אור ברסלב
עזרה להבין קונטרס תקנת סופר

עזרה להבין· רבי יצחק ב"ר משה יהודה

קונטרס תקנת סופר

ברכה.

תוכו רצוף תחבולה מחוכמה לפני סופרי סת״מ. להשוות מדת אורך כל האותיות בס״ת שלא יאריכום במ״א יותר מדאי ופעם יקצרום. וגם להכיר תיכף בסוף השיטה אם לא דלגו או הוסיפו איזו אות בשיטה זו. בו יבאו גם עצות מרחוק להזהר מיתר מיני שגיאות העלולים להזדמן במשך הכתיבה

ואמר ר׳ יצחק מאי דכתיב איה שוקל איה סופר וגו' איה סופר שסופר כל אותיות שבתורה: (סנהדרין ק״ו ע״ב)

הימים האלה אשר המה ימי בכורי חדשות ונצורות בעולם המעשה יום יום. ימי התפתחות שלימה והשתלמות גמורה בתיקוני הצרכים הדרושים להאדם ואמצעי החיים לא אך בעסקי החומר והגויה הביאו ברכה ומרפא בכנפיהם. לא רק להנעים לו את החיים ולהמציא לבן האדם אדון ונשיא היצירה את מחסוריו המרובים והעצומים באופן קל ויפה מתוקן ומקובל לתכלית הנרצה לו ידם הדה. אך גם על עניני הרוח והנפש שמו עינם לטובה. גם על הדברים אשר בעולם האצילות והנשגב נראה פעלם והדרם בכל פנות שאנחנו פונים. לא זאת לבד שמסרו לנו את המפתחות לכחות הנעלמים ורזי הטבע. להמלאכים הממונים על קפיצת הדרך והעברת הקולות והדבור בטיסה אחת ומעוף ביעף מקצה תבל ועד קצהו ברגע קטן. וכל יתר מכשירי העבודה וחרשת המעשה אשר התנשאו בימינו אלה למעלה ראש בהוד והדד. אך גם הרבה מפתחות של זהב לתורה ולתעודה. לחכמה ותושיה נתנו בידינו. את הכל יעשו עתה יפה בעתו משוכלל ומסודר במשטר ישר מוביל ומדריך לתכלית הרצוי ותפארת והוד יאצילו עליו. לא אדבר פה על ספרות החכמות והמדעים אשר רחבה ונסבה למעלה ראש. העשירה והמבורכת בספרי לקח טובים ומהודרים הנחמדים למראה וטובים להשכיל בכל מקצועות החכמות והלמודיות. ועל כל קוץ וקוץ שבהן תלוים מגדלים בנוים לתלפיות מחרשים אמנים אשר כללו יפין ונראה פעלם והדרם על מעשה ידיהם. אך גם אם נעיף עין על ספרות העברית העתיקה והקדושה היקרה לנו עם ב״י החרדים על דבר קדשה. עם עני ודל העמוס מני בטן בעמל ותלאה. והנושא מני רחם כל יד צרה ומצוקות הזמן. בכ״ז אם נתבונן על ההבדל הרב בין תמונתה כהיום הזה בכל מיעוט שוחריה וקוצר לב מיודעיה. ובין תמונתה בשנים קדמוניות ובדורות שלפנינו בכל מרבית ועצמת מכבדיה ואוהביה אז שמסרו נפשם עליה. אז בגאה וגאון נוכל לאמר: הבו גודל ויקר לזמן הזה ולברך ברכת שהחיינו בעליצת נפש ורוח. למשל: מי לא יראה היתרון הגדל אשר לש״ס ווילנא הנדפס זה מחדש כליל יופי ואלף המגן תלוי עליו כל שלטי הפירושים והבאורים מגבורי הלומדים אנשי השם מסלסלי התלמוד ומחבקיו והגהה מזוקקת שבעתים להגות כל סיגי השגיאות ולהסיר כל מכשולי הטעיות ושינויי הנוסחאות אשר נתערבו ובאו בו בהמשך הזמן הרב. ולהקל הלמוד והבנה במקומות הסתומים והחתומים. על ש״ס וויען וכדומה עתיקי ימים מדפוסים הקודמים המטושטשים. פשוטים ועורים מכל הגה ומבאר ומראה מקום. ונתון אותו גם ליודע ספר עתה לאמר קרא נא בו וענה ואמר לא אוכל כי חסר בו ענינים רבים הנחוצים להלמוד. וכן הדבר ממש בנוגע ליתר ספרי השמוש להלכה כספרי הטור וש״ע. ספרי השחיטה ובדיקה וכדומה צא וראה כמה יגיעות יגע האיש בימים שלפנינו טרם מצא איזו ענין המובא בדף זה ומקורו מדף אחר או ממסכת אחרת. עד כמה טרח הרב בהוראתו והשוחט בבדיקתו בטרם בירר וליבן איזו שאלה חדשה שנזדמנה לפניו בדבר הבלתי מצוי ושכיח. ועתה הכל משכימים לפתחי ספריהם ומוצאים הכל ערוך ומסודר לפניהם כשלחן הערוך בכל זני מטעמים ומגדנות. וכאשר אנחנו ואף כי בנינו אחרינו נתפלא על כח הסבל של אבותינו איככה עצרו כח לעבור דרך איזו מאות פרסאות בסוסים וחמורים ולידון בפירוק עצמות וריסוק איברים ולאבד זמן רב משנותיהם לתהו ולבהלה בעמל הדרך. ולחבק האשפתות אשר על רצפות בתי המלון המכוסות בסחי ומאוס ועבטיט. וכה עברו עליהם לפעמים שבועות וירחים שלמים. וכן עד כמה כלתה עינם ונחלה לבבם בתוחלתם הממושכה על קבלת ידיעה ומכתב שלומים מאב או בן ואח רחוק ע״י ציר שלוח ברגל אשר ע״פ רוב קרהו אסון בדרך או נאבד המכתב בענין רע. או מה רבתה יגיעם ועמלם להוציא אש מברזל עשת וצור החלמיש באישון לילה ואפילה כשהיה הדבר נחוץ וגם רגע אחד יקר הערך אז. תחת אשר אנחנו נשיג כל זאת בזמן קצר כהרף עין ובשריטה אחת בכותל. ובמשך רבע שעה נוכל למסור לרענו הרחוק מאתנו מאות פרסאות את חפצנו והגות רוחנו במחיר מצער. לעבור בטיסה אחת במרכבת כבוד ובמשכנות מבטחים מרחק רב אדם משכים כאן. ובלילה הוא ישן ורואת חלום באספמיא. ככה ג״כ לא יוכל עתה האיש התלמודי לשער בנפשו. איך יכלו אבותינו ללמוד בספרים מטושטשים לאור העששית הכהה הוא נר של חרס מלאה שמן קיק ופתילות משמלות בלות בלי כל באור ומראה מקום והערה מן הצד. וכן בכל אשר נפנה נראה הארץ ומלואה הולכים ומתקרבים בצעדי ענק לגבול השלימות והתיקון הגמור. היפה והמועיל. ולא מפני שגדולים וטובים האחרונים מהראשונים. אכן כן מחייב טבע השתלשלות היצירה דור אחר דור. וברבות הימים וחליפות הדורות כן ירבו לרגלם הנסיונות אשר ירכשו להם בני האדם בהמשך הימים. ואין מורה חכם כהנסיון היומי. והזמן. כמה דאת אמר גם בגוף אחד "בישישים חכמה ואורך ימים תבונה" ואם אמנם טובה צפרנן של ראשונים מכריסם של האחרונים בנוגע לפעולה ענקית הדורשת דעה רחבה בפעם אחת. כי הם חוננו בלב. רחב כפתחו של אולם ובינה נשגבה ולב אמין והיו המה חכמים באיש. כמו שיאות לבחור ליסוד הבנין אבנים שלימות מסע. הנה תחת זה האחרונים הם חכמים במין. ברבות דורשי חכמה ושוקדים על דלתותיה. ובירשם רכוש הקדמונים אשר הנחילו להם. ומעמל הראשונים ישבעו טוב וברכות ה' בלי עמל ויגיעה ועוד יוסיפו עליהם אם מעט ואם הרבה איש איש כמסת תבונתו אשר ברכו ה׳ וקובצי על יד ירבו. ולסבת זה הענין הנגלה והמבואר קבעו חכז״ל הלכה כבתראי בכ״מ נגד הראשונים. אם שהם עצמם גזרו ואמרו אם הראשונים כבני אדם אנו כחמורים. ואין שני אלה המאמרים סותרים זא"ז. וחותם האמת על כ״א. כי בכל עוצם תבונת הקדמונים הנה מי שאחריהם הוא כננס הרוכב על שכם הענק הרואה רחוק ממנו: מקצוע אחד ממין זה שקיבל צורה חדשה ופנים נהדרות בימינו אלה עד שיוכל להתחרות ולהחשב בין יתר ההמצאות המתוקנות שנולדו על ברכי התקופה החיה הזאת ואף אם מרבית החכמים יסבו עיניהם ממנו הוא מלאכת מחשבת של סופרי סת״ם. ואין מגמתי לדבר בזה ממלאכת הקלפים הטובים והיפים. הלבנים כצמר צחר ומגוהצים למשעי. או מתיקוני הבתים המתוארים במחוגה ובמקצעות וריבועם המצומצם ויפי תארם והדרם מעשה האומנים משפחת סופרים בערי טשערנאביל וטשערניגוב וסלאנים וטיסמעניץ שנתפשטו בעולם וכדומה לאלה. אך כל חפצי בזה להטיף מלים אחדות אורות התיקו״ס שנדפס זה מקרוב בבראדי ונשנה בפיעטרקוב אשר בצד כל שיטה ושיטה נרשם מספר האותיות הנמצאים בתוכה. והיא באמת המצאה קלה אך נפלאה ומועילה עד מאד לצמצם ולכוון את האותיות ולשמור את הסופר מטעות כאשר אבאר להלן אי״ה ולפי שיש לי בזה איזו הערות יקרות ונכבדות. מועילות ונחוצות לשית עליו נוספות. ותולדות התיקו״ס הנ״ל נוגע הרבה לי ולנפשי. וכבר שבעתי די עמל ויגיעה בו. לכן אמרתי להעריכם בזה לבד ידחו ממני נדח:

ויהי בהיותי בדרך בשנת תרל"א לרגלי נסיעותי הזמין ה׳ אותי לימים אחדים בפונדק אחד עם סופר סת״ם אמן נפלא מאד ומצוין במלאכתו מלאכת השמים ממשפחת סופרים בעיר טשערניגוב ושמו ר' אברהם וראיתי אצלו תיקו״ס ועל גליונו נרשם בצד כל שיטה ושיטה מספר האותיות אשר בה בכתב מעשיטא ישן נושן. ולפי דברי הסופר אלי נמצאים כמה תיקו״ס כאלה בעירו בין הסופרים המצוינים יחידי סגולה בהסתר והעלם מאת רעיהם. כחכמי אתונא הקדמונים אשר סגרו על החכמה חותם צר מגלותה לעין כל. ההמצאה הזאת מצאה חן בעיני בראשית ההשקפה עד מאד. וראיתי כי עי״ז תצא תועלת גדולה להסופר הכותב ממנו לישר אותיות הס״ת ולא תעדיף האחת יותר מדאי בשיטה החסרה באותיותיה ולא יוקטנו ויוצערו הרבה בשיטה היתירה עד שלא תוכר צורתם כנהוג הרבה אצל הסופרים עד כה אשר בהרבה מקומות מכתיבתם בחפצם לצמצם כתיבתם למען יזדמנו להם האותיות בי״ה שמ״ו בראש העמוד ושיבאו הפתוחות והסתימות איש איש על מקומו כראוי הם מוכרחים פעם לקצר ולהצר את האותיות עד מאד ופעם יאריכון יותר מדאי עד שלא תאר ולא הדר להם ורק בכבדות יתנהל הקורא בהם ויצרפם למלה. ותמהתי עד מאד על שלא זכה שום אדם עד כה בההמצאה הנפלאה הזאת. וקבלתי על עצמי העבודה והיגיעה לזכות את העולם בה באופן מתוקן ומסודר כראוי יותר מכפי שראיתי אצל הסופר הנ״ל ולתקן המגרעות אשר מצאתי שמה. ולהוציא מרשות היחידים של סופרי טשערניגוב ולעשותו לקנין העם כולו ואמרתי לו להסופר ההוא כי הם משכינים עולה בבתיהם בחפצם להסתיר ת״י המרגלית הטובה והיקר' שנמצאת ת״י לבל יהנו עוד בני אדם ממנה במקו׳ שנוגע בכבוד תוה״ק. ויתן צדק לדברי וינענע לי בראשו. וזמן רב יגעתי במנין וסידור האותיות. ופעמים רבות סתרתי כמה עמודים וחזרתי וסדרתים באופן אחר עד כי סוף סוף חפץ ה' בידי הצליח לסדר תיקון סופרים באופן היותר נאה ומתוקן מכל אשר נדפסו עד כה ועד בכלל. אכן מטרדות זמני ותהפוכות העתים נעצר הכ״י תחת ידי איזו זמן. ואחרי איזו חליפות מכתבים שלחתיו אל המדפיס המהולל הר' יצחק ג״מ בווארשא והוא קיבלו להדפיסו ע״ח עצמו באופן הטוב לשנינו. אך הוא נתעצל מעט ולא נזדרז להדפיסו באמתלאות שונות. ובטרם הוא עושה כה וכה והנה יצא מבראד התיקו״ס הנדפס על מתכונת התיקו״ס שלי. ויודיעני אז הרי״ג במכתב לאמר. שהגם שתיקון שלי מעולה בעשר מעלות על התיקון הנדפס. אך מאשר כי לא רבים יחכמו לדעת ולהבחין היתרון מזה על זה בסקירה הראשונה. ולזה לא יוצלח לפנינו להדפיסו כעת עדי יעבור איזו זמן ועידן והראשונים יומכרו אז יקרב אל ההדפסה. וכפי הנראה ראה המסדר התיקון הנ״ל ברכה בספריו ובקרוב הוציאו לאור עוד הפעם בפיעטרקוב. ובתוך כך שבק לן חיים המדפיס הר״י גאלדמאן ונתיאשתי מהוציא עוד את תיקוני לאור עולם בראותי כי משמיא קא זכו ליה להתגלגל הזכות הזה על ידו וזכות אבותיו מסייעתו. אמנם כן נפלאתי על המסדר הנ״ל כי כפי הנראה הוא איש ישר ונבון ומדוע הכחיד תחת לשונו כי ההמצאה הזאת לא נולדה על ברכיו ויעשה א״ע כאלו הוא אביה מחוללה ומבטנו יצא הכרך הזה. אכן אין חפצי ורצוני להטיל דופי באיזו איש חלילה ובפרט בהמסדר הנכבד ולא באתי לבקר את מעשיו. ואחרי אשר הפעולה רצויה והמעשה מתוקן ורצוי בעצמו נוכל לאמר ע״ז פתגם התלמודי "חמרא למריה וטיבותא לשקיה". וכל כונתי פה רק להשלים ולמלאות את היתרונות אשר נמצאו בתיקוני על התיקון הנדפס במה שהשאיר לי המחבר הנכבד לתקן. ונכון לבי בטוח כי הטפל שלי ישתוה בערכו אל העיקר שלו. והסופרים הנבונים אשר חננם אלהים דעה והשכל יבינו את יקר ערך הטובה הצפונה בהמצאות אלה שהצעתי פה , וימצאו בהן תעלת רבה ויחזיקו לי טובה ע״ז בל״ס. וגם סמוך לבי ביושר לב המדפיסים שירצו להעלות בעתיד עוד הפעם על מכבש הדפום את התיקו"ס. כי לא יעשו עולה להכניס המצאותי אלה אל תוכם בלי רשותי וידיעתי. ולקרוא שמם עליהם. ומה טוב יעשו אם יפנו אלי בתחלה לרשיון ואז אוכל למסור בידם גם שאר היתרונות אשר בתיקוני הנוגעים לסדר העמודים והשיטין אשר אין פה מקומם כי בזה לא הצעתי רק אותם הענינים שהם משותפים יחד לתיקוני ולתיקון הנדפס בבראדי או בפיעטרקוב ואפשר להשתמש בהם כעת. אבל יתר הדברים לא יכולתי להביאם הנה כי לא יכירם מקומם בזה. ואלה המה הדברים:

א) בספר תיקו״ס שלי רשמתי על הגליון בצד כל שיטה ושיטה מלבד מנין אותיותיה גם את מספרה בהעמוד ההוא המחזיק מ״ב שיטין. עד״מ בשיטה הראשונה של העמוד נרשם בצדה כזה א. שת. והכונה שהיא שורה הראשונה של העמוד והיא שיטה תמימה ר״ל בינונית בת ס"ב יודין. ובצד שיטה השניה נרשם ב. חי. והיינו שהיא שיטה השניה של העמד וחסירה אות קטן מערך הבינונית וכן להלן עד השיטה האחרונה שנרשם בצדה מב. יא: והכונה שהיא השיטה האחרונה של העמוד ויתירה באות גדול על שיעור הבינונית וכן נרשם בצד כל עמוד ועמוד:

התועלת היוצאת מזה כפלים לתושיה היא. גם להסופר גם להספר ברכה בו. להסופר כיצד: דבר ידוע הוא בטבע כל אדם העוסק באיזו פעולה ישתוקק בכ"פ ויחפוץ לדעת ולהכיר המקום שהוא עומד בו. כמה כבר גמר ותיקן ומה עליו עוד לעשות עד ישלים חוקו. הפועל. האכר העובד עבודתו בשדה ישא עיניו כפעם בפעם אל המורה שעות היותר גדול ואמתי מכל המוש״ע שבעולם מעשה ידי אנוש ותחבולותיו. והוא השמש לשער על ידו. שעות היום אשר עוד עליו לעבוד עבודתו. וכן תשוקת כל גבר גם היושב בכבוד בביתו ספון בהיכלו וחובק ידו בעצלתים ויקוץ באורך היום באפס כל עבודה הוא יוציא כפעם בפעם את מוש״ע הזהב אשר בצלחתו מבלי משים. לדעת את רגעי הזמן אשר עליו להענות עוד תחת ידיהם. לההולך בדרך השכילו לעשות טוב בהציגם עמודים בכל ווירעסט. למען ידע ההלך שיעור דרכו ויקל לו עמל דרכו מעט בידעו למצער את המרחק אשר כבר עבר ונפטר ממנו. וכן הסופרים הגם שעסוקים במלאכת שמים החביבה. בכ״ז ימנו כפעם בפעם את מספר השיטין שעליהם עוד לכתוב עד גמר העמוד. ובתיקו״ס שלי יופיע לנגד עיניו המספר של השיטה שעומד בה בכל עת שיתחיל לכותבה. וירויח זמן הספירה. ויוכל להנפש מעט בזמן הזה. או לכתוב הלאה:

ב) תחת שתועלת הקודמת היא רק לעונג נפש. אכן התועלת השניה אשר בזה משותפת היא גם להספר גם להסופר ויוכל להרויח בזה ריוח ממשי. ולכן נעלה היא בערכה על שלפניה.

והוא באשר ידוע כי ע״פ רוב כאשר יזדמנו שתי שיטות זאח״ז המתחילות בתיבות שוות יטעה בהם הסופר לפעמים ותחת אשר עליו לכתוב השיטה הראשונה ידלג עליה ויתחיל משיטה שתחתיה. וכן אם יזדמנו באמצע השיטין לבוא מלות שוות זה תחת זה יטעה ג״כ לדלג על הקודמת או לכתבה שתי פעמים. וע״פ רוב יכיר הסופר עותתו אחרי שאי אפשר עוד לו לתקן המעוות בלתי אם ימחוק שורות הרבה. ואם נמצא בנתיים איזו שם משמות הקדושים שאין נמחקים אז אין כל עצה ותחבולה לפניו בלתי לדון את כל היריעה בגניזה ויש בזה משום בזיון להספר ושמות הקדושים גם איבוד זמן וחסרון כיס להסופר. וגם אם יכיר החסרון בעוד מועד עכ״פ ישאר מקום התיקון מטושטש ומחוקו ניכר לעין רואה וגם יוכרח עי״ז להאריך אותיות או לקצרם יותר מדאי במקום התיקון כמובן מעצמו והכתב יאבד חנו ויפיו. אכן ע״פ רשימותי אלה ממספר והשיטין שבצד העמודים יוכל הסופר להנצל ולהמלט בקל ממקרה בלתי נעים הזה לבל יאונה לו כזאת. וילך לבטח. דרכו לא יכשל חלילה בלכתו. ודבר זה יעלה בידו ע״פ התחבולה הפשוטה אשר אציע פה. — והיא: אחרי אשר ישרטט לו הסופר היריעה הראשונה של הס״ת שרוצה לכתוב וכבר ידוע לו מדת אורך הספר ושיעור רוחב הגליונות שלמעלה ושלמטה ומדת הריוח בינות להעמודים יקח לו הסופר רצועה של קלף אשר מדת רחבה תהיה פחותה מעט משיעור רוחב הריוח שבין עמוד לעמוד. וגם ארכה יהיה יותר מעט בערך ג' או ד' אצבעות מאורך יריעת הספר וזאת הרצועה ימתח היטב על אורך יריעת הספר המשורטטת וסרח העודף באורך הרצועה על אורך היריעה יקפיל לאחורי היריעה מזה ומזה מלמעלה ומלמטה באופן שהרצועה תהיה מונחת על היריעה היטב ולא תזוח ממנה למעלה או למטה. אח"ז יעשה על הרצועה מ״ב שרטוטין ברוחב באופן שכל שרטוט ושרטוט שעל הרצועה יהיה מכוון ומצומצם מול שרטוטי היריעה שהם ג״כ מ״ב. ע"פ התיקונים הנדפסים. כאלו שרטוטי היריעה עוברים ג״כ על הרצועה והולכים הלאה לעמוד השני. ולפ״ז אם הרצועה הזאת תהיה מונחת על הגליון בצד איזו עמוד שיהיה יתאימו יחדיו שרטוטי היריעה והרצועה ויהיו לאחדים. ועל הרצועה הזאת יכתוב בכתב אשורי גדול על כל מ״ב שרטוטיה מן א עד מב.

ובעת כתיבת הספר יניח זאת הרצועה בצד העמוד שרוצה לכתוב על הגליון. וטרם שיתחיל לכתוב כל שורה והביט בהתיקון יראה בצדה מספר השורה ההוא שם בעמוד הנדפס ואם יהיה לאחדים עם המספר ההוא הרשום בהרצועה אצל זאת השיטה יהיה לבו נכון בטוח שלא נכשל חלילה לדלג או לכפול שורה אחת. ואם לא ישתוו המספרים ידע שטעה זה מקרוב בשורה שלפניה. ואם ידקדק לעשות כן בכל שיטה ושיטה א״א שיזדמן לו בלתי השתוות המספרים כלל:

ג) התעלת הידועה שנמצא במה שנרשם בצד כל שיטה בהתיקו"ס סכום האותיות שנמצאים בה. היא שע"ז ידע הסופר בראש השורה לצמצם האותיות במדתם לכתבם כפי ערך ריבוי׳ או מיעוטה של אותה שיטה. אם רבתי באותיות היא לפיהן יקטין ויצמצם מדת רוחב האותיות. ואם בעלת אותיות מיעוטין היא לפיהן ירבה להרחיב ולפזר את האותיות בעת כתיבתו מעט מעט מראש השיטה והלאה למען לא יצטרך להקטין או להאריך מדת האותיות יותר מדי משיעורם ותארם הממוצע בפעם אחת בסוף השיטה להשוות קצה השורות בסוף העמוד אשר עי״ז תקולקל צורתן האמתית. כאשר נפגוש ע״פ רוב בס״ת ישנים שנכתבו בלי שום תיקו"ס מסודר. רק כאות הסופר והנה בבואו בין המצרים להקרות את האותיות בי"ה שמ״ו בראש העמוד וכדומה אז יעשה רישי״ן ווי״ן וביתי"ן נוני״ן וכדומה וכן להיפך לפעמים ימלא בתיבה אחת או שתים שיטה שלימה עד שלא על נקל תוכר צורת האותיות אף לתינוק דחכים ולא טפש. וכאשר כבר צווחו ע״ז קדמוני הפוסקים.ועכשיו אתכשר דרא ת"ל וע״י התיקו״ס המסודרים במשטר נכון יבאו ממילא כל האותיות של בי״ה שמ״ו והפתוחות והסתומות על משפטם. וגם האותיות ישתוו זל״ז בקירוב גדול ע״פ רוב בכל השיטות ע״י ידיעתו בתחלה מספר האותיות הנמצאים בקרבה. והכל על מקומו יבא בשלום:

אכן בכ״ז יורנו הנסיון היומי כי גם התועלת הזאת איננה שלמה ומשוכללת עדיין בתכלית הנרצה. ולפעמים עוד גם תקלקל אותנו הידיעה הזאת בראשית השיטה ולתמהון לבבנו נראה מחזה נפלא הפוך מהמכוון. כי לפעמים בשיטה אשר היא יתירה הרבה על מספר הבינוני נראה אותיות דחוקים יותר מדאי בראש השיטה וארוכות הרבה בסיפה ובשיטה החסירה הרבה נראה ההיפך מזה כי ראשה פזר גדול וסופה קמץ קטן והסבה לזה פשוטה ומובנה בנקל. כי בשיטה היתירה יתבהל הסופר מפני יתרונה הרב וכבד לו לשער בדמיונו המדה הנכונה לתת להאותיות כפי הערך ויצמצם יותר מדאי עד שבסוף ישאר לו מקום פנוי הרבה ויאלץ להרחיב שם כתיבתו. וזה הענין ממש יקרה לו להיפך בשיטה החסירה הרבה. וא"כ מה הועילו חכמים בתקנתם ? אחרי שנמצא לפעמים תקנתו קלקלתו ושכר ידיעתו מראש יצא בהפסדו?

ולתקן זה המעות ישנן שתי תחבולות מחכמות. האחת פשוטה וקלה ולרגלה גם תעלתה קטנה ופחותה בערכה. והשנית עמוקה ונשגבה ודורשת מעט עבודה ועמל וזהירות. אך תחת זה גם תעלתה נשגבה ונעלה בערכה עד מאוד ושכרה רב יותר על הפסד העבודה והזמן כי כפלים לה לתושיה ויקרה היא מפנינים כאשר אבאר כ״ז להלן בטוב טעם בס״ד ואציע לפניך ראשונה התחבולה הפשוטה והקלה כדרך התגרין. והיא: הסופר יחלק מדת רוחב העמוד של התיקו״ס שלו לשלשה או לארבעה חלקים ע״י שיעבור על כל עמוד הנדפס שנים או שלשה שרטוטין ע״פ כל ארכו בעט עופרת וכדומה. ועי״ז תתחלק כל שיטה הנדפסת על שלשה או ארבעה חלקים שוים זל״ז. והשרטוטין יעברו גם על האיתיות. ואתה אדוני הסופר אל תחרד ואל תבהל בעשותך זר מעשיך אלה ע״פ דמיונך. כי את התיקון שלך לא תקלקל עי״ז מאומה אך נהפוך הוא כי עוד תתקננו בזה ותעשה ממנו כלי שלימה למעשיך שתועיל לך לכל הס״ת שתכתוב ממנו תמיד מכאן ולהבא. ולך צפונה ברכה רבה במעשה הקל הזה כאשר אבאר לך:

הן ידוע כי בבית הדפוס בלתי נמצאים אותיות ארוכים וקצרים. ומסדר האותיות לא יוכל לעשות כמעשה הסופר בקולמסו אשר בין אצבעותיו ברצותו מרחיב וברצותו מקצר. ובכ״ז ישתוו לו קצוי השורות בצמצום גמור. והוא כי את חסרון או יתרון האותיות אשר בשיטה האחת על רעותה. ימלא הוא בצמצומו או בהרחיבו מעט הריוח שבין תיבה לתיבה. וגם מובן מאליו שהיתרון או החסרון יחולק בערך שוה בין כל התיבות. כ״א ידחוק ויקרב או ירחק רק אחדות מהנה יזיק הקריאה ויופי הכתב בבוא אנדרלומוסיא בין התיבות. ולא יוכר ההפסק ביניהם ויחשבו כולן לתיבה אחת. וכן לא תהיה תפארתו בהשאירו מקום פנוי יותר מדאי במקום אחד ולזה הוא מוכרח שמה לחלק היתרון או החסרון בערך שוה בין כל התיבות. אם רב הוא. ולפ״ז בהגיע הסופר בעת כתיבתו להאות אשר עליו יעבור תו השרטוט בהתיקו"ס ועיין בהשורה שלפניה על איזו אות עבר השרטוט הזה עצמו בהתיקו״ס ויכוון כתיבתו שגם בשיטה שיכתוב עתה בספר יזדמן האות הזה אשר עליו התיו לבוא תחת האות ההוא במכון בשורה שלפניה בהס״ת. ואם לא הזדמנו יחד אז יש לו פנאי לתקן הקלקול ברבע השני של השיטה או בשלישי ולא יתגלה לו הקלקול פתאום בסוף השיטה במקום שאין לו עוד תקנה אחרת בלתי אם להאריך או לקצר האותיות יותר מהראוי. ודעת לנבון נקל כי אין הכרח וקפידא לחלק את כל העמודים על חלקים שוים. וגם בעמוד אחד יוכל לחלקו לחלקים בלתי שוים זל״ז. רק בחרתי בחלקים שוים לתפארת המלאכה:

התחבולה השניה המפוארה והנשגבה היא זאת: הנה בתקו״ס הנדפס בבראדי ונשנה בפיעטרקוב במהדורא חדשה נקצבה מדת השיטה התמימה שהיא הבינונית בת ס״ב יודי״ן ר׳״ל אותיות קטנות. ונכללו בזה גם הרוחים שבין תיבה לתיבה שנחשב כל אחד מהם לאות קטן. והשי״ן לשלשה אותיות קטנים. והיתירה או חסירה באות קטן נרשם בצדה בסימן יב"י י"י ח"י. וכדומה והוא ר״ת יתיר ב' יודי״ן יתיר יו״ד חסר יו״ד. וכן בדומה לזה. וכפי שהבטיח לנו המסדר מתיקון ההוא בהקדמתו לא יראה ולא ימצא בתיקונו יתיר יותר על ירו"ד יודי״ן ולא חסר יותר מזה (והגם שלא שמר הבטחתו ותיכף בעמוד השלישי נמצא שם השיטה האחרונה חסירה י״א יודי״ן. אך ע״ז נאמר אין למדין מן הכללות ואפילו במקום שנאמר בו חוץ ונותר לו על זאת האחת היוצאת מן הכלל ולא נכניסנה בחשבון שלפנינו כאלו אינה) נמצא לפ"ז שבכל הס״ת לא תזדמן לידינו שום שיטה אחרת בלתי כזאת שמספר אותיותיה נכלל באחד מהסך עשרים ואחד אופנים הללו. שהם הבינוני ועשרה היתרים ועשרה חסרים: כמובן. ולזה אחרי אשר יתקן לו הסופר את הקולמוס ויכינו לכתוב במדה כזו את גודל כל האותיות שבס״ת יבחר לו מן התיקו״ס שיטה אחת המסומנת בצדה: ש״ת. ויכתבנה על פסת נייר או רצועת קלף בכתב בינוני וחפשי. ובזה ימצא מדת הרוחב הדרושה לכל עמודי הס״ת הזה שהיא כמדת זאת השורה שעל רצועת הנייר. אח״ז יקח לו הסופר עשרים ואחת רצועות של קלף שארכן מצומצם כשעור זאת הרצועה. שהוא כרוחב העמודים ורחבן כאצבע בערך. וירשום על האחת בכתב אשורי שת ועל השנית יי וכן להלן עד ייי שהוא היתיר היותר גדול שאפשר לו שיזדמן בכתיבתו. וכן יציין על מותר הרצועות מן חי עד חיי שהוא החסר היותר גדול. אח״ז יקח לו הרצועה המסומנת בסימן שת ויחלקנה ע״פ ארכה (ולהלן אציע קנה מדה. ואיך לחלק על ידיה כל הרצועות לחלקים הדרושים מבלי עמל וחיפוש ועשייתה אבאר שם.) לחמשה עשר חלקים וחצי. דהיינו שאורך החלק הששה עשר יהיה מחצית מאורך חלק אחד של חמשה עשר חלקים הקודמים. ויסמן החלקים הללו בראש ובשפת הרצועה בדיו כעין נקודות או קוים קצרים. (ולקמן ציירתי תבנית רצועה אחת מחולקת ומסומנת) ולפי ששיעור שיטה תמימה הוא ס״ב אותיות קטנים. נמצא שכל מרחק ומרחק שבין אלה הנקודות יכלכל מדת ד׳ אותיות קטנים בכתב בינוני מלבד החלק הששה עשר הוא מדת ב' אותיות קטנים. אח״ז יקח לו רצועה אחרת עד״מ אותה המסומנת יי ויחלקנה לחמשה עשר חלקים וג' רביעי חלק דהיינו שהחלק הששה עשר יחזיק רק ¾ משיעור אחד משאר החלקים. נמצא שאם יכתוב על הרצועה הזאת בין כל חלק וחלק ד׳ אותיות קטנים או שני גדולים תכלכל בס״ה ס״ג יודי"ן. וכן יחלק הרצועה המסומנת יבי לששה עשר חלקים שוים זל״ז ע"י חמשה עשר נקודות שיעשה בשפת הרצועה והמרחק שוה בין כל אחת ואחת. וזה המרחק יכלכל שיעור ד' יודין משיטה בת ס״ד יודי״ן שכתבה ואותיותיה קצרים בל״ס מעט קט משלפניה. והרצועה מן יגי יחלק על ששה עשר חלקים ורבע וכן יעשה בכל הרצועות עד שיגיע לבסוף אל הרצועה המסומנת ייי שיחלקנה על שמנה עשר חלקים שוים זל״ז. ושיעור המרחק שבין נקודה לנקודה בזאת הרצועה יכלכל ג״כ ד׳ יודי״ן או ב׳ אותיות גדולים מכתב כזה אשר נוכל לכתוב על זאת הרצועה ע״ב יודי"ן: וכמעשה הזה ג״כ יעשה ברצועות החסרים היינו הרצועה של חי יחלק על ט"ו חלקים ורבע וכן יעשה הלאה עד שלבסוף יגיע לרצועה המסומנת חיי ואותה יחלק על שלשה עשר חלקים שוים זל״ז. וכל מרחק מאלה המרחקים יכלכל שיעור ד' יודי״ן משיטה בת נ״ב יודי״ן. הכלל שכל מרחק שבין נקודה לנקודה באיזו רצועה שתהיה מאלה העשרים ואחת הרצועות הוא שיעור ד׳ יודי״ן או שני אותיות גדולים משיטה בת אותיות כמספר ההוא המסומן ברצועה. ואציע לפניך בזה תבנית הרצועה חיי וחלוקתה וממנה תוכל להקיש על מלאכת הנשארות:

ואחרי תום מלאכת חלוקות הרצועות. נשלמה הכנת הסופר כל הדברים הדרושים למלאכתו ויוכל לגשת למלאכת כתיבת הספר בשעה מוצלחת:

עתה בקחת הסופר את היריעה לפניו ויבוא לכתוב השיטה הראשונה של בראשית והביט בהתיקו"ס אשר לפניו ויראה כי השיטה הזאת היא מסומנת בצרה חבי עד״מ. יקח לו מאלה הרצועות המוכנות לפניו את הרצועה המסומנת ג״כ חבי ויניחנה סמוך להשרטוט של השיטה הראשונה שביריעה באופן שאורך הרצועה ימלא בצמצום רוחב העמוד ויעשה עם ראש קולמסו נקודות דקות על פני השרטוט של היריעה י״ד. לעומת י״ד הנקודות אשר בשפת הרצועה הזאת העומדות במרחק שוה זה מזה. ועי"ז יתחלק גם השרטוט ההוא שביריעה לחמשה עשר חלקים שוים זל״ז. ומעתה אם יכתוב הסופר בין כל נקודה ונקודה על השרטוט ההוא ד' אותיות קטנים או ב׳ גדולים מן השורה הזאת שעליו לכתוב שם. שהיא בת ס׳ יודי״ן עם הרוחים שבין המלות. יגמור כל השורה בקצה השרטוט בצמצום בלי גרעון או יוצא מן השיטה. וכן יעשה שורה אחר שורה. לפי המסומן בתיקו״ס בצד השורה שיבוא לכתוב יבחר לו רצועה המסומנת ג״כ בסימן זה. וינקד לעומתה על פני שרטוט היריעה ובין כל נקודה ונקודה יכתוב ד אותיות קטנים או ב' גדולים. כנ״ל. ומאותן הנקודות לא ישאר שום רושם כלל על היריעה אחרי הכתיבה כי כל נקודה ונקודה תתחבר ותתלכד יחד עם ראש או סוף איזו אות. עד״מ בבואו לכתוב תיבת ויאמר שהיא בת שמונת יודי״ן וע״כ עליו לכותבה כולה בין שני מרחקים. יבליע נקודה הראשונה בקצה הימיני של הוי״ו ונקודה שניה בקצה השמאלי של האל״ף ונקודה השלישית בקצה השמאלי של הרי"ש. ופה מצאתי מקום להעיר ונחוץ לדעת זאת לעניננו. כי המ״ם לא נחשבה בפנים התיקון סופרים הנ״ל רק לשני אותיות לא לשיעור ג׳ יודין כאות השי״ן. אע״פ שהמחבר בהקדמתו שם חשבה במלת למשפחותיכם לשיעור ג' יודי״ן. וע״כ יצאה לו מדת הבינוני ס״ב יודי"ן בכ״ז לא נמנתה בפנים רק לשנים:

ע"פ האמור בזה ירויח הסופר שני דברים יקרי הערך ונעלים עד מאוד. האחד היא אשר כבר אמרתי למעלה כי יהיו כל אותיות השורה במדה וקצב אחד כתאומי צביה. וגם האותיות אשר בשיטה החסירה הרבה לא יהיו ארוכים יותר מדאי נגד האותיות אשר בשיטה היתירה אחרי שהחסר או היתיר יתחלק בערך שוה בין כל האותיות וגם לרבות ההפסקות והריוח שבין תיבה לתיבה. וגם המה יתנו או יקחו חלקם בהריוח או הגרעון של השיטה וימטי לכל חד רק כמלא נימא וחלק קטן מאוד. ובזה יוסיף לוית חן והוד והדר ישוה על הכתב של הספר ויקיים במלוא המובן דרשת חכז״ל על פסוק זה אלי ואנוהו. ולא יראה ולא ימצא שרוע ולחוץ אז יוצא ונכנס מהשיטין בכל אותיות הספר:

אכן מה רבה ונכבדה התעלת השניה שיצא לו ממעשהו זה. והיא: שבאם ידלג על איזו אות בכתיבתו אף יו״ד או וא״ו אחת ומכ״ש אות גדול. או הוסיף בה איזו אות קטן שלא לצורך יותר או יחסר לו מקום כזה בקצה השיטה ויכיר תיכף עותתו בעוד מועד שיוכל לתקן המעוות וינוקה הספר מכל שגיאה אף היותר קטנה מל ידי חסרון או יתרון וגם לא יצטרך להביא לפעמים יריעות שלימות לידי גניזה. ומי לא יודה כי העבודה המעטה אשר יעמיס הסופר על נפשו לנקד כל שורה ושורה בטרם שיכתבנה שוה לטפל בה בשביל הריוח הגדול והמרובה הנשקף לו מעבודתו זאת. ובאמת אין המלאכה הזאת כבדה וקשה הרבה כאשר ידמה הקורא בראשית השקפתו. כי הרגילות נחוצה מאוד בזה כמו לכל מלאכת יד. ובהתרגל הסופר במעשה זה פעמים אחדות אז לא לבד כי לא תכבד עליו העבודה עוד. אך גם יתענג עליה ולא ירצה עוד לכתוב באופן אחר. בהקילו בזה מעליו עול ההסתכלות והזהירות כפעם בפעם להתאים גמר השיטה בקצה העמוד ממש. וישמח לראות יקר תפארת מלאכתו והדרו על פועל ידיו כאשר נוכחתי לדעת כל זה ע״פ הנסיון בכתבי לעצמי ס״ת מהודר ת"ל:

תוכן העניינים

עזרה להבין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה