עזרה להבין· רבי יצחק ב"ר משה יהודה
ויחי
מז
כח
ונכון לשלם. שכ״א שקיבל איזו טובה מרעהו היה עומד נכון ומזומן לשלם לו גמול הטוב: וא"ו מילוי וא״ו. שנפש יעקב ויוסף הן בבחינת נפש אחת כמו שהוא״ו מלואו הוא ג״כ וא״ו עצמו. בכ״ז האחת היא עצם והשנית מלואה כמו כן שתי נפשותם הן בחינה אחת:
כ
לאחד מהדרכים. שעיקר החסד של אמת וכן ההשבעה הוא רק לפרט זה שלא יקברוהו במצרים:
מח
טז
עליון מהדגים. שאין עה״ר שולטת בהם מפני שמכוסים מהעין והם הגם שהם נגלים בכ״ז לא תשלוט בהם עינא בישא:
מט
ג
והכנות נדמים. ר״ל להכין ולאסוף קטנים מדומים שהם הבל בלתי מתקימים לנצח:
ד
גמר ההודאה. צ"ל גרם ההודאה:
ה
דברים המוכרים. ר"ל המעשים שנכרו לכל בהם לא באו להם בירושה מאביהם אלא מחמס נפשם תכסם בושה: שלא פעל בה להם. צ״ל שלא בא פעל זה להם מאביהם:
ו
ויאמר מעשה שכם. צ"ל ויאחר מעשה שכם: עוד ירצה שלא יענש. שהוא מבקש רחמים שלא יענש ע״ז לפי שהוא היה קצת כעין גרמא בנזקין:
ט
שתקפה בנפש הלא היא. צ״ל שתקפה בנפש אלה:
יא
אמר לשון רבים. ר״ל בייתור יו״ד של בני אתונו המסרה היא שוה למלת בני ברבים: למטה מהסות. צ״ל למטה מהלבוש:
טז
מצדיק עינו. שלא נחשב כמאבד עצמו לדעת:
יט
ולשון גדייה. היא כריתה כמו גודו אילנא:
כ
מאמצעותו השיג. ר״ל מאמצעות עצמו השיג ששמנה לחמו:
כ
תחלת ההטבה. צ״ל תחלה ההטבה: היה לך דבר זה. הגדולה והמלוכה:
כט
כי הם יעשו. אחרי שהשביע ליוסף שישתדל בזה שלא תהיה להם מניעה מהזולת פשיטא שיקיימו צוואתו: