תירוצים
[בפרק זה נעזרתי בספר "מהיום והלאה" של הרב יצחק פנגר שליט"א.]
כאשר אדם עשה משהו לא בסדר או שנכשל באיזה דבר, ואנו יודעים זאת. מה אנו נקבל ונעריך יותר, שיאמר: "סליחה, טעיתי", ויודה על האמת, או שיאמר לנו כל מיני תירוצים דחוקים?
הבעיה, שקשה לאדם להודות על האמת ולכן הוא אומר כל מיני תירוצים "מפוברקים" (שהם תולדה של השקר), וכאשר מדובר בבני זוג, דבר זה אינו תורם לשלום הבית שלהם, אלא פוגע באמון ובשותפות, ובכל זאת אנו ממשיכים לומר תירוצים, כי מסתמא שגם על כך יש לנו תירוץ.
דבר ברור ומוצדק שאת ההצלחות אנו מייחסים לעצמנו, וזו לא חכמה גדולה. חכמה פחות גדולה היא לטפל בכשלונותינו ע"י תירוצים והדחקות, כי כך תקועים בכשלון ולא מפיקים לקחים לעתיד. החכמה האמיתית היא לדעת כיצד להיחלץ ולצאת מהכשלונות ולהגיע להצלחה ולהישגים מרשימים. ללא ספק אחד מהמחסומים המעכבים אותנו מההצלחה הנכספת הוא מחסום התירוצים.
התירוצים מבלבלים ומטעים אותנו, הם עלולים להיות מעין סם הרדמה מול כל כוונה ושאיפה טובה, עד שאדם יכול לאבד את כל ייעודו בחיים בגלל תירוצים.
בספר שמואל א' (פרק ט"ו) שמואל הנביא מצווה על המלך שאול בשם ה': "לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ וְלֹא תַחְמֹל עָלָיו, וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה מֵעֹלֵל וְעַד יוֹנֵק מִשּׁוֹר וְעַד שֶׂה מִגָּמָל וְעַד חֲמוֹר", אולם שאול המלך אינו עושה בדיוק כפי הציווי: "וַיִּתְפֹּשׂ אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק חָי וְאֶת כָּל הָעָם הֶחֱרִים לְפִי חָרֶב, וַיַּחְמֹל שָׁאוּל וְהָעָם עַל אֲגָג וְעַל מֵיטַב הַצֹּאן", ובעקבות כך: "וַיָּבֹא שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל, וַיֹּאמֶר לוֹ שָׁאוּל בָּרוּךְ אַתָּה לה' הֲקִימֹתִי אֶת דְּבַר ה', וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, וּמֶה קוֹל הַצֹּאן הַזֶּה בְּאָזְנָי וְקוֹל הַבָּקָר אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ? וַיֹּאמֶר שָׁאוּל, מֵעֲמָלֵקִי הֱבִיאוּם אֲשֶׁר חָמַל הָעָם עַל מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר, לְמַעַן זְבֹחַ לה' אֱלֹהֶיךָ וְאֶת הַיּוֹתֵר הֶחֱרַמְנוּ".
שאול המלך חושב שהוא עשה את רצון ה', ומתרץ כל מיני תירוצים מדוע השאיר את אגג ואת הצאן והרכוש. אולם שמואל אומר לו: "לָמָּה לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' וַתַּעַט אֶל הַשָּׁלָל, וַתַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה'?". ובעקבות כך נפסקה ממנו המלוכה והועברה לדוד המלך ולזרעו. ואמרו בגמרא (יומא כב:) ששאול נכשל רק בעבירה אחת, ועלתה לו - שנענש על כך במיתה ובאבדן מלכותו, ואילו דוד נכשל בשתיים ולא עלתה לו - לא איבד את מלכותו. וכתבו המפרשים ששאול נענש בגלל שבמקום להודות על האמת ולומר שהוא נכשל החל לתרץ תירוצים כדי להצדיק את דרכו, ואילו דוד המלך, ברגע שהוכיחו אותו, מיד אמר "חטאתי", הודה על האמת ושב בתשובה שלמה.
התירוצים מייבשים את ההתלהבות והרצון להגיע לפסגה, וגורמים לאדם להיות תקוע ולא להתקדם. גרוע מכך, יכולים התירוצים להיות גם סמי מרץ למימוש דחפים ורצונות שליליים. כאשר אדם רוצה לעשות מעשה מסוים, אבל הוא יודע שלא נכון לעשות את הדבר, מתחיל בתוכו מאבק בין הרע לטוב. בשלב הזה פתאום קופצים ועולים התירוצים, ומנסים 'לעזור' לו להצדיק את הבחירה בדרך הנוחה והלא רצויה. האדם מנסה לשכנע את עצמו ע"י התירוצים שמותר, כדאי ורצוי לעשות את המעשה השלילי, ובכך הוא יכול להשקיט את מצפונו.
מכל צד התירוצים הם שליליים. הם גורמים לנו לא לעשות את מה שצריך לעשות, ואף גורמים לנו לעשות דברים שלא צריך לעשות. על כן הגיע הזמן להבין שהתירוצים הם האויב שלנו.
לפעמים אדם חושב שכדאי ונכון לעשות מעשה מסוים, אבל לאחר מחשבה אין לו חשק לעשותו, ואז הוא מנסה למצוא תירוץ למה זה לא יהיה נורא אם הוא לא יעשה זאת. וכן גם הפוך, לפעמים אדם רוצה לעשות מעשה מסוים, ואז יש קול פנימי שאומר לו: "אל תעשה זאת, זה אסור, לא כדאי", ובכדי להשתיק את הקול הזה הוא מחפש תירוץ ואומר: "יש מתירים, זה לא כל כך חמור..."
כאשר עולה לאדם תירוץ, עליו לשאול את עצמו: האם זאת האמת? אם הוא מרגיש שאין זו האמת, עליו לדחות את התירוץ וללכת עם האמת, כי מהאמת אף פעם לא מפסידים. עליו גם לחשוב ולהתבונן מהיכן מגיעים התירוצים ומה ייצא לו מהם, שאלות אלו יעזרו לו לכוון לאמת וללכת אחריה.
אם הקשבנו ליצר הרע והתנהגנו שלא כראוי, אנחנו המפסידים העיקריים, גם אם תירצנו לעצמנו תירוצים יפים וטובים. הרבה נזק והפסד בטווח הקרוב או הרחוק נגרמים לנו בגלל חוסר עשייה, הנזק וההפסד אינם נעלמים גם אם הצלחנו למצוא לעצמנו תירוצים. בסתר לבנו אנו יודעים מה טוב ומה נכון, אלא שע"י התירוצים אנו בורחים מהאמת ומעצמנו.
אזרח ותיק מוציא מהסוכנות את ה-BMW Z4 החדשה שקנה, יוצא אל הכביש המהיר ומדביק את הדוושה.
במהירות של 160 קמ"ש הוא מפסיק ללחוץ על הדוושה ונהנה מהרוח שמעיפה את השיערות הבודדות שנשארו על ראשו.
"מדהים!" הוא חושב בזמן שהוא נוסע. כשהוא הביט במראה המרכזית, הוא שם לב שיש אחריו ניידת עם סירנה רועמת. "אני יכול לברוח להם, אין לי בעיה", והוא הדביק שוב את הדוושה... 190 קמ"ש.,. 230 קמ"ש... 260 קמ"ש...
לפתע עברה מחשבה בראשו, "מה לעזאזל אני עושה? אני זקן מידי בשביל השטויות האלה!", הוא עצר את רכבו בצד הדרך וחיכה לניידת שתגיע אליו.
כשהגיעה הניידת, ניגש השוטר אל נהג ה-BMW, הביט בשעונו ואמר: "אדוני, המשמרת שלי מסתיימת עוד 10 דקות. היום זה יום שישי ואין לי זמן להתעסק אתך. אם תיתן לי סיבה מספיק טובה, שמעולם לא שמעתי, מדוע נסעת במהירות כזאת, אני אשחרר אותך בלי לעשות לך כלום".
הזקן מביט ברצינות לעבר השוטר ואומר לו: "לפני שנים, אשתי ברחה מהבית. חשבתי שאתה בא להחזיר לי אותה".
"שיהיה לך יום טוב, אדוני". אמר השוטר.