עזרה להבין· רבי יצחק ב"ר משה יהודה
הקדמת הרב
בהקדמת הרב לפירוש התורה: הוא החוט הסובב. ר"ל כמו שחוט המקיף העגולה, כל שהעיגול יותר גדול ורחב כן יתרחק יותר מהמרכז. וכמו כן פירושים הללו כל שהם ארוכים יותר הם יותר רחוקים מנקודת האמת: תוצא הארץ. צ"ל ובפסוק ותוצא הארץ.לדעת חמדות. יותר נראה להגיה "המלות" במקום המדות: כענן ובנימין. בקצת דפוסים כתוב פה כענן ובנימן וכן משיח וישוע ונשמט בשגגת המבקרים מטעה״מ , שחשבו שיכוון למושיעם ובאמת יכוון לחכם קראי שמו סהל בן משיח ונקרא ג״כ לפעמים בן משיח סתם ובמקום וכן משיח צ״ל ובן משיח: שלא עשוהו טהורים. צ״ל ושלא עשוהו טהורים, ור״ל אם היו טהורים בט״ו בניסן ולא עשו הפסח חייבים כרת. וצריכים אנו לדעת בדיוק היום ההוא מתי יחול: ימים שבעה. ראשון ושביעי של פסח. ראשון ושמיני של סוכות. יום אחד של עצרת ור״ה ויוה״כ: כמועדים בחדשים. צ״ל למועדים וחדשים: מועדים רבים. כמו אהל מועד, מועד צאתך, כי אקח מועד. קרא עלי מועד. ידעה מועדיה, וכדומה שהם אינם מועדי השם בל״ם: למועדי השם מבואר. ר״ל אפילו אם היה כתוב בפירוש בחירה, והיתה הלבנה לאות למועדי ה', שאז לא היה נשאר עוד כל ספק שקביעות המועדים תלוי בחדשי הלבנה. בכ״ז היינו צריכים לקבלה כי עוד נשארו לנו ספיקות גדולים ועצומים בחשבון הלוך החדשי של הלבנה, כי לפי שיטת חכמי התכונה הקדמונים הביאם העיון לומר כי הלבנה יש לה ד׳ גלגלים, אשר רק ע״פ שינויי תהלוכתם יתורצו לנו הסתירות והעקמימיות והזרות שנראה במהלך הלבנה , האחד היא גלגל יוצא מרכז, אשר מוצקו ר״ל מרכזו רחוק ממרכז הארץ ונקרא ג"כ גלגל הנושא על שהוא נושא את גלגל הקפה שנבאר ענינו אח״ז. וממנו יסתבב מה שנראה לנו כי הירח ימהר פעם לכתו ופעם ישרך דרכו בעצלתים. והוא יקיף הקפתו ממערב למזרח וישלים סיבוב שלם במשך כ״ז ימים. ז׳ שעות ומ״ג מינוטין וחמשה זעקונדען. ובגלגל זה תקוע בעביו גלגל קטן ונקרא גלגל הקפה ובו קבועה הלבנה. וממנו יסתעף מה שפעם המולד האמתי קודם המולד שיצא לנו ע״פ חשבון ונקרח מולד האמצעי. והוא יסוב ג״כ ממערב למזרח וישלים סיבוב שלם במשך כ״ז ימים, וג׳ שעות ח״י מינוטען ל״א זעקונדען. הגלגל השלישי נקרא גלגל נוטה והוא מקיף מסביב את גלגל היוצא ומכריחו להתנועע עמו ממזרח למערב היפך תנועתו העצמית , ועי״ז יובן לנו למה תשתנה בכ״פ נקודת הגובה של היוצא מרכז והוא הולך בכ״י י״א מעלות ויותר . וישלים סיבוב שלם בירח שלם. והגלגל הרביעי מקיף את הגלגלים הראשונים מסביב ומסבב אתם יחד ג״כ מאזרח למערב. ומשלים הקפתו במשך י״ח שנים. וא״כ בע״כ אנו צריכין לקבלה על איזו סיבוב נחשוב החדש לענין המועדות: גם הנהגת מחוברות. צ״ל גם הנהגתם מחוברות . ור״ל ואם נסמוך בחשבון החדשים על הזמן שיעבור בין מולד למולד שהוא כ״ט י״ב תשצ״ג כחשבון הקביעות שבידינו. והוא מעת צאת הלבנה מתחת השמש עד בואה שנית תחתיה. שלזה תצטרך לסבוב סיבוב שלם ממהלכה במסלתה ולרדוף ולהשיג את השמש שבתוך כך נתרחקה במהלכה השנתי ממערב למזרח ודרוש להירח לזה שני ימים ועוד. אך גם הנהגת התחברות המאורות מחוברות מג' אופנים שונים.א) מעת בוא מרכז גלגל ההקפה שבארתי ענינו לפני זה מול מרכז גלגל השמש מבלי שים לב להלבנה עצמה היכן מקומה בגלגל הקטן הזה. והוא הנקרא מולד אמצעי לפי שזמן זה שוה בכל חדש וחדש כ״ט י״ב תשצ"ג.ב) מזמן בוא מרכז הלבנה עצמה תחת מרכז השמש והוא הנקרא מולד אמתי. וזמן זה משתנה מחדש לחדשו פעם יהיה האמתי קודם האמצעי ופעם שוה לו ופעם יאחר. והרוצה להבין סיבת זה יעיין בתוי״ט מס׳ ר״ה במשנה פעם בא בארוכה ופעם בקצרה ותראה הצורה ממהלך גלגל ההקפה והבנת הענין.ג) נקרא שינוי מחזה או שינוי מראה, והוא בא מפאת שאנחנו נביט אל הלבנה מגבנונית כדור הארץ . ונראה לעינינו מקומה תחת השמש כפי אשר נמשוך קו ישר מעינינו דרך מרכז הלבנה ויגיע עד מרכז השמש ואז נראה לנו כי הלבנה מכוונת תחת השמש. אך באמת מקומה האמתי תחת גלגל השמש כפי הקו אשר נמשיך ממרכז בטן האדמה דרך מרכז הלבנה ויגיע עד הגלגל ההוא. ואז לא יגיע למרכז השמש רק בצדו. וא״כ יתכן שלפי ראות עינינו יהיה רגע המולד עתה. ובאמת לוא השקפנו על הלבנה ממרכז האדמה ראינוה מלפני השמש או מלאחריה. וא״כ בע״כ צריכין אנו בזה לדברי קבלה על איזו חשבון נסמוך לענין המועדים. והרוצה לעמוד על ענין החשבונות הללו ימצאם הכל באר היטב בספרי התכונה. ואנכי באתי רק לתת מושג תוכן כונת הרב ז״ל לבלי יהיו להקורא כדברים סתומים וחתומים ופטפוטי מלים בעלמא: על ראיית הלבנה. ר״ל וא״כ נוכל גם אנחנו לבחור קדוש החדש ע״פ הראיה כמוהם. ע"ז אמר שהם רשאים ולא אתם, כי הם נשענים על יסוד חזק, הקבלה, ואתם על יסוד רעוע. שקול דעתכם וחפציכם, ועליכם להביא ראיה כי בחרתם בדרך הנכון וקלעתם למטרת כונת המחוקק: מהם בגופות. צ״ל כגופות ור״ל שיש מקום שהוכרחו ללבוש רעיונם בגוף אחר־כמו שכינו מפני הנימוס אבר הערוה בשר. ולהיפך איש רע לב בשם ערל לבב: כנחירים והלשון. שכמו שבתולדה והיא הטבע נמצא אבר אחד נוצר לשמש פעולות רבות, כנחירי האף המשמשים להביא האויר מהחוץ נקי ומסונן ע"י הרעי שבאף לתוך הריאה, ולחוש הריח, ולהוציא הליחות המותריות שבמוח, והלשון לדבר בה ולחוש הטעם ולהפך המאכל והרוק שבפה וכדומה , והרגלים ללכת בהן להמועיל והחפץ ולברוח מן הנזק ולתקן ישיבתנו בהתפקק החוליות שבהן וכדומה. וא״כ אינו רחוק להאמין שנמצאות מצות רבות ומאמרים בתורה לכונות הרבה: בלקח טוב. הוא המדרש לקח טוב לר' טוביה בר' אליעזר הנקרא פסיקתא זוטרתא: חלק קטן מהשאלה. שעל השאלה הגדולה למה ברא ה' את עולמו ובכללו גם האדם, הם משיבים על השאלה בחלק מהשאלה שבראו למען האדם? ותשוב השאלה מה מטרתו וחפצו בבריאת האדם האם להתפאר הוא צריך ? ולמה דוקא בזה הזמן לא קודם: וכולה כנקודה. ואיך יעלה על הדעת שמערכה גדולה ונוראה כזאת עם רבוא רבבות גופים גדולים ועצומים לא נבראו רק למען האדם שהוא כנמלה זוחלת על גרגיר חול המשוטט במרחבי הבריאה לאין קץ ותכלית. וכהוכחה הזאת כתב גם המליץ הנעים הבדרשי בספרו "בחינת עולם" אמנם היטב אשר דבר לסתור זה המופת בטוב טעם ודעת הגאון מלבי״ם ז״ל בתהלים ח׳ בפסוק כי אראה שמיך. עיי"ש בדבריו המסולאי בפז: אין דרש יום. כי המדרש נוסד על הפסוק במשלי ח' ל' ואהיה שעשועים יום יום. ויומו של הקב״ה אלף שנים. וקדמה התורה כ׳ ימים של הקב״ה לב״ע. וע״ז אמר שאין הדרש נבנה ע״פ פשט המקרא ולשונו בכ״מ: אמון שית. צ״ל אמין שית ומקרא הוא בדניאל ג׳ א׳: בפירושים הישרים. ר״ל שיפרש בפירושים ישרים באותן מקומות שיתר המפרשים אמרו שתיקון סופרים הוא. ונותנים יד לפושעים שחלילה שלטו ידי זרים בתוה"ק ומכאן חזוק חמ"ש בהקדמתי: -
בפתרון החידה הגם שכבר קדמוני המפרשים שלפני, ונמצא כבר ברובי החומשים,בכ״ז מפני שבאיזו מקומות לא קלעו אל מטרת כונתו אפרשה כולה בקצרה למען לא יחסר בפירושי דבר: אב בהאדמה. ר"ל אותיות א״ב העברי כלל ארבעה האחים שהם אהו״י, שלהם סגלות מיוחדות שיבאר פה. לזה עשה הרב חרוז אחד על ב' אותיות משמו כאחת משא״כ להלן לעורר אותנו על כונה זו: לא כבדים. שלא תטעה לבאר כונתו על ד׳ היסודות. שבהם ישנם כבדים וקלים יבשים ולחים ארמ"ע. שאם יבש ורוח קל מים לח עפר כבד: ירוצון אופניהם שהם באו רק להשלים ולהמשיך התנועות, שקראם פה בשם אופנים וגלגלים. והם בעצמים נחים ובלתי נרגשים במבטא: פעמים יסתרו. שידוע שכל ת״ג מושכת אחריה נח נסתר הגם שבלתי כתוב כמו קדש וקדש. אין הבדל ביניהם: דברי מה נורא. באלה המלות נראה בכתב הנח נסתר, ואין הכונה פה במלת נראה שכתב הרב לנח נראה של מדקדקים האחרונים. רק לנח נסתר שנראה ונמלא בכתב. לא נח כזה שהוא רק בכח לא בפועל: בבכורה. שהאלף שהיא ראשונה של אותיות אהו״י היא ג״כ הבכורה והראשונה לכל אותיות הא״ב, ולמספר: נוסף על שני. שהאלף היא ג״כ המילוי והסתר של קריאת השני מאהו״י שהוא ה״א: במשקל. שמילוי היו"ד הוא ו״ד שעולה במשקלו ובמספרו ג"כ יו״ד: זכר ונקבה. כי האלף תשמש בראש העתיד למ״ב לזו״נ כמו אכתוב אשמור. והה׳ אחיו השני תשמש לנקבה בעבר כמו אכלה שמרה. והוי״ו תשמש לסימן הזכרים כמו בנו, ביתו. והיוד תשמש בראש העתיד לנסתר זכר כמו ישמור. ובסוף העתיד לנקבה כמו תשמרי תכתבי: מדינים עושו. שאצל מלכי מדין נמצא את אוי. ואולי כבר תמצאו חידתי לפי ששם תראו רוב אותיות אהו״י. אך במלך ישראל שהוא יהוא שם תמצאו כולם ולא תחסרו אחד מהם: בגלגלים ששה. שהאלף תנוח אחרי שש תנועות . חולם. קמץ. צירי. חיריק. סגול. מלאפום. כמו. לא. מצא. יצא. נביא. פלא קרוא: שם בשלשה. צ״ל בחמשה. כי הה״א תנוח אחרי חמש תנועות כמו: עתה מה . הנה. מחנה. פרעה. והויו תנוח רק אחרי חולם ומלאפום. והיוד אחרי חיריק וצירי. כמו ‘ ’ לו, לנו, לי, עיני: ודבתם קשה. כי אלה הד' תנועות הן החזקות במבטא והנרגשות בהברתן יותר מכל יתר התנועות ושמן מוכיח ע״ז כי חולם הוא מלשון ותחלימני שענינו חזוק וכן מלא־פום שממלא הפה בהברתו. חיריק מורה על חריקת השנים וצירי על צרירת ודחיקת השפתים, והמבאר בעל נסיונות אברהם הפך פה הקל לקשה עיי״ש: יום ברוא אדם. כי אדם דיבר בלה״ק וראיה מהשמות שקרא והם נשארו בצביונם בכל לשון, וכיון שבשפת קודש נמצאו אלה הסגולות של אהו״י א״כ נבראו הם בשוה עם בריאת העולם: מספר הרובע שאות הרביעי שהוא יו״ד יתירה על הויו הקודמת לה. במספר ארבעה חה ממש היתרון של הה״א על הא׳: סוד שני אחים. ר״ל שקיבוץ ה״א עם וא״ו שהם התיכונים באותיות אהוי עולה החיבור בשוה כקיבוץ יו״ד עם א׳ שהם אותיות הקיצונים: יהיו כהם. שד׳ אותיות אהו"י עולים ביחד כ״ב כמספר סך האותיות הנמצאים בכל הא״ב. שמהם נשואים כל המלות וכל השפה: בעל המון שהיו״ד כולל מספר העשירית ועשירית אחת כוללת תחתיה כל תשעת היחידות . ולזה קראו בעל המון שחונים תחת דגלו המון וצבא מחלקת היחידות. ועיין בפ' שמות בפסוקהאהיה אשר אהיה האריך הרב לדבר מסגולות אותיות אהוי בעניני המספר עיי"ש:—