עזרה להבין· רבי יצחק ב"ר משה יהודה
וישלח.
לב
ט
יהיה ודאי מחנה. צ״ל יהיה ודאי למחנה הפליט. ור״ל הדבר שהיה ספק למחנה הקודם. יתברר לודאי לזה המחנה שהוא שונא ויצאו נגדו בכלי הקרב שבידם או צ״ל יהיה ודאי מחנה הפליט לפליטה. ור״ל שפליטת מחנה הפליט בעצמו היא במדרגת ודאי. אך גם יוכל היות שיצילו בכלי זיינם גם ממחנה הראשון שריד ופליט וזה רק בגדר ספק:
יא
להיות בחירו. צ״ל להיותו בחירי לפי שהבחירה נמסרה ביר האדם לטוב ולרע לזאת יוכל לגזול גם את האיש אשר ה' חפץ ביקרו וטובתו:
יח
או עז"ה ושאלך ותהיה השאלה לזולת. כצ״ל ובתחלה פירש מלת ושאלך ויוחסר מלת או אחריה. כאלו אמר ושאלך הוא עצמו או יאמר לאחרים. ועתה פירש מלת ושאלך בכל אופן שתהיה השאלה אף אם תהיה השאלה ע"י הזולת. והכונה אחת:
כא
טעם הוא אחרינו. ר״ל שתיבת כי אינה חוזרת לטעם שלוח מנחתו כפירש״י ז״ל שדבר זה מובן הוא מענין שלפנינו. רק היא נתינת טעם למה לא הלך בשוה להם אתם עמם רק רחוק מהם:
לד
ה
ששלח להם. דאל״כ מה משמיענו בזה שהחריש יעקב וגם אחרי כן לא ראינו שדבר יעקב מאומה עם חמור או שכם. רק הודיע הכתוב שתיכף שלח אחריהם והמתין בואם:
לה
ה
או עז״ה. ר״ל או שסמיכת ויסעו אל ויהי חתת משמיענו רבותא שאע״פ שדרך העולם כשרואה חבירו בורח מפניו וירא ממנו ירדוף הוא אחריו וכל דאלים גבר. וכאן הגם שראו שברחו מיראתם בכ״ז היה תחת אלהים ולא רדפו אחריהם. או משמיעו רבותא זאת שטבע האדם בהיותו שדוד מאחר. אז כ״ז שהשודד מצוי לפניו. אז לא יתאמץ כ״כ למהר להוציא בולעו מפיו בהיות לו איזו מניעה קצת. בחשבו כי עוד חזון למועד. משא״כ בידעו כי אם לא עכשיו אימתי ? שהשודד נושא טרפו והולך לו מבלי שוב עוד. אז בכל טצדקי דאית ליה למיעבד יגבר חילים להציל את רכושו. וכאן נפלה עליהם אימתה הגם שהלכו מהם ופקעה הצלתם לחלוטין בכ״ז הסכימו שילכו ויהי להם אשר להם: