עט סופר חלק א· רבי אליעזר זוסמן סופר
עט סופר חלק א כלל ד · פרט א קדשה אביה בדרך
קידושין דף ע"ט מתני' מי שנתן רשות לשלוחו לקדש את בתו והלך הוא וקדשה אם שלו קדמו קידושיו קידושין ואם של שלוחו קדמו קידושיו קידושין, ואם אינו יודע שניהם נותנים גט וכו' ונראה לדעתי הקלושה, אם ידוע שאחד קדשה בשעה ד' ולא נודע מתי קדשה האחר אז אמרי' יען בשעה ד' פסקה חזקת פנויה, אוקמי' עד שעה ד' בחזקת פנוי' ולא קידשה האחר מקודם, וחל הקידושין מי שקידשה בשעה ד', דוגמי כאשר כתב הש"ש ש"ה פרק יוד, בנשבר עצם ולא ידענו אם מחיים נעשה או לאחר שחיטה כתב התב"ש בסי' כ"ט שאין לומר העמידנו על חזקתה ועתה נשברה דהא בהמה בחייה בחזקת שאינה זבוחה וחזקת שאין רגליה שבורים עומדת והשתא היא שחוטה ושבורה ומאי חזית דאמרת עתה נשברה אחר שחיטה אימא איפכא עתה נשחטה אחר שבורה עכ"ל, ולענ"ד נראה דהיכא דנודע זמן שחיטה באיזה רגע מן השעה ואין ספק אלא על זמן השבירה ומשום שלא ראו זמן השבירה ודאי אמרי' אוקמי אחזקתה שאינה שבורה והשתא הוא דנשברה אחר השחיטה ואין לך לומר עתה נשחטה אחר השבירה כיון דידוע לנו זמן השחיטה ע"ש א"כ גם כאן אמרי' חזקת פנוי' הי' לה עד שעה ד'. שידענו שקידשה, ואין זה נגד סברת תוס' שכתבה כיון ממנ"פ אשת איש היא וכו' שם ידענו שקדשה אביה בבוקר ורק בעבור שבוגרת לפנינו נוקמי אחזקת פנויה לבטל קידושין של אביה שפיר כתבה כי ממנ"פ, אבל כאן שלא ידענו אם קידשה האחר קודם שעה ד' כלל ודו"ק וגם על תוס' מתקשים אחרונים למה לא אמרי' אוקמי' על חזקת פנוי' עד שקידש עצמה עי' פנ"י:
איתמר קידשה אביה בדרך וקידשה עצמה בעיר [עי' במקנה למה לא נקוט בבוקר ובערב] והרי היא בוגרת, רב אמר הרי היא בוגרת לפנינו ושמואל אמר חיישינן לקידוש' שניהם, אימת אלימא בתוך ששה בהא נימא רב הרי היא בוגרת לפנינו, [תוס' מתוך פרש"י משמע דבדקוה בתוך ששה ומצאוה בוגרת ומש"ה פריך בהא לימא וכו' ואין נראה דלעולם לא תמהר לבגור תוך ששה אלא מיירי דבאה לפנינו אחר ששה] לא צריכא דקדיש בההיא יומא דמשלים ששה רב אמר הרי היא בוגרת לפנינו מדהשתא בוגרת בצפרא נמי בוגרת, ושמואל אמר השתא הוא דאייתי סימנים, ושמואל מ"ש ממקוה דתנן מקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שנעשו ע"ג למפרע טמאות שאני התם דאיכא למימר העמד טמא על חזקתו ואימא לא טבל אדרבה העמד מקוה על חזקתו ואימא לא חסר הרי הוא חסר לפנינו הכא נמי הרי בגרה לפנינו השתא היא דבגרה התם נמי השתא הוא דחסר התם תרתי לריעותא הכא חדא לריעותא תרתי לריעותא טמא על חזקתו והרי חסר לפנינו הכא גבי קידושי אב חדא לריעותא הוא דאיכא הרי בוגרת לפנינו אבל אם באת לומר העמד אשה על חזקתו יומא דמשלם שית לאו חזקת בוגרת ולאו חזקת נערות אית בה שהיום היא עשויה להשתנות]:
תוס' קידשה אביה, וא"ת אמאי איפלגו רב ושמואל בכה"ג נפלגה בקידשה אביה גרידא, וי"ל דודאי לא פליגי בקדשה אביה לחוד דבההיא מודה שמואל דאינה מקודשת דאמרי' העמד אשה אחזקת פנוי' כמו שהי' קודם שקדשה והרי היא בוגרת לפנינו ואין קדושי אב קידושין אבל עתה שקדשה אף היא עצמה ליכא חזקה דפנויה דממנ"פ אשת איש היא או משום קידושי אביה או משום קידושי דידה וליכא האי סברא ומש"ה פליגי שמואל:
תוס' ושמואל ח"ש ממקוה, וא"ת לרב נמי תקשי דע"כ לא קאמר רב דמצפרא נמי בוגרת הוי אלא משום דליכא חזקה דנערות כדפי' רש"י, אבל אי הוי חזקה דנערות מודה רב דאוקמי' אחזקה והכי נמי גבי מקוה דאיכא חזקה דשלם, וי"ל דלרב נמי קשה ונקט שמואל משום משום דפריך ליה בהדי': תוס' נדה דף ב' ד"ה השתא הוא דחזאי, ורב דאמר הרי היא בוגרת לפנינו ולא קאמר השתא הוא דבגרה, היינו משום דרגילות שערות לבא מצפרא' כי פריך התם לשמואל ממקוה וחביות, ה"נ מצי למיפרך לרב דדוקא בשערות קאמר רב אלא דפריך לשמואל טפי בפשיטות, והא דקאמר התם נימרא רב דאמר כר"נ דאמר אם בריא הוא עליו להביא ראיה ששכ"מ הי' אע"ג דרב דוקא בשערות קאמר, התם נמי רוב העולם בריאים ואית לן למימר דבריא היה כמו שהוא עכשיו, וצ"ע לפי סברת רשב"א בסירכא ובמכה שא"א לאמור השתא נטרפה אמרי' מכבר יצא מחזקה ונאסר הגבינות עי' יו"ד סי' פ"א, א"כ רב סבר יען שא"א כעת בשעת בדיקה נעשה בוגרת הביאה השערות ע"כ אמר כבר הי' בוגרת בבוקר, אבל בנדה ובמקוה אמרי' השתא נשתנה ודו"ק: תוס' ד"ה תרתי לריעותא הקשה למה לא אתרי' בנגע הרי חסר לפניך ואוקי גברא בחזקת טהרה כדאמר במקוה, וי"ל דגבי מקוה רגילות להתחסר מעט מעט ולכך איכא למימר דמעיקרא חסר אבל הנגע רגילות להתחסר בבת אחת פחות מכגריס לכך אמרי' השתא דחסר ואוקי הנגע בחזקת שלם ביציאת כהן מהבית ע"ש:
ותוס' בחולין דף יו"ד הניח הקושי' בצ"ע, כי באמת תי' שבכאן צ"ב מאוד כי מה שרגילות להתחסר יותר משיעור מקוה אין פוסל רק קרטב אחת מ"מ סאה על זה אנו דנין, וגם סתם מקוה שחסר משמע שלא חסר רק כ"ש מ"מ סאה ועי' קונטרס החזקה סי' ג' שמתקשה בו ומפרש שכוונת תוס' שאין זה חזקה יען שעשוי להשתנות, כמש"כ בקטנה ע"ש:
אולי י"ל קושי' תוס' כי בנגע אנו דנין רק על שעת ההסגר כאשר יצא אם נתקטן מכאשר הי' וכיון שאז לא הי' חזקה כנגד כי חזקת טהרה של בית וכלים אם הי' בתוך הבית איתרע כיון שנראה נגע כגריסי ואמרי' שכהן יטמא מטעם אוקמי' על חזקה שלא נתקטן משיצא, ממילא גם לאחר הסגרה שנראה שנתקטן וגם איש טהור נכנס בבית טמא, יען שכבר נתחזק לטמא אבל במקוה אנו דנין תיכף נגד חזקת טמא כי מקוה היא שמטהר טמא וכיון שנראה שחסר ואיתרע חזקה אמרי' העמד טמא על חזקתו, ועוד יותר להסביר כי במקוה אמרי' בעת שטבל ורצה לסלק חזקת טומאה אז נסתלק חזקת שלימה כי אז חסרה קורטב מ"מ סאה ולא צריך לאמור שנסתלק חזקת שלימה מכבר זמן ארוך מקודם, אבל בנגע אם נראה לאחר שבעה שנתקטן בע"כ צריך לאמור כדי לטהר האיש שנכנס תוך שבעה שכבר נתקטן זמן זמנים מקודם שנסגר הכהן, אמרי' להיפך שלא נשתנה אז ונכנס אח"כ נסתלק חזקתו:
גמרא ושמואל מ"ש מחבית דתני' הי' בודק את החבית להפריש עלי' תרומה והולך ואח"כ נמצאת חומץ כל ג' ימים ודאי מכאן ואילך ספק, ורמינן חבית אמקוה מ"ש דהכא ודאי ומ"ש דהכא ספק, ואר"ח מאן תנא חבית ר"ש היא דגבי מקוה נמי ספיקו משוי' דתני' כל טהרות שנעשו על גביו למפרע בין ברה"י בין ברה"ר טמאות ור"ש אומר ברה"ר טהורות ברה"י חולין וכו':
ש"ש ש"ב פ"ב, מביא תוס' כתובות דף ע"ה דחזקת הגוף עדיפא מכל החזקות מש"ה אפי' חסר לפניך לא חשיבא חזקת פנויה לגבה למשוי תרתי לריעותא וקשה מחביות אמרי' העמד טבל על חזקתו ולא אמרי, העמד יין על חזקתו משום דה"ל תרתי לרעיתא אע"ג היין ה"ל חזקת הגוף, ונראה דאמרי' בב"מ דף ע"ג חמרא דחלה חלא פרש"י קלקולו בתוכו הוא אלא שאינו ניכר, וכיון דחומץ לפניך הרי מעיקרא חלא הוי אלא שאינו ניכר וכל זמן שלא החמיץ רשאי להפרישו תרומה אבל חזקת הגוף תו לא הוי, ובמקוה נמי לא הוי חזקת הגוף ואמרי' תרתי לריעותא, וכיון דהמקוה לא נשתנה גופה אלא שנחסר מעט מים ממנה ע"ש:
רמב"ם פ"י מקואות ה"ו, מקוה שנמדד ונמצא חסר בין שהי' המקוה בר"ה בין שהי' ברה"י כל הטהרות שנעשו ע"ג למפרע טמאות עד שיוודע זמן שנמדד בו והי' שלם:
פ"ה תרומות הלכה כ"ד, הבודק את חביות והניחה להפרישה תרומה על אחרים עד שתעשה כולה תרומה ויתננה לכהן ולאחר זמן בדקה ומצאה חומץ מעת שבדקה תחילה עד ג' ימים ודאי יין וכל יין שחשב אותן הימים שהתרומה שלו בחבית זו, הרי הוא מתוקן, מכאן ואילך ספק וצריך להפריש ממנו תרומה שנייה, וכתב הכ"מ יש לתמוה דהא בקידושין רמי האי ברייתא אברייתא דמקוה ומשני מאן תנא חבית ר"ש אבל רבנן אומרי' טבל למפרע ולמה פסק רבינו כר"ש במקום רבנן ע"ש ועי' מל"מ פ"י מקואות וש"ש ש"ג פ"ח ועי' בהערות אשר כתבתי בספר מוצל מאש סי' כ"ו:
פ"ג מאישות הי' הבת ספק בוגרת בין שקדשה אביה שלא לדעתה בין שקדשה היא עצמה שלא לדעת אביה הרי זו מקודשת בספק לפיכך צריכה גט מספק, וכתב ה"ה נלמד מסוגי' קידש אביה בדרך, ורבינו לא הזכיר דין זה, גם הסוגי' אשר שם אינה מחוורה אצלי לדעת רבינו שלא הזכיר סימני בגרות כלל, ועי' פ"ב הלכה ב' מתחלת יום תשלום הששה חדשים ומעלה תקרא בוגרת ואין בין נערות לבוגרת אלא ששה חדשים בלבד, ועי' ב"ש וח"מ ל"ז: תוס' רי"ד ד"ה הי' בודק את החביות וכו' פי' המורה להיות סומך עליה בהפרשת תרומותיו כשבא לשתות מאה לוגין טבל, קשיא לי בהאי פירושא דכיון דכבר שתה מאי דהוה הוה ואפי' איגלאי מלתא דשתה טבלים אינו חייב להפריש תרומה עליהן אך אם הם בעין ע"ש, ועי' תויו"ט גיטין סוף פ"ג שמביא רמב"ם פ"ה מתרומה משמע אע"פ שאכלן חייב להפריש תרומה ומעשרות, ושעה"מ בתרומה הקשה א"כ היכי משכחת מלקות באוכל טבל ועי' בהערות למוצל מאש סי' כ"ו: