ופטור ומתורץ שפיר הרמב"ם, והנה טעם של רמב"ם י"ל משום דהוה כמו דאיתא במס' ביצה הואיל וקודם טיבול שרי וא"כ לאחר טיבול נמי וא"כ הואיל דפטור מקודם דעשה מצוה פטור לאח"כ נמי:

רמב"ם פ"ב משגגות כתב המוציא הלולב ביו"ט שחל להיות בשבת כדי לצאת בו והעבירו ד' אמות ברה"ר בשוגג פטור שהרי ברשות הוציא, והקשו אחרונים למה כתב ד' אמות כיון שהוציא לרה"ר אע"פ שלא העבירו ד"א נמי חייב, ונראה לישב קושי' הנ"ל מאי פריך גמרא כיון שהגביה נפיק, כיון שעל עקירה פטור כי טעה בדבר מצוה עי' נטע שעשועים סי' ח', לחומר הקושיא נראה עפ"י כפ"ת דף מ"ג שהקשה תוס' על רש"י מר"י דאמר המעביר חפץ וכו', וכתב שרש"י סבר דדוקא במוציא לר"ה איתא להך דינא משום דמלאכת הוצאה מה"י לר"ה ממשכן גמרינן לה ובעין דלהוי ההוצאה דומיא דמשכן אל העברה ד"א בר"ה דחייב לא ילפינן ממשכן אלא גמרא גמירי לה כדאיתא שבת דף צ"ו הלכך סבר רש"י דמעביר ד"א ברה"ר אע"פ שעקירה ראשונה לא הי' להעבירן ד"א ונמלך והעבירן אפ"ה חייב ע"ש, א"כ גם אם לא חייב על עקירה מצד שטעה בדבר מצוה בכ"ז במעביר ד"א ברה"ר חייב כי אין צריך עקירה שיהי' חייב תיכף כמו בנמלך שהי' בייג עקירה בהיתר ע"כ מדייק רמב"ם שמעביר ד"א ברה"ר ויש רבותא בכ"ז שפטור כיון שטעה וטרוד בדבר מצוה, ואולי י"ל קושי' רש"י למה נקוט רבה חשש שמא יעברנו ד"א ברה"ר ולא הוצאה מרה"י לר"ה, כי תוס' חדשים פ"ד מסוכה הקשה על גזירה שמא יעברנו, הוה טעה בדבר מצוה ויהי' פטור ע"ש, אבל הגזירה שמא לא יהפך ויהי' יוציא מדאגביה ויהי' חייב, אבל קשה כיון שעקירה הי' בטעות א"כ עדיין פטור כקושי' אחרונים ע"כ גזר שמא יעברנו ד"א ברה"ר, ואז יהי' חייב גם שעקירה הי' בטעות דבר מצוה ודו"ק וכתבתי לחדודה פרט ב':

בספר נטע שעשועים סי' ח' הקשה ג' קושי' א' קושי' הנ"ל הא אגבהה הי' בטועה בדבר מצוה, ב' בנ"מ דפטרינן בטעה בד"מ וע"מ היינו שעם אותו האיסר שעשה קיים ג"כ מצוה כמו גבי תינוקות וגבי אימרי ציבור, אבל בגווני דהכא שעם האיסר לא קיים כלל מצוה זולתו אח"כ מה ענין המצוה לאיסור שקדם לה, ואולי אתי קצת שפיר לפי מש"כ תוס' ד"ה אמר אביי דאיירי בהולך אצל בקי ללמד וכו', ג' ר"מ ס"ל בפסחים השוחט לאימרי ציבור פטור אע"ג דקדים ושחטינהו לאימרי ציבור ברישא, לפ"ז לאביי מנ"ל לחיובא דלמא ס"ל כר"מ ע"ב, אולי י"ל שם ניתן שבת לידחת אצלו באימרי ציבור ע"כ גם שקדים ושחט פטור בטעה בד"מ וע"מ, אבל בלולב לא ניתן שבת לידחת מעולם רק טרוד ובהול ע"כ כיון שיצא לא חשוב עוד טבד"מ ועי':

בית יצחק הלכות שבת סי' נ"ב הקשה מאי מקשה היינו הך, דהו"מ דיקא מחטאת פטור כי עיקר חיוב חטאת בשבת ילפי' מע"ז תורה אחת לכן פטר בטועה בד"מ דלא הוי דומי' דע"ז משא"כ מעילה דבגופיה כתיב יה"מ דחייב אף דטעה בד"מ קמ"ל דפטור וצע"ג, ואולי באמת הי' יכול לתרץ כן, בזה י"ל קושי' אחרונים בתקע בשופר של עולה מעל הא הוי טעה בד"מ י"ל מעילה לא ילפי' מע"ז וחייב בטעה בד"מ ע"ש, עוד מביא קושי' מה פריך גמרא ביבמות דף ל"ד הא דתנא ט"ז חטאת ל"ב הוי ע"ש, לשיטת ירושלמי מובא ברמ"א סי' א' בממזר קיים פ"ו א"כ בביאה שניה הוי טעה בד"מ ועשה מצוה ופטור מקרבן ע"ש:

ירושלמי שבח פי"ט הלכה ד' אר"ש לא נחלקו ר"א ור"י וכו' אבל דברי רבי יוסי אפי' דבר שאין בעשייתן מצוה הואיל וטועה בו לשם מצוה פטור [עי' במפרש שם אפי' בעל חנם ששחט הואיל וטועה וסובר שעושה מצוה פטור] רי"א יו"ט שחל בשבת שכת והוציא הלולב לר"ה פטור מפני שהוציאו ברשות, [אע"ג כיון דאגבה נפיק ביה ותו לא קעביד מצוה כיון שיש קצת מצוה בנטילתו שיהי' הלולב בידו בכל מקום שהולך כמנהג אנשי ירושלים פטור] אף בסכין של מילה כן [מיבעיא ליה א"כ הדין בסכין של מילה שהוציא בידו לאחר שעשה מצוותו משום חבוב מצוה אם הוא פטור, וכן במצה שהוציא יותר ממצוותו או לאחר שאכל כשיעור אם הוא פטור לר' יוסי או לא, ועי' ירושלמי פ"ג סוכה רי"א יו"ט ראשון שחל בשבת וכו', חברייא אמרין דברי ר"י שמצות עשה דוחה ל"ת, אמר לון ר"י לא מן הדא אלא מן הדא דא"ר אילא כך הי' מנהג בירושלים אדם הולך לבהכנ"ס ולולב בידו נכנס לבקר לולב בידו וכו' אף בסכין של מילה אף במצה כן ע"ש במפרש, ועי' בפרי מגדים סוף שלא במ"ז שמפרש לא מן הדא כי עשה דלולב אין דותה ל"ת דכרת [עי' במקנה כלל נ"ו אות י"א] , והנה ח"ס יו"ד סי' רנ"א הקשה השואל לשיטת תוס' אע"ג דאין עדל"ת אבל אם עבר נדחה ל"ת ולא נשארה רק עשה האיך יפרנס הסוגי' ושכח ומל של ע"ש בשבת על עשה ליכא במזיד כרת וליכא חטאת בשגג ע"ש ושי"מ מתפלא תוס' קאי על יו"ט ולא בלא דשבת איסר כרת הוא, ולפי ירושלמי הנ"ל נראה שגם לאו דכרת נדחה, ועי' י"ד יוסף או"ח סי' של"א:

פרט ג טעה בדבר מצוה

פסחים דף ע"ב, למימרי' דכל היכא דאית ליה קצבה מחייב ר' יהושע והרי תינוקות דיש להן קצבה ותנן מי שהי' לי ב' תינוקות וכו' הכא במ"ע כגון שקדם ומל של שבת בע"ש וכו' תוס' הוה מצי לפלוגי בדידי' בין קדם ומל ללא קדם ע"ש, ועי' מהרש"א ומל"מ פ"ב משגגות, ומרכבת המשנה מישב: ארשב"ל נתחלף לי שפוד של נותר בשפוד של צלי ואכלו חייב, פרש"י אכילת קדשים מצוה, ורמב"ם נקוט בפסח, י"ל רבותא כי בקדשים אינה חיוב עליו דוקא רק כל כהנים אוכלים, ולפי תוס' בסוכה הי' הו"מ שאין זה טעה בדבר מצוה, ע"כ נקוט רמב"ם שנתחלף בפסח שמצוה עליו בכ"ז חייב יען שלא עשה מצוה, ועי' יבמות דף מ' בתוס' כהן אחר אוכלת ודו"ק: אלא כר"י דתרומה דתנן הי' אוכל בתרומה וכו' דילמא כדרב ביבי בר אביי בתרומה בע"פ דזמנה בהול א"נ שאני תרומה דאקרי עבודה וכו', ועי' משנה פ"ח דתרומה, האשה שהי' אוכלת בתרומה ואמרו לה מת בעלך, וכן העבד וכו' וכן כהן שאוכל ונודע שבן גרושה ר"א מחייב ור"י פוטר כתב הרע"ב בגמרא מוקי בע"פ שזמנו בהיל ששעה דחוקה לבער החמץ של תרומה, והקשה בתוס' דרע"ק, לסתם מתני' דשבת סבר ר"י דמל של אחר שבת בשבת דחייב כיון דלא עשה מצוה, הרי אף דזמנו בהול מחייב היכי דלא עשה מצוה, עוד קשה לי אדפריך מסיפא מכהן שאכל לפרוך מרישא מת בעלך מת רבך, וביותר קשה דמתרץ תרומה דאקרי עבודה זה שייך בבן גרושה ואכתי קשה מת בעלך ורבך דהוא זר וצע"ג עכ"ל, וקול סופר חי' קושי' ראשונה שמקיים ביער חמץ באכילה כמש"כ בעה"מ ע"ב:

ע"ג תוס' שחטו ונמצא טריפה בסתר פטור, תימא לר"י אמאי פטיר והלא לא עשה מצוה ומתני' אוקמי כר"ש דמחייב אפי' לר"י היכא דלא עשה מצוה וליכא למימר מטעם אנוס פטור אלא משום דטעה בדבר מצוה כדמוכח בגמרא דפריך אי ר"א חטאת נמי מחייב דהא לית ליה טעה בד"מ פטור, ותי' ר"י דכל זה מדברי ר"מ, ואיגרא רמא כתב דבר נפלא, לישב קושי' תוס' דהנה פסחים דף מ"ו מקשים תוס' אם אמרי' הואיל בטלת כל מלאכת שבת הואיל והותרה לחולה שיש בו סכנה, ותי' התוס' דחולה שיש בו סכנה לא שכיח, והנה במנחות דף ס"ד פלוגתי' דאם נתכוון לצוד דגים וצד דגים ותינוק ח"א דחייב דאזלי' בתר מחשבתו, מקשים שם תוס' האיך אמרי' הואיל דאי מקלעי אורחים הא אין כוונתו על זה, וצ"ק כתב דבאמת רבה ס"ל דאמרי' הואיל דאזלינן בתר מעשה, ונמצא למאן דס"ל דאזלינן בתר מחשבתו לא אמרי' באמת הואיל, ואין צריך לתי' של תוס' דחולה שיש בו סכנה לא שכיח, וא"כ לפ"ז באם כוונתו לדבר מצוה וא"כ שפיר קשה דנימא הואיל דראוי לחולה שיש בו סכנת ואין לומר דאזלינן בתר מחשבתו, הא בכאן הוי מחשבתו לדבר מצוה, ומעשה נמי הוה אם הי' חולה שיב"ס וא"כ מש"ה פטור, משא"כ בש"ס פריך שפיר אי ר"א אמאי פטור דהא ר"א ס"ל דאמרי' הואיל גבי כיצד מפרישין חלה אלמא דלא אזלינן בתר מחשבתו רק בחר מעשיו וע"כ צריך לומר דהא דלא אמרינן הואיל וראוי לחולה שיש בו סכנה משום דלא שכיח ופריך שפיר לר"א ומתורץ קושי' תוס' עכ"ל [דברי קדושים צ"ב מאוד, א"כ לר"י דאזל בתר מחשבה האיך סבר ר"ש אליבא דר"י אם לא עשה מצוה חייב הא טעה בדבר מצוה ועל המעשה אמרי' הואיל, ואולי במל של אחר שבת בשבת ולא עשה מצוה שם סובר ר"י שחייב כי באמת הוא מקלקל רק מתקן גברא ובזה לא שייך הואיל כמובן ועדיין צ"ע] ויש לי צ"ע מכריתות דף י"ט אמר ר"ל אמר שמואל מתעסק בחלבים ועריות חייב שכן נהנה מתעסק בשבת פטור מלאכת מחשבת אסרה תורה, א"ל רבא לר"נ והא תינוקות דכי מתעסק דמי ותנן מי שהי' לו ב' תינוקות וכו' עד כאן לא פטר ר' יהושע אלא משום דקסבר טעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה פטור אבל מתעסק בדבר דלאו מצוה אפי' ר"י מחייב, א"ל הנח לתינוקות הואיל ומקלקל בחבורה חייב מתעסק בחבורה חייב ע"ש, לפי סברה הנ"ל שפיר מתעסק בשבת פטור כי על המעשה אמרי' הואיל ויש חולה שיש בו סכנה, ועל המחשבה אינה חייב כי הי' מתעסק וחישב על היתר וצ"ע [חידש שמביט כתב השוחט הפסח ונמצא טריפה בסתר פטור מפני ששחט ברשות דאנוס הוא שלא הי' יודע שכן הוא ולא הי' לו לבדוק]:

הנה רמב"ם פ"ב משגגות כתב מי שהי' לו וכו' ומל שניהן פטור מחטאת והקשה כ"מ למה נקט וחל שניהן גם אם לא מל אלא אותי שאינו זמן מצותו היום ג"כ פטור עי' לח"מ, וראיתי בספר בן אורי שכתב לישב שרמב"ם פסק כר' יודא דמקלקל פטור א"כ מתעסק בחבורה נמי פטור ממילא אם לא מל אלא אחד שאין זמן היום פטור משים מתעסק ורמב"ם רצה להורות כאן מצד טעה בד"מ פטור לכך נקט ומל שניהן בשבת דכה"ג אין כאן מתעסק רק שוגג ולא פטור רק משום דטרוד במצוה:

מנחות דף ס"ד, איתמר שחט שתי חטאת של ציבור ואינו צריך אלא אחת אמר רבה ואי תימא ר' אמי חייב על השנייה ופטור על הראשונה ואפי' נתכפר לו בשנייה ואפי' נמצאת ראשונה כחושה, תוס' ואפי' נתכפר בשנייה, לא דמיא לבעיא דבסמוך בתר מחשבתו אזלינן או בתר מעשיו דהתם אם יבא אליהו ויאמר שהיא כחושה בבני מעים הי' מביא שמינה, ולא דמי נמי לטעה בדבר מצוה ועשה מצוה:

מי אמר רבה הכי והא אמר רבה הי' לפניו שתי חטאת אחת שמינה ואחת כחושה שחט שמונה ואח"כ כחישה חייב, כחושה ואח"כ שמינה פטור ולא עוד אלא אומרי' לו הבא שמינה לכתחלה ושחט, אב"א סמי כחושה מקמייתא ואיב"א ההיא רבי אמי אמרה, א"ל רבינא לר"א נמצאת ראשונה כחושה בבני מעים וזהו בתר מחשבתו אזלינן וגברא לאיסורא מכיוין או דילמא בחר מעשיו אזלינן, א"ל לאו היינו דרבה ורבא דאיתמר שמע שטבע תינק בים ופרש מצודה להעלות דגים והעלה דגים חייב, להעלות דגים והעלה דגים ותינק רבא אמר חייב ורבה אמר פטור וע"כ רבה לא קא פטר אלא כיון דשמע אמרי' נמי דעתי' אתינוק אבל לא שמע לא, וא"ד א"ל היינו פלוגתי' דאיתמר לא שמע שטבע תינוק בים ופרש מצודה להעלות דגים והעלה דגים חייב להעלות דגים והעלה תינוק ודגים רבה אמר פטור ורבא אמר חייב, רבה אמר פטור זיל בתר מעשיו ורבא אמר חייב זיל בתר מחשבתו, פי' בתוס' יונ"פ יומא דף פ"ד אם נתכוין לדגים וגם להעלות התינק והעלה דגים ולא תינוק אם חייב, ועי' בספר בן יהודה סי' ק"ג:

בתוס' רבא אמר חייב, לא דמי לאופה מיו"ט לחול דפטרינן מטעם הואיל ומקלעי אורחים ונימא ה"נ הואיל ופטר ליה אתינוק פטור נמי אדגים, דהתם הוא דאפיותי חזייה לצורך יו"ט אבל הכא צידת דגים לא חזיא לשבת, וצ"ק כתב תמיה לי על דבריהם דאפי' אי הוי דמי לאופה לא קשה מידי, דהתם רבה קאמר דפטרינן מטעם הואיל דהיא בר פלוגתא דרבא דהכא, אבל רבא ס"ל כר"ח דהתם דליקה דלא אחרי' הואיל ועי' במקנה כלל ל"ט פרט א' מש"כ לישב קושי' תוס':

שבת דף קל"ז, מתני' מי שהי' לו שני תינוקות אחד למול אחר שבת ואחד למול בשבת ושכח ומל את של אחר שבת בשבת חייב, אחד למול בע"ש ואחד למול בשבת ושכח ומל את של ע"ש בשבת ר"א מחייב חטאת ור"י פוטר וכו' ארשב"א לא נחלקו ריא ור"י על מי שהי' לו ב' תינוקות אחד למול בשבת ואחד לאחר שבת ושכח ומל את של אחר שבת בשבת שהוא חייב, אע"ג דטריד במצוה וטעה בה כיון דלאו מצוה שעדיין לא הגיע זמנו לחול חייב] על מה נחלקו על מי שהי' לו אחד למול בע"ש ואחד למול בשבת ושכח ומל של ע"ש בשבת שר"א מחייב חטאת ור"י פוטר, ושניהם לא למדוה אלא מע"ז [שהוקשה כל חטאות שבתורה לחטאת ע"ז דכתיב תורה אחת יהי' לכם בפ' שלח לך אנשים גבי קרבן ע"ז] ר"א סבר כע"ז מה ע"ז אמר רחמנא לא תעבוד וכי עביד חייב ה"נ לא שנא, ור"י התם דלאו מצוה, הכא מצוה וכו':

פרט ד טעה בדבר מצוה

אסדר הקושי' בסוגי' דכאן:

א במגן אבות בסוגי' דף ע"ה הצד צבי כתב קשה בהך תינוקות דטעה ומל של אחר שבת בשבת דה"ל נמול בשביעי דצריך להטיף ממנו דם ברית בשמונה וא"כ ליכא תקין מצוה כלל, וה"ל מקלקל וגם מתעסק ואפ"ה חייב, דז"א דניהי דתיקון מצוה ליכא מ"מ תיקון גברא איכא דהולד שנימל תוך שמונה שוב אינו ערל ומיתר בתרומה אלא שלא קיים המצוה, אבל לחי' הר"ת בשבת ק"ו דצריך היות התיקון בשעת הקלקול והכא אם הוא יום ז' לא הוי התיקון בשעת הקלקול לפי מש"כ רמב"ם פי"א מתרומה דסכין בשמן תרומה בתוך ז' שכל ז' אינו חשוב עדיין ערל וא"כ לא הוי תיקון עד למחר מ"מ הוי תקון ע"ש באריכות:

ב ויש לי צע"ג ואקדים אשר אמרתי לישב קושי' פרי מגדים בפתיחה כוללות אם חובל מצד מפרק כמ"ש רמב"ם פ"ח מה"ש ואפי' מחתיכה דעלמא שמפרק הדם ממנו הוי מפרק, א"כ משבת קלו דאמרי' שממלינן ממנ"פ אם חובל משום נטילת נשמה הוה ממנ"פ דבשר שחוטה לכמת דמי, אבל אם חובל משום מפרק חויב גם אם נפל הוא ע"ב, ונראה כי מגן אבות במלאכת שחיטה הקשה במילה דחיובו משום חובל והא לא הוי דם כגרוגרת כי מפרק תולדה דדש בעינן דוקא כגרוגרת, ויש לישב כיון דמצוה להטיף דם ברית דמשו"ה אין מלין בעודו ירק כדכתב ר"ן בפרק דר"א דמילה הו"ל חשיבותו בטיפה אחד ע"ש א"כ הא תינח אם בר קימא הוא אז המצוה תחשביה ולא צריך כגרוגרת, אבל אם נפל הוא ואין כאן חשיבות דמצוה ואין שיעור כגרוגרת דם ע"כ נימל ממנ"פ ומיושב קושי' פרי מגדים ודו"ק, ע"כ צ"ע אם נימול בשבת שלאחר שבת ואין כאן מצוה לחשוב הטיפה, גם שיעור גרוגרת אין כאן למה חייב חטאת, ה' יאיר עיני בתוה"ק:

ג צלח פסחים דף ע"ב ושאגת ארי' נ"ב הקשו על רמ"א סי' רס"ב אם מל תוך ח' יצא א"כ חזינן שגם תוך ח' עשה מצוה, ופלא מסוגי' דכאן אם מל בשבת של אחר שבת חייב משום דלא עשה מצוה וכו' וכ"ס או"ח סי' ליה רצה לישב בסברה יען דמצד עצמיות המצוה אין ראוי לעשותו שלא בזמנה גם בחול כה"ג ל"א טעה בדבר מצוה ע"ש:

ד בתשובת רעק"א סי' קע"ד במל בשבת שלא בזמנו אי אמרי' א"ע לא מהני, ופתחי תשובה סי' רס"ו הקפה מסוגי' דכאן אם מל של ע"ש בשבת מדקרי ליה עשה מצוה מבואר דמהני, וכ"ס כתב דלא ק"מ, דהא למ"ד טעה בד"מ פטור מחטאת אפי' כשוגג אין נידון כיון דטעה ועשה מצוה, מהיכי תיתי לומר דאי עביד לא מהני כדי שלא יעבור עבירות שוגג הרי אם מהני עשה מצוה ע"ש ועי' פרי מגדים סי' של"א אם חל שלא בזמנו ביו"ט אם לוקה או עשה דוחה ל"ת ע"ש, בספר בן יהודא סי' כ"ט כתב לישב רמ"א שפיר כתב במל תוך ח' עשה מצוה ולא קשה נימא א"ע לא מהני מ"מ עביד איסר דביטל מ"ע, אכן במל של אחר שבת בשבת שפיר נוכל לומר כ"מ דא"ר ל"ת לא מהני כי דביטל מ"ע וליכא למימר מ"מ עביד איסור דהא מייתר דאי לא מהני ממילא לא עביד איסור שבת עכ"ל ופלא למה חייב חטאת בע"כ מקלקל בחבורה חייב א"כ לא מייתר ונימא דמהני ודו"ק:

פרט ה טעה בדבר מצוה.

עי' ט"ז תרנ"א שמביא ראיה אם נטל לולב בשמאל מכי אגביה נפיק ולמה לא קאמר דאיירי כשנטל בשמאל ואתרוג בימין, ושוי כתב דטעה בדבר מצוה דרבנן חייב בקרבן, והך דאתרוג בשמאל ולולב בימין אינו רק דרבנן וא"כ כיון דכבר יצא י"ח מה"ת לא מקרי טעה בדבר מצוה, ולי צ"ע כי בזה מגלה דעתו שלא רצה לצאת אפי' אם אין צריך כוונה לא יצא, אפי' מד"ת: מביט פ"ב משגגות כתב נתכוין לאכול צלי של פסח ואכל נותר חייב חטאת שהרי לא עשה מצוה באכילה זו והוי כשני חתיכות לפניו א' של שומן וא' של חלב ונתכוון לאכול של שומן ואכל חלב שחייב, ואע"ג דאמרי' לעיל טרוד בדבר מצוה ולא עשה מצוה פטור היינו היכא דאפי' כשעושה המצוה הוא דוחה איסור שבת דנדחה מפני החינה איכא טרדא אבל באכילת פסח בשחיטתו הוא דאיכא טרדא דדחי שבת ולא באכילה דליכא שום דחיה עכ"ל, כוונה אם עשה מצוה פטור גם שלא ניתן לדחות שבת כלולב שהוציא לרה"ר שפטור, רק אם לא עשה מצוה ולא ניתן המצוה לידחת איסר אז חייב ודו"ק:

מתני' פשט העני כתב רע"ב נקט הוצאה בלשון עני ועשיר דאגב אורחי' קמ"ל דמצהב"ע אסורה וחייבין עליה, וכתב התויו"ט ואפי' לר' יהושע ולר"י בסוכה, דלא נתנה שבת לדחות אצל מצות צדקה כלל משא"כ במילה ולולב שניתן לדחות, ופלא גבי לולב ג"כ לא ניתן לדחות דהא הנטילה הוי רק טלטול בעלמא והעברה ברה"ר באמת אסור, ועי' כ"ס סי' מ"ח: מ"ה ח"ר סי' כ"ב כתב על קושי' למה תוקע בשופר של עולה לא יצא הא טעה בדבר מצוה, כל ענינים של טבד"מ המצוה בפני עצמו ועבירה לא ברא המצוה וליכא מצה"ב וגם א"א לתקן עבירה דאפי' אם המצוה לא מהני האיסר נעשה אז ממילא יש מצוה בעולם והוי טבד"מ ועשה מצוה ופטור מעבירה, אבל בשופר נהפך הוא דהמצוה באה ע"י עבירה ולא הוי מצוה ואפשר לתקן עבירה אם לא מהני לא נעשה עבירה א"כ מהכ"ת לומר דעשה מצוה ועשה עבירה נהפוך הוא אחרי' דלא עשה מצוה ולא נעשה עבירה ויתוקן האיסר: בשו"מ מהדורא תנינא ח"ר סי' מ"א הקשה מכתובות דף ה' אלא מעתה יוכ"פ שחל להיות בשני בשבת ידחה גזירה שמא ישחוט בן עוף, ואי נימא טעה בד"מ אף לא עשה מצוה כלל פטור וכו' ועיוכ"פ מצוה לאכול מן התורה א"כ אף שישכח וישחוט לא יעבור רק על דרבנן דהוה טרוד בחציה, אך י"ל דמצוה לאכול אבל לא בשר, בזה י"ל קושי' תוס' דאמאי לא מקשה מכל ארבע פרקים ע"ש כיון דשם מצוה לאכול מן התורה אין שמחה אלא בשר והו"ל טרוד בד"מ, אך דנקוט בן עוף דעוף אינו מה"ת ע"ש, שמביא קושי' הפלתי בהא דפריך בירושלמי למה לא אכלי מצה מחדש ולדחי ל"ת ותוס' קידושין ל"ח כתבו גזירה כזית ראשון ע"ש, והקשה הא נשכחו בימי אבלי של משה השיעורים כמבואר תמורה דף ט"ז וא"כ דלמא יאכלו יותר מכשיער ולא יהי' שוב העשה ויעברו על ל"ת וכתב דעכ"פ לא גרע מטעה מדבר מצוה ולא עשה מצוה דפטר כל שעכ"פ עשה מצוה וכמו בשני תינוקות ואחד זמני בשבת דפטור, ואף דזה טרוד במצוה לא נתבאר רק לענין חיוב חטאת ולא לשאר איסור דיהי' פטור כשטרוד בדבר מצוה, לפע"ד נראה די"ל גם בשארי איסורי' כל שעשה מצוה פטור ע"ש, על הדמיון לשני תינוקות אולי יש לחלק שם השבת כבר נדחה אצלו בתינק אחד אבל בכזית איסר שאוכל כעת לאחר שכבר יצא לא שייך זאת כמובן:

תוכן העניינים

עט סופר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה