עזרה להבין· רבי יצחק ב"ר משה יהודה
ספר שמות
א
ו
ושנותיה של מרים. צ״ל כשנותיה של מרים:
כב
ולא יצטרכו כל העם. ר״ל שפרעה לא הוצרך לקבץ כל העם אלא הזהיר אחדים מכל שכונה וצוה אותם שהם יזהירו על הדבר כ״א את שכונתו:
ב
ז
להאמור בסמוך בכח. שפסוק ותרד בת פרעה לרחוץ הוא כאלו נאמר שם לרחוץ חת בשרה. וא״כ מלת בשרה הגם שאינה מפורשת בפועל בפסוק היא בהבנת הענין בכח. וע"ז קאי הכינוי ותראהו שראתה בשרה ובשר הוא ל״ז:
י
שמו ראובן. כד ניתי ספר ונחזי נמצא כתוב בראובן להיפך. ותקרא שמו ראובן כי ראה ה׳ בעניי. ואולי נזדמנה נוסחא מוטעת לפני הרב וצ״ע:
ג
א
נהג כמנהגו. לפירוש ראשון נהג משה במכוון את הצאן אל הר אלהים כי כן נתן ה׳ בלבו. ולפירוש השני לא כוון משה כלל לאיזו מקום ינהלם אלא הלכו באשר הלכו. רק הצאן הלכו מעצמם שמה בחפץ ה׳:
ט
לא מקום אחד. הוא בפסוק ועלית אתה ואהרן עמך והכהנים יכול יעלו עמו למקום אחד וכו'. הוי אומר אתה מחיצה לעצמך וכו׳:
ד
יד
שהוא עניו. ששני דברים הללו הם סיבת מיאון משה בשליחותו כמ״ש לפני זה:
יט
עד שהובטח. בשעת הדבור בהר חורב קודם שובו ליתרו למדין:
כב
ובצירוף טעם ראשון. שידע שמכת בכורות היא אחרונה: