אור ברסלב
עזרה להבין פרשת מסעי

עזרה להבין· רבי יצחק ב"ר משה יהודה

פרשת מסעי

פרשת מטות

לג

ב

למסעיהם. ר״ל לסבת מסעיהם לא שאר היציאות:

ג

פירשתיו. ויקרא כ״ג י״א:

ז

לענן. כי הל״ל וישבו:

ח

בפנים. שלפי שהפה הוא בפנים לכן קראה בפסוק ז׳ פי החירות ובפסוק ח׳ פני החירות: פירשתיו. שמות ט״ו כ״ב:

טז

פירשתי. לעיל יו״ד ל״ג:

לז

עיר. עיין לעיל כ' י״ד: בהר ההר לעיל כ״א ד,:

מב

פירשתים. שם:

נד

כמו. עיין פ' מטות בפסוק תתחטאו: לא תורישו. שאם לא יורישו כולם. לא יוכלו להתנחל כפי צרכם:

לד

ב

עודד. ד״ה ב' ט״ו ח׳. וכבר הזכיר זה במקומות רבים. כי מלה בה״א הידיעה לא תסמך:

ה

היאור. כי היאור נילוס אינו נקרא נחל בשום מקום:

י

ואלף. צ״ל הציון על פסוק ח' וצ״ל וא׳ תתאו: שני. כי והתוית הוא מהפעיל ותתאו הוא מפעל:

יא

תבירתא. הרש״נ נדחק בזה. והנ״ל כי יכוון לומר שאינו מלה עברית כמו ומחה על מי המרים. רק היא מלה ארמית. וכמו ששמשו חז"ל בכ״מ במלה זו להוראת מכה ושבר. כמו איהו מחי ואת מסי. וגם ימחאו כף היא מענין זה:

יז

טענה. שא״כ מדוע לא חשבם כולם כסדר הגורלות. שהרי אחרי יהודה נטל יוסף וכדומה: נראה. לדמתי צ"ל לא נראה לפי דעתנו. ור״ל שגם לו נסדרו פה כסדר הגורלות שאז היה פירושם נכון כפי הנראה בכ״ז לא היה מסכים הוא לפירושם. כי מזה היה משמע שזה נכתב אחרי מעשה הגורל בזמן חלוקת הארץ. והרב ברח מזה בהרבה מקומות. ומזה ראיה לדברי בהקדמתי. בענין סודותיו:

כח

נעלם. שיש כאן במסרה שתי גירסות. אחת הה״א במפיק ואינה נחה וי"ג בלא מפיק. ולפי שלא תנוח ה״א באמצע תיבה אמר הרב שהוא תרי מליו ומקריין כחדא. וכונתו באמרו שוות בטעם. שבקריאה ובדבור אין ניכר אם הם כתובות כאחד. ואולי צ״ל שוות בטעם פדהצור. שגם שם הוא שתי מלות פדה צור:

לה

י

ידוע. שהוא כמו לארץ וכמ״ש במלת נחלה מצרים: דבקה. עם פרשה שלפניה שאחר שהבטיחם על נחלתם הזהירם לתת מעריהם גם ללוים. וערי הלוים היו קולטות. ולכן נסמכה לזה פרשת ערי מקלט:

טו

איננו דבק. שמלות ערי מקלט תהיינה. אינם דבקות לפסוק שאחריו כלומר תהיינה לב״י ולגר. דא״כ מהו שחזר ואמר תהיינה שש הערים:

יט

בשבר. ר״ל בחירק. ופעם הוא בקמץ כמו בקרבו. הפכו:

כ

פירשתיו. שמות כ״א י״ג:

כה

חפוש. ר״ל שיוציאנו לחפשי. וכן תמות חכמה הכונה לדעתם שחכמתם האצורה בקרבם תצא לחפשי בדבריהם המחוכמים:

כז

פירשתיו. ויקרא י״ז ד׳:

לג

בסתר. שזה דרך החונף בפיו שלום ידבר וקרבו ישים ארבו: פועל. ואינו שם התאר כמו כתב. רק פירושו מי שישפוך. וכן גואלו. הגואל אותו:

לד

החנופה. ותהיה תי״ו תטמא נסתרת לנקבה. ואם הוא צווי אז התי״ו נוכח לזכר:

לו

א

ללוים. שנסבו הערים מנחלת הנוחל לשבט לוי. והזהיר פה על הסבת נחלה ע״י הבנות:

ז

בין הם. צ״ל ביניהם ור״ל שאמר לשון הסבה לפי שהנחלה לא תעמוד במקום אחד רק תסובב ביניהם ובין שבטים אחרים נושאי הבנות. וטעם ולא. ר״ל כפל הפסוקים פה ובפסוק ט׳ הוא שכאן הזהיר על בנות צלפחד שאע״פ שעדיין לא נחלו ב״י הארץ בכ״ז לא ינשאו רק לשבטם כדי שלא תסוב נחלתם אח״כ ממטה למטה. ולא תסוב השני הזהיר לעתיד אחרי חלוקת הארץ ותהיה בת יורשת נחלה שימות אחד מהם בלא זכרים:

יב

אחים. דא״כ הל״ל ממשפחת בלא וי״ו שהרי כל האחים משפחה אחת הם:

תוכן העניינים

עזרה להבין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה