הנהגות · היחס להורים ולמשפחה
יש לשמור על קשר סביר עם ההורים (משני הצדדים), ולהיזהר בכבודם. להשתדל להתקשר אליהם בכל ערב שבת (וחג) לאחל "שבת שלום". חייב לאפשר לאשה לבקר בבית הוריה ומשפחתה מדי פעם וכפי הצורך (לא להגזים!), ולהקדיש לה תשומת לב מרובה כתחליף. צריך להיזהר בכבוד חמיו וחמותו (שגידלו וחינכו למענו את בתם האהובה), ולא לדרוש מהם דרישות מוגזמות.
לא לנסות לנתק את האשה מאנשים שהיא אוהבת, ניתוק מחברות או מההורים זה דבר מאד קשה. אבל הבעל צריך לדעת שהאהבה להורים אינה סותרת את האהבה לבעל. כדגמה, מי שאוהב צ'יפס, זה לא אומר שהוא לא אוהב שוקולד, אפשר לאהוב את שניהם. וכן יזהר שלא לדבר או לטעון טענות נגד הוריה, כי זה כואב לאשה שפוגעים בהם, גם אם היא יודעת שבעלה צודק בטענותיו וגם לה עצמה יש בקורת עליהם.
יש לשים לב ליחסי כלה וחמותה ("צרות זו לזו"). ובכל מקרה של מחלוקת יש לבעל להגן על אשתו בפני חמותה (אמא שלו). אך, כמובן, יעשה כן בכבוד ובדרך ארץ כלפי אמו. אם יש לבעל מה להעיר לאשתו, יעשה כן בצנעה מאוחר יותר בינו לבינה.
ככל שהבעל יקדיש לאשתו את תשומת הלב הראויה לה, ויעניק לה יחס טוב וחיובי בתוך כותלי הבית, כך היא פחות תזדקק לחפש זאת מבחוץ, ויתקיים בה "כל כבודה בת מלך פנימה", והקשר בינו לבינה יתהדק ויתעצם.
אסור לספר בשבח אמו בפניה. האשה והחמות מטבען שונאות האחת את השנייה וצרות זו לזו. יש לאמא פחד פנימי, והיא מרגישה כאלו גנבו לה את הבן, ולכן היא אכולה מבפנים. מסיבה זו מותר לאיש להתייחד עם כלה וחמותה או עם אחות של החתן והכלה, כי הן צרות זו לזו, ואחת תגלה על חברתה. אסור שהאם תשמע יותר מדי בשבח כלתה, זה גורם לה דקירות בלב (אפילו שהיא נראית מאד שמחה כששומעת בשבחה). ויש לדעת שהאשה נפגעת הרבה יותר מאשר החמות, כשהאמא באה לבית לביקור והביקור הופך לביקורת והערות, הכלה מאוד נפגעת מכך, ועל הבעל אח"כ לעודד את אשתו.
כאשר הבעל שומע מאמו בקורת על אשתו, אין לו לנסות לשבת להסביר ולשכנע את אמו שהיא לא התכוונה וכו', תפקיד הבעל רק לנענע בראש, להראות שהוא שומע, ואין לו להתווכח, וכשיבוא לבית ישתוק ולא יאמר לאשתו מה חושבת עליה אמו. ואם אכן יש אמת בבקורת עליו להיות חכם וכאשר מוכיח אותה יעשה זאת בעדינות ובדרכי נועם, ולא יזכיר כלל את אמו בעניין.
גם אם לאשה יש תלונות על הוריו, יהנהן הבעל בראשו להראות לה שהוא שומע ומבין אותה, אך אח"כ יאמר לה סוף סוף אנו מחוייבים ומצוויים לכבד את ההורים. ולא יתווכח עם אשתו, כי זה גורם לריחוק.
כשנמצאים בבית הורי החתן, צריך לתת לאשה הרבה תשומת לב, כי היא מרגישה שם זרה (לפחות בהתחלה) וכאילו עכשיו גונבים לה את הבעל. וכן יזהר הבעל שאמו לא תראה שהוא נותן לאשתו הרבה תשומת לב, כי בזה היא עלולה לקנא.
כשהולכים לחותן, יש דברים שצריך לוותר. אם לא מוותרים חלילה, יכול הדבר להביא לידי קרע. אין להכנס לוויכוחים עם החותן. כשאתה מכבד אותו, גם הוא יכבד אותך ויקבל את דעותיך גם אם אינו מסכים עמהן. צריך להיות חכמים לכבד. אין תפקיד הבעל לתקן את חמיו ולא להתווכח עמו. אפשר להעיר בשפה רפה, או לומר אני חושב אחרת, ומיד לחפות כמה אתה טוב. בדרך כלל הבת הולכת לבסוף אחר דעות הבעל, ולא לצד הוריה.