אור ברסלב
עושה שלום הנהגות › הנהגות כלליות לשני בני הזוג

עושה שלום

הנהגות · הנהגות כלליות לשני בני הזוג

הנהגות

 מטרת הנישואין היא להעניק כמה שיותר, בלא התניה כל שהיא, גם אם הצד השני לא עומד בהתחייבויותיו. צריך להעניק ולתת בלי לצפות לקבל תמורה מהצד השני. אהבה אמיתית היא רצון שלשני יהיה טוב, כל הענקה שהיא מותנית בקבלת סיפוק או תמורה מהצד שכנגד הופכת להיות מ"אהבה" ל"תאווה".

 צריך לחשוב איך לתת ולא לחשוב איך לקבל. אם חושבים לקבל - זה הסוף של הבית, ואז האושר עלול להעלם. רבי אליהו דסלר זצ"ל בספרו "מכתב מאליהו" (ח"א קונטרס החסד פ"ד) כתב שהאהבה באה כתוצאה מן הנתינה. ולגבי האהבה בין בני הזוג כתב (שם פ"ו): כשנותנים זה לזה יאהבו זה את זה, וצריכה להיות כל שאיפתם ליתן ולהשפיע נחת ועונג זה לזה. וכך היה רגיל לומר לזוג בעת שמחת כלולותם: "הזהרו יקרים, שתמיד תשאפו להשביע נחת זה לזה, כאשר תרגישו בכם בשעה זו, ודעו אשר ברגע שתתחילו לדרוש דרישות זה מזה, הנה כבר אושרכם מכם והלאה".

 על כל אחד מבני הזוג להחדיר לעצמו שהצד השני חושב עליו רק טוב, ואפילו במקרים שנראה לפעמים שזה לא כך, ידע שזה רק מהשפה ולחוץ, אבל ליבו שלם עמו.

 הכרת הטוב - לאחר החתונה חשוב להרים לעתים תכופות טלפון להורים, להראות בזה הכרת הטוב.

 מסוכן מאוד לגור ליד ההורים. תפקידם של הזוג ליצר קשר עמוק ביניהם. ומן הראוי לשים על דלת הכניסה בשנה הראשונה שלט "זהירות כאן בונים". זוג מספריים אינו יכול לתפקד אלא רק כששני החלקים צמודים אחד לשני. זוג, זה לא אחד ועוד אחד, אלא זה שניים. כשגרים ליד ההורים קשה לזוג לבנות עצמם לבד, כי אז ההורים מתערבים (בתחלה הדג הוא טעים, במשך הזמן נעשה ישן, ולבסוף הוא מסריח), רצוי להמנע גם מלגור ברחוב סמוך להורים, וההמלצה לגור במרחק של שתי תחנות אוטובוס לפחות.

 קרוב לשמונים אחוז מהגירושין היו בגלל התערבות של הורים ''אוהבים'', לכן יש להיזהר מאד שלא לערב את בני המשפחה בוויכוחים או חילוקי דעות של בני הזוג, אלא לנסות לפתור את הבעיות ביניהם בצורה מכובדת ובוגרת. אם לא הצליחו, ניתן להתייעץ עם רב או תלמיד חכם המבין בעניינים אלו.

 כאשר מתארחים בשבתות אצל בני המשפחה, עדיף לעשות זאת בזמן הרחקות (מטעמי צניעות, ובפרט במקומות שאי אפשר להסתדר בצניעות הראויה).

 יש להמנע מלהזמין זוגות צעירים לשבתות (בפרט בשנה הראשונה), וכן גם לא להתארח אצלם. כי אז מתחילים השוואות בין הבעלים והנשים, וזה גורם ממש לצרות, וכן יש להמנע מביקורים אצל זוגות צעירים (כשמתבגרים וכבר יש ילדים אז אפשר לארח ולהתארח). וכמו כן יש להזהר מאד שלא תשבח האשה את חברותיה, וכן לא יספר הבעל בשבח חבריו, וכל שכן שלא תספר אשה בשבח איש אחר והבעל בשבחה של אשה אחרת. וכמו כן יש לבעל להזהר מלספר לאחרים בשבח אשתו, כדי למנוע השוואות מיותרות ורגשי קנאה ותחרות.

 אל תנסו לשנות את בן/בת זוגכם, ובפרט בשנה הראשונה. האהבה האמיתית היא לאהוב את האדם כמו שהוא יחד עם חסרונותיו (אף אחד לא מושלם), ואם כל אחד מכם ינסה לבוא לקראת בן זוגו ולשנות את עצמו, גם בן הזוג יבוא לקראתך וישתנה לטובה.

 מן הראוי שיהיה לשני בני הזוג חשבון בנק משותף, כך שכל אחד מהם יוכל למשוך משם כסף בעת הצורך, מלבד במקרים חריגים מאוד שיש להתייעץ עם תלמיד חכם. לעולם לא יאמר אחד מהם: "זה הכסף שלי, זה מההורים"! אלא: "זה שלנו"!

 תקשורת במכתבים: הרבה פעמים קל יותר להתבטא בכתב מאשר בעל-פה. תמיד טוב לסיים את הפתק או המכתב במילת חיבה לפני שחותמים בשם.

 צריכים להיזהר שלא להפוך כל ריב קטן למריבה גדולה. לדעת להתנצל בעוד מועד, ולכבות את "האש" כל עוד לא התלקחה, שאז קשה להרגיעה הרבה יותר, לא להתבייש לומר "טעיתי". אין ללכת לישון מתוך מריבה, אלא עליהם להתפייס קודם לכן, גם אם עדיין לא מסכימים בדעותיהם, יקבעו לשאול למחרת את הרב או דעת התורה, ולהתבטל להחלטתו.

 בשעת התפייסות - יש לבקש סליחה בלי להתנצל ולהסביר מדוע עשה כך או שהוא לא אשם, משום שברגע שמתנצלים אז מרגיש הנפגע שהפוגע לא מייחס חשיבות רבה לעוצמת הפגיעה, ולכן אין דעתו מתקררת. אלא יש לומר: "טעיתי, נכשלתי, אשתדל שלא אעשה שוב, אני מאמין שנפגעת קשות..."

 רצוי מאוד ללכת לישון באותה שעה.

 כדאי לצאת לטיול רגלי מידי פעם בערב (רצוי להקדיש לזה זמן קבוע. כגון ביום מסוים בשבוע).

 אין לאחד מבני הזוג לעזוב את הבית מבלי לומר מתי חוזר ולאן הולך.

 מותר שיהיו בבית וויכוחים וחילוקי דעות, אך אסור להפוך ויכוח למריבה ותגרה. אם קורה שרבים האחד עם השני, אסור להתחיל להעלות נשכחות, אלא צריכים לדון אך ורק על מה שמתווכחים עליו עכשיו. וכן אסור להשתמש לרעה בזמן הוויכוח במידע שלילי שגילה שאמר בן הזוג על עצמו, כי זה גורם לחסימה וחוסר אמון. אין לשמור טינה בלב ולא למשוך מריבות.

 בני אדם הם לא מלאכים, ולעיתים קרובות אדם פוגע או נפגע. לכן חשובה מאוד היכולת לבקש סליחה וגם לסלוח! אין לסיים יום ב'ברוגז', יש להתפייס ולסלוח אף על פי שהדבר קשה. אף על פי שלא תמיד יש זמן וכח באותו זמן להתעמק בכל נושא הפגיעה! בקשת הסליחה צריכה להיעשות אף על פי שהאדם לא התכוון כלל לפגוע: לעיתים אדם פוגע ולא התכוון לכך! אך זה לא פוטר אותו מהחובה לבקש סליחה. כאשר מדובר בבקשת סליחה מבן הזוג החובה לעיתים היא ממש פיקוח נפש! גם בקשת סליחה מהפה ולחוץ - חשובה: לפעמים קשה לאדם מפני גאוותו לבקש סליחה אמיתית, אך מספיק שיתחיל באמירת סליחה חיצונית שהדבר יפשיר את הקרח וימנע הידרדרות. האדם שביקשו ממנו סליחה אסור לו להיות אכזרי ולא לסלוח.

 אחד מאויבי הזוגיות המוצלחת הוא הכעס (עליו נדון בהרחבה בעמוד 173). מידה קשה זו לא מדלגת כמעט על אף אחד בדור העצבני שלנו. כאשר מתעורר הכעס בקרב אחד מבני הזוג העצה הפשוטה והבדוקה היא לא להיגרר לכעס, ובמקום לצאת כנגד הכועס ולגרום לו להתעצמות כעסו, כדאי להצדיק את בן הזוג ולתת לו להירגע ורק כאשר הוא רגוע - אז לברר את העניין ולתקן את הדרוש תיקון.

 לא לעשות שום דבר באופן חד צדדי בלי להתייעץ עם בן הזוג ובמיוחד אם יודעים שבן הזוג לא מסכים לו. ולכן כאשר דבר מסוים שנוי במחלוקת אין לנקוט פעולה חד צדדית - פן יהיה קשה לאחות את הקרע. גם אם הדבר יגרום לעוגמת נפש, להתבזות בפני החברה או לאובדן כסף או שעצם ההימנעות תגרום לטרוניה מצד חברים או המשפחה המורחבת - המחיר של שמירה על הזוגיות שווה.

 ראוי שבני הזוג ישתדלו להיראות נאים זה בפני זה (ובעיקר בשנה הראשונה). דבר שאדם אינו עושה בפני אחרים לא ראוי לעשותו בפני בן הזוג, למשל: פיהוק ללא כיסוי הפה, חיטוט באף, אכילה בידיים וכד'.

 על הבעל להימנע מלספר דברי שבח על רעייתו באוזני חבריו, וכן האשה לא תספר דברי שבח על בעלה באוזני רעותיה. וכך אמרו חז"ל: "בני אל תשבח את אשתך בפני חברך, פן יבוא לשנוא אשתו... ואל תשבח עצמך בפני אשת חברך במידות טובות שיש בך, שמא היא תבוא למאוס בבעלה" (שבט מוסר, פרק טז).

רצוי שאדם ישמיע בפני חבריו את דעתו על חובותיו של הבעל כלפי רעייתו, וילווה את דבריו בדוגמאות בהן הוא מעצמו מסייע בעבודות הבית. בכך יגרום ליתר מוטיבציה אצל חבריו לקחת חלק בנטל ביתם ומשפחתם. סיפורים אלו הם מעשה חסד רב ביותר ומביאים להשראת השכינה בביתם של חבריו.

וכן גם הרעייה, ככל שתביע את דעתה בפני חברותיה עד כמה להערכתה יש להתחשב בבעל, ללכת לקראתו, לסייעו ולעודדו לעליה רוחנית, אף אם זה על חשבונה, היא תגרום שחברותיה תרגשנה יתר קלות ונוחות בעבודתן בבית. בנוסף, הן תרגשנה במסירותן תחושת שליחות.

 צריכים תמיד לזכור את השותף השלישי והעיקרי בכל בית

יהודי - הקב"ה (איש ואשה שזכו שכינה ביניהם). ככל שבני הזוג יכניסו יותר את השכינה הביתה, ע"י דקדוק בתורה ובמצוות, וע"י שירבו בקדושה, אהבה וכבוד הדדיים, מידות טובות ויראת שמים - כן תשרה יותר ויותר הברכה בביתם. ובזה יזכו ויתקיים בהם "ואתה שלום, וביתך שלום, וכל אשר לך שלום" (שמואל א, כה, ו).

בבית המקדש, בקודש הקדשים היה מונח ארון העדות ומעליו היו שני כרובים, דמויות של מלאכים עשויים זהב טהור ופניהם האחד אל השני. מפרשי התורה אמרו שפני הכרוב האחד היה זכר, ופני הכרוב השני נקבה. ועל פי הקבלה: הכרוב הזכר רומז על הקדוש ברוך הוא, והכרוב הנקבה רומז על השכינה. בעל יקר, אשתך מייצגת את השכינה ועליך לכבד אותה ולהתייחס אליה בהתאם. אשה יקרה, בעלך מייצג את הקב"ה ועלייך לכבד אותו ולהתייחס אליו בהתאם.

זוג זקנים חוגגים את חתונת הזהב שלהם. חבר שואל את הבעל: "תגיד לי שמוליק, איך זה שהצלחתם להסתדר ככה בשלום והרמוניה חמישים שנה?"

אומר חתן השמחה: "לפני החתונה אני ואשתי עשינו תנאי מאוד חשוב ותמיד הקפדנו עליו – כל יום מההשכמה ועד חמש אחה"צ כשאני בעבודה – היא עושה מה שהיא רוצה, והחל מהשעה חמש ועד שהולכים לישון – אני עושה מה שהיא רוצה.

תוכן העניינים

עושה שלום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה