מאמרים · תנו צ'אנס לשלום!
[מהרב שלום ארוש שליט"א]
בית שמח, ילדים שמחים, זוגיות מוצלחת, וכמובן, הורים שמחים - כל אלה תלויים בשלום בית בין בני הזוג.
אין כאן שום הוקוס פוקוס, תחבולות או טריקים עלובים. יש כאן רק עבודה אמיתית. שלום בית זה תקשורת בין בני הזוג, זה שני אנשים שמדברים האחד עם השני, מכבדים אחד את השני, מעודדים, מגלים סבלנות בזמנים של לחץ, נותנים, מתנהגים בצורה מכבדת ובוגרת, שני אנשים שיודעים להקשיב אחד לשני ולבני הבית.
ילדים להורים שאוהבים אחד את השני, כאלה שמרחוק אפשר לראות שהם חברים טובים - לומדים ליישם את התכונות הללו בחייהם. הם יודעים איך להעניק אהבה ולבנות קשרי חברות אמיתיים ובריאים. כשילדים רואים כבוד הדדי בין שני אנשים בוגרים ואוהבים, כשהם רואים נתינה, עידוד ויכולת הבלגה - אלה יהיו החיים שלהם. זה יהיה שלום הבית שלהם. זאת המתנה הכי יפה שהורה יכול להעניק לילדיו: דוגמה אישית. הורים שמחים זה ילדים שמחים. כי ילדים, כמו שכולם יודעים, זה אנחנו. המראה החיה והנושמת שלנו.
זה בוודאי מעודד אותנו, כהורים, לעשות כל שביכולתנו לשמור על שלום הבית. הרי לא מדובר רק בנו אלא גם בילדים שלנו - בחינוך שלהם, בהשלכות על הנפש שלהם ובעתיד שלהם. זה כל השפע שבורא עולם משפיע לבית כזה - ברוחניות ובגשמיות. על כל אחד מבני הזוג ללמוד על נושא הזוגיות בנישואין בספרים העוסקים בכך, וחשוב מאוד להתפלל לזכות לשלום בית אמיתי.
וזה לא רק מצד בעל ואשה אלא גם כהורים, אנחנו חייבים ללמוד את היסודות של שלום בית וזוגיות אמיתית. משום שבנוסף למחויבות שלנו האחד לשני על ידי שמירת הקשר הזוגי, יש לנו מחויבות לנשמות היקרות שהופקדו בידינו, עליהן צריך להגן ולשמור מכל משמר. אחת הדרכים בהן ניתן להגן על הילדים היא פשוט להימנע מעימותים עד כמה שאפשר, וגם אם יש ויכוחים - רצוי שזה לא יהיה בנוכחות הילדים. אגב, מומלץ לפני שניגשים לשיחה על נושא רגיש להירגע תחילה, לקחת פסק זמן של כמה דקות, ורק אחר כך לדבר. רוב הסיכוי שהשיחה תישאר בגדר שיחה מהנה ולא תהפוך לוויכוח או עימות צורם.
בית שיש בו שלום בית מעצים את הילדים שגדלים בו. את כל הכוח שלהם הם משקיעים בחיים אמיתים, בחיים של אמונה. מכיוון שהילדים סופגים לתוכם את האיכויות החיוביות של ההורים - החום, האהבה, הנתינה, הכבוד אחד לשני, את השפה היפה והנקייה, חברות והרבה אכפתיות. התוצאה, בוגרים שממשיכים את החיים מהבית לעוד בית שליו ורגוע, ובעיקר, עם ילדים בריאים בנפשם.
ולא רק, ילדים שגדלים בבית שבו ההורים שמחים, בית שבו זוגיות ההורים תקינה ובריאה, לא סופגים את תרבות הרחוב לתוכם. יש להם מספיק כלים וגדרות להדוף את מה שהרחוב מציע. יש להם את הכוח להתנגד להשפעות מבחוץ.
בבית כזה קל להורים לכוון את ילדיהם, לדבר איתם על כל נושא בפתיחות ובצורה חברית. בדרך זו יוצרים ההורים עוד אבן דרך בקשר ביניהם ובין ילדיהם, דרגה נוספת של הבנה, וכמובן שכל אלה באים עם עוד המון אהבה. וכידוע, זה לעומת זה ברא האלוקים. יש גם את הבתים בהם, לצערנו, אין שלום בית. אם ההורים רק היו יודעים איזה נזק נגרם לילדים שגדלים בבית כזה, נראה לי שהם היו חושבים פעמיים לפני כל ויכוח או עימות.
הורים, ואפילו סבים וסבתות, מגיעים אלי ומספרים לי כמה הם שונאים את אחד ההורים, זה שהיה דומיננטי בריבים או זה שגרם להם צלקות לא מעטות בנפשם. כן, זה עדיין מפעפע בתוכם גם כשהם הופכים לסבא וסבתא! מבחינתם, אותו הורה הפך את חייהם, ואת חיי ההורה השני, לאומללים ובלתי נסבלים. הם לא מסוגלים לשכוח, וגם לא לסלוח. הצעקות, המריבות, הברוגזים של ההורים - כל אלה עדיין חקוקים בנשמתם. אם הם מצליחים לבנות בית משלהם - זה נס בפני עצמו. אבל רובם לא מצליחים, ואם כן - אז לא לטווח הארוך. הטונים הצורמים ששמעו בילדותם חוזרים ובגדול לתוך ביתם. כל הרשמים וההשפעות הכואבות מהבית, הכל חוזר על עצמו.
חייבים לעצור את המעגל הזה! הורים יקרים, קחו לתשומת לבכם את ההשלכות האיומות שיש מכל ריב ועימות, במיוחד כשיש ילדים בסביבה. תנו דעתכם למה שקורה בנפשם. הרשמים שמוטבעים שם קשים, ולעיתים קשה מאוד למחוק אותם.
נזקים איומים נגרמים לילדים. אני לא מדבר רק על הנזק של אותו רגע, אלא על ההשלכות, על הצלקות שמלוות את הילד, שהופך למתבגר, שמתחתן ומוליד ילדים משלו. לכן, הורים יקרים, לפני שאתם מאפשרים לעצמכם את "הלוקסוס" של איבוד מזגכם, אתם חייבים לזכור ששלום הבית שלכם הוא דבר יקר ובעל השפעה אדירה עליכם ועל ילדיכם, על עתידם ושלום הבית שלהם.