עזרה להבין· רבי יצחק ב"ר משה יהודה
פרשת מקץ
מא
א
בארתיו לעיל ד' ד׳: היה חולם. כי הבינוני אינו שייך אלא על המעשה הנעשה בעת הספור משא"כ בספור ממה שעבר. וע״ל בפסוק ורבקה שומעת. לכן הוסיף לזה מלת היה שאז בזמן ההוא היה חולם:
ב
בן אמו. ר״ל שהמקרא כי הוא בין אחים יפריא בהושע הוא סובל ג״כ ב׳ פירושים אלו כי מלת אחים ואחו משרש אחד הם:
ה
כמו הבריאות. ר״ל שבפסוק ה' אמר בלשון אחר שבע שבלים בריאות וטובות. ופי״ז אמר הבריאות והמלאות. לז"א שבריאות ומלאות הם ענין אחד. כי מה שייך לשון בריאות בשבלים אם לא שהם מלאים בגרעינין. וכיוצא בזה כתב הרב לקמן סוף פסוק ט"ז:
י
הכתוב יפרש. שבכ״מ שמזכיר פרעה יפרש אחריו מלך מצרים. ולדעתי נראה כונתו על פסוק אני פרעה. ה״ז מראה באצבע כי שם פרעה הוראתו מלך בלשון מצרים. דאל״כ מה פירוש אני פרעה: דרש כסא. שאמרו שנקרא פרעה נכה על שנשברה רגלו בחפצו לעלות על כסא שלמה: כי לא לקחו. שהרי ברחבעם אמר כי לקח מלך מצרים מגיני הזהב שעשה שלמה. ולא אמר שם שלקח גם הכסא:
יג
שהוא בדבור. ר״ל שמלת השיב קאי על יוסף שהוא השיבו בפתרונו על כנו:
טז
משתי מלות. בל עדי חוץ ממני: הוא הפותר. שיש פותר אחר בלעדיו:
כא
אחת. דהל״ל ומראיהן רעות: הוסיף. שדבר זה שמראיהן רע כאשר בתחלה לא נזכר בספור חלומו לעיל. ומה שחסר זה גילה זה:
כג
בלשון ישמעאל. וכבר כתב לעיל כ"ד שלשון עברי וישמעאל קרובים זל״ז. והרי הוא כאלו אמר צלומות. שלא היה להם רק צלם ודמות של שבלים:
לב
נכון הוא. שאינו חלום דמיוני ומחשבת תהו. ני דבר תהו לא תתחפש בצורות שונות:
לה
עם שבליו. שזה ההפרש לדעתם בין דגן ובין בר. שדגן הוא הנקי ובר בעודו בשבלים. וצוה יוסף לאסוף התבואה בשבליו למען יוכל להתקיים ולא יתקלקל בז' שני עמידתו: מלאכת. צ״ל מלאכתו. אחר הנקותו נקרא ג״כ בר: או להבר. צ״ל לזרות ולא להבר ומקרא היא בירמיה. ומביאו הרב לשרש בר:
מ
נשיקה. שכל העם ינשקו אותו על פיו: ודרך אגדל. שיהיה פעל עומד נמצא אצל פעול נמצא עוד כיו״ב במקרא. כמו נבלת עלה שמלת נבלת פ״ע. ופירושו שעלה נובלים. וכן תאבדו פע״מ:
מג
מרכבת שלמה. שאמר ותעל ותצא מרכבה ממצרים בשש מאה כסף וסוס בחמשים ומאה. ש״מ שסתם מרכבה היא בעלת ארבעה סוסים, אשכם ושלוח. צ״ל אשכם ודבר ומקרא הוא בירמיה כ״ה ג':
מד
לו רשות. צ״ל אין לו רשות:
מה
מצרית שנקרא כן בלשון המצרים ממש צפנת פענח: מתורגמת. שפרעה קראו בשם מצרי שהוראתו בלשון עבר צפנת פענח ומלות צפנת פענח תרגום משה מלשון המצרים. ויהיה ענינו כמו שפירש הת״א. אך תח״ז הפסדנו שלא נדע שמו העצמי בלשון המצרים. ור״ל שבין כך ובין כך נעלם מאתנו ענין אחד. או פירוש המלות. או קריאת שם יוסף בין המצרים:
מח
פי כל. ר״ל כל ממש שלא השאיר לאיש אחר מאומה שא״כ כבר היו מתים ברעב גם בשנות השובע:
נא
חנני. ויהיה שרשו מכפולים: תחת חירק. ויהיה שרשו מנל״ה כמו צוני:
מב
א
במקום אחד. במוח. והוא הרואה והשומע:
ז
עזות. והכונה דברי עזות:
ט
סוד הארץ. ולפירוש הראשון יהיה ערוה מלשון גנות ובזיון ולפירוש זה מלשון סוד ודבר נסתר:
יא
האמת. שכן צריך להיות תמיד. ובמלת אנחנו נוסף האל״ף:
טז
תאסרו. כי האסרו הוא צווי ואיך שייך לצוות על דבר שאינו ברשותו ועל אחרים לעשות לו. לז״א שבא צווי במקום עתיד:
לג
צורך. כי לא יתכן שישאו הרעבון עצמו:
מג
יא
העצה. לכן אמר זאת בל״נ: פירשתים. לעיל ל״ז כ״ה:
כז
שם התאר. דהל״ל השלם אביכם. אם הוא שלם או השלום לאביכם:
כח
וכבר השתחוו. כי ההשתחויה היא רק שחיה בראש והקידה יותר מזה:
כט
משקל. דהל״ל יחנך על משקל אכלך: