אור ברסלב
עושה שלום שביבים › פתיחות

עושה שלום

שביבים · פתיחות

שביבים

מעשה בבחור ישיבה שהיה מגיע לביתו פעם בחודשיים, ואמו האלמנה היתה מאוד שמחה לקראת בואו, מפנקת אותו ומכינה לו מטעמים.

יום אחד הוא שב לביתו ואמו אמרה שיש לה הפתעה בשבילו, היום היא הכינה עוף ברוטב קקאו, קפה שחור, עמבה ומלפפונים חמוצים, זהו מתכון סודי מיוחד שהיא הצליחה לקבל מחברתה הטובה, והיא בטוחה שהוא יאכל את זה בהנאה...

הבחור בקושי הצליח לאכול את העוף המיוחד, אך מכיוון שלא רצה לפגוע באמו האלמנה, העמיד פנים כאילו אוכל את מה שהכינה לו בהנאה. "נו, מה דעתך על המתכון המיוחד?", שאלה אותו אמו, והוא השיב: "טעים מאוד, כל הכבוד על היוזמה וההשקעה..."

אמו של הבחור משום מה חשבה שבנה יקירה מאוד אוהב את התבשיל, בכל פעם שהיה מגיע לחופשה מהישיבה, היא היתה טורחת ומכינה לו את התבשיל המיוחד. הבחור היקר היה סובל בשקט, ומחכה לרגע בו כבר יתחתן ויעזוב את הבית...

כעבור שנתיים, בשעה טובה ומוצלחת, מצא הבחור את בת זוגו, והם באו בברית האירוסין. הכלה הטרייה, יום לפני החתונה שאלה את אמו של החתן מה הדברים האהובים על בנה, וכיצד היא תוכל לשמח אותו.

אמרה לה החותנת: "יש מתכון סודי ומיוחד של עוף עם קקאו ברוטב קפה שחור ומלפפונים חמוצים (ועמבה הודית), שבכל פעם שהוא היה מגיע הביתה מהישיבה הייתי מכינה לו, והוא היה אוכל את זה בהנאה מרובה, אני מוכנה לתת לך את המתכון הסודי, כדי שתוכלי להכין לו את התבשיל שהוא כל כך אוהב.

החתונה התקיימה בשמחה ובששון ויום אחרי החתונה אמרה הכלה לבעלה הטרי: "היום לארוחת הצהריים יש לי הפתעה בשבילך...", מכיוון שכל אחד אוהב הפתעות, חיכה החתן לארוחת הצהריים מתוך שמחה שיותר לא יצטרך לסבול מאותו תבשיל שאמו היתה נוהגת להכין לו.

והנה בארוחת הצהרים הוגש לחתן הצעיר לא אחר מאשר תבשיל של עוף עם קקאו ברוטב קפה שחור ומלפפונים חמוצים (וכמובן - עמבה). הוא טעם מהתבשיל, ואמר לאשתו עם חיוך מעושה: "וואו, איזה טעים, הכנת את זה בדיוק כמו שאמא שלי מכינה", רק בגלל שלא רצה לפגוע בה. מבחינתו היתה זו מסירות של ממש, אבל הוא לא ידע שהיתה זו מסירות גם מצד אשתו שלא הבינה איך בעלה יכול לאהוב תבשיל כל כך לא מוצלח...

לאחר שישים שנות נישואין מוצלחים (בהם נאלצו הבעל והאשה בעל כרחם לאכול מהתבשיל המיוחד, תוך כדי העמדת פנים שזה הדבר הטעים ביותר שקיים עלי אדמות), הבעל חלה ונפטר. ובהלווייתו אחד מחברי הילדות שלו הספיד אותו ואמר על מידותיו הנאצלות שבמשך שנתיים בהיותו בישיבה היה אוכל תבשיל מגעיל שאמו היתה מכינה עבורו ורק בשביל שלא לפגוע בה היה אומר לה שזה טעים ומעמיד פנים שאוכלו בהנאה...

אשתו של הנפטר היתה המומה, פתאום היא הבינה שבמשך שישים שנה היא טרחה לחינם להכין לו תבשיל מגעיל שהוא בכלל לא אוהב, תבשיל כזה שאף היא נאלצה לאכול ממנו, לסבול ולהעמיד פנים... היא הרגישה הרגשה של פיספוס ואכזבה, חבל שהוא לא אמר...

הרבה פעמים הבעל והאשה מרגישים שהם עושים ומקריבים למען בן/בת הזוג, אך לפעמים אין בכך שום צורך, ומה שהם טורחים ועושים מיותר לחלוטין. לכן יש ליצור מצב של פתיחות ושקיפות בין הבעל והאשה, וזאת ניתן לעשות רק ע"י דיבור ושיחה.

תוכן העניינים

עושה שלום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה