אור ברסלב

עזרה להבין· רבי יצחק ב"ר משה יהודה

הקדמה

הסכמות

אמנם ידעתי כי כן דרך חוברי חברים . לגבב אמרים. חמרים חמרים . בפתחי השערים. וירבו הגיגם ושיחם . טרם שילוחם . לשוט בארץ ילדי רוחם . מי יודע אולי ישוב המבקר ונחם . ולא ידרוך חציו דבר מר . וישיב אחור ימינו הנצבת כצר. מול עולל טפוחיו. להביא בכליותיו. בני אשפתו. בקנאו את קנאתו. מדוע לא כאיש גבורתו. לבנות ולנטוע . והוא כחו רק להרוס ולגדוע . ויאמר מה יושיענו זה. לא מזה ולא בן מזה. ומי הביאו עד הלום . להיות איש הרוח נביא או חולם חלום . ומה יתחרה זבוב קצוץ הכנפים . לעוף אחרי הגשר בשמים. ומי הוא זה איש המופת והתהלה. אשר יסול לו במים עזים מסלה . לדרוש בדברים שהם כבשונו של עולם . ולעמוד במקום שגדולים נחבא קולם. וכדומה דברי בלע . ואבני קלע . הנמצאים למכביר בילקוט המבקרים. שהמה רק מחפשים ומנקרים. למצוא במי שגדול מהם מגרעות . ומעמידים קול זועות. גם על המחולל נפלאות. ומטילים דופי. במו פי. גם בכליל יופי . ואנכי אמרתי למה אבחר לי לשון ערומים . ושמתי דברי הנעימים. לדבר על אזן סוגה באולת . אשר בהאמת מואסת ובחלת . ולמה זה הבל אראה נגה הצבעים . וחמדת המדעים . לעין שחתה שנאתה . ולנפש צמתתה קנאתה . ועליהם כבר אמר שלמה בחכמתו ״לא יחפוץ כסיל בתבונה. כ״א בהתגלות לבו והותו". ולמה הבל אירא מעטלפים וחפרפרות . השוכנים אמרי הגדרות . אחרי אשר אנשי לבב הכירו פעלי ומעבדי. ויברכוני על מנחתי הביאה להם ידי. וכבר נתנו לי עדיהם . אלה הנאמנים בדבריהם. כולם אנשים . חכמי חרשים . כי מצאו בבאורי ענינים יקרים וחרשים. כפעם בפעם . ערוכים בדעת וטוב טעם . וכל איש נבון יודע . כי אין אדם נוגע . במה שלחבירו מוכן. ואשר משמיא זכו ליה והוחן. ודברים רבים ונכבדים גלו האחרונים. לא שערום אבותיהם הראשונים . הגם כי מבארם הם שותים . ובצל דליות חכמתם הם חוסים. כי כבר ידוע בטבע החק. כי הננס הרוכב על שכמי הענק . יותר רחוק תחז עיניהו. מהאיש אשר ישאהו. ואען ואומר:

הנה סבות הקושי וההעלם בדברי המפרש היקר והחוקר האלקי הראב״ע ז״ל אשר מרבית דבריו המה כאבן מעמסה לההוגה בם . וניתן הספר גם ליודע ספר לאמר קרא נא זה . ואמר לא ידעתי. כי סתומים וחתומים הדברים גם לפני הנבונים בעם . הנה שלשה במספר: א) בבואו לנתח המלות ע״פ חוקי הדקדוק ולבאר הזרים שנמצאו ביניהם. ודבריו בזה ע״פ דרך ושיטת קדמוני המדקדקים. וגם בשמותם יקרא אשר ע״פ רוב הוסבו לשמות אחרים בפי המדקדקים האחרונים. ובזה לא יובנו דבריו בזה החלק להרבה אנשים. ואצ״ל למי שאין לו ידיעה כלל בחכמה זו. ולזה הענין לא מצאתי תחבולה אחרת. רק לפרש המלות ע״פ דרך האחרונים. ובאיזו מקומות לבאר ג״כ כונתו בקצרה במקום הצריך לדעתי. ובאופן שאח״ז יובנו דברי הרב לאיש שיש לו עכ״פ ידיעה שטחית בחכמת הדקדוק כי לאיש נעדר הידיעה הזאת מכל וכל. יש לפניו שני דרכים . או לדלג על אלה המקומות בדברי הרב כסדר הנהוג לחרפתנו אצל רוב המלמדים בבואם לפסוק רש״י המדבר מנתוח איזו מלה ע״פ חכמת הדקדוק. או לקחת להם איזי ספר המורה חכמה זו ולשנותו היטב עד שיהיה רגיל על לשונו. ואז ירוץ בלכתו ולא יצרו צעדי אונו. כי יהפך לו העקוב למישור והרכסים לבקעה. כי לו חפצתי להעמיס עלי הטרח לבאר דבריו בזה החלק באופן שיובנו גם לאיש לא לומד בחכמת הדקדוק. לא היה עלי בלתי למלאות ספרי בספר דקדוק אחד. מהישנים או מהחדשים מקרוב באו. והפוכי בשל אחרים למ״ל ? ב) קוצר לשונו ועומק הגיונו וידיעתו הרחבה בכל ענפי החכמות והלמודיות אשר כל רז לא אנס ליה בהם . וסמך על הקורא כי למצער אחרי הערתו הקצרה יבין ממילא כונת דבריו. ובאמת לא רבים יחכמו בהענינים אשר עליהם תטוף מלתו. וכמו זר נחשבו למו. ומזה ג"כ תוצאות להרבה שגיאות וטעותים וגם לפעמים השמטות ענינים ושיטות שלימות שנזדמנו בדברי הרב. באשר המדפיסים וגם המגיהים מששו שם כעור באפילה לא ידעו במה נכשלו. נוסף לזה קדמוניות הספר ובטרם היה עוד חזון הדפוס בארץ. נעתק הספר לחביבותו מאיש לאיש אלפי פעמים ע"י כתיבת אנשים שונים בעט סופרים. ודבר כזה עלול מאד לשגיאות. כי כ"א בל"ס הותיר וגם החסיר אותיות ומלות שלימות וענינים או דלג על איזו שיטה כנהוג. ודבר זה בהצטרפו אל עומק המושג יוסיף מאוד הקושי והעמל לעמוד על כונתו. כידוע שנפעמים ע״י אות אחד שנשתנה ישתנה לרגלו כל הענין מקצה לקצה. ובזה החלק הרביתי פעולתי ת"ל. וגליתי הרבה טעותים. וענינים אמתים אשר חנני החונן לאדם דעה ישרה. כאשר יראו הקוראים הנבונים ויאמרו אמת. ג) המה הסודות והרמזים הפזורים בדבריו בהרבה מקומות והם נחלקים לשני מינים: מין אחד, הרומז לדברים נסתרים שלא יחפוץ הרב לגלותם לפני ההמון. באשר צפונים במו איזו רמזים אשר לא יאותו לגלותם לפני כל. ולפמעים יש בהם גם קצת סתירה להקבלה האמתית והכחשה למסרה קדומים. אשר הרב הרשה לעצמו באיזו מקומות הבלתי נוגעים להלכה רק להדרש. לנטות מעט מדרכם דרך הקדש. ואשר עי״ז נפל מעט ערך פירושו בעיני המאמינים האדוקים. אמנם במקומות מועטים נגע גם בבת עין של הדת וילפות בעמוד התוך אשר רוב ב״י נשענים עליו. ולבלי יקעקע כל הבנין מצאו עצמם אלה מבארי התורה אשר הדת יקרה מאוד בעיניהם וחביב עליהם מכל. לצאת גם בדברים בוטים כנגדו ולחוב קדוש לסתור דבריו. כהרמב״ן והאו״ח וכדומה. ואמנם כן בענינים אלה תמים דעים אנכי עם המפרש בעל אבי־עזרי. שבכל מקומות אלה שנראה בהם סתירה לעניני קבלה רבי הערך. כדבריו בפסוק והכנעני אז בארץ. וכדומה. ושם במקומם גליתי הרמז בקצרה שלא לרצוני. כל אלה לא מעט הרב יצאו וזמורת זר הובאו בקרבו מאיש החפץ להחנק ולהתנות באילן גדול. כ״א נתבונן היטב להכבוד והיקר אשר יחלק הרב בכ״מ לחכמי הקבלה. ויבטל דבריו נגד דבריהם בהכנעה רבה ובענוה יתירה. כאמרו ודעתנו נקלה נגד דעתם וכדומה. לא נוכל האמין שהפה קדוש שאסר הוא הפה שהתיר חלילה להסיג גבול ראשונים . ומי שאמר בפ' תולדות על ספרו של היצחקי (איננו רש״י ז״ל רבן איש קראי) שראוי לשרפו באש. ואמר: "וחלילה חלילה שהדבר על ימי יהושפט כמו שדבר היצחקי. וספרו ראוי להשרף באש. ואת בן זוטא וחוי הבלכי חכמי הקראים הכה כפעם בפעם שוק על ירך בשבט לשונו למען העמיד אמתת קבלת חז״ל על תלה. אף הפך שמותם לגנאי כעכו״ם. לא יתכן בשום אופן להאמין שהוא יאמר הדברים בפסוק ולא יזבחו עוד את זבחיהם או בפסוק אחד עשר יום ודומיהם. אם לא כי אחד מתלמידים הטועים הסגיר בתוכם דברים בוטים כאלה. וימסוך מי רוש ולענה בעסיס ענביו. למען לא יודע בעליל מבטן מי יצא הקרח הזה. וכפי הנראה באמת שהראב"ע עצמו לא כתב את ספרו זה המצוי בידינו רק אחד מתלמידיו או ממקורביו ואוהביו. כי הלא מפורש שמענו זה בפ' בא בפסוק אל תאכלו ממנו נא ז״ל: והנני הכותב מוסיף על דברי זה החכם כאשר שמעתי מפיו. וכו'. ואחרי ההודאה במקצת הזאת שכבר שלטו ידי זרים והוסיפו בדברי הרב. מי יודע אם לא הדביקו הידים העסקניות הללו גם מעט מהחלאה והזוהמא אשר עליהן. בראותם שהרב מרשה לעצמו לפעמים להשמיע חוות דעתו חפשי. במקום הבלתי נוגע לעיקרי הדת ויסודותיה המקובלים בין שלומי אמוני ישראל. והם לא יבדילו בין טהור לטמא בין תכלת לקלא אילן. והמין השני מרמזי הרב יכונו באמת לענינים מחקרים ופלוסופיים אשר החוקרים התורניים הקדמונים רובם ככולם עמלו אז בכל יכלתם להתאים שיטת הפלוסופיא היוונית שעמדה אז על גרם המעלות ונתקבלה בלב כל חכמי הדור ההוא לאמתות גמורה שאין ספק כלל בהנחותיה והחלטותיה — עם דברי התורה שלא יסתרו זא״ז. ואין אמת סותרת אמת. ועל זה הקוטב יסובו כל דברי אדונינו הרמב״ם ז״ל במו״נ והרלב״ג וכדומה וגם הרב כאחד מהם. ונוסף לזה אמונתו הנפרזה בחכמת האסטרלוגיא. שהיתה ג״כ בזמנו על פסגת רום מעלתה. עד שכמעט בכל חצרות המלכים נמצאו אז אצטגנינים וקוסמים. הוברי שמים מגידים לחדשים מאשר יבואו. ועשו כונים למערכות השמים. ומשטרי הכוכבים להוריד השפעתם. עד שמצא הרב לנכון לפניו להכניס כונות כאלה במעשה המשכן. והקרבנות ובגדי הכהונה. ולהרבות בסודות עמוקים ורחוקים. ובזה החלק כבר האריכו דים המבארים הגדולים. ה״ה בעל המק״ח והמוטוט . ודומיהם איש איש לפי דרכו, וגם אנכי לא משכתי ידי מגלות דעתי הקלושה בזה במקום שמצאתי דרך יותר נכון להבנת דבריו. אך אחרי כל דברי המבארים בזה נותרו מקומות הרבה קשה ההבנה בענינים אלה לקוצר הרמז בדבריו. וביחוד אחרי שחכמת האסטרולוגיא כבר עברה ובטלה מן העולם ולא נשאר לה שם ושארית בין ספרי החכמה הנמצאים בידינו. וגם ע״פ רוב נזדמנו בזה איזו שגיאות ודלוגים שקשה לעמוד עליהם. אך מקומות אלה מעטים מאוד ונער יכתבם. אך בפשטי הדברים מצאתי ת"ל מקום רחב ידים . אשר השאירו אחריהם המפרשים הקדמונים בכל גודל ידיעתם וחכמתם . כי מקום הניחו לנו הראשונים להתגדר בו כמאמר חז"ל. וביחוד תקנתי שגיאות רבות אשר כל רואיהן יכירו וידעו כי האמת אתי. ועתה אחרי הגהתי יבואו דבריו כמין חומר. וע״פ רוב הגהתי קלה וקטנה ובכ״ז תפיץ אור בהיר ותשנה פני כל המאמר לטובה ותשים המעקשים למישור וכל הזרות והקושי הקודם כלא היה. וזו הראיה היותר צודקת על אמתת הגהתי. ואמנם כן מראש עלה במחשבתי להציע רק ענינים בודדים שהערתי בדברי הרב. בידעי שכבר נמצאו פירושים למכביר על דברי הרב וביחוד שמעה אזני מהפירוש היקר והנכד על הראב״ע מהרב החכם הר' שלמה נעטטער ז״ל דפוס וויען שלא היה נמצא ת״י ולא ראיתיו עד כה. אמרתי למה אכביר מלים ואתפש עליהם כגנב. ומתכסה בטלית שאינו שלו. כי בל״ס ימצאו דברים רבים שכבר קדמני הרב הנ״ל. אכן ברצות ה׳ דרכי הזמין לידי הפירוש הנעלה ההוא. וראיתי כי עוד רבים אשר עמדי מאשר אתו. ולא לבד כי השאיר לי עוללות אך גם אשכולות ואשישי ענבים. ולזאת חזרתי מהחלטתי ומצאתי יותר נכון לפני לעשות ביאור רחב ומספיק בכל המקומות . ואם ימצאו מקומות רבים אשר דברי לאחדים המה עם המבאר הנ״ל אין רע אחרי שכבר התודיתי עליהם שהיה המפרש ההוא מול עיני, ואדרבא יחזיקו לי טיבותא ע״ז כי אין חזון הפירוש ההוא נפרץ ביד כל החפץ לדעתו. ואודות הפירוש אבי-עזר הנדפס כעת בכל החומשים לא ראיתי לנחוץ לדבר ממנו כי אך במקומות אחדים נגע בהם בקצה עטו. ואף באלה מצאתי דברים שלא קלע בהם אל מטרת הכונה של הרב ז״ל ובמקומם הערותי עליהם. ע״פ רוב. ונכון לבי בטוח כי באורי זה יהיה לכלי חפץ ומתוקן ביד האוהבים להתחקות על שרשי דברי הרב. כן מפאת אשר בחרתי תמיד הדרך הקצרה האהוב לכל ההוגים בדברי ספר. תחת אשר המבארים הראשונים האריכו הרבה באיזו מקומות . וכן מפאת שלא הנחתי כמעט מקום אחד קשה ההבנה שלא נגעתי בו , וכן בעניני הנדסה בארתי באר היטב ע״פ שיטת האחרונים וחכמי זמנינו בחכמות הללו :

וכעת מצאתי לי עוד לחוב קדוש להטיף פה דברים אחדים על תולדות אדונינו הראב״ע ז״ל ומקרי חייו בקצרה . כפי שנודע לנו אודותיו מספרי ד"ה לעמים ולב״י אשר הרבה מהם האריכו בחבורים שלימים בהשערות שונות על מאורעותיו ודרכי חייו הנפלאים. שיטתו ודרכו בקדש משיריו ופיוטיו וביאוריו הנפלאים המסולאים בפז. ואנכי בררתי בזה הדרך הקצר והאמתי ביותר. והדקדוקים והפלפולים קלי הערך הבלתי מעלים ומורידים לספור תולדותיו זריתי הלאה לבלי הלאות בם את הקוראים ללא תעלת . ואלה

תולדות הראב״ע

הענק הגדול בין גאוני וחכמי ישראל הקדמונים, אשר לפני שמש ינון שמו לדור דורים, המושל בכל מכמני התורה והתושיה ורודה בכל משניות החכמה והמדעים,

המליצה והשיר , וכל רז לא אנס ליה , הרב ר' אברהם אבן עזרא נולד לאביו הר' מאיר אבן עזרא (אבן עזרא הוא כנוי לכל בני המשפחה הזאת ואינו שם אדם עזרא) בעיר טולידא או טוליטילא אשר בספרד, וי"א כי נולד בעיר קורדבא . וחכם אחד הכריע כעין פשר כי מקום מולדתו הוא טולטילא אך מרבית ימי נעוריו בלה בקורדבא מקום משכן החכמה והמדעים אז והיא גדלה שעשועים. במחצה השנית למאה השמינית באלף החמישי. ונפטר במחצה הראשונה למאה התשיעית באלף ההוא. אמנם שנת מולדתו ופטירתו בדיוק לא נודע ויש בזה מחלוקת בין כותבי ד״ה , ודעות שונות ומתנגדות נשמע בזה , יש מגבילים שנת הולדתו ד׳ אלפים תתנ״ב ליצירה ופטירתו בשנת תת״ק כ״ז לאלף החמישי בר״ח אדר הראשון. וקצב שנותיו עלי אדמות היו לפ״ז ע״ה ונתנו בו סימן , "ואברהם בן חמש ושבעים שנה בצאתו מחרון אף העולם״. וכ״כ בס׳ שלשלת הקבלה . והחכם הרב בעפ"ע הסכים ג״כ לזה והביא שמצא באיזו ספר של הראב״ע כ״י שהראב״ע קרא על עצמו מקרא זה קודם פטירתו. והחכם גרעטץ בספרו דה״י לב״י חלק ששי כתב שנולד בשנת ד׳ אלפים תתמ״ח או תתמ״ט , ויש קצת ראיה לזה ממה שנמצא כתוב בשם הרב שחיבר פירושו לתורה בהיותו בן ס״ד שנה , וג״כ מצאו עוד בכ״י של פירושו על שמות שנשלם בשנת תתקי״ג, ומוכרחת דעת גרעטץ ואחר זה נמשך ג״כ החכם ק״ש בספרו תח״י ח״ר צר 189 ונפטר בשנת תתקכ״ז א״כ היה מספר שנותיו ע״ח, וגם בשנת פטירתו ישנם דעות חלוקות ומרוחקות עיין בסה״ד אלף החמישי.

גם בקביעת המקום אשר בו שבה הנפש היקרה והנשגבה הזאת למנוחת עולמים יש חלוקי דעות , בעל סה״ד וכן רבים מסופרים האחרונים הסכימו יחד שנפטר בעיר קלאהורא העומדת על גבול מדינת נבארה וארוגוניא בלכתו לשוב אל ארץ מולדתו ספרד אשר לקח משם. אמנם מובא שם עוד דעה שנקבר בא״י , ועור שארי דעות שונות , בכלל כי לא נדע בכ״ז דבר ברור, וגם מרבית תולדותיו לוטים בערפל והמעט הנמצא בידינו אנו חייבים להורות להרב אשר בהרבה מקומות בספריו הציב לו ציונים המקום והזמן שבו נכתבו ולשיריו אשר הותיר אחריו לפליטה המכילים ומרמזים ברמיזה על מקריו ופגעיו אשר עברו עליו ומצבו בכל זמן. ולולא הם שעמדו לנו נעלמו מאתנו כל תולדותיו ולא היינו יודעים מהם עד מה , ולדעתי הסיבה הקרובה לזה היא רוב עניו ונדודו מעיר לעיר, מממלכה אל עם אחר , ובכל מקום בואו לא השתקע זמן רב והיה רק כגר בארץ ואורח נטה ללון, מובן מאליו כי לאיש אשר אלה לו א״א להשמר לאורך ימים פרטי מאורעותיו בתקופות שנות חייו כלאיש השוקט על שמריו כאזרח רענן בחוג משפחתו וב״ב ואוהביו אשר כצנה רצון יעטרוהו, החוגגים ימי שמחתו ומברכים יום הולדתו ונעצבים לקראת פגעיו , ואם האיש ההוא גדול ומצוין על יתר בגי גילו אז ישארו הימים והזמנים האלה וזכרונותיהם חרותים בצפורן שמור על לוח לבם כל ימיהם וגם לדור אחרון יקומו ויספרו לבניהם כל תולדות אביהם ושארם ומקרי חייו.

כן גם סבת הפרדו מארץ מולדתו ולובשו כלי גולה לנוד בארצות נכריות נדע רק מפי שיריו שכתב בעצמו , כי איזו צרה רבה ונוראה אשר לא ידענו שחרה מצאתהו במקום מולדתו ומנוחה הדריכתהו עד כי מעוצר רעה ויגון ומבלהות מגורותיו חש מפלט לו להמלט מרשת המזורה לרגליו , כאשר נשמע הד קול אנחתו בהקדמת פירושו לקהלת ז״ל שם :

ומארצו נפרד, אשר היא בספרד, ואל רומי ירד, בנפש נבהלת:

ובספרו מאזנים יאמר: ובן עזרא נקרא. ובאה לו צרה, כצרת מבכירה, אשר על אבנים:

אך גם בארצות נדודיו לא מצא המנוחה וחיים נעימים אשר בקש , אך תח״ז אסף והוסיף עוד הרבה חכמה ודעת יום יום בשוטו בארץ ובהתהלכו בה ויתודע לחכמים רבים ושוחרי תושיה וינחל כבוד ויקר בכל מקום בואו , גם נחמתו האחת בעניו הוא יצחק בנו יחידו אשר אהב סלה ואשר ארח אתו לחברה בכל מסעותיו ונדודיו נלקח ממנו בדרכו מתגרת איזו יד נעלמה , עד שבמשך שלשה שנים אשר אך לשוא חפשו חפש מחופש בכ״מ ולא מצאו כבר חשבו במתים חפשי ובקהל רפאים מקומו, אכן אח״ז נודע לו לחרפתו ולדאבון לבו שלא עמד בנסיון2 ויבך אותו אביו וימאן להתנחם עליו עד יום מותו, וכה יאמר בחרוז אחד מקינתו אשר קנן עליו:

רעי הרפה ממני, אם תנחמני תניעני:

מחמל נפשי אל תזכר, ושמו אל תשמיעני :

גחלתי אשר נשארה לי כבה זמן וגם ירועני:

שממת עולם השימני, ויקח מחמד עיני :

כלה שארי ולבבי. כא'ר כלה יצחק :

בנפות הקדם אשר עבר עליהם נחה עליו גם רוח המקומות ההם, וחכמיהם ותוכניהם השפיעו עליו אמונת שיטתם ויאצילו מרוחם עליו להאמין אמונת אומן בממשלת מערכת הכוכבים על האדם בפרט ועל התבל כולה בכלל , ותדבק נפשו בחכמת האסטרולוגיה הכוזבה אשר באהבתה שגה תמיד ויחזה בה גם משאות שוא ומדוחים, גם מרבית מקריו ופגעיו, תלאותיו ועניו ומרודו מצא סבתם אך ורק במשטרי הכוכבים ומזלו הרע ברגע יצירתו אשר הביטו אז זה לעומת זה בעיני זעם ואיבה, ותהי נפשו המטרה לחצי זעמם וקנאתם. ונמצא ממנו מכתם נפלא ע"ז וז"ל :

איגע להצליח ולא אוכל, כי עותוני כוכבי שמי :

לו אהיה סוחר בתכריכין, לא יגועון אישים בכל ימי :

לו יהיו נרות סחורתי. לא יאסוף שמש עדי מותי :

אשכים לבית השר, אומרים כבר רכב :

אבוא לעת ערב, אומרים כבר שכב :

אויה לאיש עני, נולד בלי כוכב :

מזה נראה כי גם רוחב חכמתו וחופש דעתו ויושר הגיונו לא עמדו לו להכיר ולדעת כוזב השיטה ההיא אשר נתפשטה אז ונתקבלה כדעה מוחלטת לאמת בלב כל חכמי הדור ההוא מבלי לפון בה ולהטיל ספק באמונתה , כי קשה לצאת מן המנהג וההרגל , הגם כי בימינו אלה כבר גורשה כלה מגו החכמות והלמודים , ויריעו עליה כגונבת דעת הבריות. ואבד זכרה מני ארץ ולא שם ושארית לה בחכמת התכונה הזמניית, כי ראו ערותה ונגלה תרמיתה ופחזותה. ותוכן אחד "פאלב" שמו אשר עוד נשאר לבן אמונים לה, הוא לצחוק ולעג הרבה בפי כל החכמים. כי כבר נתפס ונתבדה בכל נבואותיו ועתידותיו אשר יגיד לנו מראש, ואשר תקרינה יספר לנו ללא אמת וצדק.

כי התרועע את חכמים וגם תורניים רבים במסעותיו , נראה משירי הכבוד והתהלה אשר חברו לכבודו ואשר חבר הוא לכבודם , כן נפגוש נפגש בארץ צרפת את הרב הגדול מאור הגולה רבינו יעקב המכונה בשם ר״ת נכר רש״י ז״ל. והר״ת שלח אליו דברי שיר ותהלה וגם השיב לו דברים בעניני התלמוד כמובא בתוס׳ ר״ה דף י״ג ע״א וקדושין ל״ז ע״ב ותענית כ' ב׳. ועל שירי הר״ת השיב לו הראב״ע בזה״ל:

ומי הביא לצרפתי, בבית שיר . ועבר זר במקום הקדש, ורמס:

ולו שיר יעקב. יעקב כמו מן אני שמש וחם שמשי ונמס :

*והר"ת שלח לו: אבי עזרי ישיבוהו סעפיו . אשר נתן ידידו בין אגפיו:

אני עבד לאברהם למקנה, ואקוד ואשתחוה לאפיו:

וע"ז השיב הראב"ע: הנכון אל אביר עם־אל ורועם. להשפיל ראש במכתב אל בזוי־עם:

וחלילה למלאך האלהים. אשר יקוד וישתחוה לבל עם!:

והנה כל כותבי תולדותיו מבארים בסגנון אחד, כי הראב״ע במכתבו הראשון השתומם למצוא בארץ צרפת מקום בחי החכמה אז (?) משורר ואוהב מליצה , ומרוב תמהונו כתב לר״ת שיר תהִלה ותהָלה כאחד , אך אחרי שהר״ת השיב לו דברי חן ופיוס בענוה יתירה עשו דבריו רושם עז בלב הראב״ע והשיב לו ברגשת לב אוהב תמים, (כ״כ ה' ק״ש והח' בערינפפלד וכדומה) אכן לדעתי רחוק מאוד לתלות בהראב״ע גאות וסכלות יחד כזה , להשיב לאיש תהָלה תחת תהִלה ולעפר בעפר תחת פאר וכבוד שנתן לשמו, וכ״ז בעבור שהשתומם למצוא בארץ צרפת איש אוהב מליצה ושיר? ולא יכולתי להאמין לשמוע דבר שאין לו שחר כזה מחכמים מובהקים. משל למה״ד לאיש המושיט קיתון של יין לחבירו ובא זה וטפחו על פניו ושבר את הקיתון על אשר התפלא איה מצא רעו יין חשוב כזה במקום שאין שם כרמים, האם לא בין המשוגעים חלקו ? ולזאת כאשר אחזה לי אנכי שגו הם במח״כ בכונת המכתמים , שהם פירשו המלות "ומי הביא לצרפתי״ על הר״ת וכן הבינו הכונה במלות ״ועבר זר", והבינו הכונה במלות "בין אגפיו" כמו בין אנשי מלחמתו ור״ל הלוחמים כנגדו. ועפ״ז יצא להם הראב״ע בתמונה לא נאותה כאיש הפכפך אשר יתרגז ויתקצף לסבת הבל על אוהבו ומכבדו , ולקול דברי חונף כל שהוא, נהפך בבין רגע לעניו ושפל מפני רעו , דבר שלא יתכן במציאות כלל אצל יתר בני אדם אף כי באנשים מצוינים ונכבדי ארץ אשר בהם ישראל יתפאר. אך האמת היא שהכונה במלות "ומי הביא" על עצמו ומלת זר הכתוב אח״ז נמשך ג״כ למעלה כדרך השיר, כלומר ומי הביא זר כמוני לצרפתי בבית שירו, והעבירו בבית קה״ק כדרך החכמים המקטינים עצמם וביחוד לפני שר צבא גדול בישראל כהר״ת. ואם שירי יעקב מתוקים כמן, הוא כשמש אשר בהביטו עליהם ימסו ויכלו, ויפסידם, ולמה זה הביאם האיש אליו , אם הוא אינו ראוי להם , והר״ת השיב לו כי חלילה לו להראב״ע לשום את הר"ת בין שריו ואגפיו, וכמו שפירש רש״י מלת אגפיו (ביחזקאל י"ב י״ד) כי הוא נכון לעבד לו ולכן שלח לו את שיריו למצוא חן בעיניו, והוא הראב״ע ז״ל בענותו מאן לקבל עליו את המשרה הזאת עליו. ולפ״ז יבואו המכתמים כמין חומר.

ודרכי הרב ישרים.

על אודות הפגישה הראשנה של הר״ת עם הראב״ע נתפשטה אגדה, כי בבוא הראב״ע הביתה לא נמצא אז הר״ת בביתו, ואשתו שרה אשר חשבה אותו לאיש גס והמוני בלבשו קרעים וכלי גולה שאלתהו על חפצו , וימאן להגיד לה ויאמר כי דבר נחוץ לו לדבר עם בעלה ביחוד, ותקצוף עליו ותגרשהו בחרפה מביתה , באמרה כי אין לבעלה כל עסק עם אנשים כמהו ועליהם לפנות אליה בבקשתם עזר מה ונדבת כפים. וטרם צאת הראב"ע מהבית התוה בנתר על הדלת המלים האלה: מביאה ראשונה נתעברה שרה" ובשוב הר״ת לביתו וירא את הכתובת על הדלת , הכיר כרגע כי ממכתמי הראב״ע הוא , וישלח לחפש אחריו ולהביאו אליו, אך אין אנכי מקבל אחריות האגדה הזאת עלי , ואינני ערב בעד אמתותה. —

עד כמה היה גדול שמו ונערץ בין החכמים בין הזמנים נוכל להוכח ממה שכתב הרמב״ם לבנו באגרותיו ז״ל : ואתה בני הנאמן לי אני מצוה אותך שלא תעיין בפירושים וחיבורים ולא תטריד שכלך אלא בפירושיו של הראב״ע ובחבוריו וספריו כי הם טובים מאוד ומועילים לכל מי שיקרא בהם בהשתכלות יפה ובעיון דק , שהם אינם כשאר חבורים כי הוא היה כמו אאע״ה ברוח וכל מה שתקרא בדבריו וברמזיו אשר ידבר בהם, עיין בהם עיון יפה , והשתכל בהם השתכלות רבה בשכל זך ובעיון נקי, כי החכם הזה לא היה מתפחד משום אדם ולא נשא פנים לשום בריה. ובאגרת ב׳ ב' כתב ז״ל : האמת והנכון הוא מה שאמר הראב״ע החכם זצ״ל. נאמר לי עליו שהוא חיבר פירוש על התורה וגלה בו סודות עמוקות לא יבינם אלא מי שהוא במדרגתו והשרידים אשר ה׳ קורא. והוא זצ"ל דבר בפ׳ משפטים בפסוק הנה אנכי שולח מלאך , מאמר נכבד על השמש והירח , ודבריו נעימים אין ראוי שיבינום כל אדם :

בדבר חיי המשפחה של הראב״ע ז"ל ג״כ ערפל חתולתם ואין אתנו יודע מהם עד מה. כי הברבנאל פ׳ תשא כתב כדבר מוחלט ונודע שהראב״ע היה חתן החכם והמשורר האלקי הר' יהודה הלוי הספרדי זצ״ל בעל הכוזרי ומיסד הקינות המחוללות לת״ב "ציון הלא תשאלי" וכו׳ וכתב בפשיטות "מאחר שהחתן והחותן מסכימים לשיטה אחת וכו׳. וכן הוא רגול בפי כל איש, ובתשובת חו״י רע״ב הוכיח ממה שהביא הראב״ע בפ׳ יתרו בפסוק אנכי ה׳ אלהיך וז״ל: "שאלני הר״י הלוי מ״כ" ולא הזכירו בשם מו״ח מוכח מזה עכ״פ כי בחייו לא נשא בתו , ובעל סה״ד מצרף לזה עוד אגדה נפלאה איך נקשר קשר החיתון ביניהם, וכי השדכן של זוג המעולה ההיא היה חרוז אחד בפזמון אדון חסדך בפיוטי הר״י הלוי לפורים, אשר הלוי נתקשה בחרוז אות ר', ובצאת הלוי מחדרו על זמן מה ונכנס במקרה שמה הראב״ע, רשם הוא החרוז "רצה האחד לשמור כפלים" ובשוב הר״י הלוי וימצא את הראב״ע יושב וכותב החרוז ההוא ויחבקהו וינשק לו ויתן לו את בתו לאשת עיי״ש באריכות, אך נגד כל אלה האגדות הפורחות באויר עומדת הוכחת בעל החו״י וסוטרת להן על פניהן, כי היא ראיה בולטת להיפך, ולומר כי לקח את בתו אחרי מות חר״י רחוק ג"כ מן הדעת, אחרי שנודע לנו כי פירושו לתורה התחיל בהיותו בן ס״ד שנה, ובפ' יתרו עוד קראהו בשמו סתם ולא בשם חותני, וכל שנותיו היו ע״ה א״כ מתי לקח לו את בתו לאשה. ולמה לנו כל הצער והדוחק הזה לעיל פילא בקופא דמחטא. האם שמענו את הב״ק מכרזת ואומרת בת הר"י הלוי להראב״ע אחרי שכל המאמרים הנ״ל המה רק השערות ושמועות ומקורם נעלם מאתנו, אך זה דבר ברור כי היו נודעים היטב איש לרעהו , ומחדדים זא"ז בתורה ובמדעים באהבה וריעות, כי הר״י הלוי היה זקן ממנו ונפטר קודם כתיבת הראב״ע את פירושו על התורה.

עוד הביאו כותבי תולדותיו כי הר״י הלוי נגלה בחלום אחרי מותו להראב״ע ואמר לו זה החרוז:

ערבה שנתי לי, ואהבתך דודי העירתני לראות צלמך כתות זבול בחרו בשירך:

הם שלחוני קרוא בשמך בוא נא ונשירה ועל עפר נשכב. ומה לך פה היות דל ומך:

והראב״ע השיב לו : אחי יהודה! שוב שכב. כי מאן ה׳ לתתי להלוך עמך:

אך כל השיחות הללו קלוטות מן האויר וברוח השיר והדמיון יסודתם:

סוף דבר הכל נשמע כי החכם הראב״ע היה איש דגול מרבבה כוכב מזהיר על שמי היהדות, בו נפגשו יראת שרי ודעה רחבה, אמונה עזה ותמימה יחד עם בקרה חפשית לפי הבינה הישרה בו נשקו. ויהי אמן נפלא במלאכת השירה העברית וגם הערבית, ולפניו נגלו כל תעלומות משטרי השמים וכסיליהם ויגלה צפונות ועמוקות בחכמת ההנדסה וסגולות המספרים עד להפליא , כל הידיעה הרחבה הזאת קנה לו עוד בארץ מולדתו.

אך , מלבד שירים אחדים, לא הפיץ מעינות חכמתו חוצה, ורק אחרי אשר הרים פעמיו למסעות , לשוט בארץ ולהתהלך בה כתב רובי תורותיו וחבוריו, קרוב לשנת ה' תת״ק בערך עזב ארץ מולדתו ויבוא לרומי, כמ״ש בהקדמתו לקהלת , שם חבר ג״כ ספר מאזנים , על דקדוק לה״ק , ופירושו לקהלת, בשנת תתק״ד בא ללוקא אשר באיטליא , שם חבר ספר "שפת יתר״ להציל את רבינו סעדיא גאון מאת משיגו דונש בן לברט , וספר היסוד על דקדוק. בשנת תתק״ה השלים פירושו לספר ישעיה , ובשנת תתק״ו נפגשתו בעיר מנטובה כרשום בסוף ספר צחות שחבר שמה, בו ידבר קשות עם המדקדק ר׳ יונה בן גאנח על נטותו מן המסורה (ולדברי הח׳ ק״ש היה תחלה במנטוכה ואח״כ בלוקא ועוד איזו שינוים קלים) משם נסע למצרים ולאפריקא ויצמד לחכמת אצטגניניהם ויחבר ספרים רבים בחכמה זו הלא המה : ספר המולדות , ספר השאלות, ספר "המבחרים" איך לכון השעה בהתחלת איזו מעשה ולהצליח בו , ספר כלי נחשת , ספר המאורות . בשנת תתק״ח חבר ספר העולם . בשנת תתקט״ו היה בנגב צרפת בעיר בדרש שם חבר ספר השם. משם הלך לרודוס ובחשון תתקט״ו השלים שם פירושו לדניאל, בחדש טבת תתקי״ז השלים פירושו לתרי עשר . ומשנת תתקי״ז ואילך התחיל לחבר פירושו על התורה. את חיבורו זה כתב בשני מהדורות, מ״ק בשיטה ארוכה והוא נמצא אתנו רק בספר שמות וקצת בבראשית ומהדורא בתרא בשם שיטה קצרה והשלימה ברומי זמן קרוב לפני מותו. והיא הנמצאת אצלנו ביתר חומשי התורה. וי״א כי בארץ איטליא חבר פירושו הארוך, ובפ׳ וישלח כתב הרב שהיה אז בלוקא. ובעיר רודוס כתב השיטה הקצרה, אח״ז חבר פירושו לתהלים, משם הלך לונדונה וכתב שם ספרו אגרת השבת, נגד דעת המחליטים כי יום השבת מתחיל בבקר וספר יסוד מורא בדת ופלוסיפיא . בשנת תתקכ"א היה בנרבונא וחבר שמה ספר הלוחות, ובשנת תתקכ״ז כתב ספרו האחרון שפה ברורה . גם כפי הנראה סר בדרכו לבקר את א״י כי בפ' תרומה כתב : ראיתי ספרים שבדקום חכמי טבריא ונשבעו לי ט״ו מזקניהם, וכו׳ אך יש ג״כ לדחות ראיה זו שראה החכמים ההם בהיותם בח״ל .—

ואלה הם ספריו בפרט:

1) פירושו לתנ״ך .

2) ספר מאזנים.

3) ספר צחות.

4) יסוד דקדוק.

5) שפת יתר.

6) ספר השם.

7) שפה ברורה.

8) ארשת השפה.

9) חירות על אותיות.

10) ספר האחד.

11) כלי נחשת.

12) ראשית חכמה.

13 הטעמים.

14) ספר המולדות.

15) ספר השאלות.

16) ספר המאורות.

17) ספר המבחרים .

18) ספר העולם.

19) ספר השאלות והקדרות למשאללה.

20) ספר העבור .

21) מכתבי הראב״ע .

22) שמוש הכוכבים ומשפטי המזלות.

23) ספר הלוחות.

24) ספר אגרת השבת.

25) ספר יסוד מורא .

26) ספר הגיון.

27) פועל השפע .

28) ספר רפואות הגויה.

29) ספר ערוגת החכמה.

30) ספר שער השמים.

31) ספר חי בן מקיץ .

32) ספר העצמים.

33) ספר טוב שם.

34) סוד תמונת האותיות.

35) ספר בית מדות.

36) ספר משפט השעות.

37) ספר הקץ .

38) ספר הגורלות.

39) עץ החיים

40) צחוק האישקאקע.

41) דיואן.

42) פיוטים הנדפסים במחזורי ספרד .

ובטרם אחוי קידה ואצא מאת פני הקדמתי להכנס לפנים ביאורי אתפלל עוד תפלה קצרה. לאל העונה אותי ביום צרה . ויופיע עלי נהרה. בגמרא וסברא. להיות רגלי רגל ישרה. ויהי עמדי תמיד לעזרני. כן יעמוד על ימיני גם עתה לסמכני. ויגער בשטן לבל על דרכי ישטנני, וממלאכת הקדש אל יפריעני, ומכל צרה יצילני, ובסתום חכמה יודיעני, ובדברות קדשו יפקח את עיני, ותבוא לפניו תפלתי, ויטה אזנו לקול פגיעתי ושירתי:

יי אלהים אתה ידעת שבתי וקומי אף בנת מרחוק לרעי

צמרי ופשתי מידך נתן לחמי ומימי ולתשועתך יהמו מעי

חסדך אל תרף, אות לטובה עשות עמי ואל תעזבני כל שנות חיי

קרני תרום בכבוד ותרבה שלומי אך טוב וחסד יסבוני מעברי

בינתך תשגבני הישר ניבי ונאומי פן אכשל ויגילו צרי

נר לרגלי דבריך אתה מפענח תעלומי ואתה חלקי ומבטחי מנעורי

מגנת לבי הסר לתלאותי תן דמי תגיה חשכי ובדעת פקח עיני

שקר שנאתי אך אמת ותום גוזל בדמי הן עיניך .יבחנו רעיוני

הסר גם אקת אבני נגף מכרמי וישר תפלס כל מעגלי

יסד כמו רמים ותכונן עולמי ויעטו כלמה מהוללי

העבר פשעי, השמיעני סלחתי לאשמי ומחה כעב זדוני

ושגיאות לפתח רובצות לא הם מומי אז איתם ונקיתי מעוני

די זהב וחצרות לא הם זממי אך דעת וחכמה כל מעיני

הטריפני לחם חקי וכסה מערומי ובתורתך אמצא יתר מעדני

זמירות יהיו לי חקיך ובעניי נחומי זבחי הבהבי הם ומגדני

לב טהור ברא נא אלי מעפרי מקימי גם לצאצאי אחרי לניני ובני.

הכ״ד הצעיר וחדל, מאת צורו וקונו עזרה יחל. כי תעלומות חכמה לפניו יגל:

יצחק בהמנוח משה יהודה ז״ל.

בשנת ה׳ אלפים תרנ״ה ליצירה י״ד אלול לסדר "וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב״. פה לאניוויץ

תוכן העניינים

עזרה להבין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה