אור ברסלב
עזרה להבין פרשת צו

עזרה להבין· רבי יצחק ב"ר משה יהודה

פרשת צו

ויקרא

ז

ב

שהיא עולה. ר״ל שהכתוב בהשלימו פה יתר דיני העולה שלא בארם בראש הספר בא לתת טעם אגב אורחא לקריאת שמה עולה. ומ״ש הרב לעיל שלפיכך נקראת עולה בעבור שבאה לכפר על העולה על הלב. זה תלוי בזה. שלפיכך תעלה היא כלה על המזבח לכפר על העולה על הלב. תבוא עולה (על המזבח) ותכפר על העולה (על הלב):

ג

מזרח. עיין פ' ויקרא בפסוק קדמה אל מקום הדשן:

ו

זה הפסוק. שכפל לומר עוד פעם לא תכבה לרבות כל הזמנים:

ז

הקרב יקריבו. ידוע כי המקור אין לו שום הוראת הזמן והגוף והמספר. ויבא רק בצירוף עם הפעל כמו האכל יאכל נכסוף נכספת וכדומה. אבל בבואו בעצמו אין לו שום קשר במאמר ולכן כתב הרב שחסר פה מלת יקריבו. וכ״כ הרב בפ' ויקהל בפסוק והותר. שהכונה והותר הותירה. ומבעל אבי עזר נעלמה הכונה גם פה גם שם ופה כתב על הרב כי דחק עצמו בחנם. והוא עצמו במח״כ נדחק פה אך לא בחנם רק מהעדר הידיעה: הוא העיקר. ר״ל שכמו במצות הפסח אמר ויאפו את הבצק עגות מצות. והזכיר רק האפיה. כמו כן הזכיר פה האפיה מיתר הדברים כמו הלישה והעריכה. הגם שליתר הדורות העיקר בלישה כמו באפיה. רק בפסח מצרים לשו כבר הבצקות בלי שימור רק שאפום טרם יחמץ:

י

המנחה. שאינו קאי על חלקם שחלק הוא ל"ז. רק קאי על המנחה לכן אמר נתתי אותה והיא בחיר"ק:

יד

סימן לאהרן. ר״ל שהתי״ו הוא משמש נכח לזכר:

טז

איך יאכל. שלפיכך לא תאכל מנחת כהן. שאם הביאה נדבה איך יחזור ויקח לנפשו את מנחתו לה׳. ואם הביאה על חטא נמצא חוטא נשכר כי תהי למלא בטנו כי ירעב: מקום שחיטת. זה קאי על פסוק י״ח במקום אשר תשחט העולה:

יח

כאחד. לא שהוא יותר קודש מכל הקדשים:

כ

כל אחיו. רצונו לתרץ קושית רש״י בפסוק י"ט שהרי נאמר למטה וכו'. ולדעתו בשר החטאת עצמו יאכל רק הכהן המחטא לבדו ואין לאחיו חלק בו. רק מה שנוגע בחטאת ונקדש זה שייך לכל הכהנים בשוה: כמו יטה. לא יטה לארץ מנלם. איוב ט״ו כ״ט שהוא מבה״ק על משקל יפנה ויזה או יטה בפתח מבנין הפעיל ע״מ ירבה. רק בא בחסרון נו״ן פ״א פעל ויהיה שרשם נזה נטה: ויז מדמה. מ״ב ט' ל״ג. שבא ע״ד נחי ל׳"ה בעתיד קצר כמו ויפן ויבן. ובכבד יבא ויז. *בחסרון הה״א: מראה מדמה אל הקיר בחיריק עם ויז. צ״ל ויז מדמה אל הקיר בחיריק אולם ויט וכו'. ור״ל שרק בזאת נשתנה מלת נטה ממלת נזה בבואה בקצרה בחסרון ה׳ לה״פ אז במלת ויז היו״ד בחיריק ובמלת ויט בקל הוא בצירי. אכן מצאנו ג"כ ויז נצחם בצירי שוה על משקל ויט. ויותר נראה שמלות מראה אל הקיר בחיר״ק הוא ט״ס ומיותרות לגמרי. ונזדמן הטעות פה משורה שלפניה. ונתחלפה להמדפיסים מלת מדמה למלת מראה. ותיבת עם היא ר״ת על משקל. וכצ״ל רק במלת נטה על משקל ויז הוא בצירי. אך הכונה אחת היא: קדוש וטהור. שאלו אמר במקום טהור משמע בכ"מ שיהיה טהור בלתי טמא. ומקום קדוש יקרא רק חצר אה״מ: אחר עליה. דק״ל כפל הלשון אשר יזה מדמה אשר יזה עליה. לזה פירש כי אשר יזה מדמה הכונה שיזה ממנה על הבגד ואשר יזה עליה הכונה אם יזה מד״א עליה על הבשר כי בשר ל״נ: או פירושו. שסופו מפרש ראשו ע״ז הדרך ואם יזה מדמה על הבגד (אז המקום) אשר יזה עליה תכבס. ולפ״ז אמר על הבגד עליה בל״נ הגם שלהלן אמר והבגד כי יהיה בו בל״ז: אשר תשיג ידו. פ׳ מצורע י״ד ל' "מן התורים או מן בני היונה מאשר תשיג ידו. אשר תשיג ידו את האחד חטאת וגו' ויהיה שם ג״כ הסיפא פירושא דרישא. שחזר ואמר כל אשר תשיג ידו יעשה האחד וכו׳. והמבאר רש״נ ואבי עזר שגו ברואה כי חשבו שמביא ראיה מאשר תשיג ידו שיד ל״נ ובא לפעמים ג"כ בל״ז. ואין האמת כן כי יד בכ״מ בתנ"ך ל״נ ועליו להביא ראיה כי נמצא ג״כ בל"ז. ומי שיש לו חיך לטעום האמת יכיר צדקת פירושי:

כא

שהוא בן י״ג. ר״ל והזכר הזה הוא דוקא בו י״ג ע״פ קבלת חז״ל שאין מוסרים קדשים לקטנים:

ז

א

כבר הודעתיך. לעיל ה׳ י״ז:

ח

היות הטעם. ר״ל שהוא נסוג אחור מפני קירוב הטעמים: אחר. שאלו אמר לכהן לבד. משמע לאיזו כהן שיהיה:

י

היורד. מנחת הדל בקרבן עולה ויורד אמר לא יתן עליה שמן:

יד

ארבע חלות. עכ״פ ישארו אחר התרומה ד' חלות. אם הפירוש חלות מצות כרצונו עכ״פ פחותים משנים א״א ויהיו מכל הד' מינים שמנה ואחר ההפרשה א' מכל מין ישארו ד':

טו

*שהוא טהור. דייק לשון יאכל בנפעל. שאין קפידא מי יאכלנו ובלבד שיהיה טהור:

טז

והארץ היתה. דהל״ל היתה הארץ תהו. לפי שהוא דבוק עם בראשית ברא:

יח

קרבים לגבוה. ויהיו מלות המקריב אותו לטעם למה לא יחשב הקרבן לאכלו שלא בזמנו לפי שהקריב ממנו לה׳ אין ראוי להשאירו לזמן שיפגל טעמו: על המחשבה. כדרש חז״ל שלא יחשוב בשעת שחיטה מחשבת פיגול. ואם חשב אין הקרבן עולה לו לריח ניחוח כלל אפילו אם אכלו כך בזמנו. שלגודל קדושתו פוסלת בו אך המחשבה: וכרת. הנאמר בפסוק כ':

כ

שאין החלב קרב. כי חלב נבלה וטרפה מיירי מן החולין שאין קרבן בא מטרפה ולכך הוצרך לאסרו. ואם כל חלב אסור מה"ת למה הוצרך לאסרו בטרפה: הדם. כי הדם כבר אסר גם בחולין ופשיטא דבטריפה אסור. והנה כנראה משטחיות דבריו כי החלב אינו אסור מה״ת בחולין ואינו ענוש כרת אלא על חלב הקרבנות. אך האמת הוא שגם הרב אינו חולק על קבלת חז״ל בפרט במקום שבא לחזקם. רק כ״ז השיב לדעת הצדוקי שרצה להוכיח מפשט הכתוב כי האליה אסורה לאכול. והשיב הוא כי אם באנו לסמוך על סברתנו בפשטי הכתובים ולחלוק על הקבלה אז אוכל להוכיח לך בהיפך כי לא לבד שהאליה מותרת אכן גם כל חלב חולין מותר ובע״כ שנסמוך על פירושם. והם אסרו כל החלבים מה״ת והתירו האליה. ובזה סרה תלונת הרמב״ן ע״ה מעל הרב:

לג

לזורק. ולכך הוכפל זה הכתוב:

לה

שכר. כי זאת קאי על התרומות הנ״ל:

לח

לא הקריבו. ולכן לא נאמר להם משפט הקרבנות עד הר סיני. כי לא הקריבו קודם לזה ולא נצטרכו לדעתם:

ח

ב

הזכירו. בספר שמות בס' תצוה:

ג

והזקנים. כי כן כתוב ביום השמיני קרא משה וגו׳ ולזקני ישראל:

ו

בצווי. כי בפ' פקודי נאמר ורחצו ממנו אהרן ובניו:

י

וכבר לקח. דאל״כ למה הפסיק במעשה לבישת אהרן ומשיחתו עם משיחת המשק ובודאי היה הכל ביחד לבישתו ומשיחתו ומשיחת המשכן קודם לזה כמ״ש בפ' פקודי:

טו

פירשתיו. לעיל וי״ו י"ט:

טז

מפה ומפה. ואינו מכסה הקרב רק הוא מעט פה ומעט פה: דרך קצרה. ואמר רק אשר על הקרב בזה והוא כולל המכסה ושמן הצדדים:

יז

כאער צוה ואם הפירוש של שרף באש שמשה שרפו הל"ל כאשר צוהו ה׳ אלא ע״כ הפירוש שאיש אחר שרפו כאשר צוה ה׳ למשה: כן דרך. כמו וה' המטיר על סדום וגו' מאת ה׳:

כג

הפנימית. צ"ל הימינית ובא לומר כי משפטו הימינית ביו"ד כי שרשו ימין: בו לכפר. צ״ל יכפר: ותגע. שדם המולות יכפר עליו וירף המשחית ממנו:

כו

ככר לחם. המוזכר במקום זה שמות כ״ט כ״ג:

ט

קטנה. ולא חש להזכירה: עם חלבהן. ונכללו בכלל החלבים:

לא

כי ובשלת. הנאמר בצווי בפ' תצוה:

לב

כן כתוב. תצוה כ״ט:

לג

תחסר מלת קץ. כי שבעת ימים ימלא משמעו ששבעת הימים ימלאו אלא שהכונה בשבעת ימים או בזמן שבעת ימים. וכן פירש הרב גבי כי ששת ימים עשה ה' כמו בששת:

לד

יחזקאל. ולא אמר והייתי אני. וכן ואת שמואל ולא אמר ואותי: לעשות כן. והעד שפירוש של צוה ה׳ לעשות. הוא כן כמו שפירשתי שהוא לעשות כל ז׳ ימי המלואים שני האילים. לפי דבריו שבכל ז' הימים היה מקריב יום יום קרבנות הללו למה פרט דוקא "ופר חטאת תעשה ליום" ולא הזכיר שני האילים: שינתן מדם. ומובן ממילא מאמרו שבעת ימים ימלא את ידכם וזה ע״י נתינת הדם בכ״י:

לה

להזכיר. ולכן כפל הדבר בשביל דבר שנתחדש בו: *זהו ככל: ר״ל והיכן נצטווה ע״ז הלא בפ' תצוה לא הוזכר מזה דבר ולכן אמרו שזה נכלל במלת ככל:

תוכן העניינים

עזרה להבין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה