עזרה להבין· רבי יצחק ב"ר משה יהודה
פרשת ויגש
כ
מ״ה שנים. כי יעקב היה בן פ״ד בלקחו לאה ושנת עיבורו הרי פ״ה ואז היה ליעקב ק״ל שנים. הרי מ״ה לראובן:
כב
המזכיר. יומא נ״ב חשיב חמשה מקראות שאין להם הכרע. שאת משוקדים מחר ארור וקם. והוה מצי לחשוב גם זה שאין לו הכרע אם קאי ומת על אביו או על בנימין. והטיב לתרץ קושיתו זאת בעל אבי עזר ע"ש:
כח
והעד. שפשט הדברים סותרים זא״ז כי אחרי שנטרף איך יאמר ולא ראיתיו עד הנה. אלא שזה רק לראיה שודאי נטרף דאל״כ היה בא אליו בזמן רב כזה:
מה
ב
הפסקה. ומשפטו בבכי: וכן ראה עני שנקוד בח״ק במוכרת. ומשפטו בחולם. ורק בסמיכות יבוא בח״ק:
יא
תכרת ושרשו ירש והוא מלשון גירושין וכריתה לא משרש רשש או ריש. וכן פי' הרשב״ם ובעל אב״ע תמה עליהם מדוע נטו מדרך התרגום ופירש״י והמפרש רש״נ נתן בזה טעם לפגם. ולדעתי צדקו הרב והרשב״ם בנטותם משרש רשש ודלות. כי בלתי מובן מדוע יתרוששו בארץ כנען יותר מבארץ מצרים. ואם לצד יוקר הרעב. הלא יוכל יוסף לכלכלם שם חנם אין כסף ואיך יתרוששו. אלא ודאי שהוא מלשון גירושין וכריתה. כי מסבת מרחק הדרך יוכלו להזדמן להם כמה עיכובים שלא יוכלו להספיק טרף ביתם במועדו. וגם כל הדרכים בחזקת סכנה הם. ובפרט בעת הרעבון הנורא כזה אשר על פת לחם יפשעו רבים לשלוח ידם בבזה ולהכות חרם אבות על בנים. וכפירש״י ע״פ למה תתראו. ולהיות להם חייהם תלוים בסכנה משך חמש שנות הרעב נקל הוא יותר טלטולא דגברי שלהם לחסות בצל בנו השליט ומושל. מטלטול הצידה בעת הצורך: להוריש. שנחלך היו״ד פה״פ בויו והוא מלשון גירושין:
יד
והאל״ף לא נעדר. ידי״נ הרב החה״ש ר' ישראל קיטובר יצ״ו אב״ד מפילשטין. העירני כי צ״ל והאלף נעדר. ור״ל במלת צורוניך בנו״ן נוספת חסר האלף שבמלת צוארי. ומזה אמרו בקידושין ואפיק מינן צוורני צוורני קולרין ר״ל בקולרים תלוים בצוארים של פסולין. ולדעתי נראה שצ״ל והאלף נח נעדר. ור״ל האלף הנחה במלת צוארי חסרה שם לגמרי וטעות כזה מצוי יותר:
כג
חוץ מדגן. כי הדגן הגם שהוא ג״כ מין מזון מ״מ לחשיבותו שעושים ממנו פת למאכל האדם העקרי אינו נכלל בשם מזון סתם:
מו
ג
הפ״א. כי שרשו ירד. וכן במלת חנה חסרה נו״ן פה״פ:
ז
בני מיכל. עיין פ׳ וישלח ל״ו ב': אחת היא. שרח בת אשר:
כא
בן בנו. בני בלע ארד ונעמן:
כג
ושתים. ושם אינו סך חשבון כמספר שבעים הכולל שבע עשיריות ולמה העדיף שם אחד: בת ק״ל. שהרי נשתהו שמה רד״ו צא מהם שמונים של משה. נשארו ק״ל: ר״נ שנה. כשתצרף ק״ל עם מאה ועשרים שנות משה הרי ר״נ והיא חיתה עוד: אחיה חי. בפ׳ יש נוחלין שאחיה השילוני היה מיוצמ״צ והוא חי עוד בימי ירבעם שיעלה לערך תק"נ שנה: להוציא אחד: ולזה כיון שהששים ותשע היו יוצאי ירכו כתב על כל הע' לשון זה ולא חש על האחד שהוא יעקב עצמו:
כט
ויאמר יוסף. כן הוא בקצת נוסחאות וצ״ל ויאסור יוסף. ופשיטא שאין זה מכבוד המלכות לאסור בעצמו מרכבתו:
מז
י
כסוס. שהרי כתיב כי תעבת מצרים כל רועה צאן. ואיך היו לו מקנה וכן למצרים. אלא שהמקנה היו אלה המיוחדים לרכיבה ולעבודה לא המיוחדים למאכל. ובחנם האריכו פה המבארים:
טז
להיותו נע. על משקל קחו תנו:
יט
ולא היו כמו. שא"ל שנסתלק לגמרי א"כ הוכחש פתרון יוסף. וגם א״ל שהיו כקודם שהרי נתן להם זרע לעבוד השדות אלא שהוקל מעט בזכות יעקב:
כו
ארמית. שהם הכומרים. לפי שהרב יפרש בכ״מ מלת כהן לשון משמש יהיה להדיוט או לאלהות. לז״א שאלה הכהנים בל״ס הם הכומרים לכך לא קנה אדמתם. ני לא רצה או לא הניחו לו לזלזל בקדושיהם:
כז
שקנו שם. לפי שלשון אחוזה אינו נופל רק על ירושת אבות וממי ירשו ב״י לז"א שקנו מאחרים האחוזות שלהם. ועיין בפסוק תנו לי אחוזת קבר: