אור ברסלב
עט סופר חלק א עט סופר חלק א כלל א › פרט ו קבוע שאינה ניכר

עט סופר חלק א· רבי אליעזר זוסמן סופר

עט סופר חלק א כלל א · פרט ו קבוע שאינה ניכר

פרט ה אי אזלינן בתר רוב חניות או בתר רוב בשר

ר"ש מקינן כתב באות קצ"ט, כל קבוע כמע"מ דמי נפקא לן מוארב לו וקם דהיכא דאיכא ט' ישראל ואחד עכום דמפטר, זרק אבן לגו וכי האי גוונא מקרי קבוע שנודע מקום העכום ומקום ישראל והוא זורק שם ואינו יידע היכן נפלה אבן אע"ג דרובא ישראל נינהו מפטר מטעם כל קבוע וכו', וכן ט' חניות וכן אמרי' גבי אין הולכין בפיקוח נפש אחר הרוב, ומסיק אי איכא ט' גוים וישראל אחד הכא נמי פשיטא דה"ל קבוע וכו' דהיה ידוע האיסור והיתר וכשעשה הדבר לא ידע אם האיסור אם המותר כמו הכא גלי פקנ"פ כשהיא מציל אולי מציל ישראל ואע"ג דרובא גוים הו"ל כתע"מ דכל קבוע וכו' ובהכי ניחא מה שמקשים העולם גבי סנהדרין ודיינים דאזלינן בתר רוב אע"פ שהן קבועין דסנהדרין ודיינין נודע באותה שעה מי מחייב ומי מזכה ודמי לט' חניות וכולם מוכרת בשר נבילה ואחת מוכרת בשר שחוטה וכי אסרי ליקח מחנות של שחוטה ודאי מותר כיון שנתברר שלוקח מחנות בשר שחוטה, וכן הדרך האחר שכתבתי דלא אמרי' קבוע אלא היכי שנתברר מקום איסור דומיא דזורק אבן לגו שנתברר מקום ששם ישראל וכן מקום עכום ואינו יודע היכן נפל האבן, וכן ט' חניות שנתברר לנו חנות שמוכרת בשר ומקום שמוכר בשר נבילה אבל אינו יודע מאיזה מהם לקח אבל היכא דמקום האיסור לא נתברר לא אמרי' כל קבוע וכו' ובזה ניחא מה שמקשים העולם יאסר כל העולם בחרישה ובזריעה מטעם נחל איתן שהוא קבוע ולמאי דפרישית ניחא כיון דלא ידעינן היכן נחל איתן לא שייך למימר כל קבוע, אבל אי ידעינן מקומו אמינא כי הנזרע בתוכו אסור ואי נסבינן זרע ולא ידעי' אי מינהי אי משאר עלמא אסור אע"ג דעלמא רובא ורובא דרובא ב"פ עכ"ל, ועי' פר"ח ק"י, שמשיג על ב"ח דסובר תערובת חניות שלא נודע באיזה חנות הטריפה זה קבוע דאורייתא, והשיג שאין קרוי קבוע אלא אם ניכר האיסור, וכתב הפלתי ס"ק י"ב לב"ח צ"ל מדרבנן קרוי קבוע, רק קשה איפוא מקום בש"ס ופוסקי' שעשהו קבוע ואסרוהו מדרבנן, ולא זכיתי להבין שמבואר שב"ה סובר מדאוריי' כי כתב דעת רבינו כיון דדין קבוע מוארב לו נפקא פרט לזורק אבן לגו והתם כיון שנודע שיש שם ישראל אע"ג דאינו נודע הישראל כלל הו"ל קביע ע"ב בס"ק ו' וראיית הב"ח לא זכיתי להבין כי באדם לא שייך שאינה ניכר כי הוא ידע מעצמו כמש"כ מעדני יו"ט בפ' גיד הנשה בראש אות ק"ח כשאיסור ניכר במקומו, והך ט' ישראל ואחד עכום אין לך ניכר במקומו גדול מזה שכל אחד הוא בן דעת ובפני עצמו עובד ולא שייך לומר שהם מעורבים מש"כ שאר בעלי חיים ע"ב, ועי' בינת אדם סי' ג' כשיטת ב"ח:

נזיר י"ב א"ר יצחק בר"י אמר"י, האוחר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם אסיר בכל הנשים שבעולם חזקה שליח ע"ש וכיון דלא פריש ליה הא לא ידע הי ניהו קדוש ליה, איתבי ר"ל לר"י קן סתומה שפרחה גוזל אחד מהן לאויר העולם יקח זוג לשני ואילו קן מפורשת אין לו תקנה ואילו שאר קינין בעלמא מיתקנן ואמאי לימא כל חדא וחדא דילמא האי ניהי, אי קאמנא אנא אשה דלא נייד ואמרת לי את איסורא דנייד וכ"ת הכי נמי נייד אימר בשוקא אשכח וקדיש התם הדרא לניחתא גבי קל מי הדרא:

השמ"ק כתב פר"ש, אשה הדרא לביתה הראשון. לפ"ז משמע דבעינן קבוע במקום ראשון שנולד הספק וזה לא מצינו ועוד יוליכנה למקום אחר שלא הי' שם מעולם:

תוס' אסור בכל הנשים, וא"ת יאסרו כ"ע לישא נשים שמא זאת היא שנתקדשה ע"י שליח ולר"ת דהנשים נאמנות לומר לא נתקדשו תינח גדולות קטנות שאינן יודעת אם אביהם קבל קידושין מא"ל וכבר מת אביהם וי"ל דמדאוריי' אפי' הוא שרי לישא דאזלי' בתר רובא ואינו אלא קנס, וא"ת ולהוי איסור דאורייתא דהוי ליה קבוע וכל קבוע וכו' וי"ל דלא אמרי' קביע וכו' אלא כשהאיסור ניכר לעצמו והיתר ניכר לעצמו אבל כשאין האיסור ניכר לעצמו לא אמרי' קבוע, וכ"כ בפסחי' ובחולין אם אין ניכר האיסור לא נקרא קבוע, לכאורה הטעם כיון שאינו ניכר בטיל מדאורייתא ואין כאן איסר, ופלתי כתב מרמבן גיטין ס"ד שכתב שמדינא אסור בכל הנשים ולא מקנסי' ש"מ דס"ל דהוי קבוע גמור אף שאין ניכר [לא זכיתי להבין יען שעדים או היא ידעה כקושי' אחרונים, אבל אם אין שום אדם יודע לא שייך קבוע:]:

ומיבמות דף ט"ז נכרי שקידש בזה"ז חוששין לקידושיו דילמא מעשרת השבטים הוא ופריך והא כל דפריש מרובא פריש ומשני בדוכתא דקביעי פרש"י הו"ל קבוע והא התם אינו ניכר דאטי ידעינן מי המה מ"מ ה"ל קבוע, וכן בסנהדרין דף פ' כתב תוס' בנסקלין דה"ל קבוע, מזה מבואר דאף דאין האיסור ניכר מ"מ קרוי קביע, ולולי דברי תוס' בנזיר הייתי אומר במקום דחד בתרי בטיל לא שייך קבוע דהא נתבטל ושב האיסור להתיר ורק בניכר דלא שייך ביטול, אבל אדם באדם לא שייך ביטל א"כ אף שאין ניכר לא שייך ביטול אלא הך דנזיר קשיא דמיירי ג"כ באדם ע"ב, והנה מצאתי ירושלמי פ' כיצד צולין צבור שנטמא אחד מהם ואינו ידוע איזהו ר"ז אמר יעשה בטומאה והקשה מריט"א בפ"ה בכורות למה לא יהי' היחיד בטל ברוב ויעשו בטהור ע"ש ובמקנה כלל י"ט פרט ו' יעי' בתשו' תרי"א יו"ד מ"ב מביא ראיה באדם לא שייך ביטול מברכות כ"ח שהתירו עמוני לבא בקהל ע"ש ובקומץ מנחה סי' תקס"ב באריכות:

וד ק"י סק"ו כתב הר"ש מקינון הוכיח דבדבר שלא ניכר האיסור לא מקרי קבוע דא"כ יהי' אסור לכל עולם בזריעה וכו', משמע מדבריו דקרקע בקרקע שייך ביטול, לענ"ד לא שייך ביטול קרקע בקרקע בהדיא כתב רש"י גיטין דף נ"ד ע"ש ועי' במקנה כלל ה' פרט ג' וסוף פרט ח', וח"ס או"ח קע"ח מאריך בזה:

ט"ז בסי' תרע"ג בנר חנוכה הוי קבוע ופמ"א סי' צ"ח כתב שלא זכיתי להבין מה קבוע שייך כאן וכו' שבו"י ח"ב סי' ל"ב כתב כיון דנר חנוכה קבוע במקומו הראשון אלא שהוא אינו יודע איזה איסור ואיזה היתר דהוי ג"כ קבוע כמו מקולין שנתערבה וכו' ופרי מגדים כתב אמת ט"ז ק"י סק"ה סובר תערובת חניית היי קבוע דאוריי', מ"מ אפשר דקביעות נר חנוכה לא דמי לזה:

השלה"מ במגילה מביא ר"ן כתב בעיירות המסופקת אם הם מוקפות חומה מימות יהבי"ינ או לא, הורו הגאונים שהולכים בהם אחר הרוב עיירות שרובן אינן מוקפות חומה, ובספר מ"ק תמה עליו דקיי"ל כל קבוע וכו' ובספר לשון למודים תי' דלא אמרי' כל קבוע וכו' אלא היכא דשקיל או שפירש בפנינו מהקבוע אבל היכא דלא יצא מתוך הקבוע כגון עיירות דבאכי נפשייהו קיימי אזלי' בתר רובא ודמי לבשר הנמצא דאמרי' כל דפריש מרובא פריש, וקשה מר"ש מקינון שהקשה מנחל איתן אע"ג דכל שדה ושדה באפי נפשייהו קיימי ואפ"ה ס"ל דמקרי קבוע, גם בר"פ כל הצלמים ב"ה אוסרין מפני שנעבדין פ"א בשנה דברי ר"מ, וכתב ר"ן שם רמבן פי' לר"מ דחייש למיעט אסור בכל מקומות וכו' ור"ן דחה גם לר"ת מותר משים דרובא דאיתא קמן משמע כר"ש ע"ש ועיי' רמב"ם טהרת פ"ה מ"ח שוטה אחת בעיר כל הרוקין טמאים מצד קבוע עי"ש וב"א סי' ג' שעה"ת חי"ג כלל ח' פרט ה': תמים דעים בהגה לרי"ף כתב לענין עיירות וכו', דל"א כל קבוע רק כגון ט' חניות שנתברר לנו חנות שמוכרת שחוטה וחנות שמוכרת נבילה ונפל הספק בהם עצמם שלקח מאחד מהם ואיני יודע מאיזה מהם לקח אבל אם הי' ט' חניות בעולם מוכרים נבלה ודאי ואחת מוכרת שחיטה ודאי וחניות אחרות מוכרת בשר ואין אנו יודעים אם מוכרת נבלה או אם מוכרת שחוטה לא נדון אותן המסופקי' בדין קבוע, אי ט' עכום ואחד ישראל במקום קביעות ועוד יש שם איש אחד ואינו יודע אם עכום אי ישראל לא נדין איתם דין קבוע אלא בתר רובא דעלמא רק לענין שאם נפל איזה ספק באלו הט' עכום ואחד ישראל כגון שקדש אחד מהם אשה במקום הקביעות ולא ידענו מי היא נדון איתו כמע"מ ולכן יחוייב שהקברות שאני מוצאים שהם מזמן קדמון ואין אנו יודעים אם הם מעכום או אם הם מישראל נדין אותם בתר רובא דעלמא שהם עכום ואין כאן דין קבוע, ועיי' א"ר תרפת, ופר"ח סי' ס"ג מביא תשובה בקבר שנמצא בשכונות ישראל, יעי' במקנה כלל י"ט פרט ו' כתבתי באריכות, שואל ומשיב ח"ד סי' קצ"ג:

ירושלמי פ' כלל גדול, גדול שנשבה בין העכום רב ושמואל חד אמר מונה ששה ועושה שבת, וח"א עושה שבת ומונה ששה, ויתיש לכל הימים כהדא קידש אישה בעילם ח"א חושש לכל הנשים ח"א אינו חושש לכל הנשים [ופי' ק"ע דבטילה היא ברובא, משמע שיש ביטול באדם] תמן יש לו תקנה יכיל לישא גיורת הכא מה אית לן תמן אמרי' חושש לכל הימים ועושה כדי קיים הנפש, ועי' שבת דף ס"ט ועי' מחבר סי' שמ"ד, אם יש לו ממה להתפרנס אסור לעשות מלאכה כלל והקשה המג"א דאע"ג דרוב ימים הם חול זה מקרי קבוע, פרי מגדים כתב לחד תי' תוס' בנשרפין בנסקלין דהיכא דודאי עושין שלא כדין אין הולכין בתר רובא א"ש כפשטא, וקבוע בו מה"ת הוא דניכר לכל העולם והוי ממש כט' חנוית, ועיי' שלום ירושלים פ"ז משקלים שמאריך על ירושלמי הנ"ל, ועי' בפרי מגדים שמחדש שעשה פ"ו דוחה ספק ל"ת שיש בו כרת, אף למ"ד דאין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת ה"מ ודאי כרת הא ספק כרת דוחה ע"ש, ומחנה חיים על א"ע ח"ג סי' ס"ב כתב שקבוע חידש התורה רק אם איסור והיתר שניהם יחדיו בעולם אבל בימים שא"א להיות ביחד ואדם מסופק אי היום קודש או חול מסתבר ליליך אחר הרוב ע"ש:

המגב בסי' ק"י כתב והנה תוס' בנזיר מבואר דלא הוי קבוע בכך וקנסא הוא, ואני תמה על עצמי הא מבואר דכל שיש אחד שיודע מהקביעות אף שלוקח הוא ספק שלא נודע מ"מ קביעות גמור הוא עי' פר"ח ו"ג, א"כ כיון דלשליח ידוע וניכר הוא ואפי' מת השליח מ"מ האשה שנתקדשה יודעת והוה קבוע הניכר וצ"ע, ותו"ד הקשה אם אחד יודע שיש ממזרת בעולם יאסרו כל הנשים, או שמכיר בהמה טריפה אחת יאסרו כל בהמות, ובינת אדם סי' ב' מתקשה בו מאוד לענ"ד כן הסברה, אם אחד בעולם שיודע מקום הקביעות, לא שיודע האיסור רק הקביעות שמכיר החנות של טריפה, גם אם הלוקח שלקח הבשר לא ידע החנות בכ"ז אסור הבשר יען כיון שחתיכה זו אסורה לאחד שיודע מקביעות א"כ דין קבוע לכל העולם, אבל אם אחד יודע האיסור שהיא ממזרת אין לנו לדון לאסור מצד קביעות המקום, כי אין לו ספק ויודע היא אסורה ואחרת מותרת כי לא נתערב האיסור שפיר אזלינן בתר רובא כעין סברת ר"ש מקינון על סנהדרין שלא נתערב מיעוט עם הרובה ודו"ק, בהנ"ל יהי' סתירה מש"כ בצרור החיים לישב קושי' פנ"י האיך נאמן הטבח במקולין שרוב בשר טריפה לאמור שזה כשר הא אין ע"א נאמן נגד הרוב עי' קידושין דף ס"ד ותי' כיון שהוא ידע איזה טריפה ואיזה כשירה וכיון שניכר אצל אדם אחד הו"ל קבוע ואין רוב ולזה שפיר מהימן ע"ב, לדעתי הקלושה אין זה קבוע מי שיודע האיסור בלא תערובות ואין לו שום ספק ועי', שמחתי כעת יצא ספר בית אפרים אשר חיבר אחי מורי הגאון בע"מ מטה נפתלי ני' ומצאתי שכיוונתי בסברה הנ"ל ליישב קושי' פתג"ד: בינת אדם סי' ג' כתב דעת הב"ח דיו"ד חניות ובכ"א יש בהמה אחת ונמצאת ריאה אחת טריפה ואינה ניכרת איזה היא זה היי קבוע דאורייתא, ופר"ח ס"ק כ"ב כתב שגגה הוא בידו דאין חילק בין קבוע זו לקבוע דחתיכות והכל בטל כדין יבש ביבש דבכה"ג לא הוי קבוע וכו', ולא זכיתי להבין איך שייך בזה ביטל דהא אין כאן ספק על החנות רק על בשר שבתוכו ואיך יתבטל הבשר שברשות זה ע"י הבשר שמונח בחנות אחרת אפי' באיסור דרבנן קי"ל בסי' קי"א דא' בבית ושנים בעלי' מצטרפין דוקא באדם אחד ועתידין להתערב, אבל בחניות שאינו עתיד להתערב איך נאמר שיסייע הבשר שבשאר החניות לבטל האיסור, וא"כ אף אם נאמר דלא מקרי קבוע מצד קבוע מ"מ כיון דל"ש בו ביטול מדאוריי' עכ"פ אסור ליקח דהא כ"א ואחד נקרא קבוע לעצמו, וראיית הר"ש אינה מוכרחת, דהתם אנו דנין על הקרקע א"כ שפיר הוא כתערובות יבש ביבש בדאורייתא, אבל בחניות אין אנו דנין על החניות ע"ש:

שעה"ת בח"ג דף נ' הקשה לשטת רמב"ן גרן בגיטין בשליח שקידש אשה סוברים דהוי קבוע אפי' היכי שאינו ניכר, א"כ מנ"ל לש"ס להוכיח דר"מ סובר דחיישי' למיעוטא כיון דסובר קטן וקטנה לא מייבמין, אילי טעמא דר"מ דאסור לייבם כיון דביאה קונה, חייש ר"מ היבם קטן אסור לייבם דאם היא תלך ליבם הוי קבוע וכמע"מ דמי וכמו כן בקטנה אם הולך לגבה א"ש באריכות:

הנה אעתיק פה מה שמצאתי כתיבת יד קודש של אאמ"ו הצדיק ז"ל אשר כתב בימי בחרותו כאשר למד אצל הגאון רבי דוד דייטש זצ"ל בע"מ אוהל דוד קושי' פליאה חולין דף צ"ו פי' תוס' דבמקום שאיסור מעורב בהיתר אפי' פירש לא אמרי' דכל דפריש מרובא פריש משום גזירה שמא יקח מן הקבוע ויש לו דין קבוע וקאמרי קצת פוסקים דוודאי מדאוריי' יש לו דין דפירש אך רבנן גזרו ביה, והקשה אדמ"ו דאיתא בתוספ' טהרות פ"ו ט' שרצים וצפרדע אחד ביניהם פירש אחד מהן לרה"י ס"ט לר"ה ספיקו טהור ומקשי, אמאי בר"ה טהור ולא אמרי' כל דפריש מרובא פריש, ותי' דכל קבוע כמע"מ דמי, וא"ל הא פירש דכיון דאיסר אינו ניכר לא אמרי' כל דפריש מרובא פירש, יקשה לשיטת הפוסקים דמדאוריי' אמרי' כאן דפירש, איך יכולי רבנן להקל וצע"ג, אבל ר' דוד מאטערסדאף תי' דהכ"פ אמר דהא דאמרי' כל דפריש מרובא פריש היינו אלא ספיקא ובמקום שהספק מותר לא אמרי' דין הנ"ל וממילא מתורץ קושי' הכל עכ"ל:

תוכן העניינים

עט סופר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה