עט סופר חלק א· רבי אליעזר זוסמן סופר
עט סופר חלק א כלל ד · פרט ב קדשה אביה בדרך
א תוס' רי"ד ד"ה הרי בוגרת לפנינו מדהשתא בוגרת בצפרא נמי בוגרת ראיתי מקשים מנדה דף י"ד נמצא על שלה לאחר זמן פטורין מקרבן, ואמאי נימא מדהשתא הוה דם מעיקרא נמי בשעת תשמיש הוה דם ולא היא בריש נדה מסיק דלגבי מקוה איכא תרתי לריעותא ובנידה איכא חדא לריעותא וכו', והכא נמי דליכא אלא חדא ריעותא פליגי רב ושמואל, דשמואל סבר אפי' שמאי דאמר בנדה די שעתה מודה הכא דחיישינן ולא אמרי' דהשתא בגר וקדושי אב קידושין וקידושיה אינן קידושין דכיון דהוה ביום משלם ששה חדשים דעשוי להשתנות מנערות לבוגרת איכא לספוקי דילמא מצפרא אישתנאי והביאה סימני בגרות, ורב סבר כיון דהוי ביום משלם חזקה יש שביום זה מביאה הילכך אמרי' מדהשתא בוגרות מצפרא נמי בוגרת ולא דמי לנדה דההוא למפרע וכו' ואלו הוה מעשה בתוך ששה חדשים שאין זמנה להשתנות הוי דמי לבתולה שלא ראתה דם מימיה שכשהיא רואה עכשיו אמרי' דיה שעתה ולא מספקינן למפרע בשום טומאה והילכך ליכא לאקשויי מנדה לרב דהכא איכא חזקה דיום מושלם ששה חדשים ובנדה ליכא חזקה לטמויי למפרע ע"ש: ב עוד ראיתי שמקשים מהוא דנגע באחד בלילה וכו' ר"מ מטהר וחכמים מטמאין שכל טמאות כשעת מציאתן, א"כ לימא רב ושמואל כתנאי, ונראה לי שאין זה דומה לזה ומפני שאין דומין לא הקשה בהלכה קמייתא להלל ושמאי כמו שהקשה ממקוה וחביות וכו' משום דלא דמי דהתם אתילד ספיקא בטומאה גופא דבעידנא דנגע לא ידעינן אי הות טומאה אי לא והלכך אמרי' כל הטומאת כשעת מציאתן בין להחמיר בין להקל, אבל הכא גבי נדה הדם המטמא ברור הוא כי הוא טמא ואין ספק אלא שלא ידענו מתי נטמאת האשה ממנו, וכן סימני הבגרות ברורין ומצויין הן אלא שלא ידענו מתי נולדו באשה הילכך אין לדמות זה לזה ושל נדה דומה לספק מגע שהטומאה ברורה הוא ואותו שנגע במת הרי ודאי נגע וספק טומאה ואין להקשות מזה על זה, ועי' ש"ש ש"ג פ"ו:
בספר קונטריס החזקות סי' ג' כתב לישב קושי' תוס' בנדה דאמרי' השתא היא דחזאי ורב אמר מדהשתא בוגרה בצפרא נמי בוגרה, כי צריך להבין מנ"ל האי חזקה מדהשתא וכו' כי חזקה זאת לא אתיא מכח סברה ומקרא דנגעים אין ללמוד אלא דאזלי' בתר חזקה קמייתא מנ"ל להיפך דמוקמינן בתחלה כמו בסיף וכו' לענ"ד כמו דאמרי' שם אוקמי מילתא אחזקתה כלומר דאמרי' חזקה שלא נשתנה מכמות שהי' א"כ ממילא כמו שהוא עתה כן היה בתחילה דאם בתחילה לא הי' כמו שהוא עכשיו א"כ בע"כ נשתנה הרבה מכמות שהיה, ואף דכאן בתוך שית בע"כ היתה נערה, מ"מ הרי אין אנו דנין רק על אותו יום דמשלם שית כי מה לנו בימים שאין לנו בהם ספק וכיון שאין אנו דנין רק על אותו יום אם תאמר בתחילת היום היתה נערה ובסופו נעשה בוגרות בע"כ תאמר דיש כאן שינוי דהא היא בוגרת לפנינו, לכן אמרי' מדהשתא בגרה בצפרא נמי בגרה ולא נעשה שים שינוי באותו יום שדנין עליו וכו' ונראה דהיינו טעמא דקי"ל מזמן לזמן מחזיקין איסורא וממקום למקום לא מחזיקין איסורא משום דמזמן לזמן אמרי' דלא נשתנה עכשיו ממה שהי' מקודם ודומיא דנגעים אבל ממקום למקום כיון שנשתנה מקומו שוב אין לנו לאמור כמו שהוא במקום זה כן היה במקום הראשון דזה לא נלמד מנגעים בזה מיושב קושי' תוס' דהא דאמרי' השתא דחזאי אתי שפיר גם לרב משום דשם לא שייך לאמור כמו שהוא עכשיו כן היה ולא נשתנית דהא שם צריכין אנו לדון על כל הזמן של קודם מציאת הדם, והרי היא הי' בתחילה בחזקת טהרה וא"כ בע"כ יש כאן שינוי ולא אזלי' בתר חזקה דהשתא היכא דחזקה קמייתא מתנגדות והוי שם ממש דומי' דנגעים כן נלענ"ד ברור בעזה"י עכ"ל, והאריך שם שלא קשה על הנ"ל ממקוה ע"ש:
ג עוד מקשים מחולין דף יוד השוחט בסכין ונמצא פגומה ר"ח אמר כשירה כי סכין איתרע בהמה לא איתרע, והא מקוה דמי לסכין דאיתרע וגברא לא איתרע דדמי לבהמה ואפי' הכי אוקמי' טמא בחזקתו והתם נמי נוקי בהמה בחזקתה, ולא קשיא דלא דמי מקוה לסכין, דסכין בדק אותה קודם שחיטה ובחזקת כשירה הוה אבל המקוה לא מדד בשעה שטבל אלא זמן רב יש שנמדד ועכשיו אחרי שטבל נמצא חסר הילכך יש לומר נחסר מאותה שעה שנמדד ובעת טבילתו חסר היה הלכך לא דמי ספק סכין לספק מקוה:
ונראה לדעתי הקלישה לחדש כלל בענינים אלו, הא דאמרי' כיון דאיתרע חזקה שעת מציאתן עדיף מחזקת קמא, רק אם אזלינן בדבר שאנו דנין בו בתר חזקה ראשונה, ואמרי' אוקמי אחזקה וכיון שנגלה כעת דאיתרע חזקה אשר סומכין עליה שעת מציאתן עדיף, אבל אם לא אזלינן בתר חזקה אלא לא הי' ספק כלל רק ודאי כך הוא, ואם לאחר זמן נראה שאיתרע הדבר משהי' מקודם אין זה מזיק הודאי אשר הי' מקודם, והנה במקוה הטמא הולך לטבול ולא מודד המקוה יען שסומך על חזקה ראשונה שהי' שלימה, ואח"כ נמצא חסר ונעשה רעיתא בחזקה שהי' עד היום ע"כ אמרי' הרי חסר לפניך, אולם השוחט בסכין בדוק וכי הי' צריך לאמור יען שיש לסכין חזקת שלימה הוא סומך ושוחט בי, הלא בעיניו ראה שהוא שלם בלי פגימה ע"כ אם נמצא פגום אין וה עדיף שעת מציאתן ליתן גרעון לשחיטה ששוחט בסכין בדוק, וכן אשה שהי' בחזקת טהרה, וכל אשה צריכה לראות בהרגשה וכל אשה שלא הרגישה היא טהורה ולא צריכין לאמור ע"כ טהורה מצד שאוקמי' אחזקת טהרה, אלא בודאי טהורה היא, ע"כ אם ראתה אח"כ לא אמרי' מהשתא היא טמאה גם למפרע תהי' טמאה כי איתרע חזקתה, כי לא אמרי' שהי' טהורה בעבור חזקה ודו"ק היטיב ומיושב גם קושי' א' ב' שהבאתי לעיל, ועי' ח"ץ סי' ג' שכתב לישב קושי' תוס' חילין דף יוד דמאי מטמאין הנכנס בבית המוסגר אף שחסר לבסוף, משום דודאי טפי שכיח שיחסר הנגע בכל ז' ימי הסגרו משיחסר בשעה קטנה שבין ראייה הנגע להסגרו וכו', ואפשר במקוה נמי אם תיכף לאתר שמדדוהו והי' בו מ' סאה טבל בו אחד אף שלאחר ימים נמדד ונמצא חסר אותו אדם שטבל לאחר המדידה הראשונה בסמוך לה אפשר שיהי' טהור ע"ש, ובהנ"ל מוסבר, כי תיכף אם טבל לא הי' צריך לאמור חזקת שלם כי בודאי המקוה שלימה ודו"ק:
רבינו ירוחם נתיב כ"ב חלק ה' כתב קדשה אביה בדרך וקדשה היא עצמה בעיר וזה היה ביום שנשלחו ויו חדשים שבין נערות לבוגרות ובבוקר קדשה עצמה וכשהרגישו בדרך בערב היו לה סימני בוגרת אמרי' מדהשתא בגרה בבוקר נמי בגרה היתה דהלכתא כרב וקידושיה קידושין ולא קידושי אביה פירש אפי' אינה מכחשת לומר בבוקר היתה בוגרת עכ"ל, ועי' קונטרס חזקות סי' ד') ועי' במקנה שכתב הא דנקט קידשה אביה ואח"כ קידשה היא עצמה ולא נקיט איפכא שהיא קידשה עצמה בבוקר ואביה בערב משום דבכה"ג איכא לאוקמי אחזקת פנוי מעלי' דהיינו שנתבגרה אחר קדושה עצמה וקודם קדושה אביה ואינה מקודשת כלל ע"ש שהאריך ועי' ב"ש ל"ז סק"ג: ריטבא בקידושין כתב וקשיא לן אמאי אזלינן בתר חזקת טמא ניזול בתר חזקת טהרות שנגע בהן שהיו בחזקת טהרה ולא נטמא מספק, ואיכא למימר דכיון דודאי נגע בהם אין להם שוב חזקה כדאמרי' בשליא בבית נדה דף כ"ו דכיון דרוב שליות יש להם ולד הבית טמא ולא אזלינן בתר חזקה דבית כלל למימר אוקים מיעוט שליות שאין להם ולד לחזקת בית שהוא טהור אלא מכיון דה"ל שליא בבית נפק ליה בית מחזקתיה וה"ל כשליא וה"ה להא, וכן בנדה לב"ה דמטמא למפרע מעת לעת כל טהרות שנגעה דכיון דודאי נגעה נפקו טהרות מחזקתם והוה כנדה גופה וכן אתה דן בכ"מ דאיכא ודאי מגע ולא אזלינן בתר חזקת טהרות אלא כשיש ספק במגע עצמו ושמא לא נגע עכ"ל, ועי' ריטבא בעירובין דף ל"ו, הרם בר שניאור ז"ל נתן טעם לדבר למה אלימא חזקת העירוב שבכל מקום אין לנו לידון חזקה אלא מדבר שהספק בא ממנו וכן גבי מקוה אמרי' העמד אדם על חזקתי ולא אמרי' העמד טהרות על חזקתו ואני פירשנו במס' נדה דטעמא דלא אזלי' בתר חזקת טהרות משום דכיון דודאי נגע בהם פקעה חזקה מינייהו כדאמרי' בשליא בבית עכ"ל, ועי' רשב"א חולין דף פ"ז ומשה"ב שער א', ושעה"ת ח"ב דף קי"ג הקשה הא גם חזקת העמד טמא על חזקתו איתרע כיון דעכ"פ ירד למקוה וטבל וספק אם המקוה כשירה או פסולה, ומצאתי במרי"ט ח"א סי' נ"א וז"ל מה שהקשה מכ"ת מדאמרי' גבי מקוה העמד טמא על חזקתו ואומר לא טבל אע"ג דטבל לפנינו אינו קושי' זה שאוחרו' איתרע חזקתה לחומרא הוא דאמרי' הכי שלא להקל, אבל התם איתרע לקולא לא אמרי' ע"ש, גם הקשו האיך נלמד מפרה רוב נגד חזקת טומאה כיון דאיתרע שמזה עליו וכדומה עוד קושי' ונראה לחדש ב"ה בענינים אלו, אם אנו דנין על דבר אחד לבדו ולא צריך להצטרף לדון עוד על דבר אחר למשל בשליה יש לדון אם יש בו ולד אם צריך קבורה (עי' מג"א סי' תקכ"ו) אם היא טמאה לידה, אם בא אחריו בכור וכדומה, גם ע"י הסיבה מסובב לדון עוד על דבר אחר כמו בית, אין אנו דנין רק על הדבר שהספק בא ממנו, אולם במקוה לענין מה אמרי' שהיא מקוה כשירה, כדי לטהר הטמא שיטבל בה, א"כ תיכף עומד לנו לדון נגד חזקת טומאה וכן פרה לענין מה נעשה פרה לטהר טמאים, ועומד תיכף נגד רוב כשרים חזקת טמא בע"כ צריך לדון עליו ורק רוב עדיף וטהור ודו"ק: שעה"ת ח"ב דף ח' כתב יש להתבונן כי מל"מ עדות פ"ו ופ"ב מטומאת צרעת מחדש בספיקא דדינא לא תהני חזקה דבעינין שיהי' לחזקה שייכות לספק ובשביל החזקה לא נשתנה הדין וכן בספיקא דמציאות היכי דאין חזקה שייכות לספק לא מהני, לכאורה סתירה מתוס' דס"ל דחזקת פנויה הוי חזקה בקדשה אביה לחודא אף דאין לחזקה שייכות עם הספק דאטו משום חזקת פנויה דידה נימא שהי' בגרת בשעה שקדשה אביה ונראה בלא"ה דברי תוס' תמוהין דמה בכך שעכשיו היא נשואה סוף סוף בשעתא דקידשה אביה הי' פנוי' עי' פנ"י, ונראה לפרש התב"ש סי' ח"י סקנ"ט מחדש דדבר שאדם נהג היתר והי' לו זכות באיזה דבר א"א להוציא מאותו חזקה רק בדבר ברור, ונכלל בחזקת פנויה ב' חזקות חזקה קמייתא וחזקת היתר, ונפ"מ היכי דנעשה שינוי רק שספק באיזה אופן נעשה שינוי אף דליכא חזקת קמייתא מ"מ יש לה חזקת היתר כיון שהי' לה עד עתה זכות להנשא למי שתרצה א"א להפקיע מאותו זכות רק בדבר ברור, לפ"ז היכי דבממנ"פ היא אשת איש רק ספק אם של אביה או של עצמה, בכה"ג לית לה שום חזקה, דלית לה חז"ק כיון דאין לחזקה שייכות עם הספק ואיתרע החזקה, וגם חזקת זכות שהי' לה לית לה כי ממנ"פ א"א היא ואסורה לעולם וכו' ושפיר ס"ל תוס' סברת מל"מ בקידשה אביה לבד אף דלית לה ח"ק מ"מ לא איבדה זכותה שהי' בחזקת היתר לכל העולם וכו' ומיושב קושי' פנ"י שהקשה שהי' לה מתחילה חזקת פנוי לפמ"ש דמיד כשקבלה אביה קידושין נסתר ח"ק כיון שאין לחזקה שייכות עם הספק רק הי' לה חזקת היתר מחמת זכות וכעת ע"י קידושי דידה אבדה אותו זכות ע"ש:
עוד כתב שרב אי חזקה דאיתרע מהני איכא ג' שיטות א' שיטת רש"י ורא"ה דהוי חזקה אפי' חכמים לא החמירו לסמוך על חזקת היתר דאיתרע, ב' דעת הרבה קמאי דלא הוי חזקה אפי' מן התורה וא"כ חזקת איסור דאיתרע ג"כ לא מהני ג דעת תוס' כתובות דף כ"ג ד"ה תרווייהו, מן התורה הוי חזקה רק חכמים החמירו שלא לסמוך להקל על חזקת היתר דאיתרע, וא"כ חזקת איסור דאיתרע דלא מצי חכמים להקל הוי חזקה:
בדף צ"ז כתב כלל מיוסד מקמאי בחזקה אזלינן בתר הדבר שנולד הספק ולא בתר הנגרר ומוסבר עם סברת מל"מ דבעינן שיהי' שייכות לחזקה עם הספק משא"כ היכי שאין שייכות לחזקה עם הספק אין חזקה מברר לספק, לכן באותו דבר שנולד הספק יש לחזקה שייכות עם הספק ומכריח ומברר הספק כגון ספק אם ראתה דם יש לחזקה חזקת טהרה שייכות להספק, וע"י: