אור ברסלב
עזרה להבין פרשת נח

עזרה להבין· רבי יצחק ב"ר משה יהודה

פרשת נח

בראשית

ט

והוא תמים. ר״ל שכל שלשת אותיות השרש נמצאו בפועל במלת תמים. וברוב הכפולים יחסר לה״פ כמו סוב תום. ואמר לשון נופל על לשון שמלת תמים. תמים באותיות השרש. ובעל אבי־עזר ואה״י במח״כ נעלמה מהם כונתו. וסברו שמלת והוא תמים קאי על נח ונדחקו בזה בחנם: ואברהם אביו נראה שצ״ל ואברהם אבינו:

יג

אלהים צבאות. כאלו נאמר אלהים אלהי לבאות כדין הסמיכות. וכן כסאך כסא אלהים. כי הסמיכות לא תבוא עם הכינוים:

טז

וזה השיעור. כי הל״ל וזאת אשר תעשה. כמו זאת עשו כי על עשייה שייך יותר לשון זאת. לז״א שחסרה מלת השיעור. וכן תפרש הפסוק וזה אשר תעשה על המזבח:

טז

ששית אמה. כי רוחב התיבה היה שתות מארכה: גדולה מאד. אפילו לפי מדת האמה שלנו היא בנין גדול ורחב ידים ותוכל להחזיק בתוכה כל מיני היצורים. ובפרט אם נאמר כי עשתה ע״פ מדת האמה שלו. כי האמה נמדדת מטפחים וטפח נח היה בל״ם גדול הרבה מטפחים שלנו כפי אצבעותיו: לא אמר ושלישים. ר״ל בחיריק תחת היו״ד ודגש כמו גבי שניים. כי סימן הרבים הוא י״ס והיה צריך לבוא בשני יודין ונשלם אחד בדגש:

יז

וטעם המבול מים. וה״א הידיעה לא תבא במלה הנסמכת:

יח

ברית כרות. והוא מלשון ברא. וכמ"ש הרב בפירוש מלת ברא לעיל: וכן חיות המים. נמעט ג״כ בפרט זה שהרי אמר מכל רמש האדמה. ומסברא היה נשמע מתיבת כל בשר שגם הדגים בכלל שנקראו ג״כ בשר:

ז

ד

האמצעי אל הנכח. ידוע כי מהלך הלבנה בגלגלה הוא כ״ז יום בקירוב וכמ״ש בהקדמת הרב. והא שאנו מחשבין בין מולד למולד כ״ט י״ב תשצ״ג הוא רק זמן התחברות הלבנה עם השמש עיי״ש. נמצא שבזמן ארבעים יום תשלים הלבנה הקפה אחת ומחצה והנקודה שהיתה הלבנה אצלה במסלולה אמצעית בין המזלות והארץ היתה לסוף ארבעים יום במצב מתנגד ונוכח למקומה הראשון. ומבט זה גורם שינוי באויר ובארץ ונפסק הגשם. כי האסטרולוגים יאמינו כי מרבית השינוים אשר יתהוו באדמה יבאו מפאת מצב הכוכבים לעומתה בפנים שונים. וביחוד הלבנה בהיותה הככב היותר קרוב לה פועלת עליה הרבה מאד בשינויי מצבה בכל רובע מסלולה. ומזה נתפשטה גם היום האמונה בין העם כי בכל רבע חדש ישתנה מזג האויר והגשם. ונקרא בלשון הרב מבט המרובע. והגם כי בחצי הקפה אחת כבר עמדה הלבנה במבט המתנגד אכן עוד לא הספיקו המים למחות כל היקום כגזרת הש״י ולא היה בכח המבט ההוא לשנות ירידת הגשם: לא מצאנוה. אולי צ“ל כ״א בפרשה הזאת ופ' עקב: איננו שלם. ר״ל מנחי פ"א יוד יקום. ולהי״א הוא מנחי עיין יוד קים. ובא יוד פא הפעל לפני עה"פ בכאן:

יא

באין מעינות. משלי ח כ״ד: עליו המים. כן הוא בקצת נוסחאות וצ״ל עלו המים:

טז

ראש הפסוק. שאמר לגבר אשר דרכו נסתרה:

יט

פעמים. ר״ל לכך אמר מאד מאד פעמים להורות על עוצם הרבוי: הר אחד גבה. שאותו לא כסו מי המבול: וכבר גוע. כי פשיטא שגם כאשר גבהו המים ע״פ כל ההרים חמש או שש אמות כבר גועו באין מעמד: כמו ואתחנן. שנכתב קודם לזה ואת יהושע צויתי וגו׳ אינני עובר. וכן וימטר עליהם מן שנכתב אחר ולא האמינו באלהים. שהכונה שהגם שהמטיר עליהם מן בכ״ז לא האמינו באלהים: שני שרשים. שנשמה שרשה נשם ושמים שרשו שמה:

כג

על חסירי הדעת. שהם הבינו מאמר ר״י בזבחים ע״פ ולא גושמה ביום זעם שהמבול לא היה בא״י כפשוטו. וזה דבר שאין עולה על הדעת הברורה. אלא שהדברים כמו שאמר בהקדמתו כי כל דרש המתעד לשיקול הדעת כדבר נמנע יש בו סוד. ואין כונת הדברים כפשוטם ובזה נסתלקה תלונת הנרגנים עליו:

כד

שאמר ויכלא הגשם. אחרי המאה וחמשים יום מכלל שעד עכשיו ירדו גשמים ורק בארבעים ימי הגשם הלכו תדיר בלי הפסק בנתים. ואח״ז פסקו לפרקים וגם לא ירד בזעף וברבוי:

ח

ג

חמשה חדשים. כי בי״ז לחדש השני התחילו הגשמים. ואחר ק״נ ימים נחה התיבה בי"ז לחדש השביעי על הרי אררט. נמצא לכל חדש שלשים יום. והם חדשי החמה וזה סותר לקבלתנו שהחדשים נמנים ללבנה שאחד מלא ואחד חסר והיה בחמשה חדשים רק קמ״ח יום עכ״פ. ששני חדשים חסרים נמצאו בל״ס בין ה׳ חדשים והרב דחה זה שהרי גם לפי שיטתם יחסרו שני ימים ובע״כ בין ה׳ חדשי חמה צריכים להמצא עכ״פ ב׳ חדשים מל״א יום כחשבון הנהוג אצל העמים עתה. כי חלקו שס״ה ימי החמה על י״ב חלקים. לזה הביא הי״א שהיתה השנה שלימה אז ונחשב גם יום ירידת הגשם בכלל הק״נ ימים ויבא החשבון כהוגן ע״פ חשבון העבור שבידנו. ודע כי הרב ז״ל אינו מפרש בחדש השביעי סיון והוא שביעי להפסקה כפירש״י רק כפשוטו שהוא ניסן או תשרי והוא שביעי למנין החדשים. נמצא שמי"ז בחשון שהתחילו הגשמים עד י״ז בניסן שנחה התיבה ה׳ חדשים ובכלל המאה וחמשים יום הם ג״כ ארבעים יום של ירידת הגשם. וכן פירש גם הרמב״ן: דברים ארוכים. שלא נחה תיכף אחר הק״נ ימים. ועשר איזו זמן בנתים:

ה

ולא ראה הלבנה. וזה ראיה למ״ש בדבור שלפניו כי אין לנו ללמוד כלל מנח לפי שהיה קודם מ״ת: המבט המרובע. עיין מ״ש לעיל בפסוק כי לימים עוד שבעה. ולזה יכון גם בזה שלכך הוחיל בכ״פ מספר שבעה מפני שכל ז׳ ימים ישתנה מצב הלבנה מרבע לרבע אחר ממסלול הקפתה: והעד שאמר. עיין פירש״י בפסוק וישלח את היונה: היה וייחל. כי שרשו יחל מנפ״י או חיל מנע״ו:

יא

כמו טרף. צ״ל כמו טרוף. שעלה טרוף ושבור היה בפיה. ולפירוש ראשון הוא כמו טרף וקאי על הפה שפה לשון זכר. שפיה טרף עלה זית. וע״כ הב׳ נוסף. ואלו היה קאי על היונה הל"ל טרפה:

יג

לא תוכל הרגל. ולכך לא יצא אז מן התיבה: שנתם שלימה. ר״ל כי גם לפי דבריהם אין עוד השנה שלימה כי שנת החמה יתירה על הלבנה יותר מי״א יום. ולכן אין מזה הוכחה שנח מנה חדשיו ללבנה:

יז

כמו השלם. שבא ע"ד השלמים שיו״ד השרש נרגש ולא כשאר נחי פ״י הוצא:

יח

למינם כי הלא לא באו אל התיבה רק שנים איש ואשתו מכל מין ומשפחה זו מה טיבה:

כא

ונפתח הרי״ש. שבא בפתח ומשפטו בקמץ ע"מ וישב ויקם:

כב

דרש סביב. בסוכה מ״ה דריש על הכתוב סביב שמונה עשר אלף. דתמני סרי אלפי דרי הוה לפני הקב״ה לע״ל. ומוכח מזה ג״כ כדבריו שיש קץ להארץ. רק הקץ ההוא ירחק חוק. אמנם לא ידענו מדוע תפס דוקא במספר י"ח אלף וזה מנין לומר כן שקאי דוקא על דורות, וחכם אחד העירני כי בספר התירוש על ב״ר שנדפס מקרוב נמצא ביאור רחב על דברי הרב אלה. ואינו ת״י כעת:

ט

ב

פועלת. שסבת בריאותם היא האדמה בעצמה ונותנת כח בהם: *כי בידכם. שכיון שמלת בכל דבק למעלה עם מוראכם, צריך לפרש מלת בידכם לנתינת טעם מדוע יהיה מוראם עליהם. דהל״ל ובידכם נתנו: מקום ווין. כאלו אמר וכל עוף השמים וגו׳ בידכם נתנו וא"כ אין צריך להוסיף מלת כי:

ג

שני משקלים. יֶרֶק, ויָרָק, ומה שהוסיף אבי-עזר עוד משקל שלישי ירוק אינו נכון כי מלת אחרי כל ירוק הוא שה״ת כאלו אמר אחר כל עשב ירוק:

ד

היא הגוף. דק״ל אין יתכן לאכול הנפש. הלא הנפש רוח ולא בשר. לז"א שנפש המרגשת היא גופני ונמצא בדם הבע״ח. אך הנפש המשכלת שבאדם בת שמים היא:

ה

והוסיף לבאר. ר״ל במלות דמו ישפך הוסיף לבאר דבריו הראשונים שהוא ידריש הדם וישפוך דמו. או שהיא אזהרה להם שהם ישפכו דמו אם היה עדים. ובלא עדם ידרשהו ה׳:

ט

שיהיה אתכם. ר״ל עם העתידים להולד. וכמו שנאמר באדם ואת זרעכם אחריכם, ובקצת נוסחאות שהיה אתכם. ור״ל שדוקא עם אותן שהיו בתיבה. הוא כורת הברית. וזה דוחק וגירסא הראשונה היא הנכונה:

יא

ויתכן שימלטם. ר״ל שאם לא נכתב רק ולא יכרת כל בשר ותו לא ה״א שיהיה מבול רק שלא יכרתו הנפשות ממימי המבול כי ימלטם הש״י לכן הוסיף שוב לפרש ולא יהיה עוד מבול:

יב

זכר ונקבה. כי פה נאמר זאת אות הברית ובפ' שמות וזה לך האות:

יד

נכונה למבין. להתאים התורה עם הסכמת חכמי הטבע שלא יסתרו זא״ז:

טז

מלת יהיה. דהל״ל ולא יהיו ברבים לפי שמים הוא ל״ר בכ״מ:

יז

שאמרתי. דלשון הקימותי אינו נופל על אות והל״ל אשר נתתי כדלעיל. ולז״א דלשון הקימותי קאי על השבועה וכמ״ש אשר נשבעתי מעבור מי נח:

כ

ותהר האשה. כמו ותהר בלהה ותלד בן:

כג

לא תתחבר. שלא יבא בל״ר לומר שכמים:

כד

בנו הקטן לעד. שקאי על כנען שהוא בנו הקטן של חם. דאלו קאי על חם הוא איננו בנו הקטן של נח רק האמצעי. א״ו דקאי על כנען וכינוי הויו של בנו קאי על חם ר"ל בנו של חם. הנזכר כבר בפסוק וירא חם: בעבור שבירך. ולא רצה הוא לקללם. וברכתם נזכרה בפסוק א' בפרשה זו ויברך אלהים את נח ואת בניו:

כו

להוסיף תורות. דאל״כ מה ענין ברכת ה' לברכת שם: שהוא בו דודו. דבירמיה ל״ב ז' כתיב הנה חנמאל בן שלום דודך. ובפסוק ח' כתיב ויבא אלי חנמאל בן דודי. ומזה מוכח שדודו היה שלום וחנמאל בן שלום היה בן דודו. ודודך שבפסיו ז׳ שב אל שלום. אך בפסוק י״ב כתיב לעיני חנמאל דודי. ש״מ שבן הדוד קרא ג״כ בשם דוד. וכן קרא פה אבי כנען בשם כנען: דודתך. שזה השם אינו רק לאחות האב או האם. רק לכבוד קראה כן משא״כ כאן איזו כבוד לו להקרא בשם כנען הנבזה והשפל: ארמית כמהו. כי על יפת פה מתרגם יפתי. ועל כי ירחיב אמר ג״כ יפתי: ברך השם. הוקשה לו מדוע בברכת יפת כלל ברכה גם לשם הלא כבר ברך את שם. לז״א כי בפסוק ראשון היה ברכה להי״ת שבחר בשם לו לחלק ורק כאן ברך לשניהם:

י

ד

והוא בן יון. ר״ל אע״פ שכתוב בסימן הרבים כשם עם הוא כאן שע״צ פרטי וע״כ השיג בדניאל על פירש״י שהביא בשם יוסיפון שהחיה השלישית והרביעית היא רומא. והוא אמר שם שרומא היא החיה השלישית לפי שרומא הוא כתים שהם מבני יון ובפ׳ בלק בפסוק וצים מיד כתים פירש שם שכתים הוא ארם. וא״כ ארם ורומא אחד הם לדעתו ואולי ט״ס שם וצ״ל ג״כ רומא:

יא

בן יפת. ט״ס וצ״ל בן שם. כמו שמבואר להלן פסוק כ״ב: על השבעים. ר״ל שפלג היה מלך על השבעים אנשים שהיו בבנין המגדל כמ״ש להלן. ובימיו נפלגו למקומות שונות ונעשה אשור מלך בנינוה שבנה. ושאר העירות. ובבבל מלך נמרוד:

יג

פתרוסים לעד. דכתיב ארץ פתרוס משמע שהשם הפרטי היה רק פתרוס: יאמר לו ילד. וע״פ המשפט היה לומר הוליד:

כא

אבי חם. צ"ל וחם אבי כנען: מקום לטעון. ר״ל שא״א לפרש שהיה בן ת״ק שנה אחרי שכבר הולידם לא כשהתחיל להוליד דלא בא הכתוב לסתום אלא לפרש. וא״כ ע״כ אין אחד בהם שנולד קודם ת״ק שנה לחיי נח. והשמיענו זה הכתוב לפרש כי שם לא היה הבכור: מאה שנה וחדשים. הם חדשי עבור. ואע״ג דגבי נח כשהיה בן תצ״ט וימים חשבו כבר בן ת״ק. וכן בהיותו בן תקצ״ט וימים חשבו כבר בן ת״ר בכ״ז נצטרך לומר בדוחק דגבי שם לא חשב החדשים היתרים. ובהיותו בן מאה וחדשים קראו בן מאה. וזה לבל נצטרך לומר כי שמש בתיבה. והי״א לא רצו לסבול זה הדוחק ולכן אמרו כי התחלת חסרון המים הותרו כבר לשמש. וא״כ אחרי כלות המבול בעוד לא נמלאו לשם מאה שלימות נכללו בשנת המבול ז' חדשים מהריונה. וילדתו לשבעה בשנת המאה. ולפ׳״ז היה באמת שם הגדול: בעשרה מקומות. ב׳: במ״א ט״ו ב׳. כ״ב נ״ב. מ״ב א׳ י״ז. ג׳ א׳. ח׳ ט"ז. ט' כ״ט. י״ג יו״ד. יו"ד כ״ב. ט״ו א'. י״ז א׳:

יא

א

דל״ת אחת. ר״ל המלה אחת חסרה ד׳ כי שרשו אחד והל״ל אחדת: אחר מאת שנה. כ״א נאמר שביום הולדו נקרא פלג ע״ש המאורע אזי כמו אי כבוד שקראתו אשת פנחס בעת הלידה. א״כ יהיה מעשה הפלגה מאה שנה אחר המבול. כי ארפכשד נולד שנתים אחר המבול. וממנו עד שהוליד שלח ל״ה הרי ל״ז. וממנו עד עבר שלשים הרי ס״ז וממנו עד פלג ל״ג הרי מאה. ולדברי בעל ס״ע שבשנת מותו נפלגה הארץ היה מזמן המבול עד הפלגה של״ט שנה. כי שנות פל"ג רל״ט ומשנת לידת פלג עד לידת אברהם עברו קצ״א שנים. נמצאו שהיה אברהם בעת ההפלגה בן מ״ח שנה. ובל״ס היה הוא ג״כ בין בוני המגדל: ושם אדם. כי ממה שנשאר שמם אדם וחוה בכל הלשונות בלי שינוי זה אות כי נקראו בעצם וראשונה בשמות הללו. לא שנעתקו כן מפי כותב התורה בלה״ק:

ו

אמר למלכים. כ״ה בקצת נוסחאות וצ״ל למלאכים: ונפתח ה״א. כי משפטו בשוא ופתח כמו השיבותי: שני שרשים. יזם וזמם:

ז

עם המלכים. צ״ל המלאכים: בלל ה׳. משמע שלא נבלה מעצמה רק ה׳ בללה: ובבילוע הכפל. ידוע כי העתיד מכפולים בא על שני משקלים בהפעיל. האחד בדגש פ״פ כמו ויסב אלהים. או נח במקום דגש כמו יפר. ואם היה כאן בלא ה״א נוספת היה ראוי לומר ונבל. ועם ה״א נוספת בא ג״כ על ב׳ משקלים האחד כמו ונסבה את ארון ה' ד"ה א׳ י״ג. ונבלע אות הכפל בדגש. או כמ״ש פה ונבלה בחסרון הכפל לגמרי ולא נשלם בדגש. ובעל אבי עזר לא קלע פה למטרת כונת דברי הרב והגיה ללא אמת. וכנראה נזדמן לפניו ספר ד"ה מוטעה שכתוב שמה ונסבה רפה: כדברי המדקדקים. שהנו״ן היא מבנין נפעל:

ח

וילחם בישראל על בלק. יהושע כ״ד ט':

ט

ובמה. ויקרא שמה במה ביחזקאל כ׳ כ״ט. (ולדעתי ט״ס הוא וצ״ל מהם ביחזקאל ת׳ וא״ו). וכן כאן מלת בבל הוא כמו בא בל כי שרשו בלל:

י

ביום שנאסף. ור״ל כי הוראת פלג שבימיו נפלגו שני חיי האנשים ולא הגיעו ימיהם רק בקרוב למחצית הדורות הקדומים. ולא יורה על הפלגת אנשי המגדל: פי׳ כפתרים. הוא שם אומה כמ״ש כפתרים היוצאים מכפתור:

כו

מבני נחור. להלן כ״ב כ״ב ואת כשד ואת חזו. ואיך נקרא המקום כשדים קודם לידת כשד:

כט

היפך הכתוב. שנאמר ותהי שרי עקרה: אחות לוט. כמ״ש רש״י כי יסכה היא שרה: הלך בתחלה. שהרי מצינו אח״כ שבתואל בן נחור היה בחרן. וכאן לא אמר הכתוב שתרח לקח אתו את נחור. ולז״א שהוא הלך קודם או בא אחריו: ארצה כנען. והוא הארץ אשר אמר ה׳ לאברם ללכת שמה:

תוכן העניינים

עזרה להבין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה