אור ברסלב
עזרה להבין בראשית

עזרה להבין· רבי יצחק ב"ר משה יהודה

בראשית

פתח דבר

א

א

ומי כאלהינו. ר״ל כי רק אלהים אשר ממנו מוצא דבר. הוא יוכל לדעת את הנסמך החסר פה. וזולתו לא יוכל לדעת בבירור ועל מי סמך הכתוב שסתם ולא אמר בפירוש הנסמך. ואין זה דומה למגיד מראשית אחרית שענינו מובן מעצמו ואין חשש תקלה. משא"כ כאן מאין נוכל לדעת בראשית איזו דבר נבראו שמים וארץ. ונוכל לבוא לידי טעות בעיקר גדול של חדוש העולם: (שם בציון י"ז) מתוך קימת נפשו. נראה שצ״ל מתוך אימת נפשו ור״ל כי ידבר דבריו מאימת נפשו, מהבוי״ת ונפשו היא המדברת. ודברים היוצאים מן הנפש יוכלו לפעול ולכנוס בנפש השומעת:

ז

אפשר שטעם. שלפי פירוש ראשון משמיענו חידוש במה שאמר ויהי כן אחר ויעש. שהגם שעשאו כקערה הפוכה על פניה נשא על גבנוניתו המים העליונים היפך הנהוג לשום הנוזלים בקערורית הקערה. ולא שינה את תפקידו. ולפי פירוש השני לא איחר לומר ויהי כן לצד איזו חידוש. רק שאינו מאוחר כלל. כי באמת כאן מקומו הראוי אחר שהשלים כל התנאים. כי גם ויעש אלהים את הרקיע היא מתנאי הבריאה שישא המים על גבנוניתו: בכל תנאי הבריאה. צ״ל ככל תנאי הבריאה. ור"ל כי הפסוק ויעש הוא ג״כ תנאי אחד כיתר כל תנאי הבריאה:

טו

יומא דעיבא. ר״ל שלפ״ז הלא תמיד מתפשט אור השמש ומפלס לו נתיב דרך מחיצת הרקיע. ובכ״ז אינו כולו שמשא. ובמה כח העננים יפה לפזר קרני השמש לכ״מ סביבותם בעברם דרך בם. לז״א כי ע״י מסך מבדיל אחד הגם שיתפשט ג״כ קצת האור לצדדין אך בכ״ז המקום האמתי שנכח השמש מבהיק באור יותר בהיר מסביבותיו משא״כ אם יתפשט עוד הפעם דרך העננים יוסיף להתפשט לצדדין:

כ

על פי הנקודות. כפי הנראה נזדמנה לפני הרב נוסחא כזאת בחומשים שלפניו. אבל בכל החומשים שבידינו כתוב כאן בשב״א תחת הרי״ש כמו בשאר המקומות. ואולי זה מחילוף הנוסחאות של מדנחאי ומערבעי וקושיתו אולי נוכל לתרץ שחז״ל דרשו דרשתם מיתור הכתוב של ויתן אתם אלהים ברקיע השמים לגמרי שכבר כתב זה לעיל (ויתן אתם) והיו למאורות ברקיע השמים אלא שבא להורות שהגביהם לרקיע ב׳. ועיקר דרשתם סמכו על כתוב ושמי השמים וכל צבאם:

כא

המצמיח ולא הבורא. נראה להגיה "שלא הבורא." ור״ל בזמן שהמצמיח הוא זולת הבוי״ת לא יוכל לברוא יותר ממה שיש בו. ואם לא נגיה בדבריו הכונה במלת ולא הבורא על כל דבר הבורא דבר:

כב

שלא בירך שרץ העוף. ממה שלא נאמר ומלאו את המים והארץ והוה קאי על כל ברית המים. ומדכתב והעוף ירב בארץ בפ״ע מוכח שהברכה של פרו ורבו הקודמת לא קאי על עוף ג״כ: דקאי צדק. שבת קנ״ו ע״ב: אומר והעוף ירב. בלשון עתיד ולא בלשון צווי כמ״ש גבי דגים:

כח

פי' שלא יכרת. דק״ל לפי שיטתו לעיל שהדגים הוצרכו לברכה לפי שהם במים להתגבר על כח המתעד ללידה. א"כ למה הוצרך האדם לברכה:

ב

א

מצינו כי מלא. צ״ל כי הוא מלוא. ור״ל דמקומו של עולם משמע שהעולם הוא עומד בו והוא מקיפו ומלוא העולם משמעו שהוא תוך העולם: נוצר המקווה. לדעתי צ״ל מצר המקווה ור״ל שיכספו להמשך להמצר והגבול של האור העליון המקווה ונחמד לכל הנבראים: התשוקה למצוי. גם כאן צ״ל למצר:

ג

והישר בנעלמות. צ״ל והישר בנעימות. שכל נקודה מכדור העולם תכסוף לנעימות אור הכבוד העליון המקיפו שוה לחברתה. ואין לאל יד האחת להתגבר על רעותה בתאות התקרבותה אחרי שרגש הנעימות ישר וסמוך לכולן בשוה:

ד

האמורים בסמוך. בפסוק שאחריו וכל שיח השדה ואד יעלה וגומ' שבאופן זה בראם הבורא ומשלו נתנו מה שנתנו ועשו מה שעשו:

ה

הוא יצירה. צ״ל הוא יצרם:

טו

המחכה ויגיע. צ״ל המחכה ויגע. והוא מלשון יגיעה ועמל:

יח

בנינה כי מתחלה. נראה שצ״ל וזאת בנינה מתחלה וכו׳ וכונתו כי גם בתחלת הבריאה כבר נבנתה אשתו עמו. רק נפרדה אח״כ ממנו להנאות שאר תשמישיו. אבל לקיום המין היה די הענין הקודם: מכל הנבראים. צ״ל ככל הנבראים. אבל באמת אין נשתוים אליו בעצם ועיקר טבע בריאותם: אשר בו נוצר. כצ״ל ור״ל כי אז נוצר בו מקום כזה הראוי להורקה הידועה גם בהיצירה הקודמת גב לגב: בנוף האדם ממש. צ״ל מגוף האדם. ור״ל אחרי שרצה להפרידה ממנו ולהציג לו עזר כנגדו היה לו רק לברוא אשה מאדמה ולשנות איברי הולדתם לא לבנות האשה מצלעו:

ג

ד

שפירשנו למעלה. כי אחרי שיהיו כאלהים אין להם לפחוד מענשו:

יז

מטעם האמור. ר״ל בדברי אדם ותשובתו האשה אשר נתת עמדי וגומ' ואנוס אני:

כב

למעלה דמות. ובקצת נוסחאות הגירסא לדמות והכונה אחת היא שמלת ממנו תורה כביכול על ריבוי רשויות ח״ו:

ד

נפשו של משה. כי משה נוטריקון משה שת הבל. וע״פ דרך המקובלים היו נפשות שת והבל מצורפת בנשמת משה:

ד

בהודעת המוקדם. כי ויבא קין מפרי האדמה מוקדם בפסוק למנחת הבל. וה״ל להקדימו גם כאן:

ו

דעת עליו ויסודו. צ״ל וסודו:

ח

באבן הרגו. הם האבנים שהיו בפי האדמה בעת הבליעה והם פצעוהו וחנקוהו:

ו

ג

עברו עליו ל׳ יום. צ״ל שעברו עליו שלשים יום בשלוה:

ה

תושלל הבריאה. ר״ל אף שמדת הרחמים מסכמת יותר בשלילת הבריאה מהיפוך מדתה בכ"ז הבריאה במקומה עומדת מצד מדה״ד שעושה משפט וגבי דיליה: וכי צריך לקבוע. מכאן מתחיל תירוצו על הוא"ת: הוא התשלום. צ״ל הוא להמשלים. או צ״ל נגד התשלום. והכונה שע״י טענה זו יכול המשלם לפטור עצמו משלם:

ז

או בבחינת ג'. שלאו דוקא למצוא אחת יש לה הסגולה הזאת כי יוכל להיות שזאת היא רק בבחינת מצוות אחדות יחד. וה׳ לא פרסם אותן המצוות למען לא ירוצו הכל רק אחריהן ויעזבו זולתן:

תוכן העניינים

עזרה להבין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה