אור ברסלב
עזרה להבין פרשת מטות

עזרה להבין· רבי יצחק ב"ר משה יהודה

פרשת מטות

פרשת פנחס

ל

ב

היא אחריה. שע״כ נסמכה אחרי זאת הפרשה מלחמת מדין שהיא היתה סבה לפרשה זו. ונאמר המסובב קודם. כמו שפירש הכתוב ויהיו בחצרות שנתעכבו בחצרות ומפרש אח״כ סבת העיכוב שהיא צרעת מרים ברברה באחיה. ויחזק השערתו זאת ממה שנאמרה פרשה זו לראשי המטות משא״כ בכל המצות והוא לסבת שגם על בני גד וב״ר הפקיד ראשי המטות שיקיימו הנודרים היוצא מפיהם שיעברו כל חלוץ:

ג

עם שם. וע״פ רוב יבא המקור רק עם הפעל כמו נכסוף נכספת וכדומה:

ד

אחר. שהל״ל ואסרה אסר בחירק ודגש:

יא

האלמנה. כי על אשת איש כבר אמר לפני זה ואם ביום שמוע אישה וגו׳: מפורשת. לעיל י״ד י״ט:

יד

פירשתי. ויקרא ט״ז כ״ט:

יז

בוגרת. ר״ל מה שמסיים "בנעוריה" אינו קאי רק על בין אב לבתו אבל האיש לאשתו מפר אף בבוגרת:

לא

ג

חגרו. לא מלשון הסרה כמו וחלצה או חלץ מהם:

ז

גדול. כי הטף לא הרגו עד שאמר להם משה ועתה הרגו כל זכר בטף:

י

ופרט. הם טירתם שהזכיר אח״ז שהם ארמוני המלכים:

יד

כמו פקודי: צ"ל פקודי. כי היחיד מלשון התמנות היא פקיד: מאה. לי״ב אלף. י״ב שרי אלף וק״ך שרי מאות:

טז

אחת. כי מלת כל משמע כולם ונקבה משמע אחת. והל״ל כל הנקבות: אין כל. ולרש אין כל אין פירושו שאין לו כל הצריך אלא שאין לו מאומה מלבד כבשה אחת:

יט

הכבוד. כי טמא נפש מותר אפילו במחנה לויה כ״ש במחנה ישראל. ולמה צוה להם כאן לישב מחוץ למחנה. רק לפי שהיו בעת נסיעתם למלחמה והארון ביניהם נבדלו מהמחנה לבל יגעו בקדש. וכמ״ש הרב בפ' כי תצא מחנה. ששם נשתלחו אף מקרי לילה: פירשתי. שמות כ״ה ד׳: שתתחטאו. כי תתחטאו מורה על חטיית עצמם. והל״ל תחטאו לז״א שהכונה שיהיו עמהם מחוץ למחנה עד זמן שיתחטאו: והתאויתם. פירושו שיעשו הגבול:

כו

פירשתיו. בפ' תשא: הנשיאים. עיין לעיל למ״ד ג׳:

ל

והאחוז. צ״ל ואחוז אחוז. ד״ה א' כ״ד ו': ושניהם. י״מ שהפסוק אחד נפש בכתוב כ״ח ואחד אחוז הכתוב פה דבקים. כאלו נאמר שם אחד נפש אחוז. וכן כאן נפש אחד אחוז. אמנם מה שסיים כאשר פירשתי אין סובל זה. ונ״ל לפרש כי מלת אחד דבוקה למלת אחוז. כפי המשמעות דלא כבעל פיסוק הטעמים. וכמו הכבש אחד או אחד נפש. או צ״׳ל וארבעה דבקים. וקאי על סוף הפסוק שמרו משמרת משכן ה' שכולם נסמכים על השם הסומך הכל וכאשר פירש הרב סוף פ' תזריע: אלעזר. ולכך לא נאמר גבי אלעזר בפסוק כ״ח מכל הבהמה:

לב

ואמר מן האדם. זה קאי על פסוק מ״ז. ואמר שאחר שפרט כל מין בפ״ע חזר וכלל:

מח

פירשתיו. לעיל ג׳ יו״ד ולעיל י״ד:

מט

עשרה אנשים. צ״ל שלשים אנשים ירמיה ל״ח יו"ד:

נ

במחשבה. שהרי עדיין לא הקריבום לפני ה׳ בפועל שאח״ז כתיב ויקח משה וגו׳ ויביאו אותו אל אה״מ: הזרוע כי כן, ש"ב א' ואצעדה אשר על זרועו: באזנים כי כן. יחזקאל ט״ז ועגילים על אזניך: כחבריו. שהוא מין תכשיט של נשים ככל החשובים עמו:

לב

א

הגבירה. כי בפסוק שאחריו חשב גד קודם לטעם שבאר שם. רק בראש הספור חלק כבוד לבן הגבירה לחשבו קודם:

ה

הוא פעול. דק״ל שיותן הוא ל״ז וארץ ל"נ. ולכן אמר כי קאי מלת יותן על מלת את שהיא כמו עצם. ועיין בדברי הרב בפסוק ויושב את משה:

ט

מצפון. צ״ל כי עלו מצפון והלכו לנגב. ועיין בדברי הרב פסוק וירד יהודה ותבין:

יד

אחר. ספה ולא יסף:

טז

בתחלה. כמו שמציע בדברי משה להם. ומסתמא גם כונתס כן. ועיין פירש״י פסוק זה:

כב

פירשתי. שמות ט״ז: לשבח. עיין פ' קרח פסוק ויקומו לפני משה. שמשמע מדבריו שמלת ויקומו שאחריו מפני הוא לשבח. ולפני. ישנו לשבח ולגנאי. אבל מלת לפני ה' בכ״מ היא לשבח:

כז

כמו הארון. המבארים נדחקו בכונתו. והרש״נ אמר כי לפני הרב היה כתוב פה חלוץ בקמץ החית. אך האמת תורה דרכה כי הציון הלז הוא ט״ס וצריך להיות על פסוק כ״ט כל חלוץ למלחמה. ואמר כי הוא כמ"ש הארון הברית. והכונה הארון של לוחות הברית. כי לא הארון הוא הברית רק הלוחות. וכן הטעם באמרו כל חלוץ (הוא) חלוץ צבא:

ל

חלק להם. ר״ל לאלעזר ויהושע שיאחיזום בע״כ בתוכם ולכן אמר בבנין נפעל. וג״כ להם הוא דרך כבוד שלא אמר בפירוש שיכריחים: בעלי היו"ד. כמו נודע. נוסף:

לח

שבמה. ר״ל מ״ש ואת שבמה קאי על מוסבות שם שגם לשבמה היה בתחלה שם אחר:

מ

לשמעון. הכונה בני יהודה לבני שמעון. כי יהודה ושמעון כבר מתו:

מא

כתוב. ד״ה א' ב׳ כ״א: כן כתוב. עזרא ב׳ ס״א. נחמיה ז׳ ס״ג: כנען. האמרי שבפסוק ל״ט הוא מהכנען. ולא ירש עם זה השבט למזרח:

תוכן העניינים

עזרה להבין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה