עזרה להבין· רבי יצחק ב"ר משה יהודה
ברכה.
לג
א
להעיד גדר הקודם. צ"ל להעיר גדר הקודם. ור״ל שממלות לפני מותו הסמוך לזה היה להסתובב קללה ולא ברכה להמסבבים מותו ולא די שלא קללם אלא גם וזאת הברכה: וידיעת ההפכים. ר״ל מכלל לאו אתה שומע הן וכן להיפך. וממילא אם הוא עמם בצרה ידענו ההיפך שבברכה עאכו״כ שנכללת השכינה עמהם בברכתם. וכלשון הזה כתב הרב ג"כ בפ' משפטים כ״א ד' ופ, שלח י״ד כ״ג:
ג
מברייתא של אגריפס. נראה שצ״ל מסיפור של אגריפס כי ד״ז הוא משנה מפורשת במס׳ סוטה דף מ״א:
יב
תיבת לבנימין. דבשלמא גבי ראובן ויהודה ולוי הזכיר שמותם בברכתו או שאר דבר המורה על איזו מהם קאי כגון תומיך ואוריך משא״כ מבנימן ודומה לו שלא רמז בברכתם על מי קאי. אם נאמר שהכתוב מספר רק שזה דיבר לבנימן כנראה מתיבת אמר. אבל משה התחיל רק מן ידיד ה׳. וכן גבי יוסף התחיל רק מן מבורכת ה׳ ארצו. מנין סמך משה לדעת על מי סובבת ברכתו זאת. ובע״כ לומר שמלת ולבנימן אמר משה בעצמו. ומלת אמר היא דבר הכתוב:
יח
שנקראת אהל. ע״ש הכתוב אהל שכן באדם:
כט
אלא ושב אשריך. מלת אשריך ט"ס וצ״ל ושב את שבותך:
לד
ו
יהושע כתב כן. צ״ע הלא גמרא ערוכה הוא בב״ב ע״ו. וגם רש״י הביא הדעה הזאת בפסוק וימת שם משה ״מכאן ואילך כתב יהושע. ואולי תפסו להראב״ע רק על מה שהחליט הפירוש כן ולא הביא ב׳הדיעות כרש״י ז״ל. ועיין כיוצא בזה בפ׳ וישב בפסוק בת איש כנעני ומש״ש:
ב׳ י׳ ל' א׳ וא'