אור ברסלב
עזרה להבין פרשת מצורע

עזרה להבין· רבי יצחק ב"ר משה יהודה

פרשת מצורע

פרשת תזריע

יד

א

הפוך. כי הרפואה שייכת על גוף האדם שנרפא מחליו לא על הנגע:

ג

כהן גדול. דבפ׳ תזריע אמר והובא אל אהרן או אל אחד מבניו הכהנים. ונוכל לפרש אחד מבניו אשר ימשח תחתיו לכה״ג. אבל פה אמר סתם הכהן. משמע איזו שיהיה ונלמוד סתם ממפורש:

ד

שלמה. שאמר שם וידבר על הארז אשר בלבנון עד האזוב אשר בקיר: פסח מצרים. שגם שם צוה לקחת המינים הללו שיזה בהם הדם על המזוזות והמשקוף שיהיה אות להמשחית לפסוח על הבתים. וכן פה הקרבנות לבל יתן המשחית עוד קרוב אליו:

ז

גם הצפור. צ״ל בם הצפור החיה וכו': המת. שנאמר שם ולקח אזוב וטבל במים:

ח

ופרט. ר״ל וכמו כן שב בפסוק זה לפרט את הכלל האמור בפסוק שלפניו שיגלח כל שערו שהם ראשו וזקנו וגו':

י

מוסר. דק״ל וכי מה חטא ואשם המצורע:

יד

כמו הכהן. ר"ל שגם במלואים נתנו על התנוך ועל הבהונות לכפר העונות שעליו:

טו

הבא אחריו. שאמר מן השמן אשר על כפו משמע שעל כף עצמו של המטהר היה השמן:

כ

שכל המנחה. ג׳ העשרונים שצוה להביא היה נסכי העולה לבד: ככל הטהורים. לפי שכבר אמר לעיל ביום טהרתו משמע שכבר הוא טהור. אלא שם הפירוש שנטהר מצרעתו וכאן הכונה שיטהר ליכנס למחנה:

כא

אל דל. שפירושו אל חולה. וכמו שכתוב אח״ז ה׳ יסעדנו על ערש דוי. מדה תחת מדה:

לד

בנתינת ה'. שאין זה מקרה ממקרי הטבע. כי עיני ה' משוטטות בארץ הקדושה והשגחתו פרטית בכל המקרים שיקרו שמה:

לו

רבים. ובתחלה אמר ובא אשר לו הבית בל״י:

לז

כל אחד. שהתחיל בל״ר ומראיהן וסיים שפל בל"י:

מא

מקצעות. ישעיה מ״ד והוא שם כלי אומנית המקלף העץ:

מה

בצווי. כי אין תלוי בכהן רק הטומאה והטהרה אבל נתיצה אינה צריכה כהן גם קשה הוא לאיש אחד לנתוץ בית: שסגור יהיה. אחד הקצות והטוח כפירש״י: כל ימי. ומלת כל לרבות הסגר שני:

מז

ולא הזכירו. בפירוש גבי השוכב והאוכל שיטמא עד הערב לפי שהוא בכלל והבא אל הבית:

מט

כחבירו. לעיל ד' וצוה הכהן ולקח אף כאן בצווי:

טו

ג

ב׳ דרכים. שהולך ומבאר רר או החתים. ויהיה פירוש זאת תהיה טומאתו על אלה ב׳ האופנים יטמא:

ז

אבר. שלא תטעה לפרש גם כאן מלת בשר שהוא כינוי לערוה ושם דוקא יטמא. כמלת מבשרו בפסוק ב׳:

יא

דרך הפשט. ר״ל שלכן בע״כ אנו צריכים לדברי הקבלה כי ע״פ דרך הפשט היינו יכולים לפרש גם באופן זה לא כאופן הראשון:

טז

שלא ברצונו. כי ברצונו מפורש משפטו אח״כ בפסוח י״ח: הקבלה. שהמכוון במלת רחיצה היא טבילה במקוה:

כד

טעם עליו. שבהיותה עמו בא לה האורח ובתחלה טהורה היתה:

כה

עתים. והיא זבה ימים רבים שלא במועדה. או במועדה המשפט אחד:

לב

אפרש זה. לקמן י״ט ל״א: זאת תורת הזב. שבפסוק שלפניו ופה הוא הפירוש והפרט:

תוכן העניינים

עזרה להבין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה