אור ברסלב
עזרה להבין פרשת תולדות

עזרה להבין· רבי יצחק ב"ר משה יהודה

פרשת תולדות

פרשת לך

יט

וישלחם מעל יצחק. שלא גדל יתר הבנים בביתו ולזה השמיענו שאת יצחק גדל בביתו:

כא

שרצה השם. צ״ל שרצו השם. או צ״ל שרצה השם בדברים וקאי על יצחק לבדו:

כב

ע״ש סופם. כי בעודם עצמים בבטן המלאה לא נודע אם הם בנים או בנות:

כג

הוא הפועל. לפי שחסרה מלת את והיא סימן הפעול. ולא ידענו אם הרב יעבוד את הצעיר. או את הרב יעבוד הצעיר. לזה פירש שעשו הרב יעבוד את יעקב: זה הפסוק. להלן בפסוק והיה כאשר תריד שבאמת נתקימה הנבואה עיי״ש:

כד

שריתך לטוב: (ירמיה ט״ו י״א):

כה

כאדרת סמוכה. שאין הפירוש שהיה כולו כאדרת של שער. דא״כ לא נדע לענין מה נדמה להאדרת אם לענין המראה או לאיזו ד״א. ועוד הל״ל כאדרת שעירה כי אדרת היא ל״נ. וכמו בהרת לבנה. לזה פירש מלת שער שהיא תאר לעשו שהיה בעל שער כאדרת: שפירושו מעשה. ר״ל למה נקרא בשם עשו שהוא כמעשה בפ״ע ובריאתו משונית: רגע אחד. ר״ל כאחת. דהא יד יעקב אחזה בעקב עשו. ומסתמא נמצאו כן גם בפנים והוא שלא כמנהג:

ל

מהשניים הנחים. ר״ל מנע״ו ושרשו זוד. על משקל וישב את כל הרכוש. ואלו היה משרש נזיד היה בא על משקל ויגש:

לא

בחירק. כי משפט הצווי בה״א נוספת באלה הפועלים שהעתיד בא על משקל אפעל בפתח אז פ״פ בחירק כמו שכבה ואם ע״מ אפעול בחולם אז פ״פ בקמ״ץ כמו שמרה נפשי. וכאן הל״ל מכרה בקמ״ץ. ובא בחירק:

לד

גם זאת הבכורה. נ״ל שצ״ל גם בלא זאת. כי מלבד הטעם שאמר הנה אנכי הולך למות ויוכל להיות כי יגוע טרם אביו. אך גם בל״ז ביזה הבכורה: אליהו יוכיח. שאזור עור היה אזור מתניו ולא היה מלובש במלבושי עשירים. וגם אמר לו ה' הנה צויתי שם אשה אלמנה לכלכלך הרי שעני היה ולא הי' לו ממון לקנות משלו: של דרש. כי בעת העקידה נשרו דמעות המלאכים לעיניו. וכדומה וכמו שהביא רש״י ז״ל בפסוק ותכהין עיניו מראות:

כו

ה

נטועות בלב. דק״ל והלא היה קודם מ״ת. ובשלמא המצות השכליות הבין וקיים מדעתו. משא״כ אלה החוקים היאך ידע מהם אברהם. לז״א כי החקים טעמם לבלי לשנות הטבעים. כמו לחרוש בשור וחמור ולבישת שעטנז והרכבת כלאים. והאדם השלם כאאע״ה טבועים גם החוקים בלבו. וידעה:

ו

כאשר צוהו. דהלא גם ער כה ישב בגרר. לז״א שהכונה במלת וישב כמו וישאר שקיים מצות ה' ולא יצא משם:

יד

תאר השם. וקאי על דברים העבודים. ולדרך השני הוא כמו פעולה:

טו

על שני דרכים. עיין פ׳ לך בפסוק בארות בארות חמר:

כח

ריבוי אחר ריבוי. עיין פ׳ בראשית בפסוק ובין המים:

לג

על ב׳ דברים. כי בפ׳ וירא גבי שבועת אברהם נקרא ג״כ באר שבע:

לד

ולא הוליד. כי בפ' וישלח לא חשב את יהודית בין נשי עשו. וזה לפי ששם מנה רק את אלה אשר הולידו לו בנים: היא עדה. כי בכאן קראה בשמת בת אילון החתי ובפ׳ וישלח קורא אותה עדה בת אילון החתי ועוד אשה אחת היתה לעשו בשם בשמת והיא היתה בת ישמעאל:

לה

כל אחת. כי ותהיין ל״ר ומורת ל״י והל״ל מורי רוח:

כז

ג

ויחסר וי״ו. כי לפירוש הראשון שייך לומר שמלת כליך הוא הכלל כל כלי היריה שהם תליך וקשתך. ואינו חסר וי״ו. ולפי פירוש זה שהוא חרב. אין החרב והקשת כלי אחד המשמש לפעולה כאחת:

ה

היתה שומעת. כי שומעת משמע שעתה היא שומעת. והל״ל שמעה. לז״א שאז בעת האמירה היתה רבקה שומעת:

ז

כמו בטרם. כי לפני מותי משמע שלא יברכנו עתה אלא לפני מותו. ולז״א שיברכנו עתה והוא כמו בטרם:

יג

רק השליח. ר״ל השליח במצות השם. לא יתכן שיכזב אז: דרך מוסר. ע״פ הנימוס וד"א לא רצה לומר לו שיהרג: כנגד השם. כוון בזה לדרשת חז״ל כי דניאל באמרו מרי חלמא לשנאך. אמר כן להקב״ה בלבו. וכונתו במלת שנאך הוא על נ״נ. וא״כ לא התפלל תפלת כזב. כי באמת נתקים החלום: וגם אמנה אחותי. והיא לא היתה אחותו:

יט

כמו זכרה. עיין מ״ש לעיל בפסוק מכרה. וכאן הל״ל אכלה בחירק כי העתיד ע״מ אפעל. ובכ״ז בא על משקל זכרה: שרש. משא״כ במלת ואכלה מציד בני. שהאלף סימן המדבר:

כז

בפת״ח. עיין מ״ש לעיל פ' נח בפסוק וירא ה׳: ואחר עמו. כי הל״ל וממשמני הארץ וכן האתן בכורי פשעי פרי בטני חטאת נפשי משפטו. האתן פרי בטני:

כט

הפילגשים. כי הלא אך אח אחד הוא לו. לז״א שיתכן שהיה לו ליצחק עוד פלגשים:

לג

פעל עבר. שמשפט העתיד המהופך לעבר לינקד הוי״ו בפתח ודגש חזק אחריו. ולפני אהחע״ר ישתנה לקמץ: היה לעתיד. כי מפני החטף נשתנה שוא הויו לפתח:

לז

עם אל״ף. משא״כ מלת איפה הקודמת בה"א לסוף היא שתי מלות כדלעיל:

מ

תרדה. שאם ירדה בך בפרך תפרוק עולו: ב׳ שרשים. ריד ורדה: ובנביאי. וקודם לזה אמר ושבועתו ליצחק: והנה הדבר. ר״ל וזה אינו. כי באמת לא היתה מחשבתו בבירור לעשו: איך אמר. ולא ראינו שהיה כן ואדרבה כי כל ימי יעקב נרדף מפני עשו. וגם אח״כ היה עשו בארצו בכבוד גדול ולא עבדו: מתי מעט. רק לפי שהם קבלו אמונתם מישמעאל נקראו על שמם. וכן הרומיים קבלו אמונתם מהאדומים המעטים שנמצאו בתוכם ולכן נקראם בשם אדום:

מד

פחותים מעשר. ולזה שעבד יעקב עצמו ללבן ז׳ שנים. כי עד פחות מעשר שנים צותהו אמו להתמהמה שמה:

מו

כמו הפוך. מלשון צוקה: בשמת. כמו שקראה בסוף וישלח:

כח

ט

*נשים רבות. והיו לו עוד בנות מהם בשם מחלת. ולזה רשם עליה שהיא אחות נביות. כן ראיתי מפרשים. אך באמת הוקשה לו מדוע יחסה על שם נביות דוקא יותר מיתר בני ישמעאל. שהיו נביות וקדר ואדבאל וגו׳. לז״א או שהיה נביות הנכבד שבהם. או שבאמת היו יתר הבנים מנשים אחרות ונביות ומחלת היו בני אב ואם אחד:

תוכן העניינים

עזרה להבין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה