עזרה להבין· רבי יצחק ב"ר משה יהודה
נח
יג
עשרה לא יספיקו. צ״ל כי פחות מעשרה לא יספיקו:
ז
ב
תשלום הז'. כי מאליהן לא באי רק שנים שנים וכמ״ש לקמץ פסוק ט׳:
כג
אלא קודם לכל. מלת אלא מיותרת. אי צ"ל אלא קודם לכל בשר:
ח
ז
ומזה ידע נח. ר״ל שבשליחות הראשונה של היונה נאמר ולא מצאה היונה מנוח ותשב אליו. משמע שמזה ששבה אליו תיכף הבין שעוד לא קלו המים ולא מצאה מנוח. ומהעורב שיצא יצוא ושוב ובחפצו לנוח הוכרח לשוב אל התיבה ולא מצא מקום מנוח סביבות החיבה מזה היה נח יכול ג״כ לדעת כי עוד לא קלו המים מעל פני הארץ. אכן נח היה חפץ לדעת אולי עכ״פ באיזו מרחק רב מן התיבה כבר נמצא איזו אילן או הר נגלה. וזה לא היה יכול לדעת מהעורב שלא רצה לקבל השליחות לשוט למרחקים ועף רק סביבות התיבה. ולזה שלח את היונה לדעת אולי קלו מעט עכ"פ באיזה מקום רחוק:
ט
יא
ייתור אומרו. שלאיזו ענין אמר מזמן מי המבול כיון שאז נשבע תיכף אחר המבול שלא יביא עוד רעה כוללות מעתה פשיטא שמזמן המבול הוא: וטעם שלא הוכיח. ר״ל למה הוכיח מהשבועה שהיא מפסוק לא יכרת ששם נזכר בפירוש מי המבול היה לו יותר להוכיח מפסוק לא אוסיף להכות ששם משמע בפשיטות בשום מכה ולא היה צריך לבוא בטענת הערמה:
י
א
הטועה לטעות. שהבוי״ת היה ירא מפניהם פן תשיג ידם להלחם בו: ולכן הפריעם מחפצם: