אור ברסלב
עושה שלום חוסר הבנה

עושה שלום

חוסר הבנה

תפילה

מרבית הבעיות בזוגיות וחוסר שלום בית אינם נובעים מחוסר התאמה ולא מחוסר אהבה, אלא מחוסר הבנה. דבר זה הוא טבעי משום שגבר מבין גבר, ואשה מבינה אשה. אולם גבר לא מבין אשה, ואשה אינה מבינה גבר (ולפעמים אף לא את עצמה). מכיוון שתכונותיהם וצורת החשיבה שלהם שונות, כך גם השפה שלהם שונה.

הנקודה המרכזית המבדילה בין האיש לאשה, היא תכונת השותפות. אצל האשה היא אחד מהמאפיינים הבולטים ביותר, בעוד אצל הגבר היא מצויה ברמה נמוכה בהרבה. הדבר בולט במספר מישורים, אחד מהם הוא נטייתה של האישה להתעניין בפרטי פרטים של הקורה את בעלה, כדי לפצות את הצורך שלה בתחושת השותפות עם הבעל. זה יכול להגיע לביטוי, למשל, בשאלות שהיא שואלת אותו לאחר שיחת טלפון אקראית שערך: "מי זה היה? מה הוא רוצה? מה אמרת לו? למה אמרת לו? למה לא אמרת לו?...".

האיש, אשר בניגוד לאשתו לא ניחן בתכונת השותפות, רואה בשאלותיה "חפירה", חודרניוּת בלתי נסבלת ופולשניוּת למעט הפרטיות שעוד יש לו. מה עוד שהשיחה נסבה על נושא שכלל לא אמור לעניין אותה - בענייני עבודה או לימוד, ואין כל סיבה אמיתית שתתערב או תתעניין בנושא.

מי שלא למד את נושא הנישואין ואינו מבין את ההבדל המהותי בין איש לאישה יראה בשאלות שהציגה האישה פעולה טורדנית ונדנוד לשמו, אך מי שמבין את מקור השאלה יודע שאשתו אינה "חטטנית חפרנית", אלא שיתופית, ולכן היא מתעניינת בכל צעדי בעלה, שהרי שותפות אמת, משמעותה התעניינות והרגשת הזדהות מוחלטת עם כל צעד וצעד שעושה הבעל.

 הפער בין השניים עשוי להעמיק, למשל, כאשר אשה שואלת את בעלה שאלות כמו היכן כדאי לתלות את התמונה שקנתה, ולאחר שהוא משיב לה, היא מצביעה על מקום אחר שנראה לה כמתאים יותר. מי שלא למד את הנישואין בטוח ש"זכה" באשה שפועלת בצורה בלתי הגיונית: "היא שואלת אותי שאלה שכנראה אינה יודעת את התשובה לה, שאם לא כן, מדוע שאלה אותה, ולאחר שאני משיב לה, היא עושה ההיפך מתשובתי...", המסקנה שמגיע אליה אותו אדם עשויה להיות מרחיקת-לכת: "כל מה שאומר לאשתי, היא תגיד ההיפך".

אפשר לראות את התוצאה של הרגשתו זו של הבעל, כשפעמים רבות, כאשר אשתו שואלת אותו שאלות 'מתעניינות', הוא משיב לה ב"תעשי מה שאת רוצה". תשובה זו היא התגוננות שלו, על רקע העובדה שבתת המודע שלו כבר נרשם שייתכן מאוד שאחרי שישיב, היא תגיד אחרת, ואז הוא מכין קו הגנה ומשיב תשובה מתחמקת. תרחיש מצוי זה גם הוא נובע ממבנה הנפש השיתופי של האשה מול המבנה הלא-שיתופי של האיש, המבקש להישאר 'משפחתי' אבל גם לשמור על 'פרטיות'.

בשל המבנה השיתופי הדומיננטי בתכונות האשה, היא מתנהגת בכל צעדיה כ'שותף', ולכן אינה מחליטה לבד, אלא מגבשת עמדה בעצמה אך מבקשת לשתף את בעלה בתהליך קבלת ההחלטות וזקוקה להסכמה ממנו למחשבותיה. לכן היא שואלת לדעתו, גם כשיש לה תשובה משלה. הבעל, לעומתה, חסר את תכונת השותפות הדומיננטית, ולכן מתייעץ עם אשתו רק כאשר הוא באמת מול דילמה ומתקשה לקבל החלטה.

'היערכות כוחות' זו מייצרת בין השאר את התרחיש שאותו תיארנו. כאשר האישה שואלת את בעלה היכן להניח את החפץ שקנתה, הרי שהוא, בשל המבנה המחשבתי הגברי שלו, בטוח שאינה יודעת את התשובה לכך, ועל כן הוא משיב לה (לו היה חושב שהיא יודעת, כלל לא היה טורח להשיב). לכן, כאשר לבסוף היא נוהגת אחרת מאשר השיב לה, הוא מלא תמיהה על התנהלותה. הוא לא יודע שהיא לא צריכה תשובה, אלא שותפות, ולכן היא מתייעצת עמו, אך לאחר שהשמיע את עצתו היא נוטה שלא לעשות כך אלא לחזור לעמדה שגיבשה בליבה (אך לא סיפרה לו עליה), ומכאן קצרה הדרך לאי ההבנה. הדבר אינו נובע מרוע לב של אחד מהם, אלא מהיותם שני אנשים שונים, גבר ואשה, שכל אחד מהם "עם בפני עצמו", כאשר התוצאה בפועל היא אי הבנה רבתי של הבעל, שממש לא מבין מה היא רוצה מחייו, אם אינה מאמצת את עצתו לאחר שביקשה ממנו.

לפי אותו מניע שותפותי אנחנו יכולים לזהות כי האישה, מתוך תחושת הקשר אל בעלה, משתפת אותו בקשייה, אך הבעל ממעט לעשות זאת. התוצאה היא, שהיא מפרשת את ההתנהגות הבדלנית, כביכול, של הבעל כביטוי לחוסר קשר אליה (שהרי בניגוד לה, אין הוא מספר לה על קשיים ועל חוויות מצערות), בעוד הסיבה האמיתית היא הפוכה בדיוק: הוא פשוט לא רוצה להעמיס עליה את הקשיים העוברים עליו, מתוך רצון להיטיב עימה.

 ההתנהגות הסותרת בולטת מאוד כאשר בני זוג רבים ביניהם. בשעה כזו, הבעל רואה לעצמו היתר להפסיק את כל הסיוע שהוא רגיל להושיט בעבודות הבית, אך לעומתו האשה, למרות שייתכן שנפגעה אף יותר מבעלה, ממשיכה למלא את תפקידה, אם כי בפנים נפולות ובהרגשה קשה.

בצורה מגוחכת אפשר לעמוד על ההבדל בין השניים, כאשר הבעל מגיע הביתה ומספר לאשתו כי ראשו כואב. יש נשים שמגיבות ב"קח כדור", אך יש גם נשים שמגיבות ב"כן, גם לי כואבת היד", כלומר בשידור שותפות... כמובן, הבעל מרגיש שהוא עומד 'להתפוצץ'. הוא זוכר שכאשר הבחינה אמו ממרפסת הבית שהוא מגיע הביתה ואינו מרגיש טוב, היא קיבלה אותו בחמלה אימהית, השכיבה אותו במיטה, סעדה אותו, הניחה לידו שרפרף ועליו כוס תה... במקרה זה הבעל אומר לעצמו: 'פעם בחיים גם אני לא מרגיש טוב, וגם אז היא צריכה לספר לי כמה קשה לה?!', והוא לא יודע כי היא אומרת את הדברים לא כ'קונטרה', אלא כביטוי להשתתפות שלה עמו.

 המבנה השיתופי של האישה הוא גם הגורם לה להרבות בשיחה, וכפי שחז"ל אומרים: "עשרה קבין שיחה ירדו לעולם, תשעה נטלו נשים" (קידושין מט:). וזאת משום שלְדַבֵּר זה בעצם להתחבר, שהרי כאשר אנשים מנותקים זה מזה בשל סכסוך, אחד הביטויים העיקריים של ה'ברוגז' הוא, שאינם מדברים ביניהם.

דרכה של האשה לפרוק בפני בעלה את מצוקותיה באמצעות תיאורן, לא במטרה לקבל עצה או פתרון אלא לקבל תמיכה והבנה. לעומתה, על פי רוב, בעל אינו מספר לרעייתו את מצוקותיו, בין השאר משום שאין לו את תכונת השותפות.

גברים רבים חשים שהרעיה מאוד ביקורתית ואינה עוצרת במילותיה, בעוד שגם לבעל יש מה לטעון כלפי רעייתו אולם הוא לעומתה, עוצר את מילותיו בקרבו ואינו נותן להן דרור, כדי לשמור על אווירה טובה בבית. כעת אנו מבינים טוב יותר מדוע התופעה קיימת, האישה שניחנה בתכונת השותפות רואה את הצורך לשתף את בעלה בעובר עליה כדבר המובן מאליו, גם אם הדברים אינם נעימים לאוזניו, והאפשרות שלבעלה יקשה לשמוע את דברי הביקורת פחות חשובה מהצורך שלה לשתף אותו ברגשות הגואים בה.

בנקודה זו ראוי לבעל להבין שביקורתה כלפיו אינה נגדו, אלא הבעת רגשות שיתופיות. כל הביקורת שלה אינה אלא צורת השתחררות מלחץ נפשי המופנה אליו וזועק, קשה לי.

במקרה זה אל לו לבעל להתווכח עמה ולהוכיח לה שאינו אשם, כיוון שהיא אינה מאשימה אותו אף על פי שכך הדבר נשמע ממילותיה, אלא נכון שישתמש במילות הרגעה שתוכנן הוא הסכמה עם קשייה שבהן היא מצויה כרגע. מאידך נכון שהרעיה תבין שגם אם אינה מתכוונת להאשים את בעלה ולכן היא מרשה לעצמה לבקר אותו, הוא קולט את דברי הביקורת כפי שהדבר נשמע במילים ולכן הוא נפגע ומפתח תהליך של התרחקות רגשית.

ציון העובדה שנפשו של גבר הינה פחות שיתופית משל האשה, אינה פוטרת אותו מלעשות כל מאמץ כדי לשפר את התנהגותו השיתופית. יחד עם זאת, נכון שהאישה תפנים את ההבנה שהתנהגותו של בעלה אינה נובעת מרוע לב ואף לא מגילוי חסרונות באישיותה שמביאות אותו לא לנהל התנהגות שיתופית, אלא שאת אותה מתנה הקרויה שותפות שנתן לה בורא עולם הוא לא העניק לבעלה. עם כל היתרון שיש לאשה בקשר הנישואין לעיתים ישנם התנהגויות שתוצאתן שלילית וגם הן אינן נובעות חלילה מרוע לב.

גבר אחד הציע לאשתו הסכם לפני החתונה: היא תהיה אחראית רק על מטלות הבית שמתחילות באות ל'. והוא מצדו מוכן לעשות את כל השאר. האשה כמובן, הסכימה בשמחה. אחרי החתונה היא הבינה את המוטל עליה: לבשל, לכבס, לגהץ, לנקות, לערוך קניות, להחליף טיטולים, לטפל בילדים...

צרכים גבריים וצרכים נשיים

אנו מגלים צורך עמוק של גבר שרעייתו תודה לו על כל פעולה שהוא עושה בבית, ועל פי רוב הוא מתקשה לקשור קשר רגשי לרעייתו אם היא אינה מודה לו לרוב. לעומתו הרעייה מודה מאוד לעזרה מצידה של חברה או שכנה ואינה מודה על סיועו של הבעל, לכן חלק מהקשיים הרגשיים המתחוללים בין בעל ורעייתו נעוץ באי הכרת טובה מצידה של הרעיה.

הקושי של הרעיה למעשי בעלה אינה נובעת מתכונה רעה של כפיות טובה, אלא יש בכך מעצור פסיכולוגי שבמקורו נובע מתכונה חיובית הבה ונכיר את התהליך הרגשי המעורב בכך כאשר אישה שבה הביתה מעבודת החוץ שלה והיא נשאלת להיכן היא הולכת, משיבה האשה: "הביתה". התוכן של התשובה הוא לעבודת הבית - למשרה השנייה שלה. האשה אינה חשה שהיא עושה טובה לבעלה בטרחה שהיא טורחת בביתה, אלא היא רואה בעשייתה למען המשפחה דבר שהוא מובן מאליו. לעומתה כאשר שואלים גבר להיכן אתה הולך? והוא משיב: "הביתה", הכוונה המונחת בתשובתו היא לנוח, את ההשלכה של תחושה זו אנו מגלים כאשר מבקשים מהבעל לעזור בעבודות הבית, הוא עונה בחוסר סבלנות: "כבר עשיתי הרבה...", שהרי פלשו לשעות המנוחה שלו.

ההבדל בין הכוונה בתשובתה של האשה לבין הכוונה בתשובתו של הבעל גם הוא נוצר מתכונת השוני שבין תכונת השותפות של האשה לבין החסר בתכונה זו שבאיש. שותף פועל במסגרת השותפות עם תחושת חובה ולא עשיית טובה לשותפו, וכך חשה האשה בעשייתה בבית בעוד שלאיש כאמור אין תחושה של שותפות הוא מתקשה לחוש את עצמו כחייב ולכן הוא חש כמתנדב, וכשלא מתחשק לו מאוד לעשות את פעולותיו הוא חש שפעולתו מכבידה עליו שפלשו לשעות המנוחה והחופש שלו.

איך בעל עוזר לאשתו בעבודות הבית?

הוא מרים את הרגליים כשהיא מטאטאה לידו.

כיוון שהאשה רואה את הנישואין כשותפות ואת עשייתה למען המשפחה כחובה המובנת מאליה, ברור שאת ההתנדבות בזוגיות היא רואה כחוסר שותפות, בעוד הבעל חש חוויה חיובית כאשר הוא משדר לרעיה שהוא עושה לה טובה, הרי שידור זה דוחה אותה ונותן לה תחושה שבעלה אינו רואה את עצמו כשותף ומחויב לנישואין. לעיתים אף מתחולל ויכוח בין הבעל לאישה כאשר הם אינם מבינים האחד את השני, הוא מרגיש טוב בהדגישו את הטובות שהוא עושה לה, בעוד היא רוגזת עד עומק נשמתה על הטובות האלה. אם נעמיק לחשוב על התהליכים שהוזכרו נבין מדוע קיים אצל הרעיה מעצור נפשי להודות לבעלה בעוד שלאחרים היא כן מודה, תודה אומרים למתנדב שאינו חייב: חבר או שכן, למי שחייב אין הכרח לומר תודה.

כאשר בעל עושה דבר מה עבור רעייתו, והיא תאמר לו תודה, הרי לכאורה יש בכך הצהרה הפעם מצדה שהיא מכירה בעובדה שהוא התנדב ואינו חייב לה וממילא אינו שותף, תחושה שהיא כל כך זקוקה לה. הצורך החזק ביותר שיש לבעל מרעיתו הוא שתביע במילים שמאוד טוב לה בעיקר בזכותו.

כל אחד רוצה שיעריכו אותו ויוקירו את מעשיו. ולכן על האשה להתעלות מעל ההסתייגות שלה לגבי 'הודאה' במערך ההתנדבותי של בעלה, ולהודות לו כפי רצונו על כל דבר קטן שהוא עושה. במקביל הבעל צריך להבין אותה. אם היא לא מחמיאה לו, או לא מודה לו על כל דבר קטן, אין הדבר נובע מחוסר הערכה, אלא מתוך רצון להרגיש שהוא "נמצא אִתה באותה הסירה". כאשר כל אחד יתאמץ לבוא לקראת הצד השני ולספק לו את מבוקשו ואת צרכיו, ממילא יהיה לנו קל יותר להרגיש בטוחים בקשר ובקרבה עם בן/בת הזוג.

 הבדל נוסף בין הצורך של הבעל לבין זה של האשה: לאשה יש צורך שבעלה יבין אותה, ידע שקשה לה ויהיה שם בשבילה. לעומת זאת לגבר יש צורך שאשתו תספר לו שטוב לה שהיא מאושרת והכל בזכותו.

מצב זה יוצר התנגשות: היא רוצה להשמיע כמה קשה לה, והוא רוצה לשמוע כמה טוב לה, וזאת בנוסף לצורך של הבעל שאשתו תודה לו על כל דבר קטן שהרי הוא טוב לב ועושה הכל בהתנדבות, ומצד שני יש קושי לאשה להודות כי היא לא רואה בבעל מתנדב, אלא שותף המחויב.

הרעייה מספרת את מצוקותיה לבעלה משום שהיא מרגישה שיש לה אל מי לפנות. כשהוא מקשיב לה היא חשה תחושת שיתוף וחיבור, ורואה בכך הוכחה שהוא אוהב אותה. לכן ככל שהיא חשה יותר חיבור ואהבה, היא מספרת לו יותר על מצוקותיה.

הבעל לעומתה מרגיש "אחראי" על רעייתו, ולכן הוא רוצה שיהיה לה טוב. כאשר מרגיש שלא טוב לה, הוא הופך להיות לא רגוע. הוא מתרגם בטעות את סיפור קשייה של אשתו בפניו כאילו היא מאשימה אותו בצרותיה. בעקבות זאת הוא צובר כעס ותסכול, אך האמת שהיא רק משתפת ולא מאשימה.

בעל יקר: העובדה שאשתך מרבה להתלונן בפניך ולספר לך את צרותיה, היא סימן טוב, כי זה מראה לך שיש ביניכם קשר של חיבור ואהבה, ואם רק תשכיל להקשיב, תוכל על ידי כך להגביר יותר את האהבה בין שניכם.

אשה יקרה: כמו שאת אינך יכולה להיות רגועה כאשר התינוק שלך בוכה, כך גם בעלך אינו מצליח להיות רגוע כשאת "בוכה". הוא מתעצבן או מנסה לתת פתרונות, ועושה זאת לא משום שלא אכפת לו, אלא דווקא משום שכן אכפת לו. על כן, אל תכעסי, ואל תחשבי שהוא לא מבין אותך, אלא הוא פשוט דואג לך.

בעל יקר: כאשר אשתך מתלוננת היא בעצם משתפת אותך במצוקות שלך. היא רוצה שתסכים עמה, תבין אותה ושתביע הזדהות. לכן אל תפסיק אותה מלספר לך על מצוקותיה, תקשיב בסבלנות, ותהיה שם בשבילה. אל תיתן לה פתרונות, לפחות לא בהתחלה. תשתדל לחוש שהבעיה שלה היא גם הבעיה שלך, ושניכם צריכים לחשוב מה לעשות. בדכך כלל לא צריך לעשות כלום, רק לשאת אִתה בעול. עצם העובדה שעוד מישהו נושא אתה בעול כבר מקילה עליה.

אשה יקרה: אל תפילי על בעלך את מצוקותיך בזמנים של שמחה, וגם לא מיד כשהוא חוזר הביתה. נסי לא להכליל (אתה אף פעם... אתה תמיד...), במקום להגיד: "אני רוצה", תגידי: "אני צריכה" (בעלך אוהב לעשות חסד ולתת לנצרכים), אחרי השיחה רצוי להוסיף כמה מילות תודה על ההקשבה והאזנה.

 לעיתים הבעל מצמיד את כפות ידיו לאוזניו ואומר: "אני רוצה שקט", זאת הוא אומר גם כאשר היא כלל אינה צועקת. הצורך שלו בשקט אינו במובן שלא להרעיש, אלא שהקב"ה יצר ברגשותיו תחושת חוסר רגיעה כאשר לרעיה לא טוב, זאת כדי לאלץ אותו לדאוג שלרעיה יהיה טוב. בעקבות זאת אפשר לשמוע גבר אומר פעמים רבות: "תגידי שטוב לך, שאת נהנית, שלא היית יכולה לחיות בלעדי...".

אשה הרוצה לגרום לבעלה לאהוב אותה, לעודד אותו לשהות בקרבתה, לשוחח עמה ואף לחפש דברים שבהם הוא יכול לשמח אותה, כדאי לה מאוד שתשדל גם לספר לו כמה טוב לה בקרבתו וכמה הקשר שביניהם משמח אותה. כאשר מבינים האחד את בניין נפשו של הזולת ניתן לבנות חיים משותפים מאושרים יותר.

הבעל והאישה צריכים לשמוח כל אחד שבן הזוג שלהם שונה מהם, שהרי יהיה זה גרוע מאוד מבחינת הבעל, אם בת זוגו תהיה בעלת תכונות גבריות, וגרוע מאוד מבחינת האשה, אם בן זוגה יהיה בעל תכונות נשיות!

גבר אחד שאל את אשתו: "איך ההרגשה שאת עובדת שעות במטבח, מקלפת, חותכת, מבשלת ומטבלת, ואילו אני בא ותוך חמש דקות מחסל הכל?"

ענתה לו אשתו: "אני מניחה שזה כמו ההרגשה שלך כשאני נמצאת בקניון ותוך שלוש שעות מחסלת את כל מה שעבדת עליו במשך חודש".

תוכן העניינים

עושה שלום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה