עזרה להבין· רבי יצחק ב"ר משה יהודה
ויצא
כח
יג
הרי שיקרא זרע. ממה שדרשו מזרעו אפילו מקצת זרעו דהיינו זרע פסול מוכח שסתם זרע הוא זרע כשר. וזרע פסול נקרא רק מקצת זרע. ונתרבה מן המ״ם של מזרעו. וא״כ גם עשו הפסול ממילא לא יקרא זרע סתם. וכשמיעט הכתוב שלא יקרא זרע בע״כ שבא למעטו שאף זרע פסול לא יקרא. ולכן נפסל גם מהירושה כיון שהוציאו מכלל בן לגמרי:
טז
זרחה לו שלא בעונתה. צ״ל שקעה לו:
כט
כה
הוא בוי"ו. אע״ג שבכל התורה כתיב הוא בויו בין לזכר בין לנקבה. זולת במקומות מועטים. מ"מ היכי דאיכא למדרש דרשינן. וצ״ע:
לא
מלאהוב לאה. לא שאהב את רחל יותר מאהבתו את לאה שהרי היתה שנואה:
ל
טז
ובן ששי מדה. שהרי לאה לא אמרה טעם רק ביששכר לפי שנתנה שפחתה לאישה. וגבי זבולון לא אמרה רק זבדני אלהים. ופירש הרב שהטעם נרמז במלת וישמע אלהים. שהבוחן לבבות ידע מחשבתה במה שקלקלה השורה שתי פעמים: במסרה צרתה בידה לאישה. וגם חגרה בעוז מתניה לצאת לקראתו. והבין הש"י כונתה להעמיד תולדות. לזה נגד מסירת צרתה נתן לה את יששכר. ונגד יציאתה נתן לה זבולזן. ובלשון צניעות סתמה הטעם ואמרה רק זבדני אלהים היודע נסתרות וקלקל גם הוא השורה בשני בנים מדה כנגד מדה:
מא
יותר מחצי. כי הצאן המקשרות הם מעולים מהעטופים:
לא
יב
דלמא יאמר לבן. כיון שטלוא היה בתחלת תנאו:
יד
ואון יוכיח. צ״ל ומין יוכיח. הוא המין שבאו לפניו רשב״ג ואחותו לדון ואמר ברא וברתא יירתון כחדא:
כ
ערמת הבריחה. שסיפר לו כל תחבולותיו שימצא לו בעת צרה אך העלים ממנו שבראותו כי אין מפלט אמר לו ברוח יברח ויתעלם. ולזה לא נשמר לבן ממנו בזה: