עזרה להבין· רבי יצחק ב"ר משה יהודה
ואתחנן.
ד
א
מחיזוק ידים שעשה. ר״ל במלחמת עמלק שכתוב שם וידי משה כבדים שמחמת שהחזיק ידיו למעלה רפו ידיו. ואולי שיכוון למדרש חז״ל ע״ש וידי משה כבדים. שבשביל שנתרשל במצוה וחיזק ידי יהושע לבחור לו אנשים. נתרשלו ידיו. ובשביל שהרגיש רפיון בידיו לא היה הוא מהקנאים הפוגעים: לבקש אחרים. צ״ל לבקש אחריו. ור״ל שפירוש קנאים פוגעים. הוא הרואה אותו בעשותו המזמתה. אבל אין חיוב לחפש אחריו למען יפגע בו:
כט
ואולי ישיגו. ר״ל כולי האי ואולי. שהגם שיבקשוהו בהתעצמות רב עודנו בגדר הספק אם תקובל תפלחו. וגם זה רק ליחידי סגולה לסבת הגלות וסלוק השכינה:
לט
שונים בש״ע. הוא מלה״כ אנשי אמת שונאי בצע.* והפך ע״ד צחות המליצה הנהוג אז מלת בצע למלת בשע ושונאי לשונים. והכונה ששונים בחכמת האמת בש״ע נהורין דחוכמתא הידוע למקובלים:
ה
טו
לא טעם החיוב. ר״ל איזו דבר מחייב לומר שהוא כן שהש״י ברא העולם ונח בשביעי. שזה הוא טעם מצות שבת:
ו
ה
בפסוק וידעת עם. צ״ל וימת שם וגומ' ע"פ ה':
ו
עוצם הערבות. נ״ל שצ״ל יותר נכון עוצם הרעבות והוא מלשון רעבון: בגדר המצטער והמתגדר צ"ל בגדר המשתער והמתגדר. ור"ל שהחשק והמאכל יש שעור וגדר להתשוקה. שיש זמן שתופר ותבטל התאוה אחרי השיגו תשוקתו: