אור ברסלב
עזרה להבין פרשת וארא

עזרה להבין· רבי יצחק ב"ר משה יהודה

פרשת וארא

שמות

ו

ב

הכתוב אמר. דק״ל: א) הלא כבר אמר להם בפ׳ הקודמת כי הוא ה׳. ב) מה הפירוש של וידבר אלהים וסיים אני ה' ומה הכונה באמרו ושמי ה' לא נודעתי להם:

ג

שבועה. כאלו אמר בשמי ה' אני נשבע כי להם לא נודעתי כמותך: הוא תאר. ר״ל ששם הוי׳ כשהוא תאר כמו ה' צבאות פירושו השולט על המערכת ומשנה המערכת בעצמה ושם שדי מורה על שידוד המערכת רק בנוגע להאדם הדבק בו. דהיינו שלא ישנה המערכת בעצמה רק ישמור האדם מהרע המתחייב לבוא עליו מגזרת המערכת. וזה השם ידעו האבות וגם שהע״צ ה'. רק הנהגה נסיית להחשיך השמש בצהרים. או לייבש מי ים ולהציב כמו נד נוזלים היפך הטבע זה לא ידעו. כי כל הנפלאות וטובות האבות היו רק בדרך הטבע: אפרש עוד. בפ' תשא בפסוק ונצבת על הצור ע״ש:

ו

שאני עומד. דמה קשר יש עם ואזכור את בריתי המלות לכן אמור לב״י אני ה׳. לז״א שפירושו. כמו שאני ה' עומד וקיים כן וכו׳:

ז

המחברת. עיין מזה מה שכתבתי פ׳ תשא בענין מחברות צבא השמים:

ח

מיוצאי מצרים. צ״ל רבים מיוצאי מצרים נכנסו לארץ. כי לא נגזרה הגזרה על שבע הלוי ועל הנשים ועל הפחות מבן עשרים:

יא

ארמון. דהל״ל רק דבר אל פרעה. בא למ״ל:

יב

בפעם הראשונה. דק״ל למה חזר וטען טענה זו אחרי שכבר אמר זה בשליחות הראשונה. והשם הבטיחו שיורהו אשר ידבר וגם שם לו אהרן לפה. לז״א שאז הבטיחו שלא יצרכו לדבר מלה כזאת הכבדה על המבטא. ולזה צריך בשליחות החדשה הבטחה אחרת. כי אין עניני השליחות שוים וישנם בכאן מלות אחרות ואהרן היה המליץ רק בינו ובין ב״י עד כה:

יד

משה ואהרן. שהכינוי אבותם קאי על משה ואהרן שבא ליחסם, או שב הכינוי אל ב״י הסמוך בפסוק הקודם: והאנשים הם. צ"ל והראשים הם ור״ל שאלה הנמנים כאן מיורדי מצרים הם הראשי אבות.ועליהם קאי מלת ראשים: רק להתיחס. כי בכורתו לקחת פי שנים ניתנה ליוסף. והמלוכה ליהודה ולא נשארה לו הבכורה רק לענין המנין להמנות ראשנה באשר נולד באמת ראשון:

טז

ירדו מצרים. ומכאן ואילך חשב הנולדים במצרים ובא הרב לתת טעם בכל אלה הנזכרים הבלתי נוגעים ליחוס משה ואהרן שזה עיקר הכונה פה. והזכיר הסיבה והחידוש באיזו דבר עכ״פ באלה הנזכרים היתרים שלצד איזו מעלה שבהם חשבם: בעבור שניו. שהיה גדול ממשה בשנים:

יז

כ״א שניהם. דק״ל שלא ה״ל ליחס רק בני קהת. לז״א שהשמיענו בזה שלא הוליד רק אלה השנים. שלא נטעה לומר בשם לבני ושמעי שהיו״ד בסופם היא יו״ד היחס והיו לו עוד בנים ונתיחסו על אלה השנים. וכן כתב גבי מחלי ומושי. ולזה לא הזכיר למשפחותם רק גבי אלה. שמהם לבד נפצו המשפחות. ולא נולדו לבני לוי רק אלה שחשב פה. ומשפחותם הם יוצאי חלציהם. וזה כונתו ג״כ בפסוק י״ט:

כג

סוד הכהונה. ר״ל בעבור כבוד הכהונה שניתנה לבניה וזכו לזה בשביל שרוב בנים אחרי אחי האם:

כה

טעם פוטיאל. כוון בזה נגד הדרש מזרע יוסף שפטפט ביצרו ומזרע יתרו שפיטם:

כז

פעמים בי. להלן ל״ב כ״ב. במדבר י״ב י״א:

כח

למה דבק. צ״ל למה לא דבק. ור״ל שזה הפסוק היה לכתוב אחר סימן שלישי: בו טעם כי כן. ר״ל ואע״פ שלא נודע טעם ההפסק בכ"ז סמוך הוא למה שאחריו כי כן פירושו כו׳ ויותר נראה שצ״ל הוא כן:

כט

ענין וידבר ר״ל שזהו אינו ענין חדש רק הוא האמור למעלה. וידבר ה׳ אל משה ואל אהרן. ע״ד שאמר לו אלהים בתחלה בא דבר והוא השיבו כי הוא ערל שפתים. וצירף לו את אהרן. והוא הוא שחזר לומר כאן:

ז

א

חכמי צרפת. האומרים שיש שרשים בעלי שתי אותיות. וחכמי ספרד אומרים כי אין שרש בלה״ק פחות מג' אותיות ואלה שלא נראה בהם רק שני אותיות הם מנע״ו. או נע״י:

ג

להוסיף על טובתו. שהאדם ביום הבראו ניתן תחת המערכת. כפי מזלו כן יבא עליו. רק אם יבחר בטוב וידבק בשם הנכבד ישמרהו מהרעה או יוסיף לו טובה. והחסד הזה שלל מאת פרעה למען ישאר בידי המערכת. וירבה בו מופתיו. וזה איננו לסבת קשיות ערפו עתה כי אנוס הוא. רק על לשעבר ולא הקשה את רוחו רק לבל ישוב ותשובתו תוכל להגן בעדו מבלי קבל ענשו הראוי לו. ודבריו המה לאחדים עם מ״ש הרמב״ם ז"ל בפרק השמיני מפרקיו שהקדים לאבות:

ה

והיו״ד. צ״ל בקמץ קטן היו"ד:

ז

בזקנותם. כי לעת הזקנה תופסק הנבואה ע״פ רוב להתגברות החולשה ורפיון הכחות העיונים ההכרחיים להנבואה וכמו שאמרו חז״ל אין הנבואה שורה אלא על חכם גבור וכו׳. וכ"כ הרמב״ם במו״נ ג״כ: פירשתי במקומו. כי בעמוד ענן קאי רק על משה ואהרן לבד. ומלות "כי לאלה לבדם״ הן ענין בפ״ע:

ט

ועוד ומטך. להלן י״ז ה׳ ומשה לא הכה את היאור רק אהרן וכמ״ש לפני זה. אלא שבמטה משה הכהו אהרן:

יא

וחמלה רביעית. שיש ארבע אותיות בשרשה "חרטם": שניהם. בדניאל ג״כ: בלטיהם. צ״ל בלהטיהם: השלישית. צ״ל שלישית. ור"ל בת שלש אותיות לאפוקי מלת בלט. שהיא בת שתי אותיות נראות:

טו

שיכה אהרן. כי כל המופתים נעשו ברצון ושמחה למלאות רצון קונם לא ע״י הכרח וכפיה. וההכאה שמשה רק לאות לפרעה כי תתחיל המכה מרגע ההיא שיצוה אהרן והוא סבתה:

יח

כטעם לא יכלו. כי אין לשון לומר שילאו לשתות. אלא הכונה שלא יוכלו לשתות:

יט

הפשט. כי אין סברא שהלך והכה כל נהרי מצרים ואגמיהם: ואינם היאור. שהיאור הוא נילוס והוא היה אחד בכל מצרים ונהרות אחרים היו שם ג״כ כנהר שיחור ודומה: ומים מרים. צ״ל ומי מרים ור״ל כי בכ״מ שכתוב מימי יורה על מים ראוים לשתיה. ובמקום שלא נאמר רק מי מורה על מי הים המלוחים ומרים: לומר מימו. בלא יו״ד אחרי מ"ם שניה. אבל מי נמצא לפעמים על לשון יחיד. וזה ההבדל בין מי ובין מימי:

כב

חסרת ה׳. מלשון להט. ונמשכת מהפתח:

כד

אחר הכתוב. וממה שמצינו בקצת המכות מפורש שלא היו בישראל מוכח שאותן שלא השמיע בהן כן שלטו גם בישראל: הם יוצאים. ולא הגיע להם שום נזק במה שהשחית הארבה כל ירק ועץ השדה:

כז

תאר יוצא. דהל״ל ואם תמאן. אלא הכונה ואם אתה איש ממאן בדבר השילוח. וכן פירש״י:

ח

ג

לחסרה. ואע״פ שגם מכת הדם לא יכלו לחסרה מ"מ היו מוצאים מים טובים בחפירה:

ד

היתה קשה. וזה טעם אחר למה שנתרגש פרעה במכה זו יותר מהראשונה:

יב

והיה לאבק. שמהפיח נתהוה אבק בכל מצרים. כן מהכאת האבק נתהוו הכניס בכ״מ דהל״ל והיו כנים:

יג

ואיננו שרש. כי שרשו כן לא כינה. (וכן פירוש המלבי״ם הפסוק ויושביה כמו כן ימותון שר״ל כמו כנים ימותו) והא שנתרבה על י״ס ולא על ו״ת הוא כמו הצפרדעים: בתוך האהלי. (יהושע ז׳ כ״א) שבאה ה״א הידיעה עם מלה בכנוים שלא כמשפט. וכן מלת הכנס לפי פירוש זה:

טו

בעבור ישראל. ובזה ניחא על שלא התרגש פרעה מזה בראותו כי אזלת יד החרטומים מעשות ככה:

יז

מלה זרה. כי הפעל שלח לא יבא בבנין הפעיל לרוב:

יט

וכל פדיון. שהדבר הפדוי נפרש מיד המחזיק בו. ונבדל ממנו לרשות אחר:

כ

היתה קשה. לכך קרא למשה ואהרן:

כב

והוא אמר. הר׳ ישועה הנ״ל:

כה

משונה. שבא נח תחת דגש. כי הוא מקור מפעל והל״ל התל. כמו שנאמר באליהו:

כו

מהקל ומהכבד. שבא בהפעיל בהוראת הקל. וכן ״מורה״ הוא מהפעיל. והוראתו כמו הקל:

כז

האות הראשון. ר״ל פ״א הפעל משרש נע״ו: ויסר תחת ויסר. ר״ל ויסר בפתח תחת ויסר בסגול וא״כ אין הפרש בזה בין הקל והכבד:

ט

א

הרקיע. שזה שאמר וזרקו משה השמימה ר״ל לאויר. כי הרקיע נקרא שמים. ולדעת הרב בפסוק יהי רקיע יכוון על האויר:

ב

חסר יד. דהל״ל ועודך מחזיק ידך בם. לפי שהוא מבנין הפעיל:

ג

שם כלל. ר״ל מלת דבר שהוא שם. לא נמצא כלל בפעלים. ומלת ידבר עמים היא מלשון הנהגה: והפי' רחוק. שיהיה פירוש ותדבר כמו ותאבד. כי הוראת דבר על מות ממחלה ידועה. לא ע״י אדם:

י

כאשר הזכיר. ר״ל בצווי. ואע״פ שלא נזכר במעשה: הזכיר זה. כי היה השחין גם בחרטומים מה שלא אמר בהקודמים: היתה קבלה. ששמשה כל מכה רביע חדש וההתראה ג' שבועות:

יג

צורך אחר. דלעיל במכת היאור אמר הנה יוצא המימה פירש הרב שהיה דרך מלכי מצרים לצאת היאורה בירחי עליתו. ובמכת הערוב שם לא כתיב ונצבת על שפת היאור רק הנה יוצא המימה ומשמע שהם מים אחרים לא היאור. אמר שהוא לרפואה להביט בבקר על מרוצת מים. וכאן כתב השכם בבקר ולא אמר הנה יוצא המימה.לז״א שאולי היה לו אז צורך אחר לעשות בביתו ולא יצא המימה. והראהו הש״י שהוא יודע הכל מתי יצא המימה ומתי ישב בביתו:

יד

*מגפות. בל״ר:

טז

מתוך האש. שמלות מתוך האש מפרשות המלה ומתוכה הקודמת. כלומר מתוך מה אמרתי לך שהיה כעין החשמל. היא מתוך האש. וכן כאן הפירוש. הידעת בעבור מה העמדתיך ? בעבור הראותך. ובחנם הלך הרש״נ פה לנוע על פסוק שאח"ז שם. ומתוכה דמות ארבע חיות:

יז

כפול הפ״א. ר״ל אע"פ שבמלת סלסלה כפולה פה״פ ובמלת מסתולל אינו כן בכ״ז מגזרה אחת הם:

כג

הליכה. שלהוראת הליכה ידוע שיש שני שרשים. הלך גם ילך. ומשרש ילך יאמר ותלך. ימשרש הלך יאמר ותהלך ע״מ אפעל:

כה

רק שהשם. המלה רק צריכה להיות באותיות גדולות ולפניה ציון הפסוק כ"ו. וזה קאי על מה שאמר רק בארץ גשן לא היה ברד. ולא אמר כן בשחין. לפי ששם היה גם בישראל. שאין המכה חזקה וכמ״ש הרב לעיל: משה לפרעה. שלא אמר לו גם פה ושמתי פדות. גבי דבר. לפי שראה שלא שם לבו אז לזה:

כז

שיכחד בדבר. כשראה חוזק הברד פחד פן יכחידנו' ה׳ בדבר. וכמו שאמר לו משה כי עתה וגו׳ ואך אותך בדבר ותכחד וגו':

כח

חבר משה. ממה שאמר פרעה קולות אלהים ולא ה׳ הבין שעוד אינו מודה בהשם הנכבד. רק הוא ענין טבעי ולזה השיבו כי ה׳ הוא הוא האלהים המכה את מצרים בכל מכה: ולא תמצא. כי שהע״צ לא יסמך: באלף דל"ת. והשם אדני אינו שהע״ל ויוכל להסמך. רק לפי שאנו קוראים השם הנכבד ג"כ בא״ד לפיכך אנו קוראים שם ה׳ אלהים:

ל

דבק הענין. שיהיה כאן שוה אל טרם ישכבו ואנשי סדום נסבו. וכן כאן טרם יראתם את ה׳ כבר הוכתה הפשתה: וזה הוי״ו. של והפשתה. שאם הוא דבוק הל״ל הפשתה. וכן הוי״ו של ואנשי סדום: מוסר. שלא סיים דבריו לומר ואח״כ תמרדו: הוא ועבדיו. שנתקיימו דברי משה שאמר ואתה ועבדיך:

לא

מכה נכה. כי השורק מבנין פעל יבא תמיד תחת פ״א הפעל. ואין שורק בנו״ן נפעל:

לה

אחר שפחד. לז״א ויכבד לבו וגם ויחזק לב פרעה להשמיענו החידוש:

תוכן העניינים

עזרה להבין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה