אור ברסלב
עזרה להבין פרשת תרומה

עזרה להבין· רבי יצחק ב"ר משה יהודה

פרשת תרומה

פרשת משפטים

כה

ב

מלת ויקחו לי. כי אצל ויקחו שייך לומר אחריו ממני. ואצל לי שייך לבוא לפניו

ויתנו:

ד

והוא לא ישוב. שא״א להפוך מראה שחור למראה אחר ע״י איזו תחבולה. משא״כ יתר הצבעים שנוכל לערב בהם סממנים שישובו לשחור: משי. שהמשי נעבד מרירי תולעים ידועים: רק הוא לבן. ר״ל רק השש לבד לא היה צבוע בשום צבע. משא״כ יתר המינים:

ה

כבר היה נודע. מדכתיב ואנעלך משמע שהיה מין זה מצוי לרוב והשתמשו בו לנעלים וכיון בזה לדברי הדרש שלא היה אלא לשעה. שאין הענין נראה כן משמעות זה הכתוב: כמו התכלת. שכתוב שם יחד אצל וכל אשר נמצא אתו וזה פשיטא שהוציאו התכלת ממצרים כי מנין לקחו תכלת וארגמן במדבר. שזה אינו דבר הגדל ביער: למה נאמר. ר״ל לאיזו ענין אמר לשון מציאות פשיטא שהוא לצרכו. והרי משה צוה להם לקחתם אתם לצורך המשק והל״ל וכל איש אשר לקח העצי שטים. לא נמצא אתו במקרה: ואם אמרנו. ר״ל והגם אם נאמר בשביל קושיא זו שבאמת הפירוש של נמצא אתו לצרכו. ג״כ קשה: כל היער. ולא היה עוד במציאות שם עצי שטים אחר. רק מה שכבר זכו בהם לצרכם:

ו

כמשפט. דייק ניקוד הלמ״ד בפתח. שהוא למאור הידוע במשפטו. שהוא כתית וזך: ועוד את הבושם. והבשמים הללו הם היו לשמן המשחה ולקטרת הסמים. הרי שמלת הבשמים קאי ג״כ על הקטרת:

ט

ה״א הדעת. ובתחלה לא נזכר עוד משכן עד כה אלא שבשביל שהזכיר מקדש. והוא קרוי כן בשביל משכן הקדוש הרי הוא כאלו נזכר ג״כ משכן ושייך לבא ה״א הידיעה:

י

החל ככה. דלשון ועשו ארון משמע שקאי על אותם הנזכרים מקודם לזה והם ב״י. ובאמת עשה רק בצלאל ויתר המסייעים לו. לז״א לפי שאמר לפני זה ועשו לי מקדש שהכונה על נדבותיהם שיביאו לצורך המקדש. אמר גם פה ועשו: אם היא בחוץ. אז הסברא נותנת למה היה ארכו אמתים וחצי ורחבו אמה וחצי. כי אלה חצאי האמות הוא לעובי ב' הכתלים עם הציפוי. וישאר בחללו ב׳ אמות על אמה לשני הלוחות זא״ז כ״א אמה על אמה; הקומה חצי אמה. ר״ל מהקומה שהיה אמה וחצי נחסר ג״כ חצי אמה לעובי השולים והכפורת. ישאר לכל לוח חלל בפנים אמה מעוקבת. כי הסברא נותנת שהארון היה חללו מצומצם למדת הלוחות לבל יתנועעו ויתנודדו בתוכו בנסעם: אולי כן היה. זה קושיא על סברא הקודמת. כי אלו היה כל לוח גוף מעוקב אמה על אמה איך שייך לומר עליו משני עבריו. הלא יש לו ששה עברים. אלא ע״כ שהלוח היה שטוח ודק ויש לו שני עברים ונראה להגיה "אולי כן היה הלוח הוא גוף מעוקב" ומלת כי מיותרת. או כצ״ל ״אולי כן היה כל לוח הוא״ וכו׳: וככה כתוב. בדברי חז״ל: הכבדות. כ״א עשו ארונות ממש של זהב צריך שיהיה לו איזו עובי כאצבע ששייך עכ״פ להקרא בשם ארון ובצירוף עובי הכפורת שהיה כולו זהב ועביו טפח לפי דבריהם. ובצירוף שני לוחות אבן שכ״א אמה מעוקבת היה משא כבד מאד לד' ב״א הנושאים אותו לפי דבריהם ז״ל: מג׳ אלפים וכו'. כי בד״ה א' כ״ב י״ד כתיב ככרים מאה אלף. שהם שלש מאות מיליאן שקלים לפי חשבון ג' אלפים שקלים לככר , וגבי זהב התנופה של משכן כתוב שהיה כ״ט ככר ז׳ מאות ושלשים שקל שהם שמונים ושבעה אלף ז׳ מאות ושלשים שקל. ואם נחלק מספר השקלים שבד״ה על מספר שקלי זהב התנופה. נמצא ששם היה ג׳ אלפים וד' מאות פעמים בקירוב מאשר פה. ובכ״ז היו שם הכרובים מעצי שמן ופה זהב: גם מזבח הקטרת. שנקרא מזבח הזהב היה רק מצופה זהב לד"ה. ומה נשתנה הארון שנאמר בו ג״כ וצפית לומר שעשו ארונות שלמים: ויוכיח על הצפוי. שהוא דבר דק מאד. שהרי שם צפה כל הבית ופשיטא שלא עשו כותל של זהב כולו ולדבקו אח״כ לכותל האבנים. וגם היה דרוש לזה זהב רב מאד. אלא ע״כ שהציפוי הוא רק כיסוי דק מאד. ומ״ש קודם לזה והיה שוה לפי הסברא. ר״ל לפי שיקול הדעת שוה יותר לאמר כי גם פה היה רק ציפוי דק:

יב

וזהו ויאריכו. (מ״א ח' ח'). ור״ל שהמשיכו הבדים כלם לצד אחד ולצד מערב לא היו בולטים כלל לפי שעתה לא יצטרכו עוד לשאתו. ולמען שיעמוד הארון סמוך לקיר המערבי ולא יפסיקו בינו לכותל בליטות הבדים. בכדי שיסוכו הכרובים על הארון תחלה ואח״כ על בדיו. והם הכרובים שעשה שלמה. ובארץ היו עומדים לא על הכפרת. ולפ״׳ז נראה שהרב אינו מפרש הפסוק ויאריכו הבדים כפירוש המבארים שבלטו כשדים מן הפרכת. כמש״ש ויראו הבדים ע״פ הדביר. כי הלא אורך הבדים בל"ס לא היה יותר מעשר אמות דאל״כ איך עמד הארון במשכן בקה״ק. וא״כ אחר שהדביר היה עשרים אמה אורך והארון היה סמוך אל הקיר. אף אם האריכו קצה הבדים לגמרי עד הקצה האחרון של הארון עדיין לא היו נוגעים בפרכת כלל. רק הוא מפרש שכל ארך הבדים נראו בעבר המזרחי שבולטים שם כולם. ואכמ״ל:

טו

שהם על צלעות. לאפוקי הטבעות שעל פעמותיו. וכמ״ש בדבור שלפני זה: ועוד כי לא. צ״ל ועוד לא כתב. והוא ענין אחד עם הקודם. שאין לומר שעל התורה הוא אומר העדות. שהרי הס״ת לא נגמר רק אחר מ׳ שנה קודם פטירת משה. ובגמר מלאכת המשכן אמר תיכף ויתן העדות: וכ״כ ועשו ארון. וקאי על ב״י ובאמת לא עשו הם רק בצלאל. וכ״כ נוכל לומר גבי ועשית לך ארון עץ הכונה על עשיית בצלאל בפקודתו: והוצרכתי. ולא פירשתי כדבריהם שעשה לפי שעה ארון אחר וזה פירוש ועשית לך: למה יזכיר זה. מאחר שלא היה אלא לשעה ואח״כ שמם בארון בצלאל: וכתוב יושב. בבינוני והכונה שיושב ושוכן שם בקביעות. ואיך הסיר משה הכפרת ויעתק ציר ממקומו:

יח

ונכון דברו. מאחר שפירוש כרובים. צורות. לפי שיטת הרב. יכול להיות שהיו כצורות ילדים אם באה להם כך הקבלה. אבל זה הפסוק הוא רק לאסמכתא: חנוכה. שפירשו חנו כ״ה. וזה רק כאסמכתא להסיפור שאירע בכ״ה כסלו. אבל השם חנוכה הוא שחנכו הבית. וטהרוהו מטומאתו: ה״א הדעת. וה״א הידיעה נבדל בזה מה״א התימה שה״א הידיעה תבא תמיד אחר שמוש בכלם. כמו בהשמים. והתימה. קודם אות השמוש כמו הבמחנים. וא״כ אם הכ׳ במלת כרובים הוא כ״ף הדמיון. הל״ל כהרובים לא הכרובים: כמו לא עשה. שפירושו לשון תיקון כי על לשון שוה לא שייך לומר מעשה שוה:

יט

האורך. שכן משמע לשון קצה. ולפי דעתו בפסוק שאח״ז. לא עמדו פניהם מול אמצע הכפרת. רק שהיו נוטים פניהם למטה להכפרת. ומ״ש ופניהם איש אל אחיו היינו דאצדוד אצדודי מעט פניהם. והיה עומד בבית קה״ק באורך מצפון לדרום. שיהיה פניהם אל ההיכל. ומדכתיב במ״א ח׳ ויאריכו הבדים ויראו על פני הדביר משמע שהיו הבדים נתונים ברוחב הארון. וק״ל:

כב

ככה הוא. ר״ל כמו שמפרש והולך כי מלת ודברתי קאי גם על זאת כל אשר אצוה. שידבר עם משה כל מה שישאלהו וגם את אשר יצוהו אל ב״י. ומזה נראה שגם לפני הרב היה כתוב ואת כל בוי״ו כמו גירסת רש״י: הארון בתחלה. ובמעשה נעשה המשכן תחלה: כי כתוב. זה תירוץ הוא להקושיא: ואין צורך. כיון לדברי הדרש שהביא רש״י בפ׳ ויקהל שמשה צוה לעשות ארון תחלה. ובצלאל השיבו ע״ז. ואמר לו משה בצל אל היית בודאי כך צוה לי הקב"ה: מזבח הקטרת. שהוא מהכלים הפנימיים וה״ל להזכירו ביניהם לא אחר מזבח העולה: לא ימוש. כמו שמצינו גבי השונמית הנה איש אלהים עובר אלינו תמיד. ונשים לו מטה ושלחן ומנורה. כמו כן השכינה לא משה משם ועשו לה כדמות כסא הוא הכפרת והארון ומנורה ושלחן. וזה דבר הנצרך תמיד ואח״ז מזבח העולה. שהוא כדמות הלחם והבשר הבא לסעודה. ודבר זה הזהיר מעשותו עליו רק במזבח העולה. שמקומו בחצר. והקטרת היא כעין הקטרת המובא אחר הסעודה. לזה אחרו. ורמז זה הקב"ה למשה. משא״כ במעשה הזכירו במקומו הראוי. ונראה לי להגיה במקום לא ימוש שצ״ל לא יחוש. ור״ל שאין זה רק לדוגמא ומשל. כי באמת לא איש אל בעל חושים שצריך למנורה ושלחן וקטרת:

כח

נפעל. שלא תטעה לומר שהוא מבנין פעל והדגש יוכיח והנו״ן הוא פ״א הפעל. אך משמעות הענין משמע שהוא מנפעל:

כט

ידוע. מנחות צ״ז: נסכתי. שהוא לשון נסיכות וממשלה וכאן מלשון כיסוי: שבוש. ר״ל ערבוב דברים אחרים בנתיים:

ל

שהוא אחריו. על שם שהיו לפני ה' תמיד קראו לחם הפנים:

לא

בשמן תעשה. ואין הפירוש שם שתעשה מאליה: בכרובים. שפירשו שיהיו שוים מכל צד. וזה ג״כ ראיה שהיא נעשתה ע״י אדם והוצרך להזהירו על אופן המעשה. או אולי זה ענין בפ״ע לפרש מלת מקשה:

מ

זרה. כי מלת מראה היא הבינוני הפעיל ובתנ״ך לא נמצא בינוני פעול מפעל ראה רק בנפעל. לפי שהוא רק כעין פעל עומד לפי שאין גוף הנראה מקבל שום פעולה. והוא רק נראה לזה מצד הדמות והתבנית שיצטייר בעין הרואה ע״י קוי האור הנופלים ממנו לתוך העין. אבל הראייה לא תפעיל על הנראה מאומה. ואדרבא הנראה פועל על הרואה וגורם לראייתו ואין זה כמלת משלך. שהוא נפעל מהמשליך אותו: בראש התלי. כבר פירשתי שהוא נקודת הפגישה של מסלול השמש במסלול הלבנה. וזה הקדרות איננה בעצם רק במקרה מצל הארץ. ומ״ש מקודם לזה "אף יש שאינו גוף" ר״ל כ״ש יש שאיננו גוף שאין ביכולת האדם לבראו: שילמוד המשכיל. ר״ל שיתבונן המשכיל מזה על עניני עולם העליון. ועיין מזה בכוזרי מאמר ב׳ סימן כ״ו באורך:

כו

א

בתחלה. ולז״א המשכן בה״א הידיעה: ומחשבתה. כפי הנראה צ"ל ומחשבה: שני חוטין. דבר זה ידוע במלאכת אריגת המשי. והמפרשים שתקו בזה. ואולי יש איזו חסרון תיבות בזה:

ב

כ"ח מחנות שמהלך הלבנה בכ״ח ימים בקירוב. ומקום מהלכה ביום אחר קרוי מחנה. וקראם חסרי דעת, כי באמת היו צריכים להיות כ״ח שיכסו כל קומת המשכן עד האדנים. רק במספר עשר שהוא בחירי. נראה לו להרב לומר טעם בזה שהוא כנגד עשרת הנבדלים שעל גלגלי השמים. והם המלאכים מניעי המערכת. ולפיכך עשו קה"ק יו"ד על יו״ד מעוקב. כדמות הכדור השמימי השוה לכל צד:

ה

והאיש גבריאל. לפי שמלת איש פירושו עצם. תפול גם על האדם גם על המלאכים. וכן גבי בהמה. ועיין בפסוק איש בחרו:

ז

שבה אל יריעות. ר״ל שהוסיף לבאר שלא תאמר שמלבד יריעות העזים יעשה עוד י״א יריעות:

ח

כי הדל״ת שהמשרתים הם אית״ן מש״ה וכל״ב. וד׳ הוא תמיד שרשית. ובע״כ שחסרה פה אות שרשית: משרת את המלך. מ"א א׳ ט"ו וראוי להיות משרתת: דרך קצרה. למהר המבטא. כי במספר אין שייך סמיכות. לומר חמש של היריעות. כהוראת הסמיכות בכ״מ על הקנין:

ט

ותשע אמות. עד האדנים. שאותם לא כסו יריעות התחתונות ופה כסו גם אותן שתי אמות. והוא לשיטתו להלן שעובי הקרשים לא היו אמה:

יב

קירוב. שהרי עכ"פ נתמעט מהחצי שיעור עובי הכותל המערבי: וחצי שבט. ובודאי לא צמצמו שיהיה חציו ממש. ואלו היה מספרם בלתי זוגי האם חלקו האדם לחצאין:

טו

הידוע. באמרו את תבנית המשכן. נכללו גם הקרשים ולכן שפיר אמר פה הקרשים בה״א הידיעה הגם שלא נזכרו ער כה. נצבות. שיעמדו זקופים ביושר לא נוטים:

טז

אחרונה. צ"ל במדה ראשנה. ומפרשו הרב לשון חשיבות כמו בשמים ראש. והיו א״כ ג״כ אצילות. או יהיה פירושו כאמות של משכן. ולא נדע איך היו:

יח

שמונה אמות. כי לפי דעת הרב היה רוחב המשכן עשר אמות מבחוץ לא מבפנים. והוכיח זה ממה שכתוב ביריעות העזים שהיו שלשים ארך שכסו המשכן מזה ומזה משמע שכסו גם האדנים. שנשארו מגולים מיריעות התחתונות. שלא ניחא לו לומר שהתחתונות כסו רק ח' אמות כפירש״י. שאין זה נוי ולאיזו ענין השאיר אמה אחת מגולה מהקרשים. אלא ע״כ שמבחוץ היה יו״ד רוחב עם עובי הכתלים. וכסו התחתונות עד אדני הכסף והם נשארו לנוי והעליונות כסו גם אותם. שהכל נעשה בחשבון מדויק: בתוך הקרש. שעשה נקב בעובי הקרש ולזה היה צורך לעובי אמה: ועל דעת ר״ש. ר״ל וכמו כן מה שעלה על דעתו כי בריח התיכון היה אחד לשלשת הכתלים ונתעקם ע״י נס סביבם.אין זה לפי הפשט. רק לכל כותל היה בריח בפ״ע: תיקון אחר. שגם הבריח התיכון היה מבחוץ לא בתוך עובי הקרשים. ומה שאמר בתוך הקרשים. ר״ל באמצע הקרשים. בין הבריחים העליונים: איך היתה. ר״ל מה הכונה של קרשי המקצועות והששה ממקצוע ואילך. דלפירש"י היו כל השמונה בשעור אחד ורק קרשי המקצועות כסו עובי הכותל משא״כ לפי זה שלא היה העובי אמה לא נדע איך היו קרשי המקצועות. בתחלה היו מתקנים. כי א"א לעמוד תחלה קרשי צפון ודרום. אחרי שלא היה מדה ידועה לעובי הקרש. ורוחב המשכן היה עשר עם העובי. לזאת העמידו תחלה קרשי המערב. שהם עם קרשי המקצועות יחד היו עשר. ושוה להם בקציהם העמידו קרשי הצפון והדרום: חצי מקצוע. צ"ל וככה היה מקצוע לחצר: יש לנו. צ״ל יש לנוי. ור״ל כי פה היו אלה קרשי המקצועות לנוי עם חריצים בשפתיהם. כמו ובמקצעות יתארוהו: לא תהיינה. ר״ל מדוע לא אמר ולירכתי המשכן ימה תעשה שמונה קרשים אחרי שבסדר אחד עמדו. רק בעבור שמאלה לא נראו בפנים רק חצי אמה כפירש״י. ויותר נראה שצ״ל תהיינה אלה הקרשים. וכונתו בזה להקשות לפירש״י אחר שהיו בסדר אחד ובשיעור אחד למה חלקם הכתוב: ואינו בגד. שיוכל להכפף חלק ממנו לפנים. ולומר כי אלה הששה לא עמדו בשוה להמקצועות. אחרי שעל כרחך חצי אמה מהמקצוע היה צריך להכנס בפנים ולעמוד בשוה עם יתר הקרשים. וא״כ למה חלקם הכתוב: כנגד עמוד. שיריעות התחתונות התחילו בצד מזרח מקצה העמודים המערבים והם היו כמדת עובי כותל המערבי. ולכן כסו כל כותל המערבי: יהיה התיקון. שהם כסו גם עמודי המזרח. ולכן פירש למעלה בחצי היריעה העודפת שהיה קרוב לחצי. כי נחסר כפי עובי העמודים. או כותל מערב ודברי הרשב״ם ז״ל צ״ע. שגבי היריעות כתב כדברי הראב״ע שרוחב המשכן והאורך נחשב מבחוץ. וגבי הקרשים פירש שהשמנה קרשים שבמערב. היו י"ב אמה ושנים מהם כסו עובי הדופן כפירש"י והם דברים סותרים זא״ז:

לא

היה עץ. ר״ל כי הקיר המבדיל בין הדביר והעזרה היה בל"ם מעץ דק לא כותל אבנים. שלא יתמעט החלל. כי ביחד היה ששים אמה ארבעים ההיכל ועשרים הדביר ומקום הכותל היכן ?: שלישית הבית. והיה א״כ גובהו ג״כ שלשים. כגובה כל הבית שהרי אמר על כל הבית שהיה ס' ארך וכ' רוחב ושלשים בגובה. והדביר היה בשליש ארך הבית. ומסתמא היה הגובה שוה. ותירץ שהיה ביו״ד עליונים של הדביר עליות. נמצא שחלל הדביר עצמו היה כ׳ על כ׳ מעוקבות. ועיין במ״א ו׳ כ' ברד״ק על פסוק ועשרים אמה קומתו:

לו

הוא אמצעי. ר״ל הפרכת הזאת היא אמצעית. שפחותה בערכה מפרכת הפנימי שבין העזרה וקה״ק. ונעלה ממסך שער החצר. לכן היה וויהם זהב כפרכת הפנימי ואדניהם נחשת כאדני המסך. כי אדני פרכת הפנימי היו כסף. וווי זהב והמסך היו נחשת גם האדנים גם הווים:

כז

א

המרובע באמה. צ״ל המרובע באמת: חמש צורות. א) מרובע אמתי שארכו כרחבו. ב) מרובע ארוך שארכו יתר על רחבו ושני אלה הם בעלי זויות נצבות. ג) מרובע אמתי שזויותיו בלתי נצבות והוא נקרא מרובע נפתל. ד) מרובע ארוך נפתל. ה) תמונה בעלת ד' צלעות בלתי שוות זל״ז. והמזבח היה מרובע ממין ראשון:

ג

מבנין אחר. כפי הנראה צ״ל מבנין אחד. ור״ל כי מלת לדשנו הכתוב פה ומלת תדשן עצם שניהן מבנין הכבד הנה. ובכ״ז שונות הוראותיהן שזה מלשון דשן וזה מלשון שמן:

ד

דבוק. למלת מכבר הכתובה מקודם ושייך לו:

ט

שלשה. ויהיה פירוש קדמה מזרחה אמצע המזרח שהוא הקדם של מזרח. וכן נגבה תימנה הוא אמצע הדרום:

יב

והנה רחבו. צ"ל והנה רחבו ואורכו חמשים. דהיינו המקום שלפני המשכן: מרוב אורך. צ״ל מרובע ארוך. ויהיה פירוש חמשים בחמשים שכותל המערב היה רוחב חמשים וכן המזרחי: לא כפל. ר״ל שלא בא כאן לכפול האורך על הרוחב לדעת כמה אמות מרובעות בתוכו. רק בא לאשמעינן ארכו ומדת רחבו ולא שייך לומר על הרוחב לבד חמשים בחמשים:

יט

וכן ההולמים. ר״ל המקבות והפטישים היו ג״כ נחשת וזהו בכל עבודתו. ובמ״א ו׳ ז׳. ומקבות וכל כלי ברזל לא נשמע וגו׳:

תוכן העניינים

עזרה להבין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה