שמחה · החיוך הוא קו עקום שמיישר ומקרב לבבות
לא תמיד אנו מודעים לעוצמת מעלת החיוך. אילו היינו ערים לכוחו הגדול, לא היה החיוך מש מפינו לעולם, לא רק ברגעים השמחים אלא גם ברגעים הקשים.
החיוך אינו בהכרח פותר את כל הבעיות, אך בכוחו להמעיט מאוד ממשקלן. החיוך מחזק את היכולת הרגשית להתמודד עם המציאות ולראות אותה באור שונה. החיוך משדר הרבה: אני מבין אותך, מקבל את דבריך, מקבל את התנהגותך, נעים לי להיות בחברתך.
בכפר קטן ורחוק היה מקום מיוחד במינו בו היה בית עם אלף מראות. כלב קטן ושמח שמע על המקום הזה והחליט לבקר בו. כשהגיע אל הבית, קיפץ בשמחה במעלה המדרגות, היישר אל הדלת הראשית, הוא הביט מבעד לדלת כשאוזניו זקופות וזנבו מקשקש בהתלהבות, ולהפתעתו ראה מולו אלף כלבים קטנים, נחמדים ושמחים, מקשקשים בזנבם בהתלהבות בדיוק כמוהו. הוא חייך חיוך רחב, ואלף פרצופים שמחים החזירו לו חיוכים חמים חברותיים. כשעזב את הבית חשב לעצמו: "איזה מקום מדהים, אבוא לבקר בו לעיתים קרובות".
באותו הכפר היה כלב קטן נוסף, אולם בניגוד לקודמו, הוא לא היה שמח במיוחד... יום אחד גם הוא החליט ללכת לבדוק את הבית עם אלף המראות. כשהגיע אליו טיפס בכבדות במדרגות והציץ מבעד לדלת, להפתעתו ראה מולו אלף כלבים שבוהים בו בפרצופים מאוד לא נחמדים, הוא החל לחשוף לעומתם שיניים, ונבהל כשראה אלף כלבים עם שיניים חשופות ופרצוף עצבני. הוא עזב את הבית וחשב לעצמו: "איזה מקום נורא, בחיים לא אחזור לשם"...
החיים שלנו הם כמו הבית עם אלף המראות... איך שאתה מתנהג כלפי חוץ, כך האחרים יתנהגו כלפיך. אם תחייך לאחר, תראה אותו משיב לך חיוך עם פנים מאירות. וכן אומר שלמה המלך החכם מכל האדם: "כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם" (משלי כז, יט). חייך גם כשקשה לך, וגם כאשר אתה נמצא בצרה ח"ו ואין לך שום סיבה לחייך, אם תעשה זאת הקב"ה יראה ויאמר: "אם הוא מחייך לסביבתו בלא סיבה, אניח אתן לו סיבה טובה לחייך".
אדם שמח חי את העתיד, הוא מתכונן אליו ולא מניח להווה להכריע אותו. מחשבותיו בונות עתיד טוב יותר שמתוכו הוא מתבונן אל ההווה הקיים. מצב נפשי זה מאפשר להתעלות מעל הקושי ולראות גם בהווה את נקודות האור, עצם הידיעה שהקושי הוא רק דבר זמני מאפשרת לאדם להיות אופטימי ושמח.
במקום להיות פסימי ולהסתכל על חצי הכוס הריקה,
למה שלא תעביר את תכולתה לכוס קטנה יותר,
אז היא תהיה מלאה ואתה תפסיק להיות פסימי...
מורה הגיע לכיתה ואמר לתלמידיו שיש לו מבחן פתע. הוא חילק את כל דפי המבחן כשהם הפוכים. כשסיים לחלק, הוא ביקש מתלמידיו להפוך את הדפים. כולם הפכו את הדפים והיו בהלם, הדף היה ריק מלבד נקודה שחורה קטנה במרכזו. הם הביטו על המורה במבט משתומם ולא הבינו מה קורה.
המורה ביקש מכולם שיכתבו את מה שהם רואים. כולם, בלי יוצא מן הכלל, כתבו שהם רואים נקודה שחורה במרכז הדף. המורה סיים לקרוא את כל התשובות ואמר בתמיהה: "מדוע אך אחד מכם לא כתב על הדף הלבן שמסביב לנקודה השחורה? מדוע כולם התמקדו רק בנקודה השחורה הקטנה?"
ובאמת שאותו מורה צודק, יש לנו בחיים כל כך הרבה דברים טובים ויפים: אהבה, אושר, אכפתיות, חברים טובים וחוויות מרגשות שאנו חווים מדי יום, אבל תמיד רואים ומתמקדים בנקודה השחורה הקטנה: עד כמה רע לנו, אנו במינוס בבנק, פגעו בנו, העליבו אותנו, משעמם לנו, ועוד... שימו לב, הנקודה השחורה הרעה היא רק חלק קטן ביחס לכל הלבן והטוב שיש לנו בחיים. ומי שיש לו קצת אמונה יודע שגם הנקודה השחורה הרעה היא בעצם משהו טוב, כי הכל מאת ה' שעושה הכל לטובה.
בקיצור, תפקחו את העיניים ותסתכלו סביב על כל הטוב שהעניק לנו הבורא, אל תתמקדו בנקודה השחורה הרעה, ודעו שגם מה שנראה לנו רע הוא בעצם חלק ממשהו טוב שהקב"ה מתכנן עבורנו, ולכן אין מקום לעצבות כלל.
פתגם חסידי אומר: אין בכל התורה איסור על עצבות, אך העצבות יכולה להוריד את בעליה לכזו תהום, שאין שום עבירה בעולם שיכולה להורידו לשם. העצבות שואבת את כוחות הנפש מהאדם ומונעת ממנו את היכולת להתרומם ולהתגבר על הקשיים.
יש לברוח מהעצבות כמו שבורחים מאש. העצבות משרה פסימיות ופאסיביות מדכאת: שום דבר לא הולך לי... החיים שלי אבודים... אני לא יוצלח... ומכאן גם קצרה הדרך להתדרדרות נפשית ורוחנית.
אחד הדברים הגורמים לעצבות הוא חוסר משמעות. אדם הממלא את צרכי גופו אך אינו מוצא משמעות לחייו, לא יהנה מהמילוי החומרי, זו גם אחת הסיבות לתחושת הריקנות המצוייה אצל אנשים רבים. בדורנו התרבו מאוד חולי הנפש, והדכאון הפך למחלה מודרנית נפוצה מאוד. משום שבדורנו אנו עסוקים רוב הזמן בפעולות חסרות משמעות ותוכן ולא נותר לנו זמן לעסוק במילוי המצברים של הנשמה.
תורת ישראל מעניקה לאדם שמחה משום שהיא גואלת אותו מן העצבות, ולא בקסמים ובלהטים, אלא משום שמצוות התורה מעניקות לאדם משמעות לא רק בתפילות ובקיום המצוות אלא גם בפעולות החומר בחיי היום-יום. אדם שומר תורה ומצוות אוכל ככל אדם אחר, אלא שלאכילתו נלוות חוויה רוחנית: הוא מודה על המזון ונפשו מתפעלת מהחסד האלוקי שבו. הוא מברך על כל דבר מזין הנכנס לגופו ויודע להודות גם על הפסולת היוצאת ממנו (ברכת אשר יצר).
האיזון הזה הוא שמסלק את העצבות מחייו, והוא שמביאו לידי שמחה. זהו שאמר הנביא: "שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה" (ישעיה לה, י). ששון הוא התגובה לסיפוק רוחני, והשמחה היא תולדת הסיפוק החומרי. וכאשר מתמלאים שניהם, ממילא ינוסו מהאדם היגון והאנחה. המשמעות הרוחנית עליה מושתתים הזוגיות והבית היהודי היא שמרוממת את בני הזוג.
ילד שואל את אמו בחתונה:
אמא, מי זאת האשה בשמלה הלבנה?
זו הכלה, עונה האם.
למה היא לבושה בלבן?
מפני שזה צבע האושר והשמחה!
אז למה החתן לבוש בחליפה שחורה?