עזרה להבין· רבי יצחק ב"ר משה יהודה
פרשת וילך
לא
א
אז ברך. כשדבר הדברים האלה אל כל ישראל אמר במצב ההוא גם פרשת וזאת הברכה טרם קראו את יהושע. אע״פ שכתובה אח״ז:
ב
שיעזוב. מלשון עזוב תעזוב:
ז
ג״כ אמר. שהגם שכבר אמר לישראל חזקו ואמצו חזר וכפלו ליהושע כי עליו להתאמץ ביותר כי בנפול לבו ימס לב כל העם ההולך לרגליו:
ט
ויצו. שהזקנים סייעו למשה. וכאן יעזרו ללוים בהוראת התורה. אבל העיקר הם הלוים:
י
תחלת. שהרי אמר למען ילמדו. והוא בכל שנת השמטה שיהיו פנוים מעבודה:
יב
השבת. ביתר השנים. ישננו למודם משנת השמטה:
יד
פירשתי. בפסוק פן ימות במלחמה:
טו
הידוע. לכך נקמצה הב׳ להורות על האהל מועד הנ״ל: הטעם. ר״ל כפל הלשון של ויעמוד עמוד הענן אחר שכבר אמר במועד ענן. אלא שסוף הפסוק מפרש תחלתו שעמוד הענן עמד על הפתח וה׳ היה באהל. בפנים: במצות השם. צ״ל והמצוה השי״ת. ור״ל כי אחרי פסוק ט״ו שם מקום פסוק כ״ג. כי ויצו את יהושע פירוש השם צוה ולכן אמר אשר נשבעתי. ואנכי אהיה עמך. ועפ״ז יהיו הפסוקים כ״ב כ״ד מחוברים היטב:
טז
היותו דבק. שמאמר חז״ל מנין לתחית המתים מה״ת שנאמר הנך שוכב עם אבותיך וקם. הוא רק דרך דרש וסמך לא פשוטו של כתוב: מהמקבלים. דעת הרב בענין מצות התלויות בארץ. כי אך מזג וטבע האקלים ההוא גורם הזהירות בדברים רבים המסוכנים ומפסידים שמה. ובמקום אחר אין הרעה גדולה כ״כ ונזקם מעט. ע״כ כתיב במ״ב י״ז גבי הכותים שלא ידעו משפט אלהי הארץ. דהיינו שלא נזהרו בדברים ששם מזיקים. ועשו כהרגלם במקומם. וכן יעקב בבואו ליכנס לא״י אמר הסירו אלהי נכר הארץ. שנכריה עבודה זו בארץ הזאת שאנו באים אליה. וכן העריות שהם שאר בשר אמר עליהם ולא תקיא הארץ אתכם. ולכן לקח יעקב האחיות בהיותו בח״ל. כי א״י מעון הקדושה היא ולא יגורה רע: בקרבו. והל״ל בקרבה כי ארץ ל״נ:
יח
פירשתי. לעיל כ״ח י״ג:
יט
קמוץ. כמו יביאה את תרומת ה׳: בעבור וענתה. ר״ל שאין הפירוש של וענתה מלון עדות. דומה למלת לעד בב״י. שזה יורה שהם ענין אחד. אלא וענתה היא מלשון ענייה. שהשירה תענה להשואל למה מצאוהו רעות רבות. ולעד בב״י הוא ענין אחר שהשירה הזאת היא תמיד לעד ביניהם שישמרו התורה:
כב
שלא איחר. ולפ״ז יהיה פירוש ההוא באותו יום שנצטוה ע״ז. והגם שלא ידענו איזו יום. בא ללמדנו רק שלא איחר. גם יתכן על יום כותבו התורה והוא יום מותו:
כד
עם דברי. שאלו קאי על השירה הל״ל עד תומה:
כה
הכהנים. כי ראש המקרא ויצו משה את הלוים צריך לפרש הכהנים בע״כ. שהרי אמר להם ושמתם אותו מצד ארון. והלוים לא התטפלו עם הארון. וסוף הפסוק שאמר נושאי ארון ברית ה' הם הלוים דוקא כי הכהנים לא נשאוהו. וע״כ צריך לפרש בצווי שהם הכינו איש איש על משאו:
כו
כאשר דבר. לעיל ג' י״ח דיבר לכל ישראל ואמר בכ״ז ואצו אתכם וגו׳. חלוצים תעברו הגם שזה לא אמר רק לב"ג ולב״ר. אלא שהם בכלל ישראל. וכאן בהיפך שדיבר לכהנים וסיים והיה בך לעד לכל ישראל כיון שהכהנים ג״כ בכלל ישראל הם:
כז
גם כי. שלכאורה ק״ו פריכא הוא. כי יאמרו לו מנין לך שנוסיף רשע ברבות הימים אדרבא נביא לבב חכמה ונוסיף אומץ ביראת ה'. וגם היא כעין יוהרא ח״ו לאיש הענו מכל האדם כי הוא לא יתן אתם לחטוא בעודו חי עמהם. לז״א שהק״ו הוא שמכ״ש שימרו אחרי מותו אחרי שכן אמר לו ה':