עזרה להבין· רבי יצחק ב"ר משה יהודה
דברים
א
א
בשנה השנית. דכתיב ונסע מחרב ונבוא עד קדש ברנע. ונסיעתם מחרב היתה בשנה השנית: ג' שמות. ר״ל מלבד שניר דכתיב הר שיאון הוא חרמון. וכתיב צדונים יקראו לחרמון שריון והאמרי יקראו לו שניר :
ב
כן מצאנו. להלן ב׳ ט״ז ויהי כאשר תמו וגו׳ וידבר ה׳ אלי: רוב המצות. שנצטוו מכבר עליהם: *וכן פי'. ר״ל שהכתוב ג' שמסיים ככל אשר צוה מקומו בפסק ראשון קודם בעבר הירדן. כאלו אמר אשר דבר משה אל כל ישראל ככל אשר צוה ה' אותו אליהם בעבר הירדן במדבר וגו׳: תבין סוד. דק״ל למה שינה כאן מסדר הרגיל לומר וידבר משה אל כל ישראל לאמר . גם לשון הואיל משה באר. נראים הדברים כאדם אחר שמספר ואומר שהדברים הללו אמרם משה באלה ואלה המקומות. ואז הואיל משה לבאר התורה . ואמר שאם תבין סוד השנים עשר פסוקים שבפ׳ ויעל משה. וימת שם משה. ולא קם נביא וגו׳. וי״מ סוד הי״ב נשיאים שבפ' מסעי ל״ד . ולזה יכוון ג״כ במ״ש בהיותך בן ל״ג. ועמש״ש פסוק י״ז. ואינו רחוק . אך לפ״ז תחסר ראיה היותר בולטת מפרשת ויעל משה. ועיין פירש"י שם מחלוקת התנאים. אפשר משה מת וכתב וימת שם משה. וכן בפ' וילך ויכתב משה את השירה הזאת ביום ההוא היינו ביום מותו. וזה לא יתכן שכתבו משה בעצמו וכן הכנעני אז בארץ עיין מ״ש פ׳ לך. גם אשר יאמר היום בהר ה׳ יראה. ובימי משה עדיין לא נבחר הר המריה למקום המקדש. גם ערשו ערש ברזל הלא היא ברבת בני עמון. וכשהרגו לעוג עדיין לא היה ערשו ברבה . כי ערשו מסתמא אצלו היה . ורבה נלכדה ביד ישראל בימי דוד. וכבר גליתי דעתי בזה בהקדמתי ע״ש : בא' בשבט. ממ״ש כאן בעשתי עשר חדש בא׳ לחדש. וכתיב סוף האזינו בעצם היום הזה. ועל מי קאי כינוי הזה אם לא שתאמר על היום הידוע שרשם כאן. וכלו לפ״ז שלשים ימי האבלות באחד באדר . והם עלו מהירדן ביו״ד לניסן א״כ נשתהו שמה טרם עברם כששה שבועות מלבד ימי אבל משה . והרב דחה ראיתם . ממ״ש אתה עובר היום את הירדן . והם לא עברו ביום ההוא שדבר אליהם משה. אלא שפירוש היום בזמן קרוב. כאלו אמר באלה הימים . וכן פירוש בעצם היום הזה . בזמן שכתב השירה:
ט
תוכל עשהו. שלשון שאת אתכם הוא רק מליצה . והכונה לא אוכל עשות הדבר לבדי:
י
קדר. שבלשונם תבוא מלת פעמים קודם המספר :
יג
בשוא. כמו חנו חזו:
טו
פירשתיו. פ׳ יתרו :
טז
או שמוע. צ״ל שמוע שמעו או שמעו שמוע : פירשתיו. בראשית ט״ז י״ג:
יז
להכריח. צ״ל להכריע. ובחנם נדחק בזה האב״ע:
יט
זהו. שהלכו כל המדבר הנורא ההוא מחורב עד קדש ברנע בי״א ימים . כי דבריו פה לאחדים עם מ״ש בתחלה י״א יום מחורב וגו׳ : וטעם הר. ששם אמר דרך הר שעיר . וכאן אמר דרך הר האמרי. לז"א ששניהם אמת . שהר שעיר ואמרי סמוכים זל״ז ודרך שניהם עברו. שהרי אמר להלן מ״ד ויצא האמרי וגו׳ ויכתו אתכם בשעיר : שנצא. זה ענין בפ״ע וקאי על מ״ש בפסוק זה כאשר צוה ה' . מה צוה ? לז״א שקאי על צאתם דרך הר האמרי כמ״ש לעיל ז׳ ובאו הר האמרי:
כא
שב. ושניהם מנפ"י: ידל. רק שפה נתחלף החירק בצירי להשלמת הדגש הנשמט לסבת אהחע״ר:
כג
הסכמתם. וחפץ למלא רצונם לא שחפץ בדבר מצ״ע:
כה
בנגב. עיין בפסוק וירד יהודה מאת אחיו :
לג
הבנין. שהפעל חנה לא יבא בהפעיל: הדעת. צ״ל ה״א הבנין.
לו
בלא י'. מ״ב כ״ד י״ד זולת עם הארץ: ארמית. כמו אנפין. וזה ביאר בפ' שמות ב' ב׳ וקאי לפרש מלת התאנף שבפסוק שאח״ז: פירשתי. במדבר י"ד:
לח
משרתו. והוא כמו העומד לשרת שם:
לט
באותו היום. ר״ל ביום הגזרה. כי ביום שדבר משה אלה הדברים כבר הגיעו לכלל דעה:
מא
גם פן. שממלת על יאמר עלית וממלת פן יאמר פנית: פירשתי. תהלים פ״ט: מדה. שמדדו את כחם וגבורתם והכינו לעלות:
מד
פירשתי. במדבר י״ד כ״ה: הפעל. ותהיה השנה עד שהחרימום: פירשתיו. במדבר י״ד מ״ה:
מו
ברגע. לא קדש העיר, שנאמר והנה אנחנו בקדש עיר קצה נבלך. רק מדבר קדש: לבדם.
ואיך אמר לכל ישראל ישבתם. הנה כן אמר להם ג"כ תרתם . כי שלוחו ש״א כמותו:
ב
ו
אם ירצו. שאחרי האמת לא נתנום אף לעבור . כ״ש שלא מכרו להם אוכל: על כן. על זה הפירוש כי כן הוא :
ט
סיחון. דכתיב אכלה ער מואב: באחרונה. דכתיב היושבים בער:
י
פירשתיו. בראשית י״ד ה' וכן רפאים:
טו
הקל. שהוא כמו להום אותם. ונתחברה מ״ם הכנוים ונתחלף החולם בשורק . והדגש תחת אות הכפל:
טז
ככלות. להלן ל״א כ"ב: ביום. שמות ו׳ כ"ח :
יט
ובקרבך. לא שהוא מצוה להם לקרוב אלא הזהירם על עת שיקרבו:
כ
מתוקנת. שהשם זמזום אינו לה״ק והי״מ הנוסף עליו לסימן הרבים הוא ע״פ דרך לה״ק:
כא
לקחו עזה. והותרה לישראל:
כו
מתנה. וכן אמרו חז״ל נדרים נ״ה:
כז
הידוע. ר״ל הדרך הכבוש ומסור לכל הולכי דרך:
כח
הוצרכתי. כי הלא היה להם המן:
כט
י״מ. עיין פירש״י : לפירוש זה. ולא רצו לפרש על העברת דרך ארצם . שהרי באמת לא נתנם עשו לעבור. והרשוהו על שבר אוכל. אבל במואבים מה יעשו: קנו. וא״כ נוכל לפרש גם גבי מואב על מכר אוכל:
לא
בפתחות. בלא הרכבה בשוא ע״מ הקימותי:
לג
השרש. כי הנו״ן הכתוב הוא לסימן המדברים . והל״ל וננך. כי שרשו נכה:
לז
פירשתיו. במדבר כ״א:J
ג
ג
אחד. דהל״ל השאירו כמו שהתחיל בל״ר:
יא
כפל. ר"ל כי קומת כל אדם הוא קרוב בערך ד' אמות וא״כ היה קומת עוג כשתי קומות אדם. והוא באמת גובה רב ומצוי רק בין הענקים: מה בא. כי אחרי שלא נדע מדת אמתו איך היתה א״כ לא נדע ג״כ לשער לנו מדת גובהו, והכתוב בא לפרש לא לסתום: בצורת אדם. כי לעולם מדת הגובה של כל אדם נערכת לפי אמותיו עד״מ ג' אמות. והאדם שאורכו ד׳ אמות יהיו גם מדת אצבעותיו וכל איבריו ארוכים יותר מהאיש הננס. באופן שכל אדם אם נמדוד קומתו באצבעות שלו יהיו שוים . והענק שגובהו פי שנים מקומת כל אדם יהיו גם אורך אצבעותיו ועובי גופו כפלים. באופן שיחזיק ג״כ רק ג' אמות שלו. וא״כ איך יתכן לומר שהחזיק עוג ט׳ אמות שלו. ויהיה אורכו בלתי נערך למדת יתר אבריו בתבנית אדם. כי היה ארוך הגוף וקטן האיברים והאצבעות:
יד
פירשתיו. במדבר ל"ב מ"א: שני גוים. ר״ל שהוא שם שני אומות:
טו
מפורש. במדבר ל״ט :
יח
כי אנכי. הכתוב שם אח״ז: