אור ברסלב
עזרה להבין פרשת שלח

עזרה להבין· רבי יצחק ב"ר משה יהודה

פרשת שלח

פרשת בהעלותך

יג

ב

כתוב. בספר דברים. ולפי שמכאן משמע שהשם צוה לשלוח מרגלים. לז״א שמה שחסר פה גילה שם שהם אמרו תחלה נשלחה אנשים: איש היה. אלא פירושו גבור חיל: ועיין בדברי הרב פ׳ תשא בפסוק נושא עון: או תהיה. יותר נראה לגרוס ותהיה מלת אחד ור״ל הכתוב לפני זה: היו בן שאול. והכונה היו שרי בן שאול:

יז

הדרך. עיין לעיל פסוק זאת אשר ללוים: דניאל. י״א ה׳ ויתחזק מלך הנגב: רוחב מצרים. הרוחב נקרא המרחק שנמצא בין איזו מקום עד הקו השוה לצפון או לדרום. והיישוב שלנו ומצרים וא״י בכלל הוא לצפון המשוה. ומצרים מרחקה לצפון מהמשוה רק שלשים מעלות וירושלים ל״ג. הרי שמצרים הוא בנגב של א״י: ומדבר פארן. שהרי כשהוציאם ממצרים נאמר ויסב אלהים את העם שלא הוליכם דרך פלשתים שהם בין מצרים לא״י אלא הסיבן לעבר השני לנגב מצרים והוליכם דרך המדבר. נמצא שמדבר פארן היה לנגב ארץ מצרים: נגב המחנה. שא״כ היו מתרחקים מא״י לצד שכנגדו: בחברון. שאמר פה ויבא עד חברון. וחברון מצינו שהיה בנגב א״י. ביהושע כ״א י״א:

יח

ומה העם. שמלת מה הוא הכתובה אצל הארץ נמשכת ג"כ אל העם כאלו אמר ואת העם מה הוא:

כב

יצען. שפירושו בל יוסר חוזקו כמו ודשנו את המזבח. ויהיה פירוש צוען מצרים מצרים החזקה. וכ״ז מפני ששם עצם פרטי לא יוסמך לשם אחר ולדעת הרב יהיה זר כמו בית לחם יהודה שפירושו שאצל יהודה:

כג

דברי משה. שמשה שכתב התורה יספר לנו שבאו עד המקום שנקרא אח״כ נחל אשכל על אודות האשכל שכרתו המרגלים. שאלו קראהו המרגלים כן הל"ל על אודות האשכל אשר כרתו משם. ותו לא: עד דן. שנאמר בשופטים י״ח כ"ט. ויקראו ללשם דן כשם דן אביהם. הרי שבימי משה טרם נקרא למקום ההוא דן. וכן למקום ההוא קראו ב״י נחל אשכל אחרי בואם שמה בימי יהושע. ומשה כתבו בדרך נבואה. וכפי הנראה שאלה הדברים יצאו מידי התלמיד הטועה שבפסוק והכנעני אז בארץ ובראש דברים וכדומה:

כה

תחלה. כמו מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו. ובכתוב אמר שש שנים יעבוד. ובתחלת השביעית יצא חפשי. ירמיה ל״ד י״ד: גם יתכן. ויהיה פירושו מקץ יום הארבעים כי ביום הארבעים מלכתם החלו לשוב. או מסתמא שהו בשובם ג״כ מ׳ יום. א״כ שבו מתחלת יום הארבעים של ימי שובם:

לב

ויבא היפך. שכ״מ שנאמר אצל דבה לשון הוצאה פירושו לרע. כמו שנאמר ומוציא דבה הוא כסיל ובעל אבי עזר טרח בזה בחנם. והיא לא תצלח בפסוק הנ״ל:

לג

פירשתיו. במקומו: אשר יבאו. הכתוב בראשית וא״ו ד' שבאו בני אלהים על בנות האדם וילדו להם הגבורים. וזה פירוש בני ענק מן הנפילים:

יד

א

גם ויתנו. כאלו אמר ותשא כל העדה את קולם. ויתנו את קולס בבכי:

ב

לנפעל שלם. צ״ל כנפעל שלם. ור״ל שהוא בנין נפעל מנע״ו. ובא בדגש לתשלום נו״ן נפעל. כנפעל משלמים. ואינו קל מכפולים:

ה

ברצונו. שהפיל עצמו מרצונו:

יד

בפתח גדול. כי אלו היה שם התאר היה נקוד בקמץ עכשיו שהוא נקוד בפתח הוא נסתר עבר. ואיך בא אחריו מלת אני. אלא שהוא כאלו אמר אומללתי: בשבתם. ר״ל בחנייתם מדכתיב אחריו אתה הולך לפניהם מכלל שהראשון הוא בחנייתם:

טז

מדה. מלשון אלפים בת יכיל: ירעו הצאן. צ״ל ירעם כצאן והוא על שם הכתוב וירעם כתום לבבו. וכן נחית כצאן עמך. ולפי שהמשילם לצאן רועי נופל בהריגתם לשון שחיטה:

כד

לבדו. ולא יהושע ובדברים אמר זולתי כלב בן יפונה ויהושע: גם הלוים. ומלשון הכתוב משמע שרק כלב ויהושע נכנסו לארץ: הם רבים. לפי שהרוב מהם לא נכנסו לא חש על המועטים לחשבם וכמ״ש בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה. הגם שיוסף ובניו היו במצרים והם היו בכלל השבעים. גם חז״ל אמרו אין למדין מן הכללות אפילו במקום שנאמר בו חוץ:

כה

הוא האמרי. כמ״ש במשנה תורה ויצא האמרי: להפרישו. שיאמר בפירוש האמרי כמ״ש שם: מבני חם. והזכיר כי שני אומות שונות יושבים לנגדם ולא יהינו לעלות מבלעדי רשות: ולא הזכיר. במשנה תורה. והוא ענין בפ״ע: ע״כ דבר ה׳. ר״ל מה שאמר אח״ז עוד הפעם עד מתי לעדה הרעה הזאת. כי מתחלה הוכיחם רק למען יעשו תשובה. ולא עשו:

לה

יתום. דהל״ל יתמו. כמו ויתמו ימי בכי. דיתמו הוא מנפעל. ולזה פירש שקאי על הקץ שלהם: קרוב מהקץ. צ״ל בקרוב הקץ. ור״ל בהגיע הקץ של כ״א. ולא ימותו קודם קצם. רק ענשם שיתמו קצם במדבר לא בארץ:

לז

כולם יחד. שהרי גם יתר העם מתו במדבר. אלא שהם מתו תיכף כולם יחד והשאר מעט מעט:

לח

דברי משה. שבכ״מ שאמר ה׳ הקדים כלב ליהושע. ובדברי משה קדם יהושע בעבור כבוד מלכותו:

מה

ויכיתום. ע״מ ויקימום. ויהיה שרשו כות. מנע״ו או וישיבום: זרה. כי הל״ל ויכותים. ע״מ ויסובו העיר וברבים ויסובום ובהפעיל. ע״מ הסבו. ויסב אלהים:

טו

ט

עשרון. הציון ט, הוא ט״ס. וצ״ל הציון על פסוק ד׳. ולפי ששם אמר סתם מנחה סלת עשרון. ולא פירש אם הוא רק לכבש אחד. ולז״א שמלת לכבש האחד האמור בפסוק ה׳ קאי ג״כ ע״ז הפסוק:

יא

פירש בסוף. גם פה ט״ס וצ״ל הציון על פסוק ה׳. על מלות לכבש האחד. וכצ״ל: לכבש האחד: שה כבשים או עזים. וכן פירש לבסוף. וכונתו שאע״פ שכאן לא נאמר רק לכבש מ״מ גם עז בכלל. וכמו שאמר אח"כ בפסוק י״א. ולפ״ז א״ש מ״ש אח״כ. או אם הקריב איל. וקאי על מ״ש אח״ז בפסוק וא״ו או לאיל: נדבה. שלעיל פסוק ג׳ אמר. לפלא נדר או בנדבה. ובפסוק ח' אמר לפלא נדר או שלמים. ומה שחסר זה גילה זה. כי נדר ונדבה ושלמים דינם שוה:

טו

הארבעה. שבד' מקומות מצינו שם הקריאה רק ע״י כפילת קריאת השם לא ע״י ה״א תחלה. והם: אברהם אברהם בפ׳ עקידה. יעקב יעקב. פ׳ ויגש. משה משה. בפ׳ שמות. שמואל שמואל. שמ"א ג׳:

טז

מהעולות. שמה שאמר בפסוק ט״ו הקהל חקה אחת קאי על העולה שהיא חקה. ומה שאמר כאן עוד הפעם תורה אחת קאי על שאר המצוות: אמר השם. זה קאי על פרשה שאח״ז ונותן טעם להסמיכות: הם שתים. ר״ל שהגם שאמר כאן תרימו תרומה. אין הכונה על התרומה הניטלת מהדגן. רק צריכין להפריש חלה מהעיסה לבד מהתרומה: הנה שעיר. צ״ל הנה שעיר נוסף להפריש בין שעשו בשגגה. ור״ל שבפ׳ ויקרא נאמר שאם יעברו על אחת ממצות ה׳ אשר לא תעשינה יביאו פר בן בקר לחטאת. ומיירי שעברו על מצות ל״ת. וכאן אמר וכי תשגו ולא תעשו דהיינו שעברו ולא קיימו מ״ע. יקריבו פר לעולה ושעיר לחטאת:

כה

והעתיד היפך. צ״ל והעתוד היפך. ור״ל ששעיר עזים מורה על הצעיר בזכרים. וכשהוא זקן קורהו עתוד. ובחנם נלאה פה המפרש אב"ע למצוא דלת כונתו:

כה

שעירת עזים. דק״ל שמלת עז הוא לשון זכר ואמר בת שנתה לז״א שעז הוא שם המין. וכולל שעיר עזים ושעירת עזים:

כט

כזאת תורת צ״ל בתורת. ומפרש הכתוב כן. שבחטאת זה הושוו בין מי שלא עשה המ״ע בשעה ובין העושה בשגגה ל״ת. שלעיל חלוקים בקרבנותיהם ובזה אין חילוק:

לא

חבור נפש. נפש החיונית יכרת אבל המשכלת בת אל מות היא כי חלק אלוה ממעל היא:

לב

סיני. מנקוד הב׳ בפתח. במדבר שנזכר כבר. ואלו היה זה במדבר פארן. כל הדברים מיותרים. וכי לא ידענו שבמדבר היו אז: הזכרתי. לעיל פסוק ב׳: ליל ראשון. כי בשבת אין דנין. ולזה הקריבוהו במוצאי שבת:

לד

איזו מיתה. כי כבר נאמר לו מחלליה מות יומת. וכן פירש"י:

לח

האחד שיעשו. זה הפי׳ הראשון נמשך עד פסוק ל״ט. ושם גומר פירוש השני. ולפי פירוש זה הכונה רק שכנף הבגד לא יהיה ארוג שתי וערב ככל הבגד רק ישאיר בקצהו שתי בלא ערב: תחלקוה. לזה הפירוש אף החלוק והמכנסים חייבים בציצית. שאם יחתכוהו באורך ויפתחוהו יהיה לו כנף:

מ

שאם תזכרו. שמלת למען תזכרו דבוקות עם והייתם קדושים. ומ״ש תחלה בפסוק ל"ט ועוד אפרשנו. הוא בדברים כ״ב:

תוכן העניינים

עזרה להבין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה