עזרה להבין· רבי יצחק ב"ר משה יהודה
פרשת ויחי
מח
ב
היה שליח. וא״כ הוא הוא המגיד ליעקב והאומר ליוסף:
ד
מה טעם ע״ש. כי הלא בני מכיר לא היו אחיהם של השבטים:
יב
מאוחר. כי לפי דעתו פירוש ויוצא יוסף אותם מעם ברכיו. שאחר שברכם יעקב הוציאם מעם ברכיו וישתחו לאביו להודות לו על הברכה. ולפ״ז מקומו מאוחר עד לאחר סדר הברכות;
יג
וכבר לקח. שהרי כבר אמר מקודם ויגש אתם אליו. וגם שכבר הוציאם מלפניו אלא שהוא כלל ואחריו פרט:
יד
וטעם המלאך. אחרי שהתחיל לומר האלהים למה סיים המלאך מבואר בפסוק ראה ראיתי:
טז
דן וגד. שהם היו ג״כ פטרי רחם ולא נתנה הבכורה להם בהלקחה מראובן: נכבד. זה קאי על פרשה שלאחריה למה הקפיד יוסף על שימת הימין על הבכור:
כ
כל בני. שיברך הוא פעל יוצא. והפעול הוא בני ישראל. כאלו אמר בך יברך ישראל את בני ישראל:
כב
ביד האמורי. הרי שעם רב ועצום היו ולהם מלכים רבים ועצומים:
מט
א
ועל דרך הנבואה. צ״ל ועל דברי הנבואה. שעל אלה הנבואות לעתיד אמר וזאת אשר דבר. לא בלשון ברכה:
ד
בשורק. כי הוא מבנין פועל ובא נח תמורת דגש. כי פת"ח התיו מורה על זה הבנין: ואיננו צווי. רק שם בא ביחד עם השם. לא עם פעל: משקל תותר. ר״ל הפת״ח שתחת התיו ומשפטו בחירק אם הוא מהפעיל או בצירי. מצינו דוגמתו באיוב ל״ט. אל תוסף ומשפטו אל תוסיף. ומ״ש תחלה אפילו פחז כמים. לדעתי צ״ל אתה פחז כמים. והטעות נזדמן לפי שראו אחר זה לפירוש הגאון מלת אפילו. חשש להגיה כמו כן גם פה: הפוך. שלפי פירושים הקודמים שהוא מלשון חפזון ומהירות הל״ל חפז כמים. וכן גבי פוחזים הל״ל חפזים. ולפי פירוש הגאון יהיה חופזים ופוחזים ענינים שונים. ופחז הוא מלשון ריקות: עלה מעלי. שזה כאלו נאמר מאז חללת. יצועי עלה מעלי ונסתלק. ונמצא בספר יסוד מורה להראב״ע. כי ממעשה ראובן ואילך פרש יעקב מנשיו. כי בלהה נתחללה. ובלאה מאם עבור בנה בכורה שגרם לו זה. וזלפה לא רצה לעשותה צרתה ולהתקנאות לאה בה. ע"כ פירש לו לגמרי לעבודת ה'. ויותר נראה להגיה שצ״ל עלה מעליך. שהנשיאות והעוז אשר היו ראוים לך מצד הבכורה נכרתו ונסתלקו ממך בעת החילול. שהלך ושכב את בלהה. וכן נמצא מפורש בד״ה וכו׳. ולפ״ז אתיין דברי הרב בפשיטות: להתיחס לבכורה. שלפי הקודם הכונה שמאז חדל להתיחס לבכורה כי המלוכה נתנה ליהודה והבכורה ליוסף. ולפי הי"מ הפירוש שמה שבכורתו נתנה ליוסף רק לענין ב׳ חלקים. אך לענין יחוס תולדתם ולמספר. נשאר ראובן הראשון. וכמו שנמנה בכל המגינים בתורה ראשונה. כי סוף סוף נולד הוא בראשונה:
ה
בדקדוק. כי הל״ל הכרותיהם: חפירה. לפי שהמים בלתי נמצאים ע"פ רוב כי אם ע״י כריה. כינה לקיחת המים בלשון כריה. וזה אין שייך כאן אצל כלי חמס: חסר ב׳. שצ״ל במכורותיהם:
ו
לכלי חמס. אחר שהוא רוצה ג״כ בעצתם. א״כ מהו החמס שעשו: וכן פי'. ר״ל שהר׳ אהרן הנ״ל לפי שיטתו שיעקב רצה בעצתם. הוכרח לפרש ארור אפם. שמלת ארור דבוקה למענה אל וברצונם עקרו שור ארור. שהוא שכם. כי אפם עז וגומ׳ והללס ע״ז: בסודם אל תבוא. זה דבוק למעלה שבסוד פירושים כאלה לא תבוא נפשו. ואין נראים לו כלל, והמפרש רש״נ לא קלע בזה למטרת הכונה במחכ״ת: נגד נאמן. ששם אמר בפירוש נפשי דבקה לעפר הרי שגם על הנפש שייך לומר כן: לא תאשם. צ״ל על לא תשם. על פסוק והאדמה לא תשם. כי הצירי מושכת אלף אשם. ואינו משרש שמם רק מאשם:
ח
כשמך. ר״ל אתה נקרא יהודה מלשון הודאה וכשמך כן באמת תהלתך כי יודוך אחיך:
ט
שהוא במין. נ״ל שצ״ל שהוא ישוב אריה כאשר יגדל. ויהיה פירוש הכתוב כן. כגור אריה עתה יהודה שעודנו באבו. ולבסוף יכרע ירבץ כאריה. וחסר כ״ף במלת גור והל״ל כגור: מטרף אחר. ר״ל מטרף האומות בימי כבוש הארץ ובא לאפוקי הפירוש. מטרף בני יוסף שטרפוהו אחיו אתה עלית כפירש״י: ותעל. שהות פעל יוצא: הבא אחריו. שכתב כרע רבץ. וזה דרך הארי אחרי עלותו מטרף וכמ״ש להלן. וכן לא יסור שבש מיהודה. שכמו שהתחיל ראשונה לטרוף ולכבוש הארץ אחרי יהושע כן לא יסור שבט ומושל ממנו לעולם:
י
ובשליתה. והכונה עד כי יבא לו ילד ובן אשר לו יקהת עמים. ועל שלמה או על מלך המשיח יכון. וכן לפירוש שליל או בנו הכונה אחת: לא תשלה. מ״ב כ״ח גבי השונמית שפירושו אל תוליד אותי בן להבל:
יא
פירושו כי אסרי. לדעתי צ״ל יהיה פירושו מי. ור״ל כי תיבת בני אינה דבוקה אל אתונו כפירוש הקודם. רק בני הוא מאמר המוסגר. ויהיה פירוש הפסוק כן. אוסרי לגפן עירה ולשרקה יאסור בני אתונו. ולפ״ז אין היו"ד נוספת במלת בני. וע״ז כתב להלן אוסרי ישמש עצמו וכו'. וזה קאי לכל הפירושים. ועיין בדברי הרב בשיר השירים פסוק באבי הנחל ותראה אמתת ביאורי: ג״כ ובדם. הוא ג״כ כפול עם כבס ביין לבושו. ויהיה סותה מלשון לבושו:
יג
גם זה לאות. על פירוש הרב לעיל בפסוק את אשר יקרא אתכם. כי הם רק דברי הנבואה מה שיהיה לעתיד והברכות שברכם בלתי מבוארים בכתוב כי מה היא הברכה שישכון על חוף ימים ושתהיה ירכתו על צידון דוקא. ולא על יד אומה אחרת. וכי כעורה נחלת שאר השבטים שלא חנו לחוף ימים ודבר אין להם עם צידון:
יד
על כן רובץ. דהל״ל ירבץ בין המשפתים וכמ״ש בזבולון לחוף ימים ישכון הכל בלשון עתיד. לז״א שחמור סמוך ג״כ על רובץ. כאלו אמר יששכר כחמור גרם. וכחמור רובץ בין המשפתים. שהוא יהיה כחמור הרובץ בין המשפתים. ונוכל לפרש ג״כ דהל״ל ישכון בין המשפתים. ולמה תפס לשון רביצה. לז"א לפי שדמהו לחמור לעמן גודל ועוצם העצמות והכח , תפס בו ג״כ לשון רביצה השייך בחמור:
יז
והטעם כפול. ר"ל שלפ"ז יהיה שפיפון ג״כ שם נחש. ויהיה הענין כפול כמו לגפן ולשרקה או עירה ואתונו. וי״מ והטעם כפול שיהיה מבנין הכפולים. ואינו נ״ל:
יח
לנוכח דוד. ר״ל אם אינו מוסב כלפי ה׳ שירננו בישועתו רק שירננו בישועת ה' את דוד. אז יהיה הפירוש של בישועתך כמו בהושיע ה' אותך: פחד יעקב. כי הנחש מורה על ניחוש וטומאה. ואולי רמזו לו על פסל דן ועגלי בית און:
כא
דורן. שנפתלי יהיה נחמד ונעים כאילת אהבים הניתנית לדורון ושלוחים מהאוהב לאהובתו: והמקבל הדורן. כי לא יתכן לומר ששב על נפתלי דהל״ל ויתן אמרי שפר. ועיין מ״ש לעיל בפסוק חמור גרם: בעבור נחלתו. שהגם שדבורה היתה מהר אפרים וכן ברק בעלה. אך לפי שהמעשה היה בקדש נפתלי. רמז זה בברכתו:
כב
בן אמצת. לפי דעת הרב שם בתהלים יהיה פירוש וכנה אשר נטעה ימינך כמו וגנה אשר נטעה. ונחלפה הג׳ בק׳ בחילוף גיכ״ק. ועל בן הוא כמו סעיף ובד. ע״ד ההשאלה. כי הבן הוא כסעיף היוצא משרש האב. ופירוש הכתוב כבן העושה פירות: כמו אויביה. צ״ל אויבה ואויבת. כמו כותבה וכותבת: בתי"ו ושבת. כמו ושבה: ועשה בנות. שמסעיף הזה יצאו עוד סעיפים רבים. ויעש פארות גבוהות עד שעלו על החומות: זבובי מות. בל"ר וכתוב אחריו יבאיש יביע בל״י. כן בנות בל״ר וצעדה בל״י:
כג
רבים. בירמיה נ׳ כ״ט. שהוא ג״כ מלשון ירייה: וכטעם. ר"ל שדוגמת מליצה זאת מצינו באיוב. דכתיב יסובו עלי רביו ואח"כ ישפוך לארץ מררתי:
כד
והקרוב אלי. צ״ל אליו. שגם המפזז הוא מתחזק לקפוץ ולנתר בכל עת: שהוא השם. צ״ל השם שדי וכמ״ש לו אני אל שדי וכמ״ש שם הרב שהוא לשון עוז וחוזק ושדוד המערכת:
כה
ושמי ה׳. כאלו אמר ובשמי ה': דבק עם מאל. כלומר מאל אביך יבואו עליך ברכות שמים מעל וגומר. ואלה ברכות אביך יתגברו ויתחברו עם ברכות הורי ויחדו תהיין על ראש יוסף: והטעם. ר״ל סוף המאמר וקשור כונתו יתברר במלת תהיין. וכמ״ש לפני זה:
כו
את מרים. ד״ה א' ד' י״ז. והכונה שם שהולידה את מרים לא ההריון. וכן הורה גבר. וראש המקרא יאבד יום אולד בו:
כז
הגבעה. שלחמו עם כל ישראל יחד ונצחום ג' פעמים:
כח
כפתרון חלומו. שפירש שם הרב שכפי הפתרון שנתקיים בכ״א לבסוף כן חלמו. וכן כאן הכונה שכפי שנתקיים בהם לבסוף ואירע לכ״א כן ברך אותם תחלה:
לג
הישמעאלים. שיושבים ורגליהם כפופים תחתם:
נ
ב
חנטה פגיה. כי בעת החניטה יתבקע הכוס אשר בהפרח וממנו יוצא כעין אבק דק מאד הנופל בבקוע אחד אשר שם בהפרח. ומזה יתהוה ריקום הפרי כידוע בחכמת הבאטאניק:
ז
אנשי מצרים. כי אין דרך המלך להשאר לבדו בלא עבדיו המשמשים אותו: קדמונינו ז״ל. שאין האבילות מתחיל רק אחרי הקבורה. ולזה ע״כ הפירוש של ויעשו בניו לו כן הכונה שכבר עשו. קודם האבל. וכמ״ש הרב אח״ז:
טז
ויש לו. ר״ל המלה לו. וכמ״ש רש״י ג״כ:
כג
הבנים רבעים. כי הכונה במלת בני שלשים בנים של שלשים. וא"כ יהיו הבנים רבעים ליוסף. והכריחו לפרש כן. דאל״כ מה רבותא היא שראה בני שלשים לאפרים. הלא בני מכיר הם רבעים ליוסף: אלא ע"כ שגם שם היו בנים רבעים:
כו
אותו אחד. ולא פירש מי המשים כמו ויאמר ליוסף. ולפ״ז יהיה מבנין הקל כמו וייקץ נח וייצר ה׳ אלהים. ולפי דעת הר׳ יונה יהיה מפעל:
חסל ספר בראשית.