אור ברסלב
עזרה להבין להבין אמרי בינה

עזרה להבין· רבי יצחק ב"ר משה יהודה

להבין אמרי בינה

קונטרס תקנת סופר

אדונינו הרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות הביא במסכת אבות פ״ג מאמר אחד פילוסופי עמוק מאד וז״ל: שהדעת אשר יגיע לנו ונקנה אותו. אמנם השיגנו המושכלות אשר נשיגם אם נפריד הצורה ונשכיל אותה. או שנשיג הצירות הנפרדות במציאותם מבלתי שנשימם אנחנו דעת אבל הם במציאותם דעת. זאת ההשגה היא אשר תקרא בינה והיא הדעת. ובדעת ג״כ נבין ואפשר לנו שנשיג מה שנשיג. וכאלו יאמר שאם לא נשכיל מושכל אין דעת לנו ואם אין דעת לנו לא נשכיל מושכל. כי בדעת נשיגהו והבנת זה הדבר קשה מאד וכו׳ עכ״ל. ומרבית התורניים בלמדם משנת חסידים בשבתות הקיץ ומתענגים על נועם פירושו ז״ל בבתי כנסיות ובבתי מדרשות בבואם לפירוש זאת המשנה ועמדו ואמרו לא ידענו זה כי סתומים וחתומים הדברים. יביטו וישתוממו רגעים אחדים. אולי יבקע להם קו אור אחד בכונתו ויפלס לו נתיב בין ערפלי חתולת המאמר ואין. ובלי חמדה יפרדו ממקום זה לעבור הלאה. אי לזאת אחשוב לנכון להשמיע בזה דעתי הקלושה מאשר חנני צורי וקוני. אולי אוכל הועיל מעט ולהקל חומר העיון מעל ההוגים בדברי קדשו. כי להפכו למאמר פשוט וקל הוא מן הנמנעות. וכמו שהעיר גם הרמב״ם ז"ל בעצמו כי הוא ענין קשה ההבנה ועומק הציור. אך באתי להמתיק הקושי הנוסף בדבריו פה מפאת קוצר לשונו. ולבאר המלות ההגיוניות הזרות

למרבית הקוראים. ולא ישאר עכ"פ יותר מקושי עומק המושג:

אמנם להבנת הענין מוכרח אנכי להקדים איזו הקדמות:

א

מלת "דעת" היא שם נרדף למלת שכל לפי עדותו הנאמנה של הר״ש אבן תבון בביאורו למלות זרות בספר מוה״נ. במלת שכל ע״ש. ובכ״מ שכתוב דעת יכול לכתוב ג"כ שכל. וזה לפי שבאמת כל שכל שיהיה אינו רק ידיעת והשגת איזו דבר על אמתתו. יהיה מושכל ראשון או שכל נקנה. והחידוד ושילוב ההיקשים הנדרשים להגעת המושכל אינם אלא דרך ומבוא להידיעה הזאת ואינם עצם מעצמה. כי הידיעות וההשכלות המושגות לאחד בעמל וקושי הרב קלות ופשוטות הן להשני אשר דעתו רחבה ופלפולי והקדמות הראשון כיתר וכנטול הם לו. חוקר הטבע. המהנדס או הפילוסוף בישבם על האבנים להשיג איזו דבר חכמה. כל ישעם וחפצם הוא רק לדעת ידיעה הנעלמת מהם עד כה: ומלת שכל או דעת תאמר על שני ענינים או על השכל ההיולאני. ר״ל על הכח הנטוע בנפש כל אדם להשכיל ולבא עד חקר הידיעות שירצה להשיג. ולו יקרא שכל בכח. ויאמר עוד ג״כ על השכל בפועל. ר״ל אחרי אשר כבר השכיל איזו שכל פרטי נאמר עליו שיש לו השכל ההוא וקנה אותו. ולו יקרא שכל בפועל:

ב) מלת בינה תאמר על הענין המושכל אם נדבר רק בהשקף עליו ביחוד לא בנוגע להאדם המשכילו. וכמ״ש הכתוב ״אני בינה״ ולא אמר אני שכל. כי מלת שכל תנשא על האדם.

ומלת בינה על החכמה המופשטת. כי הלא יוכלו שני בני אדם להשכיל על דבר אחד. א״כ ע״כ המושכל הוא דבר בפ״ע זולת האדם המשכילו. וכן אמר הכתוב "וסור מרע בינה" שזאת המדה היא בינה. ואולי כיונו לזה גם מסדרי התפלה באמרם אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה. ור״ל שחננו במה שנטע בנפשו כח השכל לקלוט ולהשיג את הבינה. ואח״ז ג"כ מלמדו חכמת בינה ויקרב ויחבר המושכל אל שכלו ויתלכדו לאחרים במוחו ויחדיו יהיו תמים בהשגתו המושכל:

ג) מלת ״צורה״ תנשא על ג׳ ענינים: א) על צורת איזו דבר ותוארו החיצוני הנראית והמורגשת לעין האדם. ב) גם על הצורה אשר בדמיון ר״ל הצורה אשר נצייר בדמיוננו צורת איזו דבר הגם הבלתי נמצא אז נגדינו בפועל. וזאת הצורה הוא יותר דקה ורוחנית מהקודמת אחרי כי היא מופשטת קצת מהחומר ובלתי נמצאה רק בכח הדמיון. ושמוש מלת צורה על ב׳ ענינים אלה הוא העיקר והמצוי בלשון ב״א. ג) הפלוסופים שאלו מלת צורה ג״כ למהות ותוכן איזו גוף אשר בו מציאת הדבר ההוא ובו יבדל ממין אחר ויהיה מה שהוא. וזאת הצורה לא תושג בחוש הראות רק בידיעת השכל. למשל: ידענו כי עיקר ומהות האדם הוא נפשו המשכלת ולה יקרא אדם. כי בלעדה נמשל כבהמה נדמה ורק בשכלו נבדל מיתר היצורים. ולכן יאמרו הפלוסופים בלשונם כי צורת האדם היא נפשו המשכלת. וזאת הצורה הרוחנית בלתי מיוחדת לגוף אחד כצורה המוחשת רק כוללת כל המין ההוא. ואע״פ שלא נראה ולא נרגיש את הנפש ולא נדע מהותה אכן השכל ישפוט עליה שהיא נמצאת. ולפי שרוב הצורות הרוחניות האלה דבוקות בחומר נושא הצורה הזאת. יאמרו הפילוסופים שהפשטנו הצורה מחומרה והשכלנו אותה. ור"ל שהשגנו רק מהות ועצם הדבר מבלי הבט אל חומרה. כי הצורה השכלית מלבד שהיא כוללת כל המין. אך גם אין הבדל ופדות אצלה אם יהיו חומרי המין ההוא באופן זה או באופן אחר. ורק המלאכים והרוחניים הבלתי דבוקים בחומר והם נפשות שכלים לבד בלא חומר. כי העיון השכלי יורה אותנו שהם נמצאים והם בלתי גופים ולזה קראו אותם שכלים נפרדים או צורות נפרדות. ור״ל שצורתם נפרדת ועומדת מחומר ולא נצטרך להפשיטם. והם בעצמם שכלים כנפש המשכלת של האדם וגבוהים ממנה. וגם בלתי מושגים רק בשכל לא בחוש. ולזאת קראים ג״כ שכלים נפרדים:

ד) ז״ל הרמב״ם ז״ל בספרו "מורה נבוכים" ח״ר פרק ס״ח: כבר ידעת פרסום זה המאמר אשר אמרוהו הפילוסופים בשם יתעלה והוא אמרם שהוא השכל והמשכיל והמושכל. ושאלו ענינים הג׳. בו יתעלה הם ענין אחד אין ריבוי בו וכו'. ואין ספק כי כל מי שלא עיין בספרים המחוברים בשכל ולא השיג עצם השכל ולא ידע מהותו ולא יבין ממנו אלא כמו שיבין מענין הלובן והשחרות תקשה עליו הבנת זה הענין מאד. ויהיה אמרנו שהוא השכל והמשכיל והמושכל כאלו אמרנו הלובן והמלבין והמתלבן דבר אחד וכו'. דע כי האדם קודם שישכיל הוא משכיל בכח וכשהשכיל דבר אחד כאלו תאמר כשהשכיל צורת זה האילן הרמוז אליו (ר״ל שנחפוץ לדעת מהותו ותכונתו) והפשיט צורתו מחומר שלו וציירה צורה מופשטת שזה הוא פעל השכל אז הוא משכיל בפועל. והשכל אשר עלה בידו בפועל היא צורת האילן המופשטת אשר בשכלו. כי אין השכל דבר זולת דבר המושכל וכו׳. אמנם כשהונח בכח הוא שני דברים בהכרח. השכל בכח והדבר המושכל בכח. כאלו תאמר זה השכל ההיולאני אשר בראובן הוא שכל בכח. וכן זה האילן הוא המושכל בכח ואלו ב' דברים בל"ס. וכשיצאו לפועל ותהיה צורת האילן מושכלת בפועל אז תהיה הצורה המושנלת היא השכל. ובשכל ההוא בעצמו אשר הוא שכל בפועל הופשטה והושכלה וכו'. וכל מה שהוא בכח א״א לו מבלתי נושא סובל הכח ההוא כאדם עד״מ. ויהיה הנה ג' דברים. האדם הנושא הכח ההוא וכו'. וכשהגיע השכל בפועל ישובו השלשה ענינים אחד ע״כ תוכן דבריו. ועיין במפרשי דבריו שהאריכו הרבה לבאר עומק כונתו בפרק בפרק זה. והיוצא מדבריהם הוא: כי בצורה השכליית המושגת להאדם. בראשית השכלתו ישנם בע״כ ג׳ ענינים חלוקים. א) השכל ההיולי או הכח הנטוע בנפש האדם להשכיל ולהשיג ענין הנעלם ממנו עד כה. ב) הדבר ההוא אשר ירצה להשיג צורתו. ג) האדם המשכיל אשר ישתדל לקרב ולהדביק שכלו עם הדבר המושכל ההוא. וכ״ז הוא רק בעוד שלא השכיל בפועל. אבל אחרי צאת שכלו מן הכח אל הפועל והשיג המושכל שבו שלשתם דבר אחד באמת כי כל ידיעה והשגה בפועל בלתי נמצאת רק בהשכל עצמו. והשכל עצמו בפועל אינו ג״כ רק אותו המושכל עד״מ אם השכיל האדם שלא יתכן בשום משולש שבעולם להיות בו צלע אחת שהיא לבדה גדולה כמדת שתי צלעותיו הנותרות5 וקנה אתה הידיעה. אך הלא הידיעה הזאת בלתי נמצאת בפועל דבר עומד בפ״ע בעולם. בלתי בשכל האדם שם יכירנה מקומו. וגם הדבר המשכיל את הידיעה הזאת הוא רק השכל לבדו לא זולתו מגוף האדם. וא״כ בע״כ שלשתם בפועל הם דבר אחד. אדמה כי יש בדברי אלה די לתת לך מושג כולל ומקיף הענין הזה העמוק.

ועתה אשוב לבאר דברי הרב ז"ל במשנה ואוסיף במוסגר דברים אחדים לברר כונת דבריו.

שהדעת אשר יגיע לנו ונקנה אותו (ר״ל השכל שכבר השכלנו והשגנו אותו בפועל) אמנם השגנו המושכלות אשר נשיגם אם נפריד הצורה ונשכיל אותה. או שנשיג הצורות הנפרדות במציאותם מבלתי שנשימם אנחנו דעת אבל הם במציאותם דעת. (ר״ל שכל השכלה בפועל אינה אלא השגה וידיעת מהות ועצם איזו דבר. בין שתהיה ההשגה במהות איזו דבר גשמי שאינו בעצם שכל רק שאנחנו עשינו ממנו שכל בחפצנו להשכיל תכונתו וע״י זאת ניחס אליו השם שכל. כמו המשולש הנ"ל שהשכלנו על אפשרות מחיר מדת צלעותיו בערכם זל״ז. הוא בעצם רק ג׳ קוים פשוטים הנוגעים זב״ז בקצותם וכל רוח ושכל אין בקרבם מבלעדי האדם החופש והחוקר אודות ידיעה אחת בהם; ובין שישיג איזו דבר במהות השכלים הנפרדים הבלתי דבוקים בשום חומר והם בעצמם שכלים פשוטים) זאת ההשגה היא אשר תקרא בינה והיא הדעת (ר"ל שהמושכל ההוא נקרא בינה בהיות עוד שכל האדם בכח וטרם השביל המושכל. והוא ג"כ אחרי השכילו בפועל גם עצם השכל. כי גוף השכל ואמתתו הוא הוא ההשגה למה שהושכל. ולידיעה הזאת יקרא שכל. אחרי שהמושכל ההוא מופשט מחומר לא ימצא בארצות החיים לא בשמים הוא גם תהום אמר אין עמדי. רק בשכל האדם שם אוה מושב לו ושם חביון עוזו. וגם השכל עצמו בפועל אינו אלא זאת ההשגה והידיעה בעצמה א״כ שניהם אחד המה יתלכדו ולא יתפרדו) ובדעת ג״כ נבין ואפשר לנו שנשיג מה שנשיג (ר״ל שהשכל בעצמו הוא הוא ג״כ המשכיל והמפשיט הצורה שרוצה להשיג. כי ידי מי במעש הזה מבלעדו ? ומבטן מי יצא אם לא כי כח השכלי הנטוע באדם הכינו גם חקרו. באופן שהמשכיל והשכל והמושכל לאחדים תהיינה בפועל. ושינוי השם יקבלו. רק בעת היותם בכח טרם יצאם לפועל אז איש על מקומו יבוא בשלום וכאלו יאמר שאם לא נשכיל מושכל אין דעת לנו (ר״ל כל עוד שלא השגנו את המושכל אין גם השכל בנו כי השכל בכח לאו כלום הוא ואלו לא ישכיל בפועל לעולם אז הבל הכח שקר ותהו נסכו) ואם לא יהיה דעת לנו לא נשכיל מושכל כי בדעת נשיגהו (ר"ל שגם המשכיל הוא רק השכל עצמו כי רק הוא הנהו המשיג והחוקר והוא המקשר בלולאות את המושכל עם שכלו ע״י חוקרו ועיונו בו ולולא הוא שהיה לו לא יושכל לו המושכל לעולם ע״י זולתו. ואם אמנם לפי שיטת הפלוסופים הקדמונים ישנו כח רוחני הנקרא בשם שכל הפועל והוא הממונה על התקרבות וזווג המושכל עם שכל האדם. בכ״ז צריך השכל להבין א״ע להתעורר ולחקור על הדבר. ועל ידי אתערותא דלתתא יבוא אתערותא דלעילא) זה הנ״ל בביאור דבריו ז"ל. ועיין בדברי הראב"ע פ׳ תשא בפסוק ויעבור ה׳ על פניו ויקרא וז״ל שם: ואל תתמה בעבור שהשם קורא השם. כי הוא לבדו יודע ודעת וידוע וזה דבר עמוק הוא מאד. וכיון ג״כ בזה לדברי המורה הללו. ומה שקרא הוא בשם שכל ומושכל קרא הוא דעת וידוע וכמ"ש לעיל שענינם אחר. ועיין במו״נ פרק ע״ב מראשון בדברי הקרשקש שהרבה שם להתפלסף בזה ולסתור דעת הפילוסופים והביא הרבה ספיקות גדולות ועצומות הנופלות בשיטה זו. ואנכי רק לפרש באתי דברי הרב ע״פ שיטתו ולא להתפלסף מגמתי. והרוצה ידרשנו משם:

סוף הספר

תוכן העניינים

עזרה להבין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה