עט סופר חלק א· רבי אליעזר זוסמן סופר
עט סופר חלק א כלל ג · פרט ז תרי מיעוטין נגד רוב
חולין ס"ג ת"ר לוקחין ביצים בכ"מ ואין חוששין לא משום נבילות ולא משום טריפות, ופרכי דלמא דעוף טמא נינהו באומר של עיף פלוני וטהור, והקשה ר"ן מאי קושיא דעופות טמאין מיעוטא נינהו תרצו בזה דאע"ג דמיעוטא נינהו כי מסמכינן להו בהדי נבלות וטרפות הוו לה רובא עכ"ל, לכאורה צ"ע א"כ ביבמות דאמרי' רוב מתעברות וכו' הא יש מיעוט שאין מתעברות ומיעוט מפילות, וצריך לומר רק שני מיעוטין משני שתות כמו טריפה וטמא, אבל מיעוט אין מתעברות ומיעוט מפילות שם חד הוא שאין כאן יבם, ועי' פלתי בסי' א', ובסי' ט"ו וצ"ע, בהנ"ל מיושב קושי' שעה"ת שהקשה בח"ג כלל חי פרט ו' שרשב"א כתב במה"ב דאיכא מיעוט מומחין ששוהין ודורסין או מגריחין, א"כ נימא סמוך מיעוט שאינן מומחין ומיעט מומחין שפוסלין השחיטה במקרה והיאך סמכינן על רב בליכא קמן השוחט, או באבדו הרגולין ע"ש וריטבא בקידושין הקשה למה לי התם חזקת דהיתירא ת"ל דאיכא תרי מיעוטא מיעוט שאין מתעברות ומיעוט שאין תפילות והו"ל פלגא, י"ל דנשים שאין מתעברות אינם מיעוט גמור אלא מיעוטא דמעוטא:
ברכות נ"ג ת"ר הי' מהלך חוץ לכרך והריח ריח אם רוב ע"ז אינו מברך אם רוב ישראל מברך ר"י אומר אפי' רוב ישראל נמי אינו מברך לפי שבנות ישראל מקטרות לכשפים, אטו כולהו לנשפין מקטרן ה"ל מיעוטא לנשפים ומיעוטא לגמר את הכלים אשתכח רובא דלאו לריחא עביד וכל רובא דלאו לריח עביד לא מברך, ועי' א"ר רי"ז כתב קשה מאי פריך הש"ס אטו כולהו לכשפים מקטרי דילמא ר' יוסי דוקא ברוב ישראל קאמר, וא"כ איכא תרי מיעוטא חדא מיעוטא דכותים הוא משום לא ידבק בידך מאומה אף דעביד לריח וטעמא, דמיעט מקטיר לכשפים הוא משום דלא עביד לריח א"כ כיון שכל אחד הוא מטעם אחר כל אחד בטל ברוב ע"ש וריט"א בבכורות הקשה רמב"ם פסק דחלב פטר מטעם דרוב אינם חולבות אא"כ יולדות הא איכא תרי מיעוטא חדא מיעוט חולבות קודם לידה ועוד מיעט אחר מיעט מפילות נפל שאינו פוטר מן הבכורה וחלב בא לה מצד שהפילה ע"ש:
הבית אפרים על הלכות ריאה סוף ח"ר סי' ב' כתב ראיתי בפלתי דאיכא נמי מיעוט שמא במקום נקב שחט ובתרי מיעוטא לא אזלי' בתר רובא, דבריו תמוהים דע"כ לא קאמר ר"ן התם אלא משום דשני מעוטים הם מסתלקים מן הרוב דהא איכא מיעוט שהם מעוף טמא ואף שתאמר זיל בתר רובא דטהורים נינהו הא באותו הרוב עצמו איכא נמי מיעוט דטריפות וכל כה"ג לא מחשב רוב כשרות דאע"ג דלגבי כל חד איכא רובא מ"מ כשנצטרף מיעוט הטמאים ומיעוט טרפות ליכא רוב כשרות לגבייהו וכו' משא"כ כאן בוולד הנולד כך אני אומרים רוב ולדות הנולדים כשרים הם לאכילה מה"ת ומה צירוף מועטים שייך כאן, ומדאוריי' משרי שרי ע"ש:
סמוך מיעט לחזקה אם תולה ברצון של פרט אדם סוגי' סבלונות ח': קדושין דף נ' איתמר ר"ה אמר חוששין לסבלונות מי ששידך באשה ונתרצה וקדם ושלח סבלונות בעדים חוששין שמי' קידושין הן, ואם נתקדשה לאחר צריכה גט מן הראשון] מה שמדייק רש"י אם נתקדשה לאחר צריכה גט, פשיטא כיון דחוששין לקידושין היא ספק אשת איש וצריכה גט, גם נאסרה בקרוביו והוא בקרובתיה ולמה מדייק רש"י רק לענין זה שצריכה גט, אולי אגב רצה להשמעני דבר חדש כי מבואר גיטין דף פ"ט אם פשטה ידה לקבל קידושין בפני בעלה מותרת כי אין אשה מעיזה בפני בעלה, אבל כאן גם שנתקדשה לאחר צריכה גט, כי בכאן שרק ע"י שקבלה סבלונות נתקדשה לזה כפי' רש"י אין כאן חזקה שאין מעיזה יען בידה לאמור לא הי' לשם קידושין גם שאינה נאמנת לאמור כן ככתוב בריטבא אע"פ ששניהם מודים דליכא קידושין כלל אין סומכין עליהם ע"ש בכ"ז אין כל כך העזה כנ"ל:
תוס' מפרש חוששין לסבלונות כלומר כיון ששלח לה סבלונות חיישינן שמא קידשה כבר, וכ"כ רב אלפס, וכתב הב"ש בסי' מה יש כמה נפ"מ בין פרש"י לפי' תוס', לרש"י אין לחוש אא"כ כששלח ע"י עדים ולתוס' אפי' בלא עדים, ואם הוא אומר דקידש אותה בסבלונות תו ליכא חשש של תוס' תשובת רמא סי' ל ואם הסבלונות הי' שאולים לשם סבלונות לא חיישינן לחשש של רש"י ואם שולח עם ע"א אין חוששים לחשש של רש"י כי לא מחמירים תרי חומרות, חומרא של רש"י וחומרא של הסמג דחוששין לקדושין לפני ע"א, ואם שלח לקטנה אחר מות אביה לפי' התוס' יש חשש תרי"ט בחידושיו, ואם אבי החתן שלח, לתוס' יש חשש שמא בנו כבר קידש אותה, ולרש"י ליכא חשש ריבש סי' תע"ט, ואם נשבעו שישאו זה את זה ואח"כ שלח סבלונות יש לצדד להקל דמסתמא סומך את עצמו על השבועה ואינו מקדש אותה, ואם עשאו ק"ס שישאו זא"ז ושלח סבלונות חיישינן תה"ד, ואם שלח בשבת לרש"י ליכא משש דאין מקדשים בשבת ע"ש, ואב"מ כתב שנפ"מ בעידי הכמנה דלקידושין ממש לא מהני עדי הכמנה, ועי' מג"א סוף מגילה:
מאי הוי עלה, אר"פ באתרא דמקדשי והדר מסבלי חיישינן מסבלי והדר מקדשי לא חיישינן מקדשי והדר מסבלי פשיטא לא צריכא דרובא מקדשי והדר מסבלא ומיעוטא מסבלי והדר מקדשי מהו דתימא ניחוש למיעוטא קמ"ל, פי' ולא תהא מקודשת קמ"ל דאזלינן בתר רובא ותהא מקודשת, וכתב פנ"י מאי קס"ד דניחוש למיעוטא לקולא הא בכל דוכתא אזלינן בתר רובא אפי' במקום חזקה ואף למאן דפליג אכתי הו"ל פלגא ופלגא ומהיכי תיתי ניחוש להקל באיסר אשת איש, לפי' התוס' שמא קדשה כבר אתי שפיר דהו"ל רובא דתלי' במעשה שמא קידשה כבר וקי"ל דרובא דתלי' במעשה לא הוי רובא ע"ש: ריטבא כתב גירסת הספרים והיא הנכונה רוב מסבלי והדר מקדשי' ומיעוטא מקדשי והדר מסבלי תהו דתימא לא ניחוש למיעוטא קמ"ל, דאזלינן בתר מיעוטא ואי קשיא לך והא קי"ל כרבנן דלא חיישינן למיעוט אפי' לחומרא, איכא למימר דהתם הוא ברובא דבחיוב וטבע שאינו תלוי ברצון כגון קטן וקטנה שחלצו לא חיישינן לסריס, וכההיא דרוב נשים מתעברות, אבל ברוב דתלוי במנהג שאינו חיוב וכל אדם שרוצה יכול לנהוג כמנהג המיעוט ודאי חוששין למיעוט לחומרא שהרי כיון שהדבר תלוי בדעת פעמים שאדם נוהג כמנהג המיעוט עכ"ל, ועי' רמב"ן במלחמות ורשבא ור"ן, ויש לי צ"ע בדף מה נתקדשה לדעת אביה והלך למדה"י ועמדה ונשאה איר אכלת בתרומה וכתב הראש לפי שרוב פעמים אין האב מוחה לה ומותר לטמא לה רק, לענין ממון אין הולכין בתר רוב ע"ש וגם שם תלוי ברצון ה' יאיר עיני בתוה"ק, וש"ש ש"ד פ"ו מסביר סברא תוס' סנהדרין ס"ט דרובא לרדי' לא חשוב כהנך רובא, יען שתלוי ברצון של אדם:
רמא בסי' מה כתב במקום שעשה איסור אם הי' כוונתו לקדש כגון ששלח בשבת אין חוששין לסבלונות, ומקנה בקיא הקשה הא מבואר במג"א סי' ש"ו דאסור ליתן מתנה בשבת א"כ אפי' לשם סבלונות איכא איסורא, יעוד נראה דבל"ז אין לחוש לקידושין דאפי' באיסר דרבנן אמרי' אין שליח לד"ע ובטל השליחות ולא הוי קידושין, וצריך לומר אין האיסר על הנותן אלא על המקבל בשבת משא"כ בקידושין דאיסר הוא גם עליו ע"ב וצ"ע ממג"א סי' י"ג משמע שאסור ליתן לעכום בשבת:
ובני הבחור המופלג מו"ה משה אברהם ני' אמר לישב קושי' המקנה שהקשה ששליחות בטל כי אין שליח לדב"ע, עפ"י ב"ש סי' כ"ז וסי' ל' וח"ס א"ע ח"ר סי' פ"ב ועי' מקנה כלל מו פרט ו' בכסף טלי קידושין מע"ג קרקע מהני, א"כ גם אם בטל השליחות כיין שהי' משודכים ונתן עג"ק ונטלה ג"כ מקודשת, ב"ה חכם בני ושמח לבי גם אני כי נכון הוא:
המקנה כתב סברת רמב"ן דלא אמרי' רובא דתלי' במעשה וכו' צ"ע דהא כתבו תוס' בבכורות דוקא בבהמה אמרינן תלי' במעשה ולא בדבר הרגיל באדם וכן מוכרח לענ"ד מכמה סוגי' מדף פ' דרוב תינוקת מטפחים באשפה, וכן אמרי' דרוב ע"ה מעשרים וכן ריש פסחים דבתים בחזקת בדוקין, וט"ז פ"ט גבי אשה ששכחה אם מלח' דאזלי' בתר רובא דרוב נשים מלחת תחלה אע"ג דתלי' במעשה ע"ש, ובינת אדם שער רוב וחזקה דין ד', ופלתי קב כתב יען שיש מצוה ע"ב, ולא זכיתי להבין כי האיך אחד אוכל אצל חבירו אם לא שנסמך על חזקת כשרות שבא מצד רוב ישראל שאין נותן לו טריפות, וכן ריב ע"ה מעשרים שאינם אוכלים ונותנים לאחרים טבל:
רמבם פ"ט מאישות, מקים שנהגו לשלוח סבלונות לארוסה אחר שתתארס ובאו עדים שראו סבלונות שהובלו לה חוששין לה שמא נתקדשה וצריכה גט מספק אעפ"י שרוב אנשי עיר אין משלחין סבלונות אלא קודם האירוסין ומקום שנהגו כולן לשלוח סבלונות בתחלה ואח"כ מקדשין וראו סבלונות אין חוששין לה, ועי' מל"מ:
אדמ"ו הגאון כ"ס ז"ל כתב בחידושיו הנה הלח"מ בפ"ד מאישות הקשה לשמואל דחייש דלמא ש"פ במדי וא"כ איך קתני במתני' דהכא דאינו מקודשת עדיין ספק דלמא ש"פ במדי ואי דאשמעי' דמשום סבלונות אין חשש קדושין אבל באמת איכא ספק קידושין משום שמא ש"פ בחחו א"כ מנפ"מ לדינא כיון דגם אם לא אמרי' מחמת קדושין ראשונים מ"מ משום סבלונות רק חשש קדושין איכא כדאמרי' חוששין לסבלונות היינו חשש בעלמא ופוסקי' דאם נשאת לא תצא עי' סי' מה וב"ש, וא"כ לענין מאי אשמעי' מתני' דכאן אין חשש סבלונות ע"כ הקושי' של לח"מ בתוספות ביאר משלי, לפענ"ד דהא דבאמת דאמרו רק חוששים לסבלונות אפי' לרש"י דרובא מקדשא והדר מסבלי' הב"ש כתב הא דאין עסוקין באותו ענין, אבל יובן עפ"י רמב"ן במלחמות דאיכא חזקת פנוי היתר לשוק ונחדש כאן מעשה קדושין שלא ראינו לכן ה"א שניחוש למעוטא להקל, וי"ל דבאמת מה"ט רק חששא איכא ואם נישאת לא תצא דמוקמי אותה אחזקה חזקת פנוי ולא נחדש מעשה קדושין ולא אמר שלשם קדושין נתן לה איכא הוכחה דלא לשם קדושין נתן כמ"ש הרן מכל זה מוקמי' אותה טפי אחזקתה הקודמת כנ"ל פשוט, וי"ל מעתה במתני' דכבר קידש אותה בפחות מש"פ ואיכא קדושין ספק משום שמא ש"פ במדי ואם לא הוי אומרים דמחמת קידושין ראשונים שלח הי' ודאי קידושין מצד הסבלונות ולא חשש בעלמא כיון דליכא לומר אוקמי אחזקה חזקת פנוי דהא כבר מקודשת מספק ונעשה בה מעשה קידושין ולא שייך חזקת פנוי כמובן, וא"כ משום סבלונות היתה ודאי מקודשת ואשמעי' דלא חיישי' לסבלונות דמחמת קדושין ראשונים שלח וליכא אלא דספק ש"פ במדי ומיושב קושיי לח"מ ע"ש שהאריך א"כ צריך להבין איך ניסתייע רבה ממתני' ע"ש: ומקנה מישב קושי' לח"מ משום דלא אמר שמואל אלא כשהיא יודעת שהוא פחות מש"פ ומתרצה בכך, ומתני' י"ל דמיירי שקידשה בטעות ע"ב: כ"ס או"ח סי' מ"א כתב הב"מ ואב"מ סי' מה הקשו מב"ב דפליגי אי אזלי' בתר רוב לרדיא חזינן דאזלי' בתר רוב המנהג, לדידי לק"מ דוקא בתר רובא דתליא במנהגא בלי טעם כמו רוב דמסבלי והדר מקדשי, אבל ברובא לרדיא טעם הגון להם דבהמה לרדי' עומדת בתר רוב כזה בודאי אזלינן: אור זרוע סי' תש"ס, באמצע התשובה כתב אני סבור שהאיר ה' עיני בדבר זה שכל חזקה שאינה פוסקת עומדת במקום עדים בין בממון בין בדבר ערוה כי כל חזקה שאינה פוסקת היא באה מכח רוב כגון חזקה אין אדם פורע בתוך זמנו רוב בנ"א אין עושין כן, חזקה אין העדים חותמין על השטר אא"כ נעשה גדול וכן החזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וכל בעילת אישות כאילו פירש לפנינו לשם קידושין חזקה פוסקת היא אשה זו בחזקת פנויה עומדת או בחזקת אשת איש עומדת אפי' בדיני נפשות סמכי' אחזקה שאינה פוסקת, ה"נ אית לן למימר חזקה כל השולח סבלונות לאחר השידוכין הואיל והם דרך חתנות ודאי בתורת קידושין שולח ואנן סהדי דהכי הוא כאילו קדשה בפנינו וסבורנו ה"ה או כ"ש אם שידוך ושוב קידשה בלא עדים ושניהם מודים דהוה קידושין מעליא כל היכא דקים לן דעתו בלא אמירתו סמכינן אחזקה ואמרי' בקידושין דף י"ג דשידך מילתא היא אבל אם שניהם מודים אין חוששין לקידושין היינו בלא שידוכין וכו' ועוד שרוב זה גרוע משאר רובא דתלי' בידי שמים כגון איילונות וסריס, ורוב תינוקות מטפחין בדעת זו נבראו רוב תינוקות אבל רוב התלוי במנהג שיש מקום שנוהגין עצמן לקדש ואח"כ לסבל רובא דעלמא אין חוששין בדבר כיון דליכא רובא דעלמא ועוד שחזקה מסייע למיעוט אפי' רבנן מודה חזקה עדיפא מהאי רובא לפר"ח והכי מסתבר ע"ש ועיין עוד בסי' תשע"ה: