עזרה להבין· רבי יצחק ב"ר משה יהודה
פרשת נצבים
ט
האהלה. שמלת ראשיכם סמוכה לשבטיכם נגד הכלל שמלה בכינוי לא תסמך וכן מלה בה״א הידיעה לא תבוא בסמיכות. ולז"א שחסר ביניהם מלה: ונירם. שהכונה שם לדעתו ונירם אבד ניר חשבון: סמוכים. להארון יותר מכל העם:
יא
בתריו. לכן כינה העמדת הברית בלשון העברה: להיפך. שאלו אמר לעבור ברית. לא בברית. הכונה שהפר הברית:
יג
אחריכם. שלא תטעה לפרש שלא אתם לבד הוא כורת הברית כ"א גם עם העמים שאינם פה (אצצם) [אצלם]:
טו
יש מכם. הם יוצאי מצרים שחיו אז עוד:
יז
השלמים. שהרוש והוא עשב המר מזיק גם הצמחים הטובים והשלמים שאצלו ויהפכם למרים:
יח
רווי. כי רוה הוא ש״ת לנקבה. ואם הכונה ברוה לדברי הצדק והצמאה לדברי רשע הל״ל הרווי את הצמאון: בעבור שלום. כי איך יתכן לומר שבעבור שיראה כליון הצדיק עם הרשע יאמר בשביל זה שלום יהיה לי. ע״ז שייך יותר לומר. כי שוא עבוד אלהים. כי בין כך ובין כך לא יהיה לי שלום. כי תם ורשע הוא מכלה. או לו הזכיר בתחלה הצלחת הרשע. שייך לומר אח״ז שלום יהיה לי: ונסלח. במדבר י״ד י״ט: שהוא רק אריכת אף. ולכן אמר בזה שלא יאבה ה׳ להאריך לו אפו כי אז תיכף יעשן אף ה׳: במקום צמא. שראש ולענה יצמח רק במקום צחה צמא:
יט
והיה לה׳. שופטים י״א ל״א. שהכונה והיה לה' אם אינו ראוי לעולה יהיה הקדש דמים. ואם יהיה ראוי להקרבה בעצמו. והעליתיהו עולה:
כב
תפלה. שהדור האחרון יקלל אתם כן. שהרי התחיל לומר ואמר הדור האחרון ולא פירש מה יאמר וע״כ האמירה היא גפרית ומלח: שנוי. ר״ל שמלת גפרית ומלח הוא כעין מאמר המוסגר. ומלות ואמרו כל הגוים היא האמירה שהזכיר "ואמר הדור האחרון" רק בעבור שהפסיק באמצע עם אמרו גפרית ומלח חזר לומר ואמרו כל הגוים: וטעם. צ״ל טעם: שעזבו שידעו. הנקודה שביניהם ט״ס. ור״ל שעזבו אותו אלוה שידעוהו הם ואבותיהם ועבדו אלהים אשר לא ידעום:
כה
פירשתיו. לעיל ד׳ י״ט:
כז
מובלע. בדגש: המשיבים. לא שזה דברי משה. כי ביום ההוא שדבר משה היו ברוב טוב. רק על זמן המשיבים קאי. שהם יאמרו כאשר עינינו רואות ביום הזה:
כח
הם לה׳. שמלת והנגלות מקושרת למעלה: ראש ורגל. כי אין טעם לראש המקרא וסופו. מה ישמיענו כי הנסתרות והנגלות הם לה'. וכי לנו רק לעשות התורה: הוא יניח. שפירוש ושב ה׳ אלהיך את שבותך שיניח ויקל להם בשבות מלשון בשובה ונחת. ושב וקבצך הוא שישיבם אח״כ לארצם:
ל
ד
א״י. שהיא באמצע היישוב. וכנגדה נראה ארץ גלותם כאלו היא בקצה שמים. אבל באמת אין קצה לשמים כי הארץ במרכז עגולת הרקיע:
ו
העלילות. עיין בדברי הרב לעיל בפסוק ולא נתן ה׳ לכם לב לדעת. ובפסוק מי יתן והיה לבבם זה להם:
ט
בעבור שיתן. שיכה אויביהם ושייך לומר שהם יותרו לטובה:
י
עיקר. התורה הכתובה היא עיקר ושבע״פ היא רק פירושה ולכן הזהיר רק על העיקר:
יג
ברחבו. כי לעבור מעבר לים הגדול האמינו הקדמונים שלא יתכן בחשבם שהארץ צפה על פני הים הגדול אין קץ כאזוב הצף על נהר רחב:
יד
שיזכור. כמצות הפסח שנאמר והיה כי ישאלך וגו' ואמרתם זבח פסח:
טז
העיקר. במצוות שיעשה הכל מאהבה. ובחפץ הלב:
יז
פירשתיו. לעיל ד' י״ט:
יט
בזכר. שישאיר אחריו בנים ולא ימחה שמו. ויחיה במין אם לא יתכן באיש: וכמו שפירש הרב בפסוק ולמען תאריכון ימים:
כ
קול. שמלת הוא שבה למלות ושמעת בקולו שהוא התורה והוא חייך. ולדעת הרב קאי הוא על ה׳ בעצמו.