אור ברסלב
עושה שלום שביבים

עושה שלום

שביבים

סיפורים

פתיחות

מעשה בבחור ישיבה שהיה מגיע לביתו פעם בחודשיים, ואמו האלמנה היתה מאוד שמחה לקראת בואו, מפנקת אותו ומכינה לו מטעמים.

יום אחד הוא שב לביתו ואמו אמרה שיש לה הפתעה בשבילו, היום היא הכינה עוף ברוטב קקאו, קפה שחור, עמבה ומלפפונים חמוצים, זהו מתכון סודי מיוחד שהיא הצליחה לקבל מחברתה הטובה, והיא בטוחה שהוא יאכל את זה בהנאה...

הבחור בקושי הצליח לאכול את העוף המיוחד, אך מכיוון שלא רצה לפגוע באמו האלמנה, העמיד פנים כאילו אוכל את מה שהכינה לו בהנאה. "נו, מה דעתך על המתכון המיוחד?", שאלה אותו אמו, והוא השיב: "טעים מאוד, כל הכבוד על היוזמה וההשקעה..."

אמו של הבחור משום מה חשבה שבנה יקירה מאוד אוהב את התבשיל, בכל פעם שהיה מגיע לחופשה מהישיבה, היא היתה טורחת ומכינה לו את התבשיל המיוחד. הבחור היקר היה סובל בשקט, ומחכה לרגע בו כבר יתחתן ויעזוב את הבית...

כעבור שנתיים, בשעה טובה ומוצלחת, מצא הבחור את בת זוגו, והם באו בברית האירוסין. הכלה הטרייה, יום לפני החתונה שאלה את אמו של החתן מה הדברים האהובים על בנה, וכיצד היא תוכל לשמח אותו.

אמרה לה החותנת: "יש מתכון סודי ומיוחד של עוף עם קקאו ברוטב קפה שחור ומלפפונים חמוצים (ועמבה הודית), שבכל פעם שהוא היה מגיע הביתה מהישיבה הייתי מכינה לו, והוא היה אוכל את זה בהנאה מרובה, אני מוכנה לתת לך את המתכון הסודי, כדי שתוכלי להכין לו את התבשיל שהוא כל כך אוהב.

החתונה התקיימה בשמחה ובששון ויום אחרי החתונה אמרה הכלה לבעלה הטרי: "היום לארוחת הצהריים יש לי הפתעה בשבילך...", מכיוון שכל אחד אוהב הפתעות, חיכה החתן לארוחת הצהריים מתוך שמחה שיותר לא יצטרך לסבול מאותו תבשיל שאמו היתה נוהגת להכין לו.

והנה בארוחת הצהרים הוגש לחתן הצעיר לא אחר מאשר תבשיל של עוף עם קקאו ברוטב קפה שחור ומלפפונים חמוצים (וכמובן - עמבה). הוא טעם מהתבשיל, ואמר לאשתו עם חיוך מעושה: "וואו, איזה טעים, הכנת את זה בדיוק כמו שאמא שלי מכינה", רק בגלל שלא רצה לפגוע בה. מבחינתו היתה זו מסירות של ממש, אבל הוא לא ידע שהיתה זו מסירות גם מצד אשתו שלא הבינה איך בעלה יכול לאהוב תבשיל כל כך לא מוצלח...

לאחר שישים שנות נישואין מוצלחים (בהם נאלצו הבעל והאשה בעל כרחם לאכול מהתבשיל המיוחד, תוך כדי העמדת פנים שזה הדבר הטעים ביותר שקיים עלי אדמות), הבעל חלה ונפטר. ובהלווייתו אחד מחברי הילדות שלו הספיד אותו ואמר על מידותיו הנאצלות שבמשך שנתיים בהיותו בישיבה היה אוכל תבשיל מגעיל שאמו היתה מכינה עבורו ורק בשביל שלא לפגוע בה היה אומר לה שזה טעים ומעמיד פנים שאוכלו בהנאה...

אשתו של הנפטר היתה המומה, פתאום היא הבינה שבמשך שישים שנה היא טרחה לחינם להכין לו תבשיל מגעיל שהוא בכלל לא אוהב, תבשיל כזה שאף היא נאלצה לאכול ממנו, לסבול ולהעמיד פנים... היא הרגישה הרגשה של פיספוס ואכזבה, חבל שהוא לא אמר...

הרבה פעמים הבעל והאשה מרגישים שהם עושים ומקריבים למען בן/בת הזוג, אך לפעמים אין בכך שום צורך, ומה שהם טורחים ועושים מיותר לחלוטין. לכן יש ליצור מצב של פתיחות ושקיפות בין הבעל והאשה, וזאת ניתן לעשות רק ע"י דיבור ושיחה.

סולמות

נאמר במדרש (ב"ר סח, ד): מטרונה אחת שאלה את ר' יוסי בר חלפתא אמרה לו לכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו? אמר לה לששת ימים כדכתיב 'כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ', אמרה לו מה הוא עושה מאותה שעה ועד עכשיו? אמר לה הקדוש ברוך הוא יושב ומזווג זיווגים וכו', א"ר ברכיה כלשון הזה השיבה ר' יוסי בר חלפתא הקדוש ברוך הוא יושב ועושה סולמות משפיל לזה ומרים לזה ומוריד לזה ומעלה לזה.

וצריך להבין, מה הקשר בין "מזווג זיווגים", לבין "עושה סולמות"?

והתשובה היא שבכדי להעמיד סולם אי אפשר להעמידו זקוף, אלא שצריך להשפיל אותו ולהעמידו בשיפוע, כי אם יעמידנו זקוף הוא עלול ליפול. וכן גם לעניין זיווג וגם אחרי החתונה, שבכדי להצליח אין לעמוד זקוף, אלא שצריכים להתגמש ולנהוג בשפלות ובענווה. (מהגר"ש יפרח שליט"א)

אריכות ימים

מעשה באדם אחד, שהיה מעל גיל מאה, בריא וחזק. יום אחד, הגיע חכם אחד לפני אותו זקן, ובפיו שאלה: במה זכה כבודו לאריכות ימים? מהו הסוד שבו זכה להגיע לזקנה כה מופלגת?

השיב לו אותו זקן: אם אתה רוצה לדעת במה זכיתי לאריכות ימים עליך לבוא עמי אל ביתי!

הסכים החכם והלך אחרי הזקן לעבר ביתו, כשכולו מלא סקרנות לגלות את סוד אריכות הימים של אותו זקן. כשהגיעו פנה הקשיש לרעייתו הקשישה ואמר לה: "רחל, תגישי בבקשה אבטיח טוב לכבוד האורח שלנו"!

הלכה האשה והביאה אבטיח. לקח הבעל לבדוק בידיו את טיבו של האבטיח, דפק על האבטיח ואח"כ אמר: "רחל, האבטיח הזה לא משהו, אולי תביא מהמטבח את האבטיח השני".

צייתה האשה לדברי בעלה, לקחה את האבטיח, נכנסה שוב למטבח ויצאה עם אבטיח אחר בידיה.

קיבל הבעל את האבטיח השני, דפק שוב בידיו, ואח"כ פנה לאשתו ואמר: "אולי כדאי שתביא את האבטיח השלישי". מבלי אומר ודברים, הלכה האשה שוב למטבח, ויצאה עם האבטיח השלישי בידה.

וכך חזר הדבר שוב באבטיח השלישי והרביעי, עד שסוף סוף השתכנע הבעל באבטיח החמישי, ואמר: "הא! זה באמת אבטיח טוב!".

האורח מבחין בכל המתרחש, שומע את כל ה'דין ודברים' שהתנהל בין הבעל ואשתו הישישים ובין חמשת האבטיחים, ועדיין לא הבין היאך כל זה עונה על שאלתו: במה זכה זקן זה לאריכות ימים?

הבחין הזקן בסימני השאלה שעלו על פני האורח, חייך ואמר לו: עדיין לא הבנת את התשובה לשאלתך? א"כ בוא עמי למטבח... הכניס אותו למטבח, והראה לו שבאמת לא היה שם אלא רק אבטיח אחד בלבד...

הסביר לו הזקן את הסוד: רעייתי - היא הסוד שלי לאריכות ימים! כלומר, בזכות האשה הכשרה שיש לי שעושה נחת רוח לבעלה, בזכותה אני זוכה לחיים בריאים, מאושרים וארוכים!

הנה ראה, שאפילו שבמציאות לא היו בבית חמשה אבטיחים, בכל זאת, כיון שרצתה לגרום לבעלה קורת רוח, נכנסה שוב ושוב למטבח והביאה שוב את אותו אבטיח, כאילו היו בבית באמת חמשה אבטיחים.

שכן, בית שיש בו אהבה והקרבה האחד למען השני, יש בו גם אושר ושלווה, וכשיש לאדם חיים כאלו נעימים ושלווים - כבר אין זה פלא שמאריך ימים... (מהגר"ש יפרח שליט"א)

מה לומדים ממכשיר ה- G.P.S

אשה אחת תהתה למה כאשר אני ובעלי עולים לרכב וקול של אשה ממכשיר ה- G.P.S אומר לו מה לעשות הוא מקשיב, ואילו כשאני אומרת לבעלי לפנות ימינה או שמאלה, הוא כועס ואומר לי: "אל תתערבי"?

כדי לנסות להבין את פשר הדבר, החליטה האשה לשבת ברכב, להקשיב ולברר עם עצמה, את פשר הכח הקסום שיש לאותה אשה ממכשיר ה- G.P.S על בעלה, ואלו הממצאים:

א. טון הדיבור הרך: "בעוד מאתיים מטרים תפנה שמאלה", היא מבקשת ממנו בקול עדין, ולא כמוני שאני אומרת לו: "עיוור! אתה לא רואה את השלט?!".

ב. אם הוא טועה בדרך, היא לא קוראת לו מטומטם, או בשאר שמות גנאי המעידים על חכמתו הנדירה, אלא מעודדת אותו: "מחשב מסלול מחדש", במילים אחרות: "לא נורא, זה קורה שטועים, אפשר לתקן. גם אם לא הקשבת לי, בכל זאת אעזור לך..."

ג. כאשר הוא מגיע למקום אליו היה צריך להגיע, היא מריעה לו: "הגעת ליעד".

אותה אשה חשבה לעצמה: "איפה אני ואיפה הגברת ממכשיר ה- G.P.S?! אני אומרת לו בציניות ובלעג: "סוף סוף הגעת..." ומי שמתבונן נכון, יכול ללמוד רבות גם ממכשיר ה- G.P.S היאך לדבר נכון עם בן/בת הזוג, ואיך להתנהל נכון עם הסובבים אותנו: א. טון דיבור נעים (לא בצעקות וזעם). תמיכה ועידוד (ולהתעלם מטעויות).

ג. חיזוק חיובי ומילה טובה.

הכעכים השרופים

יהודי חכם סיפר לבנו קודם כניסתו לחופה: כשהייתי ילד, אמא שלי מאוד אהבה לאפות ובעיקר אהבה להכין כעכים. ערב אחד זכור לי במיוחד, כאשר היא הכינה את הכעכים לאחר יום עבודה ארוך, קשה ולא מוצלח שעבר עליה, והכעכים שהכינה מעט נשרפו.

באותו ערב, הניחה אמא מול אבא ספל תה לצד צלחת ובה כמה כעכים שרופים. אני זוכר את עצמי מחכה לראות את תגובתו לנוכח הכעכים השרופים, אולם אבא התנהג כאילו שלא שם לב לכך שהכעכים נשרפו, הוא חייך אל אמא, אמר לה "תודה רבה", הפנה מבטו אלי ושאל אותי איך היה היום שלי בבית הספר...

אני לא זוכר מה אמרתי לו באותו ערב, אבל אני זוכר כיצד אמא התנצלה בפני אבי על כך שהכעכים יצאו הפעם שרופים. אבא אמר לה: "אשתי היקרה, אני אוהב כעכים שרופים".

בלילה מאוחר, כאשר הלכתי לתת לאבא נשיקת לילה טוב, שאלתי אותו אם הוא באמת אוהב כעכים שרופים? הוא עטף אותי בזרועותיו ואמר: "על אמא שלך עבר יום ארוך וקשה בעבודה, והיא באמת עייפה מאוד, וחוץ מזה, כעך מעט שרוף מעולם לא הזיק לאף אחד... אתה יודע, החיים מלאים דברים שאינם מושלמים, גם אני לא מושלם, ובמשך השנים שמתי לב שהיא לומדת לקבל את הפגמים שלי ובוחרת לשים לב ולהעצים את התכונות החיוביות והטובות שלי".

אבי היקר לימד אותי שיעור בזוגיות ובחיים, שתמיד יש להתבונן על מה שחיובי וטוב אצל השני, להבין את השני וללמד עליו כף זכות, ואת השיעור הזה רציתי כעת להעביר גם לך... מזל טוב!

נתינה

אב ובנו יצאו לטייל, הם עלו לטבריה וירדו לרחוץ בכנרת. ראה הבן את המים המתוקים ואת הדגים השוחים שם להנאתם, מסביב היו עצים וצמחייה ירוקה, והרבה ציפורים. אחר כך הם נסעו בעקבות נהר הירדן שממשיך לזרום דרומה ונשפך לים המלח. הילד הסתכל וראה ששם המים אינם מתוקים, אין שם דגים חיים, לא צמחייה ולא ציפורים. פנה הבן אל אביו ושאל: "אבא, מדוע כשהיינו בכנרת המים היו מתוקים, היתה שם צמחייה ירוקה, שחו בה דגים ומעליהם עפו ציפורים, ואילו כאן בים המלח המים מלוחים, אין דגים ולא צמחייה וציפורים"?

"אכן אתה צודק", ענה לו אביו, " שניהם מקבלים מים מנהר הירדן, אך ים הכנרת שמקבל את המים אינו שומר אותם לעצמו, הוא מזרים אותם הלאה לים המלח, ומזרים אותם גם לנו באמצעות המוביל הארצי, ואילו ים המלח שומר את כל המים לעצמו, כל טיפה שמגיעה אליו הוא שומר ולא נותן לאחר. ים הכנרת נותן משלו ולכן יש בו חיים, אך ים המלח שאינו נותן מאומה נקרא "ים המוות".

גם אנו מקבלים מלמעלה שפע. יש כאלה שנותנים לאחרים ויש כאלו שאוגרים ושומרים הכל לעצמם. כדי להיות "חי", עם סביבה פורחת, עליך לתת ממה שקבלת לאחרים ובעיקר לבן/בת זוגך, ואז גם השפע שתקבל משמים יגדל.

וויכוחים

בתלמוד תורה ירושלמי, בזמן ההפסקה, שני ילדים החלו להתווכח ולצעוק האחד על השני בקולי קולות. לאחר שהסתיימה ההפסקה, המחנך נכנס לכיתה ושאל את התלמידים: "למה כאשר אנשים רבים הם מרימים את קולם, אם השני נמצא ממש לידם?", שקט השתרר בכיתה, התלמידים לא ידעו מה לענות!

אמר להם המחנך: "כשאנשים רבים, חוסר שביעות הרצון שלהם האחד מהשני גדל, והלבבות שלהם מתרחקים, כשהלב מתרחק, מתרחקות גם הנשמות שלהם... לכן, על מנת לשמוע האחד את השני, עליהם להרים את הקול, כי נשמתם רחוקה. ככל שהכעס והעלבון חזקים יותר, כך נשמותיהם רחוקות יותר והם צועקים חזק יותר".

המורה ניצל את השקט ששרר בכיתה והמשיך: "ומה קורה כשאנשים אוהבים? הם לא מרימים את הקול, הם מדברים בשקט. הלבבות שלהם קרובים, והמרחק בין הנשמות כלל לא קיים. ככל שהאהבה שולטת בהם, הם אפילו לא צריכים לדבר, הם יכולים להתלחש, ולפעמים אף זה מיותר כי כשאוהבים באמת אין צורך במילים, כי העיניים שלהם כבר מבינות הכל..."

ריב לפעמים נפתח מכלום, והסוף שלו בדרך כלל אינו נראה באופק. המריבות לא רק שמרחיקות אותנו זה מזה, אלא שהמילים הנאמרות והצעקות המתלהמות תוך כדי המריבה, מרחיקות אותנו פי כמה וכמה. לא פעם, מנצלים את המריבה לעקיצות, עלבונות ופגיעה אישית, ואז לפעמים כבר קשה למצוא את הדרך חזרה...

"מוות וחיים ביד הלשון", מילים יכולות להרוג, וסייג לחכמה שתיקה. שמירת הפה והלשון היא הפתרון שהוויכוחים הקטנים והרצויים לא יהפכו למריבה, כמו שנראה מהסיפור הבא.

מים קדושים

אשה אחת הגיעה לרב ואמרה שהיא כל הזמן רבה עם בעלה והיא מבקשת עצה כיצד לשפר את שלום הבית שלהם.

הרב הגיש לאשה בקבוק מים ואמר לה: "אלו מים קדושים, וטמונה בהם סגולה עצומה ונוראה לשלום בית. בכל פעם שאת רבה עם בעלך, גשי מהר לבקבוק הזה, מלאי פיך מים, ורק לאחר שהרוחות יירגעו תבלעי אותם". האשה הודתה לרב, לקחה את בקבוק המים הקדושים ושבה לביתה.

כבר באותו יום 'זכתה' האשה לריב עם בעלה, בתחילת המריבה היא נזכרה במים הקדושים שנתן לה הרב, לקחה לגימה גדולה, ועם פה מלא מים חזרה אל בעלה, לבעלה היו טענות, אך היא שתקה, היא סימנה עם הראש כן ולא, וכאשר בעלה ראה שהיא לא צועקת עליו, גם הוא נרגע, הוריד את טון הדיבור, והוויכוח נעשה ענייני. לאחר כמה דקות הם הגיעו לעמק השווה, היא בלעה את המים וסיפרה לבעלה על המים הקדושים שקיבלה מהרב כסגולה לשלום בית.

הבעל אמר שבפעם הבאה שהם רבים גם הוא רוצה ללגום מהמים הקדושים, והאשה בטוב לבה הסכימה לכך.

לאחר יממה, שוב פעם הבעל והאשה התחילו לריב, ומיד נזכרו במים הקדושים. הפעם שניהם מילאו פיהם במים, והתווכחו באמצעות פתקים, עתה הוויכוח נעשה ענייני יותר, כל אחד מהם הבין את הצד השני, ואף הרגיש עמו הזדהות. הוויכוח נגמר מהר בלי פגיעות אישיות והטחות הדדיות האחד על השני, והם מאוד שמחו שיש להם רב כל כך צדיק וקדוש שנתן להם מים כה קדושים ומופלאים.

במשך הזמן המריבות ביניהם הלכו ופחתו עד שכבר בכלל לא נזקקו ללגום מהמים הקדושים. בני הזוג באו אל הרב להחזיר לו את המים הקדושים, והוא גילה להם את הסוד שאלו מים רגילים מהברז, ו'קדוש' הוא מי שבולם פיו בשעת מריבה.

הקופסא המסתורית

הָיוֹ הָיוּ איש ואשה שהיו נשואים באושר שישים שנה. הם שיתפו זה את זו בכל עניין, ושוחחו ביניהם על כל נושא, לא הסתירו זה מזו וזו מזה כלום כל שנות נישואיהם, מלבד דבר אחד - לאשה היתה קופסת נעליים בארון למעלה, והיא הזהירה את בעלה שלעולם לא יפתח אותה ושלא ישאל אותה מה פשר הקופסא.

במשך כל שנות נישואיהם הוא אכן לא שאל לפשר הקופסא ומה יש בה, אבל יום אחד חלתה האשה הזקנה, ומצבה הלך והחמיר, עד שהרופאים אמרו שהיא לא תחלים לעולם. אז סבר הבעל שהגיע הזמן לפתור את התעלומה, הוא הוריד את הקופסא ממרומי הארון והניחה על המיטה בצד, ליד רעייתו. גם היא הסכימה שהגיע הזמן לספר לבעלה מה יש בקופסא המסתורית.

הבעל פתח את קופסת הנעליים, ונדהם לגלות בה שתי מפיות ארוגות, וחבילת מזומנים בסך 25,000$. בעלה שאל אותה מה הפשר ומה הקשר?

השיבה לו אשתו: "כשעמדנו להינשא, סבתי סיפרה לי מהו סוד הנישואין המאושרים, ואמרה כי אסור לכעוס, ואם פעם ארגיש כעס או עלבון צורב, עלי לנצור את לשוני, להיות שקטה ולרקום מפית כדי להעביר את התחושות".

האיש הזקן היה נרגש ונסער וניסה לעצור את דמעותיו... "יש רק שתי מפיות בקופסא", חשב לעצמו, "זה אומר שהיא כעסה עלי רק פעמיים במשך כל שנות חיינו הארוכות, המשותפות והאהובות". גל של שמחה ואושר פרץ בו.

"זה פשוט מדהים", אמר הבעל, "אבל זה ההסבר של המפיות הארוגות, אמרי לי בבקשה מה ההסבר של סכום הכסף הגדול, מאין זה בא?", השיבה האשה: "זה הכסף שעשיתי ממכירת המפיות"!!!

עץ המסמרים

פעם היו בעל ואשה שחיו ביחד שנים. הבעל לא היה זהיר בכבוד אשתו, פיו היה חד כתער והוא פגע בה לרוב. לימים יצא לנוח בגינת החצר של ביתם, והוא שם לב שעל אחד העצים היו תקועים הרבה מסמרים. תמה האיש ושאל את אשתו לפשר הדבר. אמרה לו אשתו: "בכל פעם שאתה פוגע בי או מעליב אותי, אני באה לכאן ודופקת מסמר בעץ.

הבעל הביט בעץ והבחין שתקועים בו מסמרים לאורכו ולרוחבו וחשכו עיניו, הוא הבין שפגע באשתו אין ספור פעמים ולא שם לכך לב! מיד הוא התחרט והבטיח לאשתו כי מעתה ישפר את דרכיו ויתנהג כלפיה בכבוד. אך בקשה אחת היתה לו: "בכל פעם שאתנהג אליך בכבוד, תוציאי מסמר אחד מהעץ, עד שבסופו של דבר לא ישארו מסמרים בעץ". הסכימה האשה, ואכן מאותו יום הבעל שיפר את דרכיו והתנהג אל אשתו בכבוד רב, והיא עמדה בהבטחתה ובכל פעם הורידה מסמר אחר מהעץ.

עברו ימים וחלפו השנים, יום אחד יצא הבעל לחצר, והנה העץ נקי ממסמרים. הוא שמח מאוד, קרא לאשתו ואמר לה: "הביטי רעייתי, הצלחתי להתנהג יפה, ועתה העץ נקי ממסמרים!", ענתה לו אשתו בחכמה: "אכן העץ נקי ממסמרים, אבל תראה כמה חורים נשארו בו".

שלום בית אמיתי, הוא להיזהר שלא לפגוע בשני. אדם הפוגע בחברו, אף שלאחר מכן מבקש את סליחתו ומתפייס, בכל זאת הפגיעה אינה נמחקת, ונשארת צלקת בלב שלעיתים תישאר לעד.

בדיקת שמיעה

דני ודינה היו נשואים במשך שנים רבות, ולמרות שהיחסים ביניהם היו טובים מתמיד, דני החל להיות מוטרד מכך ששמיעתה של אשתו אינה כפי שהיתה בעבר. הוא חשש להעלות את הנושא הזה לפני דינה משום שחשש שהיא תיפגע מכך שהוא אומר לה שהיא צריכה מכשיר שמיעה, אז הוא החליט להתקשר לרופא המשפחה על מנת לקבל עצה מה עליו לעשות.

הרופא סיפר לדני שיש בדיקה פשוטה מאוד, אותה הוא יוכל לבצע בעצמו, ולשפוט את בעיית אובדן השמיעה של אשתו: "עמוד במרחק של כ- 10 מטרים ממנה, ובקול שיחה רגיל אמור לה משהו, וראה אם היא שומעת. אם היא לא מגיבה התקרב לכדי 8 מטרים ואח"כ 6 מטרים וכן הלאה, עד שאתה מקבל תגובה".

באותו ערב דינה בישלה במטבח את ארוחת הערב בעוד שדני ישב בסלון. לפתע הוא נזכר בעצת רופא המשפחה וחשב לעצמו: "כעת אני נמצא במרחק של 10 מטרים ממנה, אנסה לבצע את בדיקת השמיעה".

דני פנה אל אשתו בקול שיחה רגילה ואמר: "דינה מה אוכלים הערב?", אך לא נשמעה שום תגובה. הוא התקרב עוד שני מטרים ואמר: "אשתי היקרה, מה אוכלים היום לארוחת הערב?", אך שוב, לא היתה כל תגובה. הוא התקרב עוד שני מטרים ושאל: "מה אוכלים היום לארוחת ערב?", אך אין קול ואין עונה! דני היה מאוד מודאג ממצב השמיעה של אשתו, הוא קרב אליה יותר ואמר: "דינהל'ה, מה את מכינה לארוחת הערב?".

ואז הוא שמע: "דני, אתה לא שומע? זאת כבר הפעם הרביעית שאני אומרת לך שאני מכינה עוף עם תפוחי אדמה"!

גם כשאנחנו חושבים שהבעיה אצל השני, לפעמים אנחנו טועים, והבעיה היא דווקא אצלנו!!!

חבר טוב

על הבעל והאשה להיות חברים טובים מא' ועת ת':

אוהב אותך, בוטח בך, גומל לך בחפץ לב, דואג לשלומך בכל עת, המשענת וחליפת ההצלה שלך, זוכר אתך את החוויות, חושב עליך דברים טובים, טורח עבורך, יודע מה אתה צריך גם אם לא תבקש, כולל אותך בחייו, לומד להכיר אותך, מפרגן לך מכל הלב, נותן לך לנצח לפעמים, סולח לך, עוזר לך, פותר לך דילמות, צוחק אתך, קורא אותך בלי מילים, רוצה בטובתך, שותף לחוויות שלך, תומך בך.

איש אחד קיבל מתנה מבנו - מעטפה ובה 500 ₪ ופתק: "אבא, אני רוצה שבכסף הזה תקנה לעצמך משהו שיעשה את החיים שלך יותר נוחים וקלים". אז הוא קנה בזה מתנה לאשתו!

תוכן העניינים

עושה שלום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה