הנהגות · יחס ועידוד
עליך לעודד ולרומם את הבעל בכל הזדמנות, וכן בפני הוריו, ואת הוריו בפניו. רצוי להתלהב (לא בצורה מוגזמת) מכל דבר טוב שעושה הבעל: למד היטב (חיבר חיבור תורני או קיבל תעודה או הצליח במבחן), הרכיב מנורה, התקין או תיקן מכשיר חדש לבית, הפתיע בקניה (לעיתים ניתן ללמוד מחמותך כיצד היא משתמשת במילים מעודדות על כל דבר שבעלך עושה בעבורה).
הארת פנים - יש להשרות אוִירה טובה ונעימה בבית, שיהיה "כיף" לבוא הביתה. אשה שמחה - כל הבית שמח. להשתדל שלא להיות עסוקה בטלפון או עם שכנות וחברות, בזמן שהבעל צריך להגיע הביתה, רצוי לעזוב כל עיסוק שהוא (הדחת כלים...) בכניסתו לבית (לסיים השיחה ולהניח השפופרת), ולקבל את הבעל בסבר פנים יפות.
עליך לחזק את החלטות הבעל ואת הביטחון העצמי שלו (להימנע מתשובות כמו: "תעשה מה שאתה רוצה"). ומצד שני, גם לא להחליט עבורו בצורה גורפת, אלא תאמרי לו: במה שאתה בוחר תמיד יש ברכה.
עליך ללמוד ולהכיר את נפש בעלך, וכן מה שמועיל לו ומשמח אותו, ומה מפריע ומציק לו (גם אם זה לא לטעמך). וממילא, לתת לו מה שהוא רוצה באמת, ולא מה שאת רוצה בשבילו.
רצוי למעט בבקשות ובדרישות כמה שרק אפשר. ומצד שני להשתדל למלא כל חפצו (כל שלא נוגד את ההלכה או ההנהגה הנכונה ע"פ דעת התורה).
להשתדל להפתיע בזמנים מיוחדים כמו יום הולדת ויום נישואין וכן מדי פעם, כדי להרגיע מתחים שהצטברו, או כדי להביע הערכה מיוחדת על מסירות יוצאת מגדר הרגיל.
עליך להשתדל שלא לבטל את בעלך מלימוד התורה, ולא להטרידו מעבר לחיוני בענייני הבית והילדים על חשבון לימוד התורה. ואדרבה להמריץ את הבעל לתורה (ולתפילות) כמה שיותר.
אשה הרוצה לגרום לבעלה לאהוב אותה, ולעודד אותו לשהות בקרבתה, לשוחח עמה ואף לחפש דברים שבהם הוא יכול לשמח אותה, כדאי לה מאוד שתשדל גם לספר לו כמה טוב לה בקרבתו כמה טוב לה בזכותו, וכמה הקשר שביניהם משמח אותה. כאשר מבינים אחד את בניין נפשו של הזולת ניתן לבנות חיים משותפים מאושרים יותר.
יש להשתדל להתנהג בעדינות ובסבלנות יתירה בעתות לחץ, מצוקה או מתח (ערבי שבתות וחגים, בפתיחת שנת הלימודים של הילדים, לפני שיוצאים לאירוע משפחתי וכד'). להשתדל להתחשב במצב ולהגיב במתינות.
וכן בזמן חולי או חולשה ח"ו של הבעל יש להשתדל להבינו ולעודדו, לעמוד בפרץ ולתת לו יד תומכת. שהרי דווקא בזמן זה הוא זקוק לך יותר מכל, ובזה נבחנת אהבתכם האמיתית. כשהבעל עצוב או מוטרד, יש לאפשר לו להירגע ולהפיג את כעסו ומתחיו לבדו בינו לבין עצמו, ורק אחר כך ניתן לבוא לפייסו ולעודדו (לפעמים הבעל זקוק דווקא להתבודדות ולכמה רגעים עם עצמו כדי להרגע ואם את תנסי להרגיע אותו את עלולה לגרום להיפך הגמור).
אין לתת לבעל מוסר או עצות בזמן שמשהו מציק לו מאוד והוא מתפרץ ברגשותיו. אלא להיות לו קרש הצלה: להבין אותו ולהקשיב. לאפשר לו לפרוק את רגשותיו בסבלנות. לגלות (אפילו כלפי חוץ) הסכמה והבנה למצבו. (אפשר לדון בגוף הדברים רק מאוחר יותר בעת רצון ושלוה).
אין לספר להורים ולחברות על הבעל מה שלא נחוץ. בפרט בדברים שבינו לבינה, או פרטים אישיים מהנהגת ביתם, או מחלוקות וחילוקי דעות שביניהם (אלא אם כן מדובר במשהו חריג ואז רצוי לשאול מורה הוראה שאינו מכיר אתכם).
רצוי שלא להרבות בשבח הבעל בפני החברות, כדי שלא ליצור השוואות מיותרות, ושלא להכשיל בקנאה ותחרות וכו'. וכן לא לספר ולפרט בפני הבעל בשבח ומראה חברותיה.
להשתדל לא להכניס חברות הביתה לזמן ממושך, ולקצר את השהות עם החברות, כשהבעל נמצא בבית, או כשעומד להיכנס הביתה.
להיזהר בקדושה, לשמור על כל דיני טהרת המשפחה, לא ליצור גירויים מיותרים לבעל (במיוחד בזמן הרחקות). וכן יש לנהוג בצניעות בזמן הטהרה.
נאמנות - לא לשקר, ולא להעלים מן הבעל מה שנחוץ לו לדעת. לא לצחוק או לשנות בַּדיבור ובפרט בעניינים רציניים (כגון טהרה).
חובה להתנהג בצניעות בלבוש, בדיבור ובמעשים. לשמור על פה נקי. להיזהר ממילים בוטות ומגונות. וכן לא לספר על עבירות או כישלונות (מן העבר) בפני הבעל.
אין לדבר עם אנשים זרים כלל, ובמקום ההכרחי יש לקצר ככל שניתן.