אור ברסלב
עזרה להבין פרשת בהר

עזרה להבין· רבי יצחק ב"ר משה יהודה

פרשת בהר

פרשת אמור

כה

א

כרת הברית. שבפ' משפטים נאמר ג״כ שש שנים תזרע שדך והשביעית תשמטנה:

ב

על ישראל. ממה שאמר ושבתה הארץ ולא אמר תשבתו תלה השביחה בארץ שלא תעבד אף ע״י אחר שהוא ברשותך: ימי עולם. מדכתיב שבת לה׳ כמ״ש בשבת בראשית אף שהשם לא שבת רק ביום השביעי ולא בשנה השביעית. אך כמו שהיום הטבעי מורכב מיום ולילה שאז ישלים השמש הקפה אחת סביב הארץ ע״י תנועתה ההכרחית מגלגל היומי. כן יום טבעי של העולם מורכב מקיץ וחרף שאז תשלים השמש הקפה שלימה ממהלכה העצמית והוא יום השמשי וממילא בהתקדש היום השביעי נתקדש ג״כ יום השביעי של השמש:

ה

כי שנת. ר״ל שחסר פה מלת כי:

ט

חצי השנה. כי זה כתוב גבי שמטה. מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה. להקהיל את העם בחג הסוכות למען ילמדו כי אז שנת שביתה ובטלים ממלאכה ויהיה להם פנאי לעסוק בתורה. ואם תחלת השנה מניסן למה עזבם חצי שנה עד הסוכות בלי לימוד: פעמים. כי מאחר שלא יקצרו בשביעית מה שיזרעו בששית בל״ס לא יזרעו כלל בששית להבל: הפרסי. זה ענין בפ״ע: רביעית היום. שע״פ חשבון תקופת שמואל יש בשנה שס״ה ימים ורביעית יום. והוא חשבון הישן להנוצרים. הנהוג פה במדינתנו: להשלמת המזלות. מיום צאת השמש מתחת נקודה אחת במזלות עד בואה שנית אליה. וגלגל המזלות בעצמו מתנועע בתנועה מתונה מאוד: הנטוי. הוא נקודת ראש התלי וזנבו פגישת מסלול השמש עם קו השוה. וידוע כי גם הנקודה הזאת מתנועעת בהיקף ולא תהיה לעולם על מקום אחד. ולפ״ז בע״כ שישתנה מדת שנת החמה לשני המנינים: חדש. כי החדש נקרא כן על התחדשות אור הירח. וכיון שהכתוב תלה המצות בימי החדש הרי שמנו ללבנה: רק בקשו. ר"ל שאם אמרו שנת הלבנה פירושו מספר חדשים של לבנה הנמצאים בשנת החמה. ובאמרם חדש החמה הכונה מספר ימים בשנת החמה שהם קרובים לחדש הלבנה. אבל בעצם אין ללבנה שנה ואין לחמה חדש כלל: בכל המזלות. צ״ל בכל הגבולות:

י

וכל ישביה דרור. הוא דבור אחד והנקודות שביניהם ט״ס: שלוח. מלשון יובל שי:

יב

מפורשת. צ״ל מופרשת:

יד

קניהם. דהל״ל או קניתם קנה. דשם המקור לא יבא בפ״ע בלתי בלוית פעל עבר או עתיד כמו נכסוף נכספת. ועיין פ, ויקהל בפסוק והותר:

טז

הפך תמעיט. דלשון מקנתו משמע שיזהיר המוכר להרבות מקנת הלוקח. דאלו בא להזהיר את הלוקח הל״ל תרבה מקנתך או ממכרו. וא״כ אין הבנה שמקום שבא להזהיר על האונאה הזהיר להמוכר שירבה מקנת הלוקח לפי רוב השנים. דאטו בשופטני עסקינן לקחת פחות משויו. ואם ירצה להוזיל לרעהו מה רע. לז״א שאגב שבא לומר תמעיט אמר ג״כ תרבה בכדי שיהיה דבר והיפוכו. כדרך המקראות. וכמו ששת ימים תעבוד שזה א״צ לאשמעינן אלא אגב שאמר וביום השביעי לא תעשה בו מלאכה. ופירוש האבי עזר לא נראה כלל בפירוש כל הפרשה זו: הראשון לקונה. ר"ל מ״ש בתחלה אל תונו הזהיר המוכר בלאו. וכאן ללוקח ומייתור הכתובים אמר כן. וכמו שהתחיל וכי תמכרו ואח"כ או קנה. כן אל תונו הראשון למוכר והשני ללוקח:

יז

ראיה. ר״ל ממ״ש ולא נאסוף את תבואתנו ואם קאי על שנת השמטה הלא לא יזרעו ומה יאספו אלא ע״כ שהתחלת השנה מניסן וזרעו בחשון הקודם בששית ואותה לא נאסוף: לנגדם. שאחר שאמר לא תקצרו את ספיחיה אמר מן השדה תאכלו את תבואתה הרי שקרא לספיח בשם תבואה: בששית ובשביעית. כי בששית ג״כ לא יזרעו להבל אחרי שלא יוכלו לקצור התבואה בשביעית. וכן בשמינית מפני היובל ורק בתשיעית יזרעו בחשון ויקצרו בניסן בעשירית. והל״ל ועשית את התבואה לארבע השנים: משרת. מ״א א' ט״ו והוא כמו משרתת:

כב

אל מן. וה״ז מקרא מסורס כאלו נאמר תאכלו תבואה מן הישן: כעצם. דהל״ל ישנה בל״נ אלא שמלת ישן שבה למלת עצם כאלו אמר תאכלו תבואה מעצם הישן. ועיין בדברי הרב בפסוק ויושב את משה:

כח

תחת תאר. דהל"ל והיה בית ממכרו. ויצא בית ממכרו. ואמר סתם ממכרו:

לא

לכל בית. דהא התחיל בל״ר ובתי החצרים:

לב

הגואל לוי. ובלוי הגואל מיד לוי אחר מיירי ועיקר הרבותא שהגאול לוי: בפ"א רפה. הבא רק לצחות הלשון. דהל״ל יצא ממכר הבית:

לה

כמו יחיה. שבכ״מ וי״ו המהפכת היא ג״כ וי״ו החבור. וכאן היא רק מהפכת. ואולי צ״ל שיחיה עמך. ויפרש מלת וחי עמך כמו "וכל החי עמך" אל תקח מאתו וגומ' וב׳ הפסוקים דבקים, והוכרח לפרש כן ממה שסיים עוד הפעם וחי אחיך עמך. והוא כפל. לזה אמר שכאן אינו לאזהרה שיחייהו. ועיין מה שכתבתי בפסוק גר ותושב אנכי עמכם:

לח

פרשת ומטה. צ״ל פרשת וכי ימוך אחיך עמך שאח"ז, ג״כ להזכיר את הקונה כי הוא לטובתו ג״כ כי לפעמים יהיה לו צורך ודוחק רב עד שימכור עצמו ויצא הוא ג״כ ביובל שהעניות גלגל החוזר בעולם ואין איש מובטח ממנה:

מא

לעולם. שהוא עד היובל וקאי על הנרצע פה ג״כ שהרי משפט עבד ישראל לעבוד רק שש וכאן אמר שיצא ביובל. וזה ראיה לפירוש חז״ל שם מלת עולם:

מה

הם ידעו. לתת טעם למה קראו העבדים שאינם ישראלים בשם כנעני הגם שמכנען אסור לקנות. ואמרו שכנעני הגר בארץ אחרת מותר לקנותו בעבד. או עכו״ם מארץ אחרת הבא על הכנענית. והיה זה בידם הלמ״׳מ:

מז

שרש. שנעקר מעיקר ושרש מולדתו והתיהד. וכן ואת סוסיהם תעקר הפירוש שישברם מעיקרם:

נא

וי״ו ואם עוד. צ״ל וי״ו של וחשב לו כפי שניו. שבכ״מ וי״ו החבור והמהפך יחד וכאן הוא רק וי"ו המהפך:

כו

א

ובזה יקנהו. על מנת כן ישכיר עצמו לו:

ב

ולא בעבור. צ״ל ולכן בעבור:

תוכן העניינים

עזרה להבין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה